חתם סופר/חולין/קז/א

חתם סופר חולין קז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האי אריתא דדולאי וכו' עמ"ש תוס' בחביות שהסיר המגופה. דע שחביות או גיסקא"ן שיש לו מגופה בשעה שהמגופה סתומה הרי הוא כלי גמור ועשוי' לקבל כך וכשמסיר המגופה באותה רגע אינינו כלי ואלו שפך מים לידו מפה הכלי לא עלתה לו נטילה מפני שהמגופה פתוחה ונפסל מתורת כלי אך כשנוטל מנקב המגופה בשפיכה ראשונה וחוזר וסותם המגופה ופותחה על כל שפיכה ושפיכה הוה המים כאלו באים מכלי לא יהא ששופך מכלי לידיו הלא כשיוצאים מהכלי עד ידיו הרי המים באויר עולם בין כלי לידיו מ"מ יוצאים המים מכלי לידיו ה"נ דכוותי' יוצאים המים מכלי לידיו אך דוקא בשפיכה ראשונה שעדיין כח כלי קיים והוה כח כלי וכח גברא וצריך לסתום על כל שפיכה ושפיכה. ובזה יובנו דברי אגודה למעיין בפנים באגודה עצמו דלא כמו שהבינם ט"ז סי' קנ"ט סק"ח והא דמיירי מגיסקא"ן שבנאו בכותל ונהי שהי' כלי קודם שקבעו. מ"מ כל פעם שנטל הברזא ממנו בטל מתורת כלי ושוב כשמחזירו ועושה כלי ה"ל קבעו בבנין ולבסוף חקקו לעשותו כלי ע"י ברזא ופסול ומזה כתבתי באיזה תשובת דמקואות הנעשים ע"י גיגית שניקבו בתלוש כשפ"ה ונקב המטהרו ופוסלו מתורת כלי וקבעום בקרקע ושוב סותמים בברזא אחר שכבר נקבע בקרקע דמקוה כשרה היא דה"ל קובעו ולבסוף חקקו ועדיפא מהנ"ל דהכא עושים הנקב כדי לפוסלו מתרת כלי. ובגי"ס קא"ן עושין הנקב לשמש כך ומ"מ כשפותחים הברזא נפסל מתורת כלי וכתבתי כן להלכה ולמעשה בכמה תשובות לאפוקי מנב"י דפוסל מקוה כזו ושוב נדפס בית אפרים מהגאון מהר"ז מרגליות ז"ל ונחלק ג"כ על הגאון נב"י מטעם הנ"ל ממש וקבעתי כן בקונטרס י"ג עקרים שכתבתי על פסק קבעו ולבסוף חקקו. והלום ראיתי שכבר קדמינו הגאון עצי אלמוגים ז"ל אלא שכ' לתרץ בזה ק' מג"א סי' קנ"ט ס"ק כ"א דהחזרת ברזא לאו מטעם כח גברא אלא דלהוי כח כלי בכל שפיכה ושפיכה ולא הבנתי דבריו א"כ בחביות מוטה על צידה בטיל לי' מתורת כלי:

מהו לאכול במפה. הרמב"ם פסק דבחולין לט ידיו במפה ומ"ש בכ"מ בישובו כ"כ בחי' ר"ן. ואבאר בעזה"י דודאי בעל האיבעי' בעי סתם בין חולין בין תרומה ובין חולין שנעשו עטה"ת דמ"ש ופשיט לי' מדרב ושמואל. ואע"ג דרב אכל חולין עטה"ת מ"מ פשיט שפיר דלא עלה על דעת ש"ס לחלק בין הפרקים כמו שר"ז לא ידע לחלק ושוב מסיק אשתמיטתי' הא דא"ר תחליפא התירו מפה לאוכלי תרומה ולא לאוכלי טהרות מעתה זכינו לדין אוכלי הזריזים וה"ה אוכלים דליכא אלא משום סרך תרומה אוכלים במפה אע"ג דאוכלי חולין אינם זריזין מ"מ לא חמירי מאוכלי תרומה עצמה אמנם אותם שאוכלים חולין על טה"ת שאינם זריזין וחיוב נדר עליהם לאכול חוליהם על טה"ת אותם אינם אוכלים במפה מפני שאינם זריזין ורב חולין עטה"ת אכל כן נ"ל פי' דעת הרמב"ם ולחנם האריך עצי אלמוגים:

והנה התוס' הקשו תימה היכי מצי למימר הכי וכו'. ועמהר"ל שהאריך ולפע"ד נ"ל דהוה ס"ל לתוס' מדפשיט מדיוקא דעובדא דרב ושמואל. ולא פשיט מדאמר רב תחליפא אמר שמואל ש"מ הא הוה ידיעא לי' אלא דמספקא לי' לבעל האיבעי' בחולין אי דינו כתרומה וכהרמב"ם או כאוכלי טהרות מפני שאינם זריזין ופשוט לי' מדרב ושמואל וס"ל רב חולין הוה אכיל ולא על טה"ת. ומשו"ה הוקשה לתוס' כדבעי למפשט מר"א בר צדוק הומ"ל ולטעמיך דהרי ר"א בר צדוק או אכל תרומה ואפי' כביצה סגי במפה או חולין עטה"ת והוה ס"ל לתוס' בשמעתין דלאוכלי תרומה הזריזין מתירין אפי' חולין עטה"ת במפה ותי' דהומ"ל ולטעמיך. ומיהו ביומא ע"ט ע"ב תי' תוס' דאפי' לאוכלי תרומה לא התירו חולין על טה"ת במפה דוקא באכילת תרומה ממש התירום ע"ש. והנה לעיל מזה במתניתין דנטל במפה פירש"י משום נקיות ותוס' כ' לא משום נקיות אלא משום דאכל חולין על טה"ת ופחות מכביעא נמי מקבל טומאה מידים שניות ע"ש וכ' בתוס' יה"כ שם דאלו חולין גמורים לא גזרו משום סרך תרומה באוכל פחות מכביעא דאעפ"י שמקבל טומאה פחות מכביצה מ"מ לא גזרו על פחות מכביצה בחולין. ובמקום אחר הסברתי כי היכי דלא גזרו על נהמא דלא מברכין עליו בהמ"ז כגון פת הבאה בכיסנין ה"נ לא גזרו אפי' על פת גמור באוכל פחות מכשיעור בהמ"ז ולר"א בר צדוק אין מברכין בהמ"ז פחות מביצה ע"כ לא בעי נט"י וה"ה לדידן אפי' אי פחות מכביצה מקבלים טומאה דבעי נטילה דהרי מברכין עליו בהמ"ז מ"מ פחות מכזית לא בעי נטילה דהא אין מברכין עליו בהמ"ז ומיושב פסק ש"ע סי' קנ"ח ודלא כמג"א סק"ד דמטעה לי' וקרוב לזה בגליון ש"ע של הגאון מ"ה אלי' ווילנא זצ"ל:

נחזור להנ"ל דהוה ס"ל להתוס' דבחולין לא גזרו נטילה פחות מכביצה ומ"מ מביצה ואילך צריך נט"י דוקא ולא מפה כמסקנא דשמעתין. ובאוכלי חולין עטה"ת אפי' כהן עד כביצה סגי לי' במפה ומיהו צריך מפה ולהכי ר"א בר צדוק נטלו במפה מיהו מביצה ואילך אינו מועיל לו מפה אלא צריך נטילה דוקא כמו חולין דלא להקל על כל העולם באו שלא התירו להם מפה לחולין אלא להחמיר שאפי' פחות מכביצה בעי מפה כנ"ל ובס' תוס' יה"כ נתקשה בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף