חתם סופר/עבודה זרה/ע/ב

חתם סופר עבודה זרה ע ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ההוא מסוביתא וכו' הרמב"ם כ' דהבית הי' מושכר מגויה וס"ל כהראב"ד בהא דהמושכר מגוי ה"ל להגוי אחיזת יד בהבית ולא נתפס כגנב בשנכנס לתוכו כמ"ש הר"ן בשם הראב"ד והצריך הרמב"ם מפתח וחותם וכשאינו דר באותו חצר ומסר מפתחו לאותו גוי ה"ל כאלו אין כאן מפתח שהרי מסר המפתח להגוי ועל זה השיג הראב"ד וכ' אפי' תלאו להמפתח בהדלת נמי אסור אפי' לא מסרו בידו דהרי יש להגוי אחיזה בהבית. ועל זה מסיים הרמב"ם שאם אמר לו בהדי' הריני מוסר לך המפתח לשמרו עי"ז זה הדיבור סלקו מהבית ונתפס כגנב כשנכנס לבית וע"כ היין מותר, ואמנם בהלכ' משכב ומושב לענין טהרות כ' סתם ומשמע שהבית של החבר ואיננו מושכר מעם הארץ לכן לא בעי שיאמר לו בהדי' הריני מוסר לך רק שמירת המפתח אלא סתמא נמי סגי, אלא דקשה כיון דמסוביתא דיי"נ וברייתא דטהרו' אינם שוים איך אמר אביי אף אנן נמי תנינא הלא הכא מיירי בבית מושכר מגוי' ואינו בחזקת המשתמר והתם מיירי בחזקת המשתמר וזה הקשה לח"מ ונלפע"ד דבמשנה דמס' טהרות לא תנן טהרותיו טהורות אלא הבית טהור ורבינו שמשון שם הרגיש בזה ע"כ נ"ל דהאי אף אנן נמי תנינן אינה משנה דמס' טהרות דהתם מיירי בבית שאיננו מושכר מהע"ה והוא בחזקת טהרה ואין ראי' משם לעובדא דמסוביתא אך הא דאביי ברייתא היא דקאי אדלעיל ס"ט ע"א ואם אמר לכו ואני אבוא אחריכם ע"ש ומיירי ביין שאינו בחזקת המשתמר כעובדא דמסוביתא ומיני' מייתי אביי והרמב"ם נקיט בהל' משכב ומושב לשון המשנה ומיירי בחזקת המשתמר דלא בעי שיפרש בהדיא שאינו מוסר לו אלא המפתח וסמיך עצמו במ"ש בהל' יי"נ והכא בהל' יי"נ סמיך אדהתם וק"ל:

חצר שחלקה במסיפוס וכו' פשוט דשני גגי' סמוכי' לקמן נמי כשחלקום במסיפוס מיירי דמ"ש גגי' סמוכי' מחצרות סמוכי' דאי לא נחלקו במסיפוס מצי לאשתמוטי מצר קא מצירנא פי' הייתי רוצה למדוד המצר כיון דלית כאן מסיפוס ומשו"ה פסק רמב"ם בהל' משכב ומושב דבדליכא מסיפוס בין גג לגג אינן טהורות, ואמנם כשגגו של חבר גבוה מגגו של עם הארץ סתמא כפירושו אין כאן מסיפוס דהרי ידוע ההפרש שביניהם זה בגבהו וזה בנמיכתו ואפ"ה מטמא רשב"ג דס"ל מצי לאשתמוטי מיצר קמצנרא כיון דליכא מסיפוס עשויי' לכך א"נ גרס מיצד קמצדדנא מתמוגג שקורין גאמיצע"ן שפושט זרוע ימינו למעלה ומ"מ פליגי רבנן והלכה כוותי' וכ' רמב"ם בה' משכב ומושב החומרא בדליכא מסיפוס וה"ה ביי"נ וכ' הקולא ביי"נ בדאיכא מסיפוס וה"ה בטהרות ויש להבין ממ"ש בדבור זה ובדבור שלפני זה דס"ל לרמב"ם דלא כאביי דשמעתין אלא ס"ל יי"נ אלימי מטהרות וכמו שהוכחתי לעיל ס"ט ע"א גבי אוקמתא דמטהר חמריו ופועליו לכך ע"ש:

בולשת פירש"י במס' שבת מ"א ע"א של אותו מלכות פי' הא דבשעת שלום אוכלים ושותים כרצונם ע"כ פתוחות אסורות אבל של מלכות אחרת שניתן לו רשות ממלך זה להעביר חרב של שלום דרך ארצו אז אפי' פתוחו' מותרת דלהם לא ניתן רשות לאכול ולשתות משל בני העיר וקרא כתיב ואם מימך נשתה ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעבורה אמנם סיפא בשעת מלחמה לר"ח מיירי דוקא בולשת דמלכות אחרת ודוחק דלא הוה דומי' דרישא:

פתוחות משמע בין שהניחום בעליהם פתוחות ובין שפתחום אנשי חיל משו"ה הוקשו לתוס' דה"ל למימר אם פתחו טובא אתו לשם ממון, אבל סיפא אלו ואלו מותרות שאין פנאי לנסך כ' ר"ן דוקא שלא פתחום הם אבל אם החיל פתחו הרי קמן שהיה להם פנאי ואסורות ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף