חתם סופר/פסחים/כג/א

חתם סופר פסחים כג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והרי תרומה. לכאורה בתחלה היה לו להק' מנזיר ביין דקדים במתני' וצ"ל משום דקרא דתרומה קדים בתורה אך מ"מ יש לדקדק מאי קושי' הא הוי שלכד"ה ודוחק לומר דקאי הקו' להך לישנא דלקמן דשלכ"ה לוקין וי"ל דטעמא דעירוב משום דלבו במקום פתו ודעתו לשבות במקום מאכלו וא"כ היינו דרך הנאתו והא"ש מ"ש רש"י הטעם משום דאי בעי מתשיל עלה ולא כמ"ש תוספות דאי לא חזי ליה חזי לאחריני משום דס"ל לרש"י דאי לאו טעמא דחזי ליה ממש למאכלו הוי שלכ"ה אע"ג דמבואר שם דמאן דס"ל הך טעמא לי"ל מערבין בתרומה משום דאי מתשיל עלה הדר' לטיבלא וס"ל כרבי דגזרו על שבות בין השמשות וא"א להפריש מני' ובי' מ"מ מקשה שפיר דאי לאו טעמא דגזרו על שבות בין השמשות כ"ע מודים דמערבי' בו אע"ג דהוי דרך הנאתו להך טעמא מ"מ מערבין ומקשה שפיר והנה התוס' מיאנו בזה וכ' הטעם משום דלא חזי להאי חזי לאידך כפשטי' דש"ס שם ואולי להיות נשמר מק' הנ"ל דהוי שלכ"ה כ' באותו הדבור דהסוגיא אזלא למ"ד מערבין שלא לדבר מצוה דהשתא כיון דלא הוי דבר מצוה שפיר מקשה אי הוה תרומה אסורה בהנאה מדאורי' א"כ שלכ"ה נמי אסור מדרבנן מיהת וכיון דלא הוה דבר מצוה מ"ט להתיר כנ"ל לפע"ד:

מערבין לנזיר ביין הטעם דאי בעי מתשיל כפרש"י או כפי' התוס' כנ"ל ומכאן ק' לי לפרש"י דנזיר ד' א' דקידוש על היין דאורי' ומותר לנזיר לקדש על היין ולשתות א"כ פשיטא שמערבין לנזיר ביין הא חזי ליה לדנפשיה לקדש עליו אמנם לר"י דמס' נזיר כ"ט א' דס"ל האב מדיר את בנו בנזיר הלכה היא בנזיר י"ל דס"ל נמי כרב דביבמות פ' ע"א במי שנולדו בו סי' סריס שנעשה גדול למפרע והשתא איכא למימר דקמ"ל מתניתין מערבין לנזיר ביין בכה"ג שהיה בן י"ג ויום א' ולא הביא ב' שערות עדיין והדירו אביו בנזיר וגם הוא הדיר עצמו בנזיר דהשתא הוי נזיר ממ"נ אם יביא ב' שערות ויהיה קטן למפרע הרי הוא נזיר בשביל נדר אביו ואם יולדו בו סי' סריס למפרע הרי הוא נזיר בשביל עצמו ואיהו ע"כ לא ישתה יין קדוש כי אולי הוא קטן ואינו מחוייב במצות קדוש מן התורה ואיסור יין עליו דאורי' הוא ומ"מ צריך עירוב שמא יהיה גדול למפרע ומוזהר על התחומין וא"כ ה"א שאסור לערב ביין קמ"ל דמערבין משום דאי בעי מתשיל על נזירותי' דידי' וליכא עליו אלא נזירות אביו אם יהיה קטן ואז אינו צריך עירוב אך לר"ל דנזיר כ"ט הנ"ל דס"ל האב מדיר את בנו הוא רק כדי לחנכו במצות מדרבנן בעלמא וכן לשמואל דביבמות פ' הנ"ל דס"ל קטן היה באותה שעה גם אם יולדו בו סי' סריס ליתא כל הנ"ל והדק"ל וצל"ע. וי"ל דהא לא שוו בשעורין דקדוש ברביעי' ועירוב ב' רביעית כן תי' חבירי מה' אברהם בינגא אלא דמ"מ קשה לס"ד דעירובין שם דעירוב ברביעית אך י"ל דבס"ד הוה ס"ל כרב ור' יוחנן כנ"ל:

ציידי חי' ועופות ודגים כו'. עי' במשנה דשביעית הק' הרב בתי"ט לפי מה דמשמע מרוב הפוסקים דכל שאסור באכילה מה"ת אסור לעשות בו סחורה מה"ת א"כ מאי האי דקאמר הש"ס בבכורות גבי חלב מנ"ל דשרי' ובעי למילף מעשרת חריצי חלב לשר האלף ודחי הש"ס דלמא לסחורה ודחיק לשנויי דרך מלחמה לסחורה והשתא מה מקשה הא אי חלב אסור באכילה אסורה נמי בסחורה ופר"ח כתב דהתם בנזדמנה לו ע"ש ולא ידעתי כוונתו דפשיטא דלא נעלם זה מהרב בתי"ט שהרי מש"ה לא הקשה מהא דקאמר הש"ס בתחלה מדכתי' ודי חלב עזים ללחמך ודחי לסחורה ואהא לא מקשה תי"ט מידי משום דאפשר דמתברך הצדיק שיהי' עזים שלו חולבות לסחורה והוי נזדמנה לו אבל הכא איך הי' מותר לשר האלף ליקח במתנה מבני ישי החלב נהי דלישי נזדמנה ויכול לעשות סחורה למוכרה לגוים מ"מ מי התיר לשר האלף לקבל במתנה לעשות בו סחורה ושפיר הק' והנלע"ד ביישוב ק' זו הוא כך דלע"ד נראה פשוט דמותר לעשות סחורה בדם שהרי אתקש למים ומה מים מותר בכל ההנאות אפי' בעשיית סחורה ה"ה לדם וא"כ מכ"ש חלב שהרי דם נעכר ונעשה חלב והש"ס דלעיל דאמר דלחזקי' אצטריך הקישא לדם קדשים הה"נ דהומ"ל דאצטריך להכי אלא דעדיפא מני' אמר ועוד למ"ש הרמב"ם פ"ח מה' מ"א הט"ז דחלב מותר בסחורה מדכתי' יעשה לכל מלאכה ויתבאר לקמן אי"ה א"כ ה"ה דם דאתקש לחלב בפסוק כל חלב וכל דם לא תאכלו עמ"ש פ"י בק' הש"ס והרי דם וא"כ ה"ה לחלב כנ"ל:

אמר לך חזקי' טעמא דידי מהכא. עמרש"ל ומרש"א ודברי מרש"א צ"ע דאי תימא יהי' לא משמע אי' אלא לכתחלה א"כ תקשי לר"א לכם דכ' רחמנא למ"ל לא לכתב רק יהי' ונדע דלכתחלה אסור ובנזדמנו לו שרי ואי תימא דלר"א אה"נ דיהי' משמע אפי' דיעבד רק לחזקי' אינו אלא לכתחלה א"כ אכתי מנ"ל המקשן להק' אבל הנלע"ד בזה דק' המקשן מעיקרא היא לא לכתב לא יאכל ולא לבעי לכם מה תאמר אצטריך לכם לאפוקי מאיסורא דיהי' א"כ לא לכתוב יהי' רק לא יאכל ולכם ואנא אמינא לא לכתב לא יאכל ולא לבעו לכם וע"כ לא יאכל לאסור לכתחלה ולכם להתיר בנזדמנה ויהי' למ"ל ומשני דאצטריך יהי' דאייתר לכם למילף מני' איסור הנאה דלא יאכל:

טעמא דידי נמי מהכא. לעיל גבי ערלים עי' בתו' קו' הר"י מקורבל ועי' במרש"ל כי עיקור הק' לחזקי' לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לכם וע"כ לכם לנטוע לרבים ולא יאכל לאיה"נ וא"כ חד ערלים למ"ל ע"ש ולע"ד אי לאו דהוי כתיב ערלים ה"א לא יאכל ולכם דהתם למילף מני' איה"נ דלא יאכל בכ"מ ולא יאכל ולכם דשרצים ה"א לאסור סחורה לכתחלה ולהתיר בנזדמנה לו ושנה הכתוב יהי' דמשמע נמי לכתחלה אין דיעבד לא דלהוי כעין ב' כתובים בשרצים להתיר בשארי אי' סחורה אפי' לכתחלה נמצא הי' כאן ב' טעיות א' היתר הנאה דערלה ב' היתר סחורה בכל אי' קמ"ל ערלים וק"ל ועיין מס' שבת ע' א' תוד"ה ועל כולן תמצא ב' כתובים כה"ג ע"ש ויש לחלק. ועוד לר' יהודה דאית ליה ב"כ מלמדין מא"ל:

שא"ה דאמר קרא לא יראה לך שלך יהא. ובתוספות תימא. לא יכתב לא יאכל ולא לבעי לך ותמהו לתמיהתם הא מבואר לקמן בשמעתין דריה"ג לי"ל דחזקי' ע"כ ולפע"ד תמיהתם נכונה דעכ"פ הול"ל לימא כתנאי מהכא ולא להביא מיעשה לכל מלאכה והיינו לשנויי קמא דתוס' לעיל ד"ה ור"ש דלשנויי בתרא בלא"ה לא אתי חזקי' ככ"ע ולימא כתנאי לר' אבוה פריך ובזה ניחא מ"ש רש"י לימא כתנאי לא תאכל דר"א עכ"ל והוא שפת יתר שהרי לרש"י חזקי' אתי' נמי כר"מ ור"ש כמ"ש גבי למאי הלכתא אתקש דם למים וא"כ מי הכריחו למימר דלימא כתנאי הוא לר' אבוה והא"ש משום דחזקי' בודאי כתנאי דלא כריה"ג דא"כ לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך ולא מייתי ברייתא דיעשה לכל מלאכה אלא דתהוי גם ר' אבוה כתנאי. אמנם אפשר ליישב ק' תו' בהבין עוד מ"ט לא מייתי הש"ס דרשא דספרי שהביא הר"ן פ"ק לא יראה לך בטל בלבך וי"ל דאה"נ אלא משום דלכאורה לא צריך לזה קרא כמ"ש תוס' לעיל ד' ב' ד"ה מדאורי' כו' דהרי הפקירו והוי של אחרים ושל גבוה ואעפ"י דסגי בהפקר קל בלב כבר כ' הר"ן כיון שבלא"ה אינו ברשותו של אדם סגי בהפקר קל בגילוי דעתא בעלמא דלא ניחא ליה סגי וא"כ לא אצטריך לזה לך וא"כ ריה"ג אלי' דחזקי' אפשר דאה"נ דלא יליף מלך היתר הנאה דא"כ לא יכתוב לא יאכל ולא לבעי לך אלא לך אתי לבטל בלבך וממילא מוכח היתר הנאה דאי לא היתה ברשותו של אדם פשיטא דמהני ביטול בלב וממילא לק"מ תו למ"ל נקודות דלא יאכל כיון דלא מייתרי לך בשביל זה לק"מ אנקודות בעלמא כמ"ש ג"כ פ"י בשמעתין לעיל והש"ס דהכא דרשא הפשוטה נקט וא"ש וק"ל:

שיכול למלאכת הדיוט יהיה טהור כו'. כ' פ"י לדוגמא בעלמא נקט למלאכת הדיוט והכונה שיכול שיהיה מטמא ואינו ראוי אלא למלאכת הדיוט קמ"ל לכל מלאכה שהוא טהור וממילא ראוי נמי למלאכת גבוה וקשה לפע"ד לא לכתב רק יעשה למלאכה וע"כ אתי קרא לטהרו שיהיה ראוי אפי' לגבוה דלהדיוט לא אצטריך וא"כ לכל למ"ל ואולי מזה הוציא הרמב"ם מ"ש פ"ח מהלכות מ"א הט"ז דאסור לעשות סחורה בכל אי' שבתורה חוץ מן החלב דכתיב יעשה לכל מלאכה והקשה משמעתין דאצטריך לדרשא אחריתי והא"ש דהא לר"ע קשה כנ"ל לכל למ"ל אע"כ דר"ע לי"ל לחלק בין גבוה להדיוט כלל וס"ל דגופיה דקרא יעשה למלאכה אצטריך להתיר סחורה לכתחלה בין לגזבר בין להדיוט לאפוקי מאיסורא דיהיה דכתיב גבי שרצים ואייתר לכל לרבות שיהיה לכל המלאכות הנעשים בטהרה והיינו מלאכת גבוה ועיין בסמוך מ"ש אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף