חתם סופר/גיטין/ל/ב

חתם סופר גיטין ל ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איכא ביניהו כותיים. לפירש"י דלר' אחי אי ליכא ישראל עני בעיר אחר מיתת אותו העני. מ"מ יפרש על סמך עני כותים ויעכב לעצמו ויוצא ידי נתינה לעניי כותיים דגירי אמת הם וצ"ל כותיים גופי' ניחא להו כי היכי דאם ילוה להם יפרוש על סמך עניי ישראל. א"כ מוכח מזה דגם להלות לעניי כותיים עבדי רבנן תקנתא. והיינו עניי כותיים איכא ביניהו. שוב הראוני שכבר נתעורר בזה במהר"ם שיף:

ובדרוש אגדתא אמרתי פי' הפסוק נתן תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך ובכל משלח ידך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ואחז"ל באו"ה אבל בישראל אפס כי לא יהי' בך אביון ונראה דמיירי באו"ה כגון גר תושב שמצווי' להחיותו. והנה אמרו נתן תתן אם לא ירצה במתנה תן בהלואה. ונראה דמלוה ע"מ להפריש עליו מעשר עני. אך אחז"ל כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך וה"נ יברכך ה' בכל משלח ידיך פי' כל מקום שאתה שולח ממונך יתברך נמצא אותם עניים שהלוית להם יתעשרו ולא יהי' בך אביון ותפסיד מזה שהלוית להם. אך כי לא יחדל אביון מאו"ה ותפריש עליהם ולא תפסיד:

רבי אומר יורשים שירשו. הרז"ה ס"ל אסיפא קאי דב"ד נמי לא מצו להפקיע זכות עניים אא"כ חייבי היורשים לפרוע שע"י ב"ד נעשה מלוה בשטר ואפ"ה בלא הניח קרקע לא. ורמב"ן ס"ל ארישא קאי אבל לאו מכח חוב המוטל על היורשים קאתו אלא יש כח בידם להפקיע לטובת עניים גופי' ניחא להו. ונ"ל שזו הוא כוונת הגה' מרדכי פ"ק דב"ב סוף סי' תרנ"ז בגבאי צדקה שהלוה לכיס של צדקה פסק דמותר לו להשתלם ממה שיתנו הציבור אח"כ לתוך הכיס בלי רשותם מידי דהוה אמי שנותן לעניים צדקה ומשתלם אח"כ ממעשר כספיו ומייתי ראיה משמעתין דעניים גופי' ניחא להו. וכ' דיש חולקים ומייתי ראיה משמעתין לאסור. ולא פי' הראי' להיתר ולא הראי' לאיסור עכנ"ל הא הגבאי הלז אינו מלוה לעניים אלא נותן להם מתנה גמורה שלא להשתלם מהם ואינו דומה לדשמעתין כלל וכבר נתעורר בזה בתשו' נוב"י קמא חיו"ד סי' ע"ג. אך שמלוה לכיס דקיימא עניים ואין בכיס לפרנסם הוא מלוה לכיס ונותן לעניים במתנה. הנה להרז"ה דאפי' הלוה בב"ד דאפ"ה אם אין קרקע ליורשים לא מצי ב"ד להפקיע כח עניים ולא נאמר עניים גופי' ניחא אלא אם העני לוה וחייב לשלם אבל לא זולתו א"כ ה"נ לא יפרע הגבאי מהכיס. אמנם להרמב"ן מיירי אין היורשים חייבים כלום ואפ"ה הב"ד מפקיעים כח עניי' דעלמא משום עניים גופי' ניחא להו אעפ"י שאינינו בתורת פרעון חוב. א"כ ה"ה גבאי המלוה לכיס. ועיין מ"ש תוס' יו"ט פ"ו דכתובות משנה ה' ע"ש. ומדכ' מרדכי מידי דהוה אבעה"ב המלוה לכיס מעשר כספים שלו ש"מ דהא פשיטא לי' עוד טפי הך דבעה"ב מהך דגבאי ולפ"ז יחיד הנוהג כן שנותן צדקה לעניים בכל זמן ועידן ולסוף עושה חשבון עם כיס מעשר כספים שלו ומשתלם אינו צריך להפריש כלל דהרי מעשר כספים אינו טובל ואין הכרי טבל ואינו צריך לזכות כי למי יזכהו הלא אין שום עני חייב לו כלום. אלא כך תיקון עניים. וזה דלא כנוב"י הנ"ל ועי' ש"ע יו"ד סי' רנ"ז סעיף ה' ברמ"א:

חוששים שמא עשאן תרומת מעשר וכו' פירש"י אימת קני' לוי. פירושו דהא רש"י ס"ל משיכה קונה מן התורה נמצא לא קני' לוי במעות רק משום דישראל אסור לו לחזור בו ממה שאמר כור מעשר לי בידך. על אותו סמך יכול הוא הלוי לעשותו תרומת מעשר אבל לא קני' ממש להקנותו לישראל. ולכאורה לק"מ ק' תוס' אלא שהרשב"א הסביר קושייתם דהא עכ"פ אפי' לא יעשנו לוי תרומת מעשר מ"מ איך יאכל ישראל הא לא קיים מצות נתינה בנתינת מעות אלא בקנית התבואה ממש ללוי עכצ"ל במכירי לוים או עשו שאינו זוכה כזוכה א"כ קני' לוי והדר קני' ישראל מלוי ע"י חצירו ואיך יעשנו הלוי תרומה על מקום. ומה שהקשה מהרש"א הא בן הלוי יכול לחזור בו פי' ויחזור בו הלוי ממה שזכה הוא להוציא ישראל מחיוב נתינה יאמר לא אזכה ולא יצא ישראל ידי נתינה עד שיביאנו לידו ומ"מ אסור לישראל לחזור ממה שכבר אמר ליתן ליד ה"ל מחוסר אמונה וממילא תרומת מעשר שלו קיים וישראל אסור לאכול ולק"מ ק' תוס' ורשב"א אפירש"י זהו כוונת מהרש"א. ומ"מ נלע"ד דלק"מ דבשלמא לעיל במלוה לכהן בשעה שאין התבואה בעולם ולכשתבוא לעולם יחזור בו כהן לאמר לא אביתי לזכות בו כדי לזכות בעה"ב אבל הכא התבואה בעולם ונותן דמים ללוי וזכיות הלוי בתבואה וזכית חצר ישראל לישראל הכל נעשה ברגע א' ולא שייך חזרה ושפיר הקשו תוס'. ואולי י"ל כיון שהמעשר טבול לתרומת מעשר ואין חלקו מסויים ומקומו ע"כ אין חצרו קונה לו וצ"ע. וכי אין קנין לטבל:

וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. פירש"י שמא אינה בעין. שיטת רש"י ותוס' ורמב"ם דמן התורה תורמים תרומת מעשר שלא מן המוקף דתרי קראי כתיבי ממנו מן המוקף. וכתיב מכל מעשרותיכם לרבות אפי' שלא מן המוקף ומוקמי' מכל מעשרותיכם אגופי' אתרומת מעשר שלא מן המוקף וממנו מן המוקף מלמדת אתרומה גדולה ואינה למדה לעצמה. והרמב"ם פ"ג מתרומות הל' כ' כתב שמדרבנן נמי אין איסור להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף אלא לת"ח ולכך אמרי' וכי נחשדו חברים דייקא אבל מי שאינו ת"ח שרי' והיינו רשאי בן לוי וכו' דמייתי תוס' ממס' ב"מ. והראב"ד השיג מדאמרי' וכי נחשדו ואי ס"ד דלא הוה אלא זהירות של ת"ח לא שייך חשד ע"כ חידש ראב"ד דתרווייהו קראי ממנו וממעשרותיכם תרווייהו בתרומות מעשר מיתוקמא והא כשבן לוי מפריש בעי מן המוקף מדאורי' והא כשבעה"ב מפריש תרומת מעשר מפריש מן התורה שלא מן המוקף ומוקף דתרומה גדולה מדרבנן הוא ע"ש. ומה שהקשה הר"י קורקס שבכ"מ מספרי דאמר שמלמדת ואינה לומדת וגם ממאי דאמרי' רשאי בן לוי לעשותה תרומת מעשר. לפע"ד אי משום הא לק"מ דראב"ד נמי לא אמרה אלא למאי דקיי"ל בהא כאבא אלעזר בן גמלא דמהקישא יכול בעה"ב להפריש תרומת א"כ מיתוקמא תרווייהו קרא בתרומת מעשר עצמו והכי עדיף טפי מלומר דמלמדת ואינה לומדת אבל מודה ראב"ד דלרבנן דאבא אלעזר דלית להו דבעה"ב מפריש תרומת מעשר א"כ ע"כ שבקי' לקרא דדחיק ומוקי נפשי' דמלמד ואינו לומד והיינו דספרי. וש"ס דב"מ דרשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום כרבנן רהטא ודברי ראב"ד נכונים לכאורה. אלא דצ"ע כיון שהעמיד דבריו על לשון הש"ס לא נחשדו לשון חשד משמע איסורא איכא ועל זה פי' פירושו. ובהך ס"ד עדיין לא אסיק ש"ס הא דאבא אלעזר בן גמלא ואפ"ה אמר וכי נחשדו כו' וצ"ל דראב"ד לא אתי אלא לאפוקי מרמב"ם דס"ל אפי' אי' דרבנן ליכא אלא חסידות של ת"ח על זה הקשה דלא שייך נחשדו אע"כ איסורא איכא או מדרבנן בהס"ד או מן התורה לאבא אלעזר בן גמלא וא"ש דברי הראב"ד לפע"ד:

אך לרש"י ותוס' הוה דרבנן ופליגי בטעמא. לתוס' משום גזירה אטו תרומה גדולה. ועל זה קשה כמה קושיות תוס' וגם פני יהושע נתעורר במ"ש ט"ז כמה פעמים במה שהתירה תורה להדי' אין כח ביד חכמים לאסור והכא כיון דכתיב מכל מעשרותיכם להתיר תרומת מעשר שלא מן המוקף איך אסרו חכמים אטו תרומה גדולה. אבל שיטת רש"י עפ"י מה שפירש רמב"ן בשיטה מקובצת דב"מ ל"ח ע"א. א"ש טפי. והוא דגזרו מטעם שמא נגנבו הפירות או אבדו ודוקא כשלא מסרן מפקיד ליד שומר וכגון בן לוי שיש לו מעשרות ביד ישראל שלא נמסרו לו לשמירה לדעתו של בן לוי. אבל אם הפקידן ביד שומר תורם שלא מן המוקף ובהכי מתקיים קרא מכל מעשרותיכם ולא עקרו רבנן דין תורה לגמרי ובזה יתיישבו כל קו' תוס' ומתני' דבסמוך מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין נמי במסרן לשומר מיירי ונהי דמשמרן מגניבה ואבידה מ"מ מאבודים היינו ריקוב וחימוץ וחלודה דמעות אינם שמורים וקמ"ל דבזה המה בחזקת קיימן לאפוקי מגניבה ואבידה צריכים שומר שמסר ובזה מיושבים כל קו' תוס'. ודע דבב"מ ל"ח הגי' שלפנינו בכל הספרים שמא עשאן תרומה ומעשר ולזה לא שייך הנ"ל. אך גי' הרמב"ן שם תרומת מעשר. ובתוס' דשמעתין נכתב תרומת מעשר לומר שאפי' לפי הגי' תרומת מעשר נמי קשה קושייתם. ותי' בשבתות ויו"ט אפי' בתרומה ומעשר נמי שרי כדמוכח מר' ינאי דיבמות. אך תי' י"מ שכ' תוס' דוקא חברי' תורמין מן המוקף וסתם בן לוי חבר הוא צ"ל דבבכ"מ גרסי' תרומה ומעשר ולא מיירי בבעה"ב חבר אבל תרומת מעשר בן לוי הוא חבר ואפי' לאבא אלעזר בן גמלא נמי ישראל חבר כמ"ש תוס' ד"ה אין אבא אלעזר וכו' עיין בכל זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף