חתם סופר/גיטין/ד/ב

חתם סופר גיטין ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לרבא ניחא פירש"י ד"ה לא צריך ואע"ג דלא בקיאים לשמה וכו'. כ' פני יהושע דהוכרח לפרש כן דלא בקיאים ומ"מ לא חיישי' ללעז דאל"ה מאי קמ"ל דיוקא דמתני' ע"ש ונכון הוא. אלא שלקמן רבה אית לי' דרבא לא פי' כך אלא רבא ס"ל הכל בקיאין. והנלע"ד ע"ד פשוט דאי ס"ד דלרבא נמי לא בקיאי אלא דס"ל לא ניחוש ללעז דמיעוט ק' לכאורה נהי דמשו"ה לא ה"ל לתקן לומר בפ"נ ובפ"נ מ"מ השתא דתקנו לומר בכל מקום בפ"נ משום קיום לא ה"ל לשנותו וה"ל לתקן גם באותה מדינה בחו"ל לומר משום חשש לעז דלשמה. מיהו בהס"ד דה"א בא"י ממדינה למדינה צ"ל ולא באותה מדינה א"כ לק"מ דלא פליג רבנן בתקנתיהו ותיקנו ממדינה למדינה בין בא"י ובין בחו"ל צ"ל ובאותה מדינה לא יאמר אפי' בחו"ל. אך למסקנא דבתי דינם קביעי ובא"י כלל כלל אצ"ל ובחו"ל רק ממדינ' למדינ' קשה שפיר דה"ל להשוות מדותיהם ובחו"ל יצטרך בפ"נ ובפ"נ אפי' באותה מדינה משום חשש לעז דלשמה כדי שיהיה תקנותיהם שוות בא"י א"צ ובחו"ל צריך אע"כ הכל בקיאים וליכא אפי' מיעוטא:

דכיון דאיכא עולי רגלים וכו' כיון דאיכא ב"ד דקביעי וכו'. יש לפרש זה באחד משני אופנים או דנימא כיון דשכיחי עולי רגלים ובתי דינים שם יתאספו כל עדרי צאן קדשים אם יביאו הגט לשם ימצאו קיום או נימא דעי"ז איכא שיירות מצוי' מעיר לעיר וגם במקומה תמצא קיום ע"י שיירות העוברת לעלות לרגל או לב"ד ואפשר נמי דתרווייהו איתנהו ועל דרך הראשון קשה לי א"כ מהגמוני' להגמוני' בא"י נהי שאין בני הגמוני' זו שכיחי בזו מ"מ במקום הועד שם יועדו כולם וימצאו זא"ז ויקיימו חתימותם. וכי ההגמון סגר הדרך שלא יעלו בני הגמוניא שלו לרגל או לב"ד וע"ד השני קשה א"כ לבתר דאתא רב לבבל ואיכא דסלקי ונחתי ועשו בבל כא"י לגטין א"כ לאו דוקא בבבל אלא בכל הדרך שמא"י עד בבל אצ"ל דסלקי ונחתי א"כ תיקשי קושי' ש"ס וי"ו ע"א מתיב ר' ירמיה וכו' וליכא לשנויי לבר מבבל הא קאמר מעכו לצפון והרי בבל הוא בין עכו לסוף צפון וה"ל למימר מבבל לצפון אבל מעכו לבבל איכא שיירות מצויי' וצע"ג:

עיר אחת היתה בא"י. כ' תוס' בלא ר' יצחק וכו'. ונלע"ד י"ל עפ"י מ"ש תוס' לקמן ס"ד ע"א ד"ה בעל נאמן וכו' ע"ש א"כ י"ל בלא ר' יצחק ה"א רבה ס"ל כר"ה ובעיר א' אמרינן מה הועילו חכמים בתקנתן וע"כ דקי"ל בפ"נ דאכתי יערער לפקדון נתתי לשיטת תוס' דגם בשליח הולכה יטעון כן. ע"כ הוצרך לומר מהגמוניא להגמוניא ליכא למימר לדידה הוה יהיב לי' דהא מקפידין ולא יכול לבא אצלה. והשליח הזה ע"י ערמה ותחבולה בסתר המדרגה המציא לה הגט ולעולם בחו"ל משו"ה הוצרך לאתויי הא דר' יצחק וכבר כתבתי מזה לעיל במשנתינו:

רבה אית לי' דרבה פירש"י אבל רבא לית לי' דרבה דס"ל דכולי בקיאין עכ"ל. מבואר מדבריו דאי לא דכולי בקיאים מודה רבא לחששא דרבה. ואמר מ"ו הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל כ"ץ דבזה י"ל דברי ארחות חיים שכ' בזה"ז לא בקיאי' משו"ה אפי' בעל עצמו שמביא גט ממקום אחר צ"ל בפ"נ ובפ"נ ובית שמואל פקפק על זה. ולהנ"ל ניחא דהרי הא דלא קיי"ל כרבה כ' הראשונים משום דשינוי דש"ס שינוי' דחיקא ולא סמכינן עלה. והנה בכלל זה ג"כ הא דמשני הש"ס בבעל עצמו מנקיט נקיט לי' בידים וערעורי קמערער לית לן הך סברא. אך רבא ס"ל אז היו הכל בקיאין ולפ"ז בזה"ז דליכא בקיאין גם לבעל חיישינן דמינקט בידי' ואפ"ה יערער ודפח"ח:

תנן המביא גט ואינו יוכל לומר והוינן בה וכו'. דעת הר"ן אלם יכול לכתוב קיומו ק"ו מחמשה נשים שאין נאמנין לומר מת בעלה נאמני' להביא גט שהכתב מוכיח. מכ"ש אלם שכשר לכתוב מת בעלה כדלקמן ע"א ע"א. כש"כ שכשר לכתוב בפ"נ ובפ"נ. אבל דעת תוס' אינו כן דאלם אינו יכול לכתוב וכ' ב"י סי' קמ"ב דלא ק"ו הוא דעדות בכתב דפסול לאו משום נאמן ואינו נאמן הוא ולא שייך שהכתב מוכיח ע"ש ולכאורה ודאי לר"ת דעדים הראוי לבילה יכולים לשלוח כ"י לב"ד ורק אלם פסול משום שאינו ראוי לבילה נמצא ע"כ פסול כתבם גזירת הכתוב הוא ולא משום נאמן ואינו נאמן א"כ שפיר כ' ב"י דליכא ק"ו מחמשה נשים. אך דעת רוב הפוסקים דלא כר"ת אלא אפי' הראוי להגדה נמי לא ישלח כתבו לב"ד ואינינו גזירת הכתוב אלא טעם יש משום דלא מהימן כולי האי בכתב דיכול להטעים כזבים בכתב משא"כ בפה לפני בית דין והשתא כיון דמשום נאמנות הוא שפיר יליף ר"ן ק"ו מה' נשים. אמנם ראיתי בטא"ע סי' קמ"ב שכ' וז"ל ויאמר בפ"נ ובפ"נ מיד כשנותנו לה או מיד בתוך כדי דיבור לפיכך נתנו לה ולא הספיק לומר בפ"נ ובפ"נ עד שנשתתק פסול ולא תנשא בי' עד שיתקיים בחותמיו עכ"ל. וצל"ע מאי לפיכך ואיך תליא הך דינא דנשתתק בהא דתוך כ"ד ולקמן בתוס' ד"ה יטלנו ממנו למדו דבעי תוך כ"ד מהך דנתחרש אבל לא ללמוד הך דנשתתק מהך דתוך כ"ד עכנ"ל דודאי בפ"נ ובפ"נ היה כשר מתוך הכתב אך קודם לזה היה צריך שיאמר ה"ז גטיך ששלך ליך בעליך ותתגרשי בו וכו' וגט זה בפ"נ ובפ"נ. והני דבורים הקודמים צריך לומר בפי' דוקא ולא מפי הכתב ונהי שכבר אמרם בפיו ולא הספיק לסיים בפ"נ עד שנשתתק מ"מ איך יעשה להבי' ספר ודיו לכתוב ה"ל אחר כדי דבור. ולחזור וליטלו וליתן ולכתוב כיון שחוזר ונותנו צריך לחזור ולומר כל אלה הדברים שהרי בנטילתו הימנה עשה ומראה כאילו נתבטלה הנתינה הראשונה וחוזר ונותנו לה מחדש וצריך לחזור על כל הדברים ה"ז גיטך וכו' ואותן הדברים צריך מפיו ולא מכתב ע"כ פסול וכל זה דוקא הואיל וצריך תוך כ"ד אבל בלא"ה היה כותב. אלא לפי מה שנסתפק ר"י בתוס' אי מהני כל זמן שעסוקים באותו ענין ליתא להנ"ל אך הטור והפוסקים לא פסקו כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף