חתם סופר/פסחים/יג/א

חתם סופר פסחים יג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ההיא לאו סתמא היא משום דק' לי' מותר. הק' תו' מ"מ כר"י נמי לא אתי' ועמהרש"א ז"ל ולפע"ד יש ליישב דשם פרש"י דהומ"ל כ"ש שמותר לאכול מה"ת מאכיל מדרבנן אלא דקשי' לי' שעה שישית ע"ש ולפע"ד הקו' במקומה עומדת דנימא כ"ש שמותר לאכול חמץ דאורי' מן התורה מאכיל חמץ דרבנן להפוסקים דחמץ דרבנן בשעות דרבנן שרי' בהנאה וצ"ל דהש"ס לא בעי לשנויי הכי דסתם מתניתין דאלו עוברי' משמע דנוקשה אסור מדאורי' וכן תערובת וליכא חמץ דרבנן ולא בעי הש"ס לאוקי מתניתין דכ"ש דלא כמתניתין דאלו עוברי' אבל אה"נ דהומ"ל הכי ואתי' כר"י והשתא י"ל דבהא מספקא לרבא אי מתני' כר"י או כר"ג וק"ל ועמ"ש עוד לקמן אי"ה ר"פ כל שעה:

ושורפין תרומות טמאות תלוי' וטהורות. עי' לשון תוד"ה ושורפין שכ' כמו לטמאות דשרי ר"מ כו' ועמרש"א ז"ל והכונה דשרי ר"מ לטמאותה בי"ד כיון שסופו לשורפה הה"נ דשורפין בי"ג כיון שסופו לאבדה אי ישיירנה עד השבת שהוא יום י"ד וממילא כיון שהתרנו שריפתה בי"ג יכול נמי לטמאותה בי"ג כיון שסופו לשורפה ביומו וק"ל:

ומשיירין מן הטהורות מזון ב' סעודות כדי לאכול עד ד' שעות. ופרש"י דמזון ג' סעודות לא דסעודה ג' דשבת זמנה אחר מנחה ובע"פ אסור לאכול מהמנחה ולמעלה וכבר צווחו בי' קמאי דבלא"ה נמי אסור לאכול חמץ מן המנחה ולמעלה ולפע"ד בשנדקדק בלשון הבריתא דקאמר מזון ב' סעודות עד ד' שעות ולא אמר סתם עד ד' שעות ואם שער בעצמו שיכול לאכול ביותר זכור לטוב וי"ל דאשמועי' בזה קולא וחומרא החומרא היא לפמ"ש הראשונים שבסעודה א' יכול לאכול יותר ממה שיאכל אם יחלקהו לב' סעודות כי אחר ברהמ"ז נסתם האצטמוכא וא"כ טובא קמ"ל שישייר מה שיאכל עד ד' שעות כשיחלקנה לב' סעודות שלא יטעה לשער מה שיכול לאכול עד ד' שעות כשלא היה מפסיק כלל בנתיים שאז יוכל לאכול טפי טובא קמ"ל שע"כ יאכל סעודת שבת א' ערבית וא' שחרית ויסתם האצטמוכא בנתיים וימתין בכדי שיתעורר תאות המאכל פעם שנית. ועוד קולא אשמועינן דידוע דאינו דומה מי שאוכל ג' סעודות ביום ע"כ לא ימלא בטנו בסעודה ב' כדי שיאכל סעודה ג' ג"כ לתאבון ואשמעינן שבע"פ לא יאכל כ"א ב' סעודות וא"כ יכול לאכול יותר באלו השתי סעודות כי סעודה ג' זמנה אחר המנחה ואז אסור לאכול אפי' מצה עשירה וא"כ יאכל עתה יותר ואלו הדברים מרומזים בצחות לשון רשיז"ל:

עד ד' שעות. קצת יל"ד להטעם דלעיל דד' זמן סעודה לכל היא א"כ בשבת דקי"ל מצוה להקדים או לאחר ואינו זמן סעודה לכל מ"ט יאכל עד ד' שעות:

מאי לאו לנכרים כר"י. מסקנא הכי הוא שאמר ר' יוסף כן להדיא ואולי קבלה היתה בידו דאין לומר כמ"ש תוס' דאי לישראל לשקול לנפשי' ז"א דהא מסקי' משום חשדא אע"כ קבלה היתה בידו והתו' פי' כן אס"ד דהמקשן ואולי י"ל דמסברא אמר כן דלפי משמעות ש"ס דילן משמע דציוה למכרו בלא ב"ד דלא כהירושלמי וע"כ היינו טעמא דבע"פ מקלינן טפי שאין שהות להאריך כ"כ וא"כ ה"ה וכ"ש דלא מחמרי' לשקול לנפשיה אם ירצה ולא יחזור אחר קונים ובין כך יעבור השעה אע"כ ליהודים אסור:

משום חשדא. עי' בתוס' שהק' מאלמנה מוכרה שלא בב"ד וצ"ע מה עלה על דעת רבותינו בעהת"ו דהרי משנה שלימה שנינו אלמנה מוכרה שלא בב"ד וגרושה לא תמכור אלא בב"ד וע"כ לחלק בין אלמנה לגרושה דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד או משום חינא ע"ש וא"כ מאי קושי' מחמץ דוקא הלא מגופה דמתני' ק' קו' זו. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דקושייתם היא רק מאידך דשמה לעצמה בב"ד וא"כ קשה מק"ו השתא אלמנה שתוכל למכור לאחרים שלא בב"ד ואין כאן הטרחה כלל וא"כ כשהיא מטרחת לחזור אחר ב"ד שישומה לעצמה ע"כ. איכא חשדא דאי לאו דאית לה הנאה לא היתה מטרחת כ"כ לחזור אחר ב"ד כיון שתוכל למכור לאחרי' בקלות ואפ"ה לא חשדי' כ"ש הכא שלא הי' לנו לחושדו וע"ז תי' דכשם דחזינן דמוכרת לאחרים שלא בב"ד משום חינא ה"נ מאותו הטעם בעצמו הקילו שתמכור לעצמה בב"ד אע"ג דאיכא חשדא וכמ"ש מהרש"א בכוונת תירוצם:

תנן גבאי צדקה. רישא דהך בריי' בב"מ ל"ח א' הכי מתני' המפקיד פירות אצל חברו והרקיבו כו' כשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמן כיוצא בו גבאי צדקה כו' וא"כ רישא ה"ל לאתויי דהוה ממש דומי' דהכא דהמפקיד וי"ל דהו"מ למדחי דבע"פ מקלינן טפי משום שהשעה עוברת וגם ליכא חשדא כ"כ שהחמץ בזול באותה שעה לכן מייתי מגבאי צדקה שג"כ אין לחושדן כי באמונה הם עושים דלכן אין מחשבין עמהם כמבואר בפ"ק דב"ב וגם איכא פסידא דצדקה שיחלדו הפרוטות של נחשת ואפ"ה אין פורטי' לעצמן וה"ה ה"נ וק"ל:

כמאן כרשב"ג. הק' בפר"ח להפוסקים דס"ל דש"ח עובר בבל יראה א"כ מנ"ל דכרשב"ג דלמא שאני הכא משום דעליו לבערו מן העולם שלא יעבור עליו ב"י ומשה"נ יכול למכרו ע"ש ולפע"ד דאי לאו דקי"ל דש"ח יש לו תפיסת יד מיהת למכרו עכ"פ כשיפסד לגמרי לא הוה מקרי שלו לעבור עליו והפוסקים הנ"ל לא פסקו כן אלא לבתר דקי"ל שיכול למכרו וק"ל:

אמר לי' אביי ולאו מי אתמר עלה כו'. יל"ד ומה עלה על דעת ר"י זיל בתר טעמא דרבנן דלא יגע בהן משום דרוצה אדם בק"ש מט' קבין של חבירו וזה לא שייך הכא דקפסיד לגמרי ואי ס"ל לר"י כאידך מ"ד דטעמא משום שמא עשאן תרומות מעשר במק"א דבימיו עדיין הי' נוהג תרומות ומעשרות כמבואר ריש חולין רבי התיר בית שאן דהי' בא"י וגם בזה"ז נוהג א"כ מאי מייתי אביי מאמר ר' יוחנן לא שנו כו' שהרי מבואר הוא שזהו דוקא למ"ד משום אדם רוצה בקב שלו משא"כ למ"ד שמא עשאן תרומ' מעשר אין חילוק בין כדי חסרונן ליתר מכדי חסרונן וי"ל לפמ"ש בטוש"ע א"ח סי' תמ"ג דהנפקד יבער חמצו של מפקיד אעפ"י דאפשר שבעליו מכרוהו לגוי במקום שהם שם מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי וכ' הב"ח שהוציאו דין זה משמעתין ע"ש והנה לכאו' דין זה צ"ע דהרי בכדי חסרונן אסרו רבנן למכור ולפי' התו' היינו שחסרו בחדש א' יותר מהראוי וא"כ קרוב לודאי שיחסרו בשנה יותר מכדי חסרונן ואפ"ה אסרום למכור כי שמא לא יחסרו בחדשים הבאים כ"כ א"כ מכ"ש הכא שיהיה ספק מכירת בעה"ב לנכרים מוציא מידי ודאי ולא יגע בהן ואולי לזאת הקו' נתכוון ר' יוסף ואביי רמז לו בתשובתו דהכי דאיכא ספק שיפסדו לגמרי מקלינן טפי ועי"ל דהכא ודאי פסדי לגמרי דלענין איסור' בודאי לא סמכי' אספיקא שמא מכרן לנכרי וכשיגיע שעה ו' ישרפנו ע"כ וא"כ בודאי פסדי לגמרי לכן מותר למכרם קודם לכן:

יתברך החונן לאדם דיעה, יסיר ממנו מונע ומניעה, יברכנו בכל סיבה ותנועה. יצילנו משבוש מטעה וטועה, ישים חלקנו עם מעתיקי השמועה, מבן שפרה אחי פועה, יעזרנו בחי' פרק כל שעה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף