חתם סופר/גיטין/כז/א

חתם סופר גיטין כז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סוגיא דשיירות מצויות:

המביא גט ואבד הימנו וכו' לשון זה משמע שטרם שנמצא הגט כבר צעק השליח שאבד גט ושוב נמצא או מצאו הוא בעצמו אך מתני' מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים וכן מצא גט אשה בשוק משמע שנמצא הגט והוכרז. ואח"כ באו התובעים ותבעוהו ורבותא קמ"ל בתרווייהו הכא אע"פ שהשליח בקש וחפש אחר הגט ושוב נמצא מ"מ חיישי' לשיב"ש וגם אחר אבד. ובמתני' דמצא גיטי נשים קמ"ל אע"ג שקודם זה לא הרגישו באבידה. מ"מ אם אמר תנו ובזמן שהבעל מודה מחזירי'. וכאן שהשיירו' מצויו' וכאן שאין שיירו' מצויו' כאוקימתא דש"ס. אמנם מספקא לי באשה שמחפש אחר גיטה ולפעמים אפילו בפני בעלה והיתה נאמנת שנתגרשה דאין אשה מעיזה כשאין גט מסייעא לה ועכשיו כיון שנאבד ליכא סיוע. ושוב נמצא הגט דלפע"ד מחזירים לה בודאי לא מיבעי אם היה בפני בעלה דכבר הותרה לעלמא. ואין בחזירות הגט לראי' שום חששא אלא שמא נכתב זה בניסן וזה בתשרי והכא אין הבעל מודה בחזירת הגט דנימא כמ"ש תוס' כיון שהבעל מודה מסתמא זמנו שוה. וא"כ ליכא אלא חשש ממון ובממון לא חיישי' לשיב"ל כל כך. אלא אפשר שלא בפני בעלה נהי דאין מתירים על חזקת אין מעיזה פנים. מ"מ קי"ל עכ"פ לכשנמצא גט אח"כ לא מחמרי' כולי האי ומהדרים כמו בממון עיין כעין סברא זו בדברי רא"ש ב"מ פ"ב סי' י"ד. והכא עדיפא מדהתם דאין הגט מסייעא לה בשעת אמירתה גרשתני. ועיין רש"י יבמות גבי אנדרלנאי נהרדעי. פירש"י שהאשה בקשה הגט. לכאורה י"ל דרצה בכך. כי בתשו' שב יעקב חא"ע סי' י"ח הקשה איך פשיט אביי מגיטא דאשתכח בנהרדעא דלא כ' בזה אלא שם אנדרלנאי לתרי יצחק דשמו בר אחתי' דרב ביבי. ונדחק לומר גם בגט כתב שם אשתו ואפ"ה חייש לבדוק נהרדעא כולה ע"ש ובאמת מדלא הזכיר שם אשה אלא פלוני' איתתא משמע כש"ג דאפילו אין השמות הנשים שוים חיישינן שמא קידש אשה במדינת הים. וא"כ אין משגיחים כלל על שם האשה משו"ה אמר פלוני' איתתא וא"כ הדרא ק' לדוכתי' מאי ראי' מגיטא ליצחק בר אחתי' דרב ביבי. ונראה משו"ה פירש"י שהאשה מבקשת גט וכבר טענה קודם לכן נתגרשתי. ויש להקל אפ"ה החמירו א"כ הכא יש להחמיר אפילו בבר אחתי' דרב ביבי:

ועוד נ"ל לפמ"ש תוס' בב"מ דאביי נמי מודה דכל מעשה ב"ד בב"ד קאמר ושיירו' מצויות ולא הוחזקו מהדרים אך היינו בגט שזה אבד גט לא חיישי' גם אחר אבד גט כיון דלא הוחזקו משא"כ בתרי יצחק דלא חיישינן ששנים מתו אלא לא ידעי' מי המת. וצריך להבין א"כ איך מייתי אביי מאנדרלנאי. תיקשי ולטעמך הא התם אבד גט מהמבקש הגט ולמה לא נהדר. ונלע"ד דוקא כשהבעל מבקש גט אפי' אחר ששמע שנמצא גט אומר שלי הוא לא חשדי' שלא אבד מעולם ורוצה להרויח פשיטי דספרי לגרש בגט שאינו שלו. א"נ כשבא א' ואמר שליח הגט אני ואבדתי לזה לא ניחוש שמעולם לא הי' שליח לשום גט. ומשקר להמציא גט לאשה שלא נשלח לה. דאפי' אי אמרי' שליח חשוד קצת משום איבוד שכרו או שלא להוי לבעה"ב תרעומת עליו היינו כשהוא באמת שליח הגט ואבדו חיישי' שיאמר על גט שאינו שלו שמכירו והוא שלו מטעמי' הנ"ל. אבל לחוש שלא אבד גט מעולם כי לא הי' שליח ובודה מלבו שקר זה לא חיישינן. והשתא לפי הנחה זו בבעל ובשליח שאמרו שאבדו מאמינים שאבדו שום גט כזה. ועל זה כ' תוס' כיון דלא הוחזקו ליכא למיחש שעוד א' אבדו גט כזה ומשו"ה עדיף גט משני יצחק. וכל מעב"ד מיירי בשליח כמו עובדא דב"ד דר"ה לרש"י ולחד פי' בתוס'. אך עובדא דאנדרלונאי האשה מבקשת גט אחר שנמצא. חיישי' שהיא אשה הרוצה להפקיע עצמה מבעלה ובודה שקר מלבה. שהיא אבדה גט ואם כן אין לנו לומר שזה אבד גט ע"כ דמי ממש לתרי יצחק. ולפום רהיטא לפ"ז הדרא ק' שב יעקב לדוכתי' כיון דע"כ מיירי שמבקשת גט אחר שנמצא ולא טענה גרשתני קודם שהגט מסייעא לה א"כ ק' מאי מייתי מגט דלא כ' בו אלא שמו לבד משא"כ יצחק בר אחתי' דרב ביבי דאתרמי תרי אחתי' דרב ביבי. אם לא נאמר דבאנדרלונאי הי' גם שם אשתו ודלא כש"ג. אלא דלכאורה י"ל עפ"י מ"ש רא"ש פ"ב דב"מ סי' י"ד דאפילו היכי דגט מסייעא לה מ"מ באומרת גרשתני נהי דלא מהימני מ"מ גורם קולא א"כ ה"נ י"ל ולצרף תרווייהו דמדאמרה גרשתני דקיל ואפ"ה חששו ה"ה לתרי יצחק אע"ג דאית כאן בר אחתי' דרב ביבי. ודלא תיקשי היא גופה קשי' מ"ט חששו בגט כיון שהיא מבקשת גט אין לחוש לתרי. י"ל כיון שהאשה היא המבקשת גט ה"ל כמו תרי יצחק וכנ"ל. ואולי י"ל היינו דקאמר רבא א"כ יבדוק כל העולם מיבעי ליה היינו כק' שב יעקב הנ"ל. דכי היכי דחיישי' לתרי יצחק אע"ג דאיכא נמי בר אחתי' דרב ביבי ומ"מ חיישי' כולי האי ה"נ ה"ל למיחש לתרי אנדרלונאי בתרי נהרדעא. אלא שכתבנו אשה קילא דמסייע' לה אינה מעיזה ומשו"ה נהי חיישי' לתרי אנדרלונאי אבל לתרי נהרדעא לא חיישינן אך רבא לטעמי' פליג שלהי נדרים וס"ל אשה מעיזה פניה וא"כ אי חיישינן לתרי בר אחתי' דרב ביבי נחיש לתרי אנדרלונאי ותרי נהרדעא. ולקצת מזה עוררני תלמידי הב"ח המופלא כ"ה זעקיל כ"ה סג"ל שי':

מצאו לאלתר כשר בב"מ פירש"י לאלתר וזמן מרובה כדי שתעבור שיירא והמעיי' בלשון רש"י שם יראה שלא כ"כ כמציין תחלת הבריתא ומתכוון לגמור כל הבריתא. אלא משמע לשונו כי כן הדין. וזה ליתא דבהדי' איתמר הלכתא בגמ' או כמ"ד שלא שהה או שלא עבר אדם שם. גם ליישב מה בעי רש"י בב"מ לפרש כן. גם מ"ש רש"י שם ד"ה ולעולם כדקיי"ל לאלתר פירש"י אבל בריתא ליכא לשנוי' הכי וכו' ה"ל לאיפלוגי כו' ע"ש ולא פי' דבבריתא לאלתר פשיטא. ליישב כל הנ"ל י"ל כ' רמב"ן לפרש דרבה ס"ל כמ"ד שלא עבר או שהה והשתא כיון דחיישי' לנמלך ש"מ עבר הבעל שם אחר האשה ותלינן האבידה בבעל וחיישי' לנמלך א"כ ממילא תו לא נמצא הוה לאלתר דהרי עבר אדם שם. ור"ז ס"ל כמ"ד כדי שתעבור שיירא הוה זמן מרובה נמצא אעפ"י שעבר אדם שם ואיכא למיחש לבעל ונמלך. מ"מ אי אמר תנו נותנים דלענין חשש שיב"ל ה"ל לאלתר שהרי לא עבר שיירא ע"ש. ולא נראה לומר דפליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי אלא נ"ל דפליגי בפלוגתת הפוסקים דהרי"ף פסק גבי לא עבר אדם שם והוא שהוחזק וכ' רמב"ן ס"ל דמ"ד שלא עבר לא השיג אלא בהוחזקו ולא שכיחי שיירא. אז זמן מרובה דידי' הוא כל שעבר או שהה. אבל מודה לת"ק בשכיחי ולא הוחזקו דעיקור החשש הוא משום שיירא א"כ בעי שיעור כדי שתעבר שיירא. אמנם הפוסקים פליגי וס"ל למאי דקיי"ל דלא כת"ק כדי שתעבר שיירא. א"כ אפילו בלא הוחזקו ושכיחי נמי הוה זמן מרובה כשעבר או שהה אדם א' ומטעם שהסביר הרשב"א שנפל משיירא שכבר עברה וזה העובר או שוהה דחפו ברגליו ע"ש. והשתא רבה ור"ז תרווייהו כהילכתא ס"ל כמ"ד שלא עבר או לא שהה אלא רבה ס"ל אי הוה מיירי משנה בשיירו' מצויות נמי הוה שיעור שלא עבר כהפוסקים וא"כ מדחיישי' לנמלך ש"מ עבר אדם שם וממילא לא הוה לאלתר ורמי מתני' אהדדי ומוקי ליה באין שיירות מצויות. אך ר"ז ס"ל דבשיירו' מצויו' השיעור כדי שתעבר שיירא. ושפיר יש לאוקמי מתני' בלאלתר אעפ"י שעבר הבעל כיון שלא עברה שיירא. והנה התם בב"מ פריך ש"ס להדיא טעמא דנמלך וא"כ ק' אדר"ז מ"ט לא כמו משנה ואי משום דמוקי ליה בלאלתר פשיטא ואע"ג שכ' תוס' ר"ז לא דייק. זה י"ל בשמעתין דלא מדייק ש"ס בהדיא טעמא דנמלך אבל התם דדייק טעמא דנמלך אי ס"ד עיקור תירוץ על ר"ז הוא דלא דייק ה"ל לש"ס למימר ור"ז נמלך לא דייק ע"כ הוכרחנו לומר התם פשיטא כשיטה הנ"ל דר"ז ס"ל דשיעור זמן מרובה בשיירות מצויות הוא כדי שתעבר שיירא וא"כ י"ל משנתינו מיירי לאלתר היינו אע"ג שעבר שם הבעל מ"מ אם אמר תנו נותנים והיא גופא קמ"ל טובא דעדיין לאלתר הוא עד שתעבר שיירא ואע"ג דגם ר"ז מדייק נמלך מ"מ מוקי מתני' בלאלתר וטובא קמ"ל דאע"ג דעבר אדם שם מ"מ דהרי חיישי' לנמלך מ"מ עדיין מקרי לאלתר. ומשו"ה פירש"י שם כדי שתעבר וכהלכתא אליבא דר"ז. אלא לפ"ז מאי מקשה ר"ז מבריתא הא י"ל נמי כן דמיירי בלאלתר וקמ"ל אע"ג דעבר הבעל שם דהרי תניא בזמן שאין הבעל מודה וכו' ועבר שם ע"כ. ואפ"ה הוה לאלתר. ע"כ הוצרך רש"י לפרש בבריתא דמפליג ה"ל לאיפלוגי בהדי' בין לאלתר לזמן מרובה ולא לסמוך אהנ"ל וא"ש הכל בעזה"י. ולפ"ז לל"ק דר"ז דבריתא בהוחזקו ולא שכיחי שיירו' דזמן מרובה דיליה שלא עבר אדם שם. ובריתא ע"כ עבר אדם שם ואפ"ה בזמן שהבעל מודה יחזיר. א"כ טובא קמ"ל להדיא דאפילו לזמן מרובה יחזיר אך לל"ב דר"ז דמיירי בלא הוחזקו ולא שכיחי ודמהדרי' אעפ"י שעבר הבעל שם אין זה חידוש כלל כיון שלא הוחזקו ולא שכיחי. ולומר מהדרא אפילו עברה שיירא זה לא נזכר בריתא ע"כ כ' רמב"ן דמשו"ה נאיד ר' ירמי' מהך אוקימתא דא"כ פשיטא וצריכא למימר:

לזמן מרובה פסול משום דחיישי' לשיב"ש לא אמרי' זהו שאבד זהו שנמצא כיון דמיירי דידעי' שזה אבד גט או שבעצמו מצאו מ"מ לא אמרי' כן עיי' בבכורות פליגי רבי ורשב"ג אי אמרי' זהו קבר שאבד זהו קבר שנמצא. ופליגי רבנן ורבי יוסי בבכור בעל מום שנתערב בבכורים הרבה ובדקו ומצאו בעל מום א' והוציאוהו משם אי אמרי' זהו שאבד זהו שנמצא או חיישי' האי אחר הוא ע"ש. ואמרי' התם טעמא דמאן דחיישי' אחר הוא ולא אמרי' זהו שאבד זהו שנמצא משום דעשויי' לקבור בשדות ותורא עבידי דמנגחי אהדדי ונעשו בעלי מומין ע"ש והראב"ד פ"ג מחמץ ומצה כ' דהלכה כמ"ד זהו שאבד זהו שנמצא אפילו בדאורי' ע"ש. והנה מריש ה"א דהאי דומה לשיירות מצויות ולא הוחזקו דה"נ מצוי' לקבור בשדות ומצוי' שוורי' נוגחי' וא"כ פליגי תנאי בפלוגתא דרבה ול"ב דר"ז. וא"כ ה"ל למימר תנאי היא שבתי וראיתי דטעותא הוא. ובשמעתין נהי דשכיחי שיירו' אבל כיון דלא הוחזקו א"כ שיירי שכיחי אבל יב"ש לא שכיחי. אבל התם כיון דשכיחי דמנגחי ממילא שכיחי בעלי מומין וכיון דשכיחי קברי ממילא שכיחי טומאה. וא"כ ה"ל בבכורות כמו שכיחי וגם הוחזקו ואפ"ה פליגי. וא"כ תכבד הקו' ביתר שאת דבבכורו' איכא תנאי דס"ל אפי' בתרתי לריעותא אמרי' זהו שאבד זהו שנמצא ובשמעתין ליכא למ"ד הכי. וכן קו' לל"ב דר"ז דמחמיר אפילו בחדא לריעותא והתם ע"כ לא מחמרי' אלא בתרתי לריעותא אבל בחדא לריעותא ליכא למ"ד וצ"ע לכאורה. וצ"ל חומר היא בעריות אע"ג בכל התורה אמרי' בכה"ג זהו שאבד זהו שנמצא מ"מ בעריות מחמרינן כמו בממון דאיפסקא הילכתא ביבמות קט"ז ע"א גבי שומשי והלכתא חיישי' ולא אמרי' זהו שאבד זהו שנמצא. וע' רמב"ן במלחמות מענין כאן נמצא וכאן היה ויבואר לקמן אי"ה. ונ"ל על זה סמך בתלמוד ירושלמי כדבעי למימר דפסול משום שמו כשמו פריך הגע עצמך שבדקו כל אותו מקום פי' וכי ניחוש גם לשני שוירי אלא חומר הוא בעריות. וק' מאי פשיטא לו כ"כ להקשות הגע עצמך וכו' ומנ"ל דלא ניחוש גם לשני שוירי. אלא פשיטא ליה מהך דבכורות הנ"ל דבחדא לריעותא אמרינן זהו שאבד זהו שנמצא והכא כיון שבדקו ולא נמצא אחר ששמו כשמו א"כ אפילו שיירות מצויות עכ"פ לא הוחזק עוד שוירי בפנינו ולמה נחוש דלא כחד תנא ומשני חומר היא בעריות. ולפ"ז הא דפשוט רבה לקולא בשני שוירי ממעב"ד ה"ז יחזור צ"ל דס"ל חליצה ה"ל עריות. וכמ"ש רשב"ם בב"ב קל"ה ע"א ד"ה נקל בא"א ע"ש וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי. ולפ"ז א"ש בשמעתין ולא קאמר אל"ב דר"ז מעב"ד דאשתכח איבראי דבלאה"נ לק"מ דס"ל חליצה לאו חומר ערוה הוא ולא החמירו וכן מיאונין מיירי שעדיין קטנה לפנינו ואין כאן חשש ערוה דאורי' ולעולם דאשתכח גוואי בב"ד ממש:

ובירושלמי פריך ממתני' יבמות קכ"ב ע"א מעשה ב"א שעמד בראש ההר וכו' ועוד מעשה בצלמון וכו' ע"ש ולא חשו לחומר עריו' ע"כ הדר ביה ירושלמי. ופי' דלא הוה טעמא דמתני' משום שיב"ש אלא משום גט פסול ויבואר לקמן אם ירצה השם ית'. ונראה הא דלא פריך מגיטין אגיטין היינו מתניתין דגיטין ס"ו ע"א מי שהי' מושלך לבור וכו' ופריך שמא צרה היא ע"ש ולא חיישי' ליב"ש. די"ל התם ע"כ בעיר הקרובה שנוכל לכתוב וליתן טרם שימות ולא נחוש לשוירי רחוקה דלא ידעי'. ובעיר הזאת באמת בודקים אם יש יב"ש אחר. ולא קשי' לי' אלא ממתני' דיבמות. והנה בש"ס דלא פריך מיבמות צ"ל לחלק בין מיתה לגט דבמיתה דייקא טפי דלא יכולה מכחשתו. ועוד א"א באחר משא"כ גט כמ"ש הרא"ש בשמעתין ורז"ה ביבמות ועוד גט איתרע בנפילה חיישי' טפי כצ"ל. אלא דקשי' מאביי דמייתי מאנדרלנאי אתרי יצחק וע"כ אינו מחלק בין גט למיתה א"כ בשלמא משנתינו יאמר דפסול משום חשש גט פסול כהירושלמי. א"כ מ"ט חשש לתרי יצחק ותרי אנדרלנאי נגד מתני' דיבמות וצע"ג לכאורה. ולא מצאתי פתר אלא לשיטת רמב"ן דהתם מיירי שנמצא בנהרדעא במקום שנכתב בנהרדעא עצמו בשוק שנקרא קלני' ממס המלך אבל בנהרדעא נמצא ונכתב שם. ולפ"ז י"ל מיירי בתרתי לריעותא ושכיחי ומ"מ מקיל רבא עשום כאן נמצא וכאן היה משא"כ בענין חגרא לא נמצא במקום הכתיבה מחמיר רבא והכא מקיל רבא. ואביי לית לי' כאן נמצא מחמיר בתרתי לריעותא. ומתני' דיבמות בבדקו והוה רק חדא לריעותא. וי"ל רבא לטעמי' דהנה ק' אשיטה הנ"ל מאי רומי' דמשנתינו דלמא מצא גיטי נשים מיירי בנמצא במקום הכתיבה ומשום כאן נמצא וכאן הי' משא"כ המביא גט ממקום למקום ואבד לא שייך כאן נמצא. ובשלמא אבריתא מצא גט אשה בשוק פריך ר"ז שפיר דלא נ"ל לחלק מדלא פליג בריתא להדי' כפי' רש"י אבל ארומי' דמתני' ק' וצ"ל מדתנן נמי דייתיקי מתנה ושוברין ובממון לא אמרי' כאן נמצא וכאן הי' נהי בממון לא חיישינן ללעז דתרי יב"ש מ"מ לא מיירי שטרי ממון בנמצא במקום הכתיבה דוקא והה"נ גיטי נשים ופריך שפיר. והנה כל זה לדינא דקיי"ל לחלק בין איסור לממון לענין כאן נמצא כמ"ש נימוק"י שם ביבמות אבל לרבא ס"ל פרק המדיר גם בממון אמרי' כאן נמצא אם כן י"ל תרווייהו משניות מיירי בתרתי לריעותא בין המביא גט ואבד ובין מצא ג"נ מיירי בתרתי לריעותא וכה"ג אפי' בממון חיישי' אלא מיירי במקום שנכתב ואמרי' כאן נמצא וכאן הי' וק"ל. ובזה י"ל ע"ד דרוש הא דאמרינן ספ"ק דב"מ פקע ארזא דבי רב. כי רב עמרם נמי ידע דחליצה ומיאונין תנן אלא מהתם לק"מ דלמא שנמצא במקום שנכתב וע"כ אשטרי ממון סמיך דלא אמרי' כאן נמצא. ובממון לא חיישי' לשיב"ש אך רבה ס"ל עכ"פ מדנקטי' בחד בבא ש"מ בחדא מחתא מחתינהו כי היכי בממון מהדרי' אפילו לא נמצא במקום שנכתב ה"ה שטרי חליצה מיירי בהכי. ורב עמרם הוה ס"ל אין הכרח אלא הא כדאיתא והא כדאיתא. ורש"י פי' שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז קאי אסמיכות שכל דבר ודבר סמוך לדומה לו וזהו בעמודים ושוקים מיוסדים על אדניהם ה"נ כל דבר שייך למה שסמוך ורב עמרם ס"ל אין זה מוכרח כל כך ורבה בנה יסודו על זה ע"כ פקע עמוד דבי רב נשען עליו:

נחזור להירושלמי תי' טעם פיסול משנתינו שמא גט פסול הי' השליך את הפסול ואבד את הכשר. ודבריו תמוהים א"כ מה בין לאלתר לזמן מרובה. ודברי פני משה תמוהים. ועוד למה לא נאמין לשליח שלא הי' אצלו גט פסול שהשליכו כאן. ע"כ נלפע"ד פירוש הירושלמי דשמה במקום שנכתב הגט שם השליכו גט שנפסול ואין פסולו ניכר כמ"ש פני משה ג"כ ושוב כ' כשר ומסרו לשליח ואבדו בכאן. וחיישי' שמא גט הפסול שנשלך ע"י סיבות נתגלגל לכאן כגון שלקחו א' לצור עפ"י צלוחתו ואותו בא ג"כ לכאן ואבד הפסול שלו ג"כ כאן. ועיין ב"ב קע"ב ע"ב בסופו פי' רשב"ם בשם ר"ח נפילה דיחיד לא חיישינן דה"ל לצווח על אבידתו וזה מרויחי' הכא דלמה יצווח על גט פסול לצור עפ"י צלוחתו. זה נלע"ד פי' הירושלמי אך ש"ס דילן ע"כ לא חשש לזה כלל דא"כ מה לי הוחזק או לא הוחזק אע"כ לא חיישי' להכי דסופרים נזהרים שלא להשליך גט פסול לאיבוד כמ"ש תוס' לעיל. וראיתי בשיטה מקובצת בשם הרא"ש דמפרש שאני אומר כתובים הי' פי' כתובים הי' לשם מצוה זו ולא ליב"ש אחר ע"ש ויבואר לפנינו אי"ה. מ"מ בכלל זה ג"כ כתובים הי' כדינו ולא בפסול וכנ"ל. ולירושלמי צ"ל התם באין שיירות מצויות לא חיישי' לפסול שנתגלגל ע"י עובר אורח לכאן ע"כ אני אומר כתובים הי' אבל משנת המביא גט בשיירו' מצויו' חיישינן לגט פסול המובא לכאן כנ"ל:

פסול ובמתני' דב"מ שאני אומר נמלך וכו' לא תנן פסול אלא לא יחזיר ומשמע מזה כמ"ש רמב"ם סוף הל' גזילה ואבידה דאם עבר והחזירו מוחזר ועיי' מ"ש על זה נימוק"י במתני' דב"מ י"ד ע"ב מצא שט"ח בשוק וכו' ע"ש וע' ש"ע ח"מ סי' ס"ה ס"ו. ולפ"ז ג' דיני' יש בשיירות מצויות פסול לגמרי ובאין שיירות מצויות ואומר תנו נותנים אפילו לכתחלה. ואי לא אמר תנו ואיכא חשש נמלך לכתחלה לא יחזיר ואם החזירו מוחזר. וטעמא נ"ל משום דמעיזה לומר נתגרשתי ואין בעלה מסייעא קיל מחששא דיב"ש בשיירות מצויות. והנה הרא"ש והרשב"א ועי' ר"ן חולקים אי הוחזקה ולא שכיחי גריעי משכיחא ולא הוחזקה או בהיפוך. ולפע"ד להכרע כששם העיר כ' בגט והוחזקו ביב"ש בהעיר ההיא אך אין שיירות מצויות משם לכאן זהו חששא רחוקה ואם מהדרינן בשיירות מצויות ולא הוחזקו כש"כ בהוחזקו כזו ולא שכיחי. אך אי נמצא במקום שנכתב ושם הוחזקו. א"נ לא נכתב שם העיר כלל בגט לפוסקים המכשירים גט בלא שם העיר שאז הוה כמו הוחזקו בכל מקום כי שמות שאינם פלאים שכיחי בכל מקום ונדבר עוד מזה לקמן אי"ה. הוחזקו כזה חמיר משיירות מצויו' ולא הוחזקו. ובזה יובנו דברי ראב"ד פ"ג מגירושין הל' ט' יו"ד שמסיים והוחזקו ביב"ש ר"ל באותה העיר שנכתב הגט וכדומה לי שלא כיון לזה הפי' עכ"ל ר"ל דמרמב"ם הל' יו"ד מבואר דהוחזקה חמיר ליה משיירות ולא הוחזקה. והראב"ד השיג דעכ"פ לא חמיר טפי. וכ' דהוחזקו היינו בעיר שנכתב הגט שם והדעת נותן שהוחזקו כזה קיל משיירות מצויות וק' אהרמב"ם. וסיים כמדומה שלא כיון לזה הפי' אלא מפרש שהוחזקו במקום מציאה. והוחזקה כזה חמיר משיירות מצויות כנלע"ד. ומאז אמרתי ליישב בזה המשך תוס' ד"ה כאן וכו' תחלה הקשו ותרצו מ"ט לא מוקי לה רבה בשיירות מצויות ולא הוחזקה. ושוב הקשו ותרצו מ"ט לא ניחוש ליב"ש השני שהוחזק ושוב אח"כ כתבו דאתיא כר"א ולא כר"מ. דלכאורה אי מוקי מתני' בהוחזקו ונכתב שם העיר בגט ובמקום הכתיבה הוחזקה ומכ"ש אי אפילו במקום הכתיבה לא הוחזקו שוירי אחר. א"כ לק"מ מ"ט לא ניחוש ליב"ש אחר דכיון דלא הוחזקה במקום הנפילה יב"ש אחר אלא זה שמבקש גט ושיירות אינן מצויות מה"ת לחוש לאחר וכן אין הכרח לומר דר"א היא דאפשר כיון בשוירי שנכתב הגט ליכא יב"ש אחר אע"פ דאיכא עוד שוירי בעולם מ"מ אי לאו דנפל במקומו הוה מוכח מתוכו. ועיי' מ"ש תוס' לעיל כ"ז ע"ב ד"ה בעידי מסירה וכו' ע"ש אבל השתא הקשו תוס' מ"ט לא מוקי מתני' בשיירו' מצויו' ותי' לאשמועינן כהוחזקו. וצ"ל אע"ג דכבר נשמע מעובדא דר"ה דס"ל לרבה מחזירי' בשיירו' מצויות וא"כ מכ"ש בהוחזקו בעיר שנכתב דמהדרי'. א"כ מאי קמ"ל רבה באוקימתא דמתני' וע"כ להוסיף אפי' בהוחזקו בעיר שנמצא אלא שנמצא במקום שאין שיירות מצויות אפי' מהדרי' כגון היכי דשרו כיתני וכדומה. וא"כ כיון דהכא הוחזקו לא הוה מוכח מתוכו ומשמע דנותנים לה הגט מיד הכא בעיר הזאת וע"כ כר"א דלא כר"מ. וגם קשיא להו שפיר מהיכי תיתי להחזיר כיון דהכא במקום המציאה איכא עוד יב"ש ועל זה תירצו כיון שזה מבקש וכו' והיינו כעין שכ' רשב"ם בב"ב סוף קע"ב ע"ב בשם ר"ח כיון שהשני ג"כ פה ואינו מבקש וזה מבקש א"כ מהדרי' לי':

ועפ"י הדברים האלו י"ל ק' רשב"א אל"ב דר"ז מנ"ל דל"ב דר"ז פליג ארבה. וי"ל ע"כ פליג לפמ"ש תוס' משו"ה ר"ז לא דייק ממתני' דמפרש אי אמר תנו אין נותנים משום שמא מיב"ש אחר נפל וק' עכ"פ מ"ט במשנתינו פסול ובב"מ לא יחזיר ואם החזירו מוחזר וע"כ צ"ל משנתינו דגיטין בתרתי לריעותא לכן פסול אפי' בדיעבד. ומשנת ב"מ בחדא לריעותא לא יחזיר לכתחלה. וא"כ בריתא דאם הבעל מודה יחזיר לכתחלה מיירי בתרתי לטיבותא דוקא ופליג ארבה. ולפ"ז ללישנא קמא אי ס"ל נמי דר"ז מפרש משנתינו כנ"ל ותנן לא יחזיר ואם החזיר מוחזר מיירי בשכיחי שיירי' ולא הוחזקה כצ"ל. ובריתא מיירי בהוחזקו במקום שנכתב ובלא שכיחי שיירי דקיל ואז מחזירי' אפי' לכתחלה. אבל בהוחזק במקום שנמצא ולא נכתב בו שם העיר לא מהדרי' ועכ"פ פליג ארבה. והנה מלשון רש"י ב"מ גבי היכא דמזבני כיתנא כ' ודקדק במקום שנכתב הגט ע"ש ב' דיבורים זא"ז וכן י"ל לשונו כאן בגיטין וצ"ל ס"ל אי הוה הוחזק במקום שנמצא לא הוה רבה מהדר לכתחלה. ולפ"ז הא דמוקי רבה משנת הא אמר תנו נותנים בלא שכיחי והוחזקו היינו בהוחזקו במקום שנכתב וא"כ היינו עובדא דר"ה ממש וק' קו' תוס' מ"ט לא מוקי בשיירות מצויות ולא הוחזקו דומיא דסיפא מעב"ד ה"ז יחזיר ומכש"כ הוחזק במקום שנכתב. ולכאורה י"ל משום דלא ניחא ליה לאוקמי בהכי דכ' בש"ג הוחזקו שני יב"ש אפילו אין נשותיהם שוות מקרי הוחזקו דחיישי' שמא קידש במדה"י. ורוב הפוסקים חלקו. וכן פירש"י בב"מ ד"ה ואפילו במקום כו' ששמותיהן שוות ושמות נשותיהן ע"ש משמע אי לא שוו הוה לא הוחזקו ודלא כש"ג. ונ"ל מסברא ש"ג נמי לא אמרה אלא בג"נ דשכיחי דמקדש אשה במדינת הים כדאחז"ל כד איקלע לארדשיד אמר מאן הוה ליומי' אבל בשיחרורי עבדים בודאי הוא נגד הסברא אי אין שמות העבדים שווין שיהי' מוחזק דשמא יש לו עבד במדה"י דבודאי לא שכיח שיהי' הרב כאן ועבדו במ"ה ולא יהי' נודע לבני עירו. וא"כ י"ל ק' תוס' דאע"ג כבר אשמועינן רבה בעובדא דשני שוירי דשכיחי ולא הוחזקו חיישי' ומכ"ש הוחזקו במקום שנכתב ולא שכיחי. מ"מ הא הוחזקו שמותיהן ולא שמות נשותיהן הא דיחזיר לכתחלה ולא ניחוש במדה"י אבל הוחזקו גם נשותיהם לא יחזיר קמשמע לן ומוקי מתניתין בשלא שכיחי והוחזקו דומיא דשחרורי עבדים דהוחזקו הם ועבדיהם. וכן בג"נ הם ונשותיהם אפ"ה אמר תנו נותנים:

אפי' לזמן מרובה וכו' הקש' תוס' דלמא לאלתר. ובב"מ בתי' קמא מסקו תוס' אי לאלתר פשיטא דס"ל כמ"ד יש לבעל פירו' עד שעת חתימה. וזה דוחק דכל השקלא וטריא לבר מהלכתא ועוד ק' לפ"ז הא דפשיט רבה לר"ה ממעב"ד יחזיר ולא קאמר דמיירי לאלתר דלא שייך פשיטא כיון דלגופי' איצטריך דבמעב"ד לא שייך ברירה נמלך. וע"כ הא דפשיט מיני' לר"ה היינו משום דמעב"ד הוה דומי' דרישא שאני נמלך היה דמיותר לומר זמן מרובה איירי כצ"ל. וא"כ ר"ז דלא דייק ברישא נמלך ומוקי לי' בלאלתר ה"ה ומכ"ש סיפא דמעב"ד יחזיר וא"כ למה הוצרך לומר לר"ז לעולם דאשתכח איבראי לימא דאשתכח גואי ומיירי לאלתר וצ"ע. וגם תי' ב' דתוס' דמסיפא מוכח דלא מיירי לאלתר דכיון שלא ראינו הגט בידם מנא ידעי' זמן לאלתר וא"כ פריך מרישא מכח דומי' דסיפא וצ"ע למה לי דמדייק כלל מרישא מדיוקא לידוק מסיפא בפירוש מעב"ד ה"ז יחזיר דאין לומר דסוגי' הש"ס דפריך מדיוקא דרישא ולא מסיפא במפורש היינו בעלמא אבל הכא דכל עצמו לק"מ מהרישא דס"ל לאלתר אלא מדומי' דסיפא א"כ לפרוך מסיפא וצ"ע. ויש לקיים ב' תי' תוס' כאחד. ונאמר בודאי אע"ג דקיי"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולק"מ מרישא דלאלתר וקמ"ל דלא חיישי' שמא כ' בניסן. מ"מ ק' מסיפא מעב"ד ה"ז יחזיר והתם לא שייך לחלק בין לאלתר לזמן מרובה כיון שלא ראינו הגט ביד א' מהם. ומשו"ה הוצרך לומר לר"ז מעשה ב"ד אשתכח מאיבראי א"כ ש"ס דפריך מדיוקא דרישא י"ל כמ"ד יש לבעל פירוש רק עד שעת חתימה וא"כ ליכא למיחש לשמא כ' בניסן וכו' וק' מרישא אי לאלתר פשיטא משו"ה מרישא. אבל השקלא וטריא אתיא כהילכתא. וכל זה בתוס' ב"מ אבל בשמעתין כ' בתי' קמא דבמתני' אין חידוש דלא חיישי' לשמא כ' ליתן בניסן כיון שלא ניתן ביום הכתיבה משא"כ הבריתא למסקנא דמיירי לזמן מרובה אפי' לא נכתב ביום והבעל מודה שפיר פריך וליחוש עיי'. ולפ"ז י"ל ק' רשב"א מנ"ל לל"ב דר"ז פליג ארבה. דהנה רמב"ן הוכיח ר' ירמי' ע"כ כל"ב דר"ז ס"ל דאי כרבה מ"ט נאיד מתירוצו. אע"כ כל"ב דר"ז ודחיק לי' לאוקמי בריתא בתרתי לטיבותא א"כ מאי למימרא ע"ש. והשתא י"ל ס"ל להש"ס מנ"ל לרבה גופי' להקל כל כך בחדא לריעותא דודאי מעב"ד ה"ז יחזיר אינו מכרעא כל כך אלא משום אי רישא בתרתי לטיבותא מאי למימרא ואי לאשמועי' דלא חיישי' לשמא כ' ליתן בניסן ז"א חידוש במתני' כיון שלא ניתן ביום הכתיבה. אע"כ בחדא לטיבותא מהדרי' וזהו לרבה. אבל ר"ז דלא דייק ממתני' דונמלך לא משמע לי' רק מבריתא נהי לאלתר לא מיתוקים דפשיטא דלאלתר שנכתב ביומי' ליכא למימר ניחוש לשמא כ' ליתן בניסן וכנ"ל ומה"ת להקל יותר. ובזה י"ל ק' תוס' אש"ס דפריך אדר' ירמי' מאי למימר' והקשו תוס' דלמא דלא ניחוש לשמא כ' ליתן בניסן. פי' לדבריהם אף ע"ג שכתב דבמתני' שלא ניתן ביום הכתיבה אין חידוש דלא חיישי' ליתן בניסן. מ"מ ק' לתוס' מנ"ל ש"ס להקשות דלמא ר' ירמי' אבריתא קאי כר"ז ולא אמתני' והא"ש. דלפי הנ"ל שכ' רמב"ן ר' ירמי' ע"כ כל"ב דר"ז ס"ל דאל"ה מ"ט נאיד מאוקימתא דרבה. ולפמ"ש בסמוך צריך לומר ר' ירמי' ס"ל לדייק ממתני' כרבה ואמנם לדינא ס"ל כר"ז דאין להקל בחדא לריעותא ולא הו"מ לשנוי' מתני' כרבה בחדא לריעות' דלא נ"ל להקל כל כך וגם לא בתרתי לטיבותא כר"ז דא"כ פשיטא בשלמא אבריתא אמר ר"ז שפיר דהרי קמ"ל דלא חיישי' לשמא כ' ליתן בניסן. אבל אמתני' לא שייך זה ע"כ דחיק ומוקי בשאמרו עדים מעולם לא חתמנו. וא"כ לק"מ קו' תוס' דשפיר פריך ש"ס אמתני' מאי למימרא דהא במתני' אין חידוש במאי דלא חיישי' לשמא כ' ליתן בניסן וק"ל:

חיישי' לב' שוירי. עיי' תשו' הרא"ש דמייתי ב"י ובית שמואל רסי' קל"ב ועיי' הג"ה ט"ז מה שהאריך. ואציע מה שנלע"ד במקום שהשיירו' מצויות ולא נכתב שם העיר בגט הוה ממילא כהוחזקו ביב"ש אטו יב"ש חסרי בעולם וכמה יוסף איכא בשוקא. ולא עוד אלא אפי' נכתב שם העיר וידעי' דלית בה יב"ש אחר אך הוחזק עיר אחרת כיוצא ושם לא ידעי' אי אית בי' יב"ש אחר נמי הוה כהוחזק וטעמא אמינא. בשלמא ביב"ש בעיר א' הוא מקרה שאינו מצוי דכל שהם דרים בעיר א' וכותבים כתובים אפי' אגרת רשות מכ"ש אונות ושטרות א"א להם שלא יהיה מסומני' או משולשי' אפי' שלא יהיה מן הדין מ"מ לאו בשופטני עסקי' שיצאו לדון על כל עסק ועסק לפני ב"ד וא"כ ממש נמנע שימצאו ביב"ש במקום א' בלי סימן. אבל יש עוד שוירי בעולם. נקל מאוד שימצא שם עוד יב"ש ממש כזה ע"כ מכיון שהוחזקו ב' שוירי אפי' לא הוחזקו ב' שמות האנשים ה"ל כהוחזקו. ועתה קאמר הרא"ש דאין תועלת בכתיבת שם העיר אלא בגט שנמצא. דאי לא הוה כתוב שם העיר אפי' לא שכיחי שיירתא ה"ל כהוחזקו דטובא יב"ש איכא בעלמא וה"ל חדא לריעותא ולא מהדרי' אבל השתא דכתיב שם העיר לא חיישי' לשמא ימצא עוד עיר כזאת דאי הוה עוד עיר כזו אפי' לא ידעי' שם יב"ש הוה חיישי' לי' כנ"ל אבל השתא דלא הוחזקה עיר אחרת וגם לא שכיחי שייר' ה"ל תרתי לטיבותא דאפי' לל"ב לא חיישי'. ור"ה דהוה חייש ל"ב שוירי היינו משום דבב"ד שייר' מצויות והוה חדא לריעותא והוה ס"ל לר"ה דלא מהדרי' כל"ב דר"ז ורבה פשיט ממעב"ד בב"ד יחזיר דלכל הפחות מיירי בנכתב שם העיר ולא הוחזק שוירי אחר ויחזיר. דאי לא איירי בהכי הוה תרתי לריעותא. וכל זה אי אמרי' כש"ג דלא משגיחים בשמות הנשים דשמא קידש אשה במדה"י. אבל אי אמרי' דלא מיקרי הוחזק אא"כ הוחזקו גם שמות נשותיהן. א"כ בודאי ליתא להנ"ל אע"ג דכמה יוסף איכא בשוקא אבל שיהי' גם שמות נשותיהם שבפנינו שוי' לא שכיחא. וא"כ ליכא למימר בלא נכתב שם העיר או דאיכא עוד שוירי ה"ל כהוחזק עוד יב"ש. מה בכך הלא לא הוחזק שם אשתו שבפנינו. בשלמא בשמות עצמן חלקנו לעיל דבעיר א' לא שכיחי שיהיה שמותיהם שוים בלי סי' דאל"כ איך יכתבו שטרות אבל בשמות נשותיהם לא שייך זה. ואמנם הרמ"א בסי' קל"ב החליט בנכתב שם העיר לא חיישי' לב' שוירי אפי' אי שיירו' מצויות ולא מיחשב חדא לריעותא וקשי' מעובדא דר"ה דחייש לב' שוירי בשכיחי שיירות. וכבר כתבתי מאז דקשה מאוד להחמיר אפי' בחומר ערוה לחוש לעיר שאין אנו יודעי' כלל וכן תמה בבית מאיר. ועיי' מ"ש ספר תורת חיים בב"ב קס"ד בענין שטרות שנכתבו על יב"ש והוזכר שם העיר דאזלי' בתר קורבא דמוכח ולא בתר רובא כדקיי"ל בסוגי' דניפול ע"ש והנה בודאי אי הוחזק עוד עיר אחרת אפי' רחוקה הרבה יותר מזו ונמצא במקום שהשיירות מצויות אין לנו להכריע ולומר דהאי קורבא מוכח מאן לימא לן כל שאינה יושבת בין ההרים והשיירות מצויות דהוה קורבא דמוכח ושפיר חיישי' אך עיר שלא נודע לנו כלל במקום מציאות הגט א"כ אי איתא דאיכא עיר שרגלי אנשים מצויי' כאן אפי' פ"א בשמטה היינו יודעים שם העיר ומדלא יודעים ע"כ הוא בריחוק מקום כל כך עד שראוי לומר על עיר הידוע לנו בזה השם שהיא קורבא דמוכח נגד אותה העיר שאינה ידוע וא"כ קשה גם ארבה שאמר בפשיטות א"כ תבדוק כל העולם מיבעי' לי' פי' דלמא איכא עוד נהרדעא בסוף העולם. איך הקשה כן בפשיטות לאביי דלמא קורבא דמוכח שאני. מיהו מזה נ"ל ראי' לדעת רמב"ן דגיטא דאנדרלנאי נכתב בנהרדעא ונמצא באותה העיר עצמה בצד קלוני' פי' בשוק הפטור ממס המלך ואפ"ה חייש אביי לבדוק כל מדינת נהרדעא עד היכי דאזיל קבא דנהרדעא ולא ס"ל כאן נמצא כאן היה א"כ מכש"כ דלא ניזל בתר קורבא דמוכח דודאי כאן נמצא עדיף מקורבא ושפיר הקשה רבא א"כ תיבדוק כל העולם מיבעי' לי'. אבל לקושטא דמילתא י"ל דלא מיבעי' אם נכתב במקום שנמצא אמרי' כאן נמצא וכאן היה אלא אפי' נכתב במקום לא חיישי' לשני שוירי דלא ידעי' דאזלי' בתר קורבא דמוכח אבל ר"ה דשמעתין קשה איך בעי למיחש לשני שוירי:

והנלע"ד עפ"י מה דאמרי' במס' ביצה יו"ד ע"ב דהוה בעי למימר סייעתא לרבי חנינא דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב. ודחי לעולם איכא למימר אזלי' בתר קורבא. וכדאמר אביי בדף ה"נ בדף. פירוש בדף שלפני השובך ששם מתקבצים יונים ממקומות רחוקים וכיון ששם מקום קיבוצים א"כ הרוב דמעלמא נמי הוה קרוב וע"ש היטב במתק לשון רש"י. וא"כ נהי למסקנא הולכים אחר הרוב אם לא בקורבא דמוכח מ"מ קי"ל כאביי בבדף אפי' קורבא דמוכח לא שייך דהכל מתקבצים בדף. וא"כ י"ל ה"נ ב"ד דר"ה וכן מתני' מעב"ד סתמא בב"ד הקבועי' שיהיה בימי חז"ל בארץ שנער ומכ"ש בא"י במקום הועד ונשיאים וראשי גליות שהיה מתקבצים שם מכל פזורי ישראל והוה כמו בדף ומשום הכי ה"ל למיחש לב' שוירי ולא לסמוך לקולא משום קורבא דמוכח ופשיט רבה ממעב"ד ה"ז יחזיר דהוה ממש כמו ר"ה ואפ"ה יחזיר. ובזה י"ל דקדוק לשון ש"ס דב"מ ולעולם דאשתכח איברא ולעולם משמע דמקיים סברא הראשונה ובאמת מתחלה הוה סבר בב"ד והוא דוחה דאשתכח איבראי. אלא די"ל מסתמא שהם היה בקיאי' בלשון מעשה ב"ד משמע דאשתכח במקום ב"ד שהובא לשם לקיימו כדפירש"י בדר"ה דאל"ה לא היה רבה פושט לר"ה מהא. אלא דלכאורה בלאה"נ לק"מ אר"ז די"ל ר"ז מיירי בלא הוחזק וכיון דשייר' מצויות חיישי' שמא נמצא עוד יב"ש א' אע"ג דלא הוחזק כיון דלא בדקנו שם. ומעב"ד ה"ז יחזיר אע"ג דשיירו' מצויות היינו אחר הבדיקה שלא נמצא שם יב"ש אחר ונהי רבה פשיט שפיר לר"ה דעכ"פ מוכח דלא חיישי' לשני שוירי משום דאזלי' בתר קורבא דמוכח אבל לר"ז לק"מ דתינח אם בדקנו שוירי עצמו והוחזק דלית בי' יב"ש אחר. אבל שייר' מצוי' חיישי' כר"ז ולק"מ. אלא כבר הנחנו במקום ב"ד הוה כמו בדף ואי ס"ד חיישי' בלא הוחזקו באותה העיר ה"ל לחוש במקום ב"ד אפי' לעיר אחרת. ועל זה משני ר"ז לעולם כדקאמרת מעשה ב"ד הוא בעיר של ב"ד שהוא שם לקיימו אבל במקום ב"ד ממש דהוה כמו בדף אלא אישתכח איבראי חוץ לב"ד אע"ג דבכל העיר ההיא שיירו' מצויות אלה מפה ואלה מפה אבל לא הוה כמו בדף במקום שמתקבצים מכל הצדדים. ולפ"ז דינו של ש"ע דין דבזה"ז דליכא ב"ד בעולם שמתקבצים פזורי ישראל על דרך הנ"ל א"כ כל שנכתב שם העיר ובדקנו אותה העיר ולא מצינו שם שיב"ש שוב לא חיישי' לעיר אחרת אפי' שיירות מצויות. והנה רש"י פירש שהובא שם לקיימו וכ' בו הנפק וצ"ע וכן הקשה פ"י אי הובא לקיימו א"כ ע"כ יודע השליח או האשה שנמצאו שם עדים המכירים חתימות ידי עדים הגט וא"כ איך אפשר לחוש לאחר. וגם לשון רש"י אינו מדוקדק שהובא שם לקיימו וכ' בו הנפק תרתי. עכנלע"ד דמיירי בשליח המביא גט ממקום למקום ומתירא שבמקום האשה לא יכירו חתימת העדי' ע"כ מיד כותבי' הנפק בעיר הסמוכה ששם מכירי' ח"י העדי' ושוב בכל עיר ועיר מקיימים ח"י המקיימי' הסמוכי' עד שיגיע למקום האשה וה"נ כבר כ' בו הנפק ממקומו והובא עתה לכאן לב"ד של ר"ה לקיימו ח"י ב"ד האחרון הסמוכים כצ"ל ע"ד כוונת. אלא שיש לפקפק קצת דא"כ היה יכולי' לידע מהחתומי' איזה דרך בא ומאיזה שוירי הוא ואולי אין לסמוך על זה. והנה בהך דאנדרולנאי יבדוק כל העולם מיבעי' לי' יש ג' פירושים להרמב"ן שמא יש נהרדעא אחר בסוף העולם כמו שני שוירי אע"כ לא חיישי' משום שנמצא במקום שנכתב אומרים כאן נמצא וכאן הי'. ולהרז"ה החשש שמא איש מכל העולם בא לקלני' ולנהרדעא וכתב כאן גט. וצ"ל הא דלא חשש לכך אפי' באותה שוירי דילמא ממקום אחר בא א' לשוירי וכ' שם גט ולהחולקים על הראב"ד אין כותבי' מקום לידתו כמו שאנו נוהגים א"כ ניחוש ולכאורה י"ל באותה שוירי לא היה שיירו' מצויות ולא חיישי' א' מעלמא אתא לשם לכתוב הגט. אלא לפ"ז הומ"ל מעשה ב"ד בב"ד ואפ"ה יחזיר דלא הוחזקו שיירו' במקום הכתיבה ולא חיישי' לאחר כ' שם גט ומשנתינו בשיירו' מצויו' במקום הכתיבה וחיישי' לאחר כ' שם גט וע"כ צ"ל דאותה שיטה ס"ל כהראב"ד דצריך לכתוב שם לידתו. או כהרמב"ן כאן נמצא וכיון שעידי הגט מעידי' שבאותו היום הנכתב בגט היה עמם שם הוה כמו עדים שראו יצחק ר"ג בקורטבא ויצאו עמו ואמרי' כאן נמצא וכאן גר ולא ממקום אחר בא הכא נמי הך שנכתב בגט ומעידי' עליו העדים שציוה להם לכתוב בשיורי אמרי' כאן נמצא וכאן היה. אך לאביי דלא ס"ל כאן נמצא יש ליישב משניות כנ"ל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר במקום דלא שכיחי שייר' במקום הכתיבה. דודאי לא יחלוק שום פוסק על כאן נמצא וכאן היה באיסורי' דוקא בממון פליגי אמוראי פ' המדיר אבל בממון כ"ע מודי' רק להפוסקים לא מיירי שנמצא במקום שנכתב ולרמב"ן מיירי שנמצא במקום שנכתב ואפ"ה פליג אביי וס"ל חומר עריו' כממון דמי. אבל בגוף כאן נמצא גם הרז"ה מודה א"כ י"ל כנ"ל אלא יש לפקפק ולומר דילמא אי הוה עדי הגט קמן היה אמרי' שהיה יודעים שהמגרש איננו מהעיר אלא אחר בא שם לשעה ולא דמי לעדי יצחק מקורטבא. ושיטת רש"י תבדוק כל העולם. שמא עוד א' היה בנהרדעא ואזל לעלמא דא"א לבדוק עיר מי יצא ממנה לעלמ' ולכאורה אהא קשי' לימא חיישי' בשוירי כן ואיך אפשר לבדוק שוירי. וצ"ל התם עבר א' מנהרדעא וכ' גט בקלני' חיישי' שמא עוד אחרי' נעקרו. אבל כל שנכתב במקומו לא חיישי'. מיהו מלשון רמב"ן במלחמות ביבמות בסוף דבריו משמע דהבין כוונת הרז"ה ג"כ כפירש"י דחיישי' שמנהרדעא יצא עוד נהרדלנאי למקומות אחרים ע"ש:

והנה פי' רמב"ן בישוב הרי"ף הוא נכון ומחוור מאוד אלא דצריך לדחוק בעובדא דענן חיגרא דכיון דלדידי מיירי באין שיירות מצויות וגם לא הוחזקו אלא זה ופליגי אביי ורבא אי חיישי' למילי מסר א"כ מה ענין זה לפלוגתת כאן נמצא שיאמר אביי אפי' לדידי ורבא אמר אפי' לדידי וע' רמב"ן שנדחק בזה. והנה לעיל בסוגי' דזמן בגיטין ס"ל לתוס' דגט מאוחר כשר אלא שאינה מגורשת אלא מזמן שכ' בו וראב"ד נמי מכשירו לאלתר אלא שהבעל אוכל פירות עד הזמן ההוא והקשה רמב"ן א"כ ק' מעובדא דענן חגרא מה צורך לומר מילי מסר לימא איחרו וכתבו וכן ק' לאביי מ"ט לא חשש לזה ע"ש וצ"ל דס"ל לרמב"ן חשש איחור וכ' אינו חשש רחוק כמו מילי מסר דאע"ג דאביי לא חשש להא מ"מ יש לחוש לשמא איחרו וכתבו. ונ"ל דמיירי ששם אשתו של חגרא לא היה כשם אשה הכתובה בגט. וא"כ לחוש שמא קידש אשה במקום אחר. דאפי' יאמר ענן דלא קידש ולא גירש אשה לא מהימן ע"א להתיר א"א לעלמא כמ"ש זה הריטב"א בתשו' דמייתי ב"י בבד"ה ססי' קנ"ג ע"ש. וא"כ כשכ' גט בסורא ע"כ לשליח מסרו להוליכו לאשתו שבריחוק מקום. ואותו שליח איבדו כאן בסורא במקום שנכתב כך צ"ל. וא"כ למה איחר זה הזמן כדי שלא תתגרש עד אותו הזמן הכתוב בגט או שיאכל פירות עד אותו הזמן לאיזה סיבה הוצרך לזה הלא בלאה"נ אינה מגורשת עד שיגיע השליח למקומה ויתן הגט לידה וגם הבעל אוכל פירות עד זמן ההוא. והרי חזינן שלא נזדרז השליח ועודנו הוא פה במקום הגט וא"כ לאיזה צורך איחר הגט ולומר שהבעל הי' רצונו שיקדי' השליח וע"כ איחר הגט והשליח נתעכב זהו רחוק דחזקה שליח עושה שליחתו. א"כ מיושב ק' רמב"ן. וגם דוחק לאוקמי בשליח קבלה ונשאר פה עם גיטו בידו ושלח שליח אחר עם עידי קבלה להודיע לאשה זהו דוחק גדול מסתמא השליח חוזר להאשה. אלא י"ל שמא באמת כבר יצא השליח ומסר הגט להאשה וגירשה בזמנו. ואחר שכבר נתגרשה בא הגט לכאן ע"י סבה משליח או מהאשה עצמה שלא חששה לו עוד ולא צריכה לו לראי' ונאבד כאן. א"כ לאביי דלא חשש לחשש רחוק דמילי מסר פשיטא דלא יחוש לחשש רחוק כזה. אך לרבא דאפי' לקפיצה חשש מכ"ש לחשש הנ"ל. לזה י"ל כאן נמצא וכאן היה ולא אמרי' שכבר יצא הגט ממקום הזה כיון שכאן נכתב וכאן נמצא לא אמרי' שיצא בנתיים וחזר א"ל כאן נמצא וכאן היה. ומיושב ק' רמב"ן על שיטת תו' וראב"ד:

ולפ"ז שפיר אמר אביי אפי' לדידי דלא אמינא כאן נמצא בחומר עריות והיה לי למיחש לאיחר וכ' מ"מ אינינו חושש לחשש רחוק ורבא אמר אפי' לדידי ס"ל אמרי' כאן נמצא ולא היה לי למיחש לאיחור וכ' מ"מ חוששני שמא מילי מסר:

אמנם נ"ל רמב"ן לא ס"ל דיחלוקו אי חיישי' למילי מסר או לא ויהיה אביי להחמיר בעריות בחששא דכאן מיקיל בחששא דמילי ורבא בהפוך זהו סברא רחוקה אלא מדחשש רבא ש"מ אביי נמי חושש. והכא בהא פליגי. דהנה הרז"ה פי' עון חגר הי' חוגר ואידך הי' פשוט. ורמב"ן פי' מעיר ששמה חגרא ונתישב בנהרדעא. והנה לרמב"ן ק' קצת הא מסתמא שני יב"ש הדרי' בעיר א' רגילי' לכתוב סי' והכא הי' מסומני' זה היה מעיר חגרא וזה לא א"כ מסתמא בנהרדעא הי' רגילי' לכתוב לכל מכתביהם ענן מחגרא כדי להפריש ביניהם. והשתא אי אמרת בשלמא שהגט נכתב עם הבעל בסורא אפילו יהיה המגרש ענן מחגרא מ"מ לא כתבו סימן חדא כיון שאינינו במקומו בנהרדעא לא צריך סימן ועוד העדים והסופר שבסורא לא ידעו מזה. אבל אי אמרת העדים היה עמו בנהרדעא ומסר להם מילי א"כ שם בנהרדעא כשחקרו אחר שמו נודע להם שנקרא ענן מחגרא. א"כ בודאי גם בסורא הי' להם לכתוב כן ומדלא כ' כן ש"מ אידך ענן הוה ולא ענן מחגרא. בשלמא להרז"ה לק"מ כיון שהיה חיגר אפי' אי נימא שרגילים לכתוב סי' היינו בגיטין ושטרות של הפשוט יכתבו ענן הפשוט אבל בשל חיגר יכתבו סתם שלא לביישו אבל לרמב"ן ק'. וצ"ל אעפ"י שהאמת כן הוא ראוי' לעדים לדקדק כנ"ל מ"מ כיון דאיתרע בנפילה חיישי' דילמא איקרי וכתבו שלא בדקדוק וכן ס"ל לרבא בהדי' בב"מ י"ג ע"א וא"ש דחייש רבא למילי מסר. אך אביי פליג שם ואמר איקרי וכתב לא חיישי' א"כ אביי לשיטתו לא חיישי' למילי מסר אבל לעולם גם לאביי חיישי' חשש רחוק וא"כ שפיר ק' שמא איחרוהו וכתבוהו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף