חתם סופר/נדה/ח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קטפא דגווזא וכו' הרמב"ם פסק גבי דקטפא דפירי וכן דגווזא באילן שאינו עושה פירות שביעית נוהג בו (פסק) כל"ב ולא חש לדחיית ר' יוחנן כמ"ש כ"מ שם. אמנם בהלכות מאכלות אסורות פסק דאין ערלה נוהג אלא בשרף הפגי' כר' יהושע ולא זכר כלל מקטפא דגווזא באילן שאינו עושה פירות. יראה דס"ל מדהזכיר ר' דבריו של ר"א בלשון חכמים גבי שביעית ולא גבי ערלה ש"מ ראה ר' דבריו בשביעית ולא גבי ערלה וטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דערלה אינו נוהג אלא בפירי והאי לאו פירי היא ולא עץ מאכל הוא. משא"כ שביעית דנוהג בכל מילי רק לא בעץ משום שאין הנאתו וביעורו שוה וקטפא נמי אף ע"פ שהנאתו וביעורו שוה מ"מ בטל הוא אגב עץ כמ"ש תוס'. וא"כ ס"ל תינח באילן העושה פירות דאז הקטף בטל לגבי עצו משא"כ כשאינו עושה פירות קטפו חשוב הוא ולא בטל אגב עץ וקרוב לסברא זו [נמצא] בר"ש בפי' המשנה:

והא קשיש מיניה. מ"ש תוס' יש לעיין במ"ש לעיל דף ו' ע"ב ד"ה בשפחתו וכו':

דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז' לכאורה משמע דהכי קאמר אי ילדה אח"כ לז' לא נימא לטהר למפרע כל הטהרות שהיינו מטמאי' מב' חדשים ושליש ואילך. ולא הבנתי לשון רש"י שכ' דאזלינן בתר רוב נשים מה שייך הכא רוב נשים כיון דכבר ילדה לז' והיא אינה מן הרוב. ואולי כוונת רש"י דתחילת תקנת חכמים היה שליש של רוב נשים (דילדות) [דיולדות לט'] ושוב לא פליג רבנן. ושגירת לישנא דש"ס פ' בן סורר ומורה נקט עי"ש ס"ט ע"א עי"ש היטב. ובזה היה נ"ל זכר לדבר דיולדת לז' נמי לא ניכר עוברה עד שליש ימי ט' חדשים. דאל"כ הא רש"י פירש מדכתיב בתמר ויהי בעת לדתה ולא כתיב וימלאו ימיה ש"מ שילדה לחסרי' פי' למקוטעי'. וא"כ למאי דקיי"ל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעי' ע"כ צ"ל לז' היתה יולדת ואי ס"ד דכמשלש חדשים היינו בשליש חדשי עיבורה והיינו ב' חדשים ושליש איך נוצלה ממיתה נימא לה נהי דלפני ב' חדשים ושליש בא עליה יהודה מ"מ ע"כ לפני זה כבר בא עליה איש אחר וזנתה דאלת"ה הא רוב נשים לט' יולדת וא"כ ע"כ עברה עליה כבר ג' חדשים מתחלת עבורה. ומביאת יהודה אינו אלא ב' חדשים ושליש. אלא ע"כ לפני זה כבר בא עליה [איש] אחר. ואל תתמה שהרי בסברא זו נהרג בן סורר ומורה כמבואר שם בסנהדרין ס"ט הנ"ל. אע"כ דאף ע"פ שתמר ילדה לז' מ"מ לא הוכר עוברה עד זמן שליש של ט' חדשים. ובזה י"ל דברי תוס' בכתובות ס"ז ע"ב דאמר ר"י משום רשב"י נוח לאדם שיפיל עצמו לכבשן ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב היא מוצאת. כ' תוס' ר"ח גרס מוצת בלא אלף כמו ויצת אש בציון. והוא תמוה מה רצו בזה וי"ל דלפמ"ש הרא"ם מב"ר היה בתמר רק רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וזהו באמת רק שליש של ז' חדשים במספר (הימ"ט) [הימים]. אך הרא"ם כ' דקיי"ל שיפורא גרים וה"ל ג' חדשים והוא שליש של ט' ע"ש. וזהו מדכתיב לאל גומר עלי כמ"ש ש"ך ביו"ד רס"י קצ"ו. וא"כ תינח בישראל אך בב"נ לא שייך זה. וא"כ מנ"ל דנוח לו שיפיל ואל ילבין. דנמצא הלבנת פנים חמור מחלול השבת מנ"ל דלמא שאני גבי תמר שרפואת ההלבנה לא היה בדוקה דאכתי יאמר יהודה אנן ב"נ אנן ושיפורא לא גרם מידי נמצא דרובו של ראשון וכו' אינו אלא רוב של ז' חדשים ורוב נשים לט' יולדת וע"כ כבר בא עליה אחר מקדמת דנא נמצא שלא הצילה ההלבנה ומשו"ה לא הלבינה פניו. אבל אה"נ אי היה רפואה בדוקה נדחית מפני פ"נ. ולהשמר מקו' זו כ' תוס' ר"ח גרס מוצת כמו ויצת אש. וכיון שהיא ראתה (הצצת) [הצתת] אש אע"ג דב"נ כל מיתתה בסייף. ע"כ יהודה ס"ל דין ישראל (להם) [לה] ודנה כבת כהן דבשריפה. וכיון דנתברר לה דיהודה ס"ל דדין ישראל להם א"כ ההצלה הצלה ברורה היא דשיפורא גרם ואפ"ה לא שלחה אלא סתמא לאיש אשר אלה לו ש"מ נוח לו וכו'. והאש"נ הא דצריך הופעת רה"ק בבית דינו של יהודה לאמר צדקה ממני ממני יצאו כבושים אע"ג דכבר הודה יהודה. דמ"מ לבסוף כשילדה לז' חדשים מביאת יהודה. עדיין היה חוזר וניער חשדא למימר הא רובא לט' ילדה והיא מעיקרא היתה מעוברת. לכן צריכי' בת קול:

וראיתי תלמידים מזדנזין בדבר קצת דשמעתין סומכוס משום ר"מ הוא ור"מ הא חייש למיעוטא מן התורה היכא דאיכא חזקה בהדה וה"נ מוקמי' לה בחזקת ריקנות והשתא היא דאיעברה וסמוך מיעוטא דיולדת לז' לחזקה ולר"מ ה"ל פלגא ופלגא מן התורה. ותו דהכא איכא תרי חזקה חזקת כשרות ג"כ. ולהריב"ש רובא לא עדיף מתרי חזקה לכ"ע וי"ל דהיכא דאתרע חזקה והרי היא מעוברת לפנינו לא אמרינן כנ"ל מן התורה. וע' מ"ש בחי' למסכת עירובין ל"א בסוגי' דחזקות ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף