חתם סופר/נדרים/סג/א

חתם סופר נדרים סג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד סוף אדר השני עיין היטב בתשובתי סי' תרס"ה. הר"ן הקשה על גי' זו למסקנא דלא ידע דמיעברא מהיכי תיתי לומר סוף אדר ב'. ובעל מגדול עוז כתב מדלא אמר עד שיגיע אדר או עד שיהא ועד שיצא אדר כבכל המשניות דלעיל אלא ש"מ ראש לכל האדרים וסוף לכל האדרים קאמר ע"ש ביאור דבריו בשלמא אי ידע דמיעברא ויש לחדש העיבור שם בפני עצמו למר ראשון ולמר תנין. א"כ אפי' שינה בלישני' ואמר ראש או סוף לא נאמר כנ"ל הגע עצמך שאומר עד ראש שבט וכי נימא מדשינה בלשניה ולא אמר עד שיגיע שבט ש"מ ראש טבת קאמר זה לא יעלה על הדעת וה"נ כיון שאדר ראשון נקרא בפירוש ראשון לא נאמר כשאומר ראש אדר נתכוון על הראשון והלא לא נקרא סתם אדר. וכן בסוף אדר למ"ד סתם אדר הוא הראשון. וע"כ כשידע דמיעברא שתא לא שייך זה אך כשלא ידע נימא מדשני בלישניה ש"מ שחשש שתתעבר השנה ורצה להוציא נפשיה ואילו היה אומר עד הראשון או השני. אולי לא יתעבר השנה וליכא לא ראשון ולא שני ע"כ אמר עד ראש או סוף ונתכוון לכלול הכל בדבריו ונכון הוא ליישב זו הגירסא שהיא גירסת הרמב"ם ורא"ש וטור ולהסיר תלונת הראב"ד והר"ן דשמעתין:

אדר שני כותב סתם. כתבו התוס' משום דבשני הוא פורים וד' פרשיות. פי' לדבריהם אע"ג דבפ"ק דמגלה אצטריך קרא השנית להכי ואל"ה היה אדר דכתיב במגילה אדר ראשון והתם נמי טעמא משום מסמך גאולה לגאולה. מ"מ השתא דתקינו אנשי כנה"ג פורים וד' פרשיות בשני משום טעם הנ"ל ורמזוהו במגלה. עי"ז רגיל הוא בלשון ב"א לקרוא אדר שני סתם אדר וסברא נכונה היא ומ"מ פליג ר"י:

והנה הרמב"ם בהלכות נדרים פסק כר"מ וכ' רלב"ח מדאמרינן לימא מתני' ר' יהודה ולא אמר נימא מתני' דלא כר"מ דסתם מתני' בעי למסתם כר"מ ולא אמר כן אלא אמר לימא מתני' ר' יהודה משמע אין הלכה כר' יהודה. תו כתב אפשר הרמב"ם גופיה לא אמרו אלא בנדרים משום חומרא ולא בשטרות דהלכה כר' יהודה. וכן כתב החלקת מחוקק סי' קב ס"ק כ"ב והגאון מוה' אליהו מווילנא בא"ח סי' תקסח ס"ק טז מייתי בשם מג"ת דשטרות מילתא אחריתי היא ואינו ענין לנדרים ותענית ולכאורה כל דבריהם הוא נגד ש"ס דשמעתין ונ"ל לקיים כל דברי חכמים הנ"ל בעה"י הגם שלא כוונו לכך. הנה בתומים ססי' מ"ג הקשה אי סתם אדר השני א"כ אי כתבו כל החדש סתם אדר ושוב ביום אחרון נמלכו ב"ד ועיברו יהיו כל השטרות למפרע מאוחרים (מוקדמים) ולאחר זמן רב ישכח הדבר שעיברו ביום כט ויהיו סבורים שזמנו מאוחר לאדר שני. הנה נ"ל כל מלוה יחוש לנפשו בשעתו כשישמע שעיברו השנה יביא שטרו לב"ד ויכתבו עליו ואי לא עשה כן איהו דאפסיד נפשיה. אך התקלה הוא במאי דקיי"ל אחריות ט"ס הוא ובשום שטר אין כותבים אחריות ואפ"ה גובה ממשעבדי והיינו נכסים שכבר קנה בשעת הלואה אבל נכסים שקנה אח"כ ומוכרן מהם אינו טורף אא"כ פי' להדיא דאקני. ואמנם רוב שטרות ליתא בהן דאקני והשתא יש כאן מכשול דזה קנה ג' אדר ולוה מחברו ה' אדר ושוב מכר וב"ד נמלכו ועיברו ולאחר זמן רב כשישכח הדבר ויבוא זה המלוה לטרוף מאותן הנכסים יוציא שטרו שהוא בג' אדר סתם ויאמר שהוא אדר שני שהרי אותה שנה היתה מעוברת ונמצא קנאום אחר ההלואה ובאמת זה ליתא שכבר קנה קודם ההלואה נמצא תצא תקלה מזה. ולע"ד היינו טעמא דאדר שני צריך לכתוב תניין מטעם הנ"ל אע"ג דמודה ר' יהודה לסברת תוס' כיון שעושים פורים וכל המצות בשני היה ראוי לקרותו סתם אדר אך מפני מכשול דאקני הנ"ל תיקנו דסופרי שטרות יכתבו תניין. ואמנם ר"מ לשיטתו ס"ל אחריות לאו ט"ס ולא תמצא טריפה אלא כשנכתב אחריות להדיא. וכתב רשב"ם בב"ב סוגיא דאקני דכל הכותב אחריות אינו כותב לחצאין וכותב גם דאקני וא"כ ליכא שום מכשול ע"כ ס"ל דיכתוב בשטרות כסברא חצונה דסתם אדר הוא השני שבו פורים. זה נלע"ד פלוגתתם בשטרות:

ואמנם הנודר סתם יש להסתפק אם כוונתו עד אדר שני שהוא לשון ב"א הואיל ועושין בו פורים. או אדר ראשון כל' המורגל בשטרות ובכל הכתבים ובגטין. והיה מן הראוי לומר סתם נדרים להחמיר כדלעיל במתני' (יח ע"ב) וא"כ קשיא משנתנו דכר"מ ודאי לא אתיא דאפי' בשטרות סתם אדר שני הוא. ומי לימא רבי יהודה היא וס"ל סתם נדרים להקל ולעיל (יט ע"א) הוה בעי למימר דפליגי בהו תנאי ור' יהודה ור"ש ע"ש. וע"כ פריך לימא ר"י ויסבור סתם משנתנו סתם נדרים להקל. ומסיק לא כי אלא מתני' איירי בלא ידע דמיעברא. אבל ידע דמיעברא לא מיירי מתני' וממילא בשטרות הלכה כר' יהודה דסתם אדר הראשון משום מכשול הנ"ל ואפי' ר"מ לא הוה פליג אי ס"ל אחריות ט"ס. ובנדרים סתם נדרים להחמיר ונאסר עד אדר שני. וא"ש פסקי הש"ע:

ובלאה"נ מ"ש החלקת מחוקק אי ס"ד דמשום חומרי דנדרים מחמיר בש"ע ה"ל להחמיר גם בגטין דהא מאוחר פסול להרמב"ם וגט חמיר מנדרים. לע"ד לק"מ דהשתא אחר שכבר הורגלו כל הסופרים לכתוב בשטרות סתם אדר ראשון אפילו יהיה בטעות מ"מ כבר הורגלו א"כ גם גט שיבא לפנינו נכתב בו אדר סתם נדע שהוא ראשון אפי' אם לפני הרמב"ם בעצמו יבוא גט כזה ידין בו שהוא אדר ראשון כיון שלא שמעו לו הסופרים וכותבים בשטרות סתם אדר הראשון. משא"כ בנדרים יש להחמיר בכוונת זה הנודר אולי היה כוונתו כהרמב"ם על אדר שני וק"ל:

אודה לאל גומר עלי ותמך ימיני. בחי' פרק שמיני. הוא ימלא חפצי וכל ישעי. יהיה עזרתי וישעי. בחי' פרק תשיעי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף