חתם סופר/נדה/יג/א

חתם סופר נדה יג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשים לאו בנות הרגשה נינהו כ' רשב"א בשם רמב"ן דלר"ת נמי דליתנייהו בהשחתת זרע מ"מ בנות איסור הרגשה נינהו משום דמגרה יצה"ר אנפשה. ואולי לא אמרה הרמב"ן אלא בפנוי' אבל בנשואה כיון דלא מיפקדא אהשחתה וגם ההרהור אינו אלא שמתאוה לבעלה לא ידעתי מה איסור גירוי יצה"ר שייך לכאן. והנה הרמב"ן פליג אר"ת וס"ל אע"ג דלא מיפקדא אפ"ו מ"מ אסורות בהשחתה דעל כולם הוא אומר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ונראה דע"כ לא יחלוק הרמב"ן אמ"ש תוס' בסנהדרין נ"ט ע"ב ד"ה והא פ"ו וכו' כי דבריהם מוכרחים. אלא ע"כ צ"ל נהי דודאי אפילו מאן דלא מפקד אפ"ו מ"מ ישנו בכלל השחתה והא דלא מחשב ליה איסור השחתה בז' מצות דידהו היינו טעמא משום דלא נשנית בסיני ובשעת המבול הוא דנאמר כי השחית כל בשר וכו' ואח"כ בסיני נטלה מהם ומשו"ה לא מחשב לה. אבל מודה הרמב"ן דכל המצווה במ"ע דפ"ו ממילא מוזהר אהשחתה ואי ס"ד דב"נ מצווה בפ"ו משום דנישנית בסיני א"כ בכלל עשה דפ"ו דנישנית. הרי נישנית עמה אזהרת ההשחתה דזה בלא זה א"א וה"ל למיחשביה בז' מצות. ומ"מ מדייק הרמב"ן שפיר דנשים מוזהרים אהשחתה שהרי מיד באדה"ר נאמר וכבשה דמיניה ילפינן דאתתא לא מיפקדא אפ"ו ואפ"ה נענשו הנשים במבול משום השחתה כדכתיב כי השחית כל בשר וגו' והה"נ לדידן מסיני ואילך בכה"ג הוא דאף ע"פ דנשים לא מיפקדו אפ"ו מ"מ איתנייהו בכלל השחתה:

והנה מ"ש תוס' בגליון מר"י בן ברוקה לכאורה כוונתם לאמוראי דפליגו התם ופסקו הלכתא כוותיה דר"י ב"ב. מה יענו ממשנתינו דנשים לאו בנות איסור הרגשה נינהו. אבל לא הבנתי קו' זו וכי לא מודה ר"ת דלאו בנות הרגשה ממש נינהו אלא דלמאי דלא קיי"ל כריב"ב סגי בהא דלאו בנות איסור הרגשה נינהו וי"ל וק"ל:

גם יש מקום עיון במג"א סימן תר"ו סק"ח דמחלק באשה בין שמשה סמוך לטבילתה וסמוך לוסתה שאז לא תשחית הזרע משום דשכיח אז שתתעבר. ולא משמע לחלק בכך בין לשיטת ר"ת בין לשיטת החולקים. ובאמת משמע קצת דהיינו השחתת זרע שלה היינו השחתת זרע שקלטה מן הבעל והכל בחדא שייטא שייטינהו ויש בזה מקום עיון:

תנא בד"א לענין ש"ז וכו' מדלא קאמר אבל נשוי בודק והולך ש"מ דאפילו נשוי לא שרי אלא להשתין ולא לבדוק ומכ"ש להתחכך וכבשו"ע או"ח סס"ג ובהגה' מסתפק בזה ולא ידעתי למה ועי' תשובת שב יעקב:

אוחז והתניא ר"א אומר [וכו'] הקשו תוס' נימא היינו למטה מעטרה. מ"ש מהרש"א דפשיטא להתוספות דתרומה הוה כמו להשתין ליתא. כמוכח מתירוץ התוס' דרבנן לא שרי אלא להשתין וכו'. אבל כוונת המהרש"א דלא גרע תרומה מבית הכנסת. ולמסקנת התוס' ג' חלוקי דינים יש כאן. להשתין שרו רבנן לאחוז. מלצורך בה"כ מותר לאחוז למטה מעטרה מיהת. וה"ה דלתרומה היה שרי לאחוז למטה מעטרה אלא דכיון שכבר נעקר לא מהני ליה מידי. ולבדוק גרע מן הכל ואסור אפילו למטה מעטרה:

ואין להקשות עכ"פ כיון דתרומה שוה לבה"כ הו"ל לשנויי דמיירי בנשוי. דז"א דכל עצמו של נשוי לא מהני אלא משום דלא שכיחא הרהור גביה משום שיש לו פת בסלו. וזה לא שייך הכי שהרי עומד ומהרהר שאין קרי בלא קישוי ואין קישוי אלא לדעת והוא פשוט:

עשאו כבולשת עי' מ"ש מג"א בזה סס"ג וישבתי תלי"ת בטוב טעם בחי' למסכת ע"ז דף ע"א ע"א ע"ש:

אם היה נשוי מותר הטור פסק דגם נשוי אסור. ואולי ס"ל דר"נ דמתיר בנשוי לא ס"ל כר' יוחנן דמן העטרה ולמטה שרי לכן התיר לנשוי. אבל למאי דקיי"ל כר' יוחנן דמן העטרה ולמטה שרי א"כ לא נתיר לנשוי לאחוז באמה ממש. והרי הוכחנו לעיל דאפילו לבדוק לא שרי' לנשוי לאחוז מעטרה ולמטה. ונהי דלהשתין מקלינן טפי מ"מ הואיל וכבר הותר לאחוז מעטרה ולמטה א"כ אותו ההפרש שבין המשתין ואוחז מעטרה ולמטה ובין האוחז באמה עצמה בודאי לא עדיף מבדיקה וכי היכי דלא שרי' לנשוי לבדוק מעטרה ולמטה ה"ה דלא שריא ליה להשתין [ולאחוז] באמה גופיה. וברייתא דר"א ורבנן אפשר בלמטה מעטרה גופיה פליגי. והרמב"ם דפסק שריותא דנשוי לא פסק הך דמעטרה ולמטה. ואפשר משום קו' ד"ה אוחז וכו' וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף