חתם סופר/חולין/לו/א

חתם סופר חולין לו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<מהדורה תנינא> סד"א הואיל ואסור בגיזה ועבודה, עיין תוס' שכ' דלר' אבהו לא הוה צריכא לכך רק משום חזקי' נקטי' ועיין תוס' פרק כל שעה כ"ב ע"א ד"ה ור"ש לחד תי' ע"כ ר"ש לית ליה דחזקי' והדר' ק' תוס' לדוכתי' ולפע"ד ליישב ק' תוס' דתרי פעמים כתיב על הארץ תשפכנו כמים בשני פרשיות סמוכות והנה לכאורה יש לעיין מנ"ל למדרש הקישא שיהיה דם שחיטה מכשיר כיון דבהכשר כתיב כל משקה אשר ישתה ודם לאו משקה אשר ישתה הוא שהרי אסור הוא ולא דמי לדם חלל אדם דמכשר מדם חללים ישתה דהתם מיירי להדיא מדם חלל גוי ומת גוי אפשר דמותר וכבר כתבתי לעיל בפ"ק פלוגתת רשב"א ורמב"ן בזה ואיסור דם נמי ליכא במהלכי שתים משא"כ דם שחיטה דבכרת מימעט ממשמעות משקה אשר ישתה וכה"ג ס"ל לר"ש בעצמו פ' העור והרוטב על פסוק מכל האוכל אשר יאכל ע"ש, ואין לומר הכא ע"כ הקישן הכתוב על הארץ תשפכנו כמים דז"א דקרא איצטריך להתיר הנאה אלא אין היקש למחצה ממילא אתקש נמי למים לכל מילי, וזה שייך אי לא הוה נגד משמעות משקה אשר ישתה, אבל השתא דהוה נגד משמעות מנ"ל למילף מהקישא שיהי' מכשיר וי"ל דתרי פעמים תשפכנו כמים כתיב בפרשה חד להיתר הנאה ואייתר חד להקישא להבשר, ואין לומר תרווייהו להיתר הנאה חד לדם חולין ולאפוקי מסברת ר' אבוה כ"מ שנאמר לא יאכל וכו' ואכתי ה"א חולין מותרין ופסולי מוקדשין אסורים מק"ו דגיזה ועבודה איצטריך אידך להתיר גם דם פסולי מוקדשין בהנאה ואכתי הכשר מנ"ל ז"א דפשטי' דהני קראי תרווייהו מיירי בפסולי מוקדשי' וא"כ מחד קרא גופי' נדע היתר הנאה לפסולי מוקדשי' ומכ"ש חולין אייתר אידך להכשר אמנם רש"י מייתי לעיל כ"ח ע"א ד"ה בפסולי מוקדשי' וכו' בשם ספרי דפרשה דכי ירחיב מיירי בבשר תאוה של חולין ולא בפסולי מוקדשי' ועיין לעיל י"ז ע"א ברש"י ומהרש"א שם ועיין רא"ם פ' ראה וא"כ לספרי הנ"ל איצטריך חד קרא להיתר הנאה דחולין ואידך לפסולי מוקדשי' דלא לילף ק"ו מגיזה ועבודה ולית לן קרא להכשר וידוע כי סתם ספרי הוא ר"ש וא"ש סוגיא דתלמודא דאיצטריך לפסולי מוקדשין דוקא וק"ל:

תנא דבי ר"י דם חללים ישתה פרט לדם קלוח וכו' ליישב קו' תוס' על רש"י נלע"ד דהתם בכריתות כ"ב ע"א יל"ד דמסיק דר"נ כתנאי א"כ קשי' לימא כתנאי ע"כ ס"ל לרש"י דתרי טפה משחרת איכא, חדא קודם הקילוח, וחדא אחר הקילוח, ור"ל מיירי מטפה ראשונה ומחמיר טפי מר' יוחנן שמטפה המשחרת הראשונה ואילך יוצא הנפש, וס"ל דר"ש דבריית' אתי' כוותי' ואמנם ר' יוחנן ס"ל דבהא כ"ע לא פליגי דאין יציאת הנפש קודם הקילוח, אלא ר"ש דברייתא מיקל טפי וס"ל דגם בקילוח אין יציאת הנפש אלא מהמשחרת השני' ואילך שהוא אחר הקילוח ור' יוחנן דאמר מקילוח ואילך משום דהלכתא כר"א ולא כר"ש אבל דכ"ע לית להו דר"ל נמצא לפ"ז אליבא דר' יוחנן דהלכתא כוותי' לגבי ר"ל דכ"ע אית להו הא דתנא דבי ר"י דדם חללים ממעט דם קילוח אלא שהחילוק ביניהם במשמעות דורשי' לר"א דס"ל דהנפש יוצאה עם הקילוח, ואח"כ כשמשחיר כבר יצאה הנפש א"כ י"ל דם חללים שכבר נעשה חלל והיינו מהמשחרת השני' ואילך שכבר נעשה חלל מהקילוח וכן פירש"י בכריתות וכר"א דפסק ר' יוחנן כוותי' אמנם בשמעתין קאי הש"ס לר"ש דס"ל הנפש יוצא עם המשחרת השניה ולאח"כ ליכא עוד שום דם וליכא לפרש קרא דם חללים נעשה חלל מקודם דהיינו הדם שיוצא אחר המשחרת דזה ליתא דליכא שום דם אח"ז ע"כ פירש"י לר"ש דם שנעשה בו חלל היינו המשחרת השני' שבו נעשה חלל ולאפוקי הקילוח שעדיין לא יצא הנפש בו לר"ש דשמעתין כוותי' וק"ל.

השתא מחיים אסירא לאחר מיבעי מ"ש תוס' דהו"מ להקשות ולטעמיך מאיסור שאינה זבוח י"ל לעולם ה"א דנבלה שמתה מאליה מותרת ורק בידים לא נמית שום בהמה כ"א ע"י מעשה זביחה ולא באופן אחר וכה"ג מחלקי' תוס' בסנהדרין נ"ו ע"ב ד"ה אכל תאכל וכו' ע"ש ובזה מיושב דלא הו"מ להקשות עתה מגסטרא דכיון דנעשה בידיים א"כ ה"ל אינו זבוח ותקשי קושי' תוס' אמנם למסקנא דלעבר בעשה ול"ת לק"מ מאינו זבוח, אמר שפיר. דלמא דשוי' גסטרא וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף