חתם סופר/ביצה/כד/ב

חתם סופר ביצה כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בידוע שמעי"ט ניצודו. ות"ק לא סמוך אהאי חזקה נראה דפליגי בטעמא שהחמירו בספק מוכן לרשב"א ס"ל כמ"ש בשם רשב"א שרצו חכמי' להחמיר בדבר זה וא"כ דאיכא סברא והוכחה קצת בידוע שמעי"ט ניצודו תו ליכא להחמיר דכמה פעמי' אפי' באיסורי דאורי' סמכי' אידוע כי האי גווני. ות"ק ס"ל דספק בדבר שיל"מ אפי' בדרבנן אסור ולא מהני שום סברא וידוע לענין זה דלעולם נימא עד שתאכלהו בספק ובסברא בעלמא אכלוהו בודאי ובברור ולפ"ז למאי דקיי"ל כרב אשי לעיל ד' ע"א דבשיל"מ אפי' בדרבנן ספיקא אסור אין הלכה כרשב"א ושמואל דאמר הלכה כרשב"א מצי סבר כר"פ לעיל ג' ע"ב תנא דליטרא קציעו' ע"ש ולפ"ז מיושב הרי"ף דלא מייתי הך דרשב"א והיינו כנ"ל:

רב אמר מותרי' לקבל עיי' מג"א סי' תקט"ו סק"ב. יראה דרב ס"ל בהא פליגי רבנן ור"ג דרבנן ס"ל כיון דאסורי' באכילה ממילא ה"ל כצרורות ועפר ואסורי' לטלטול וכהסכמת מג"א ור"ג ס"ל לחלק בין אכילה לטלטול כדעת מהרש"ל ואמנם לוי ס"ל אפילו ר"ג לא יחלוק על זה דה"ל צרורות ועפר אע"כ מתיר אפי' באכילה וקרוב לזה בפני יהושע ועמ"ש והארכתי לעיל ריש מכילתין:

אמר ר"פ הילכתא וכו' מ"ש מהרש"א אהרא"ש י"ל דרא"ש ס"ל בודאי מדלא קאמר בערב שני ע"כ משמע לאותו ערב בעצמו קאמר כפירש"י ומ"מ מדאמר כדי שיעשו משמע יום הראוי לעשי' וע"כ רמז לנו ר"פ י"ט שני שאסור באותו הערב בכדי שיעשו בלילה שלו שראוי לעשי' ומזה מוכח כמג"א סי' תקט"ו סקי"א וי"ב הנ"ל דעכו"ם שהבי' דורן לא הוה ספק דאל"ה ה"ל ספק מוכן בי"ט שני ולר"פ דבשיל"מ ספיקו מותר אע"כ אין כאן ספק כמ"ש מג"א או כמ"ש אני דלענין חשש שמא יאמר להבי' אין לחלק בין ס"ס לודאי ולעולם ר"פ קאי אמוצאי י"ט שני ויפה כ' הרא"ש דלשעה מועטת אין להאריך דמותר לישראל אחר וק"ל:

שיל"ת ועתה אעתיק כאן מה שחי' אמ"ו בסוגי' דספק מוכן הנ"ל: במתני' מצודות חי' ועופו' וכו' עיי' לעיל ריש פירקין ברש"י ותוס' בטעם אי' צידה וקצירה בי"ט והר"ן מסופק בכוונת רש"י אי הוה קצירה איסורא דאוריי' או רק דרבנן והוא ז"ל הכריע שהוא רק דרבנן. ובס' טורי אבן במס' חגיגה י"ז ע"ב דקאמר התם קצירה בי"ט מי שרי ולשיטה הנ"ל קשה הא מותר לקצור. ואפי' נימא כיון דלא הותר אלא לצורך היום ולא לימי' הרבה לא שייך ע"ז ובקוצרכם וגו' לא תכלה פאת שדך וגו' מ"מ למאי דקיי"ל כרבה דהאופה מי"ט לחול אינו לוקה משום הואיל וכו' א"כ ה"ה דמותר לכתחלה מה"ת לעשות כל מלאכת אוכל מי"ט לחול משום הואיל וא"כ אי ס"ד קצירה לצורך היום שרי א"כ ה"ה לימי' הרבה משום הואיל מותר ושייך שפיר ובקוצרכם. וקשי' סוגי' דהתם. והעלה דסוגי' אתי' דלא כרבה ע"ש ולא פי' לנו הגאון ז"ל עכ"פ לרבה מנ"ל דתשלומין דעצרת מותר בעשיית מלאכה. ובימי חורפי אמרתי דלכאורה צריך להבין מה יעלה על דעת להצריך קרא דיהי' מותר בעשיית מלאכה אי משום דאין היקש למחצה א"כ יצטרך נמי קרא למעוטו שלא יקריבו בו מוספי' כמו תשלומין של פסח ואע"כ פשוט דהקישא לא מיירו אלא מענינא דקרא מראי' וחגיגה ג' פעמי' בשנה יראה וכו' וא"כ למ"ל קרא למעוטי שלא יאסר במלאכה וי"ל בדוחק. אבל הנלע"ד דהש"ס קאי לר' הושעי' דס"ל לעיל בחגיגה ט' ע"א תשלומי' זל"ז וכ' תוס' שם ד"ה תשלומי' וכו' כיון דחול גמור הוא עכ"ל. וא"כ הי' סברא לומר כיון דאיתקשי אהדדי יהי' תשלומי' אסורי' בעשיית מלאכה כדי שלא יהי' חול גמור ויהי' ג"כ תשלומי' זל"ז כמו תשלומי' דחג המצות משו"ה איצטריך ובקוצרכם. להתיר עשיית מלאכה. ויהי' בעצרת תשלומי' דראשון ולא דמי ממש לחג המצות אמנם למאי דקיי"ל כר' יוחנן שם דגם בחג המצות וסוכות הוה תשלומי' דראשון אע"ג דלא הוה חול א"כ תו לא איצטרך ובקוצרכם להתיר במלאכה. דמה"ת לאסור ודריש לי' ובקוצרכם כדאי' בספר א' ומייתי לי' רש"י בחומש ועיי' בשיח יצחק שם וא"כ מיושב דברי טורי אבן הנ"ל די"ל רבה דאית לי' הואיל והילכתא כוותי' ס"ל כר' יוחנן דתשלומי' דראשו' ותו לא איצטרך ובקוצרכם להתיר במלאכה ולעולם י"ל קצירה בי"ט שרי וא"ש:

אך בירושלמי ספ"ק דביצה איתא להדי' אך הוא לבדו ג' מיעוטי' שלא יקצור ושלא ירקוד ושלא יטחון ועיי' תוס' ביצה ג' ע"א סוף ד"ה גזירה וכו'. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהא דממעטינן מאך הוא לבדו אינו מפורש בהדי' במה הכתוב מדבר ומסרן לחכמי' והסברא נודע שכל מלאכה שאחר גמר המלאכה נגמור האוכל נפש ומוכן לפניו כגון לישה וכדומה וכעין מ"ש תוס' ביצה ב' ע"ב ד"ה והיו ביום וכו' אותה מלאכה יש להתיר משא"כ מלאכת קצירה או אפי' דישה וטחינה שעשה מלאכה דאורי' ועדיין אינו מוכן לאכול עד שיצטרף מלאכות כגון שאח"כ צריך ללוש ולאפות טרם שיאכל אותן מלאכת נאסרו ונאסר קצירה ודישה וטחינה מג' מיעוטי' אלו וקרוב לסברא זו בתוס' פסחי' ה' ע"א ד"ה ואומר כל מלאכה וכו' א"נ כיון דמתחלת וכו' ע"ש ועיי' עוד פסחי' מ"ז ע"א בתוס' ד"ה ואי אמרת וכו' ורש"י פי' וכו' ע"ש ואע"ג דאין מהתם ראי' גמורה לדהכא מ"מ סברא גדולה יש לפרש טעמי' דקרא דאך הוא לבדו מטעם הנ"ל כיון שאח"כ כשנגמר המלאכה עדיין אינו מוכן לפניו:

וכיון שזכינו לדין נימא דהיינו דוקא קצירת תבואה דעיקרה לעשות פת אבל התולש פרי מן האילן הראוי לאכול מיד וכן ירק מירקי שדה בי"ט ממה"ת וכן צידה דהנצוד מוכן מיד ולפ"ז א"ש דברי רש"י במתני' ונאמר שכל אלו המלאכו' בפירות וצידות דגים לאו דאורייתא ואפ"ה א"ש דרשה דירושלמי אך הוא לבדו וא"ש ש"ס דחגיגה הנ"ל דודאי קרא דוקוצרכם משמע בקוצר שדהו לגורן אשר עליו יוצדק לא תכלה פאת שדך וההיא לא אישתרי ביום טוב בשום אופן ונכון הוא לפע"ד:

אא"כ ידוע שניצודו מעי"ט בירושלמי מפרש מהיכן יודע ע"ש ונ"ל פירושו דמתני' בפורש בחורשי' מיירי ויער מוכן שרוב חיות מצויות שם דומי' דדגים וכיון שפירש מכמרתו במקום גדודי חי' ועופו' ודגי' קרוב לודאי מיד שפרוש נפל שם חי' או עוף ודג מיד לשעתו. א"כ כל שמצאן מקולקלי' בי"ט בשעה שהחי' שם. תלינן בודאי שכבר הי' שם מעי"ט כי מיד שפרוש מכמרתו נפלה שם ולאחר שעה מרוב פרכוס החי' נתקלקלה המצודה. אך אם לא מצא המצודה מקולקל בי"ט ויש בתוכה חי' אז הוה ספק שמא היום ניצוד דכלפי שנאמר דכיון שהוא מקום גדודי חי' קרוב לודאי שמאתמול ניצוד כלפי זה נוכל לומר אלו כבר נצוד מאתמול הי' להיות מקולקל היום ע"כ ה"ל סברא לכאן וסברא לכאן וס' מוכן אסור ע"ש בפנים ותראה דברי כנים וברורי' הם בכוונת הירושלמי:

ולפ"ז ברייתא דשוחטין מן הנגרין אבל לא מן הרשתות ומכמורין צ"ל להירושלמי מיירי שלא במקום חורשים ויערות תדע דלא תני דגים בהדייהו ומשו"ה בעי מצא מקולקלי' בעי"ט דוקא ולת"ק אפי' מצאו מקולקלי' לא מהני ולולא פירש"י הייתי אומר שהראשוני' הרמב"ן במלחמו' ה' וה"ה ז"ל ס"ל דלת"ק דרשב"א מתיר ס' מוכן ומיירי בלא נתקלקלו כלל ומשו"ה לא מן הרשתות. אבל אי נתקלקלו אפי' בי"ט מותר ואפי' שלא במקום חורשים דס' מוכן מותר ורשב"א ס"ל ס' מוכן אסור וכיון שהרי"ף ורמב"ם פסקו דס' מוכן אסור שוב לא הוצרכו לאתויי הך דרשב"א דפשוט הוא שאין להתיר אלא במצאו מקולקלי' מעי"ט עיי' וק"ל:

מעשה בנכרי א' וכו' עיי' פי' המשנה להרמב"ם דמפרש דמיירי שהי' ידוע שניצודו היום ונראה עפ"י דבריו שהספק הי' אם צדן העכו"ם לצורך עצמו או לצורך ישראל וקמ"ל דאפי' ס' מוכן כה"ג מקיל ר"ג לומר שבשביל עכו"ם ניצודו ובאמת פליגי בזה ב"ח ומג"א סי' תקט"ו סקי"א. דמג"א ס"ל שאינו בגדר ספק דכל שהביאו דורן לישראל חזקה בשבילו ניצודו וקמ"ל מהאי מעשה דר"ג תרי קולא חדא דאע"ג דהביאו לדורן מספקי' דלמא בשביל עצמו ניצודו ואידך קולא דספיקא להקל דלת"ק ס' מוכן אסור. אבל בהך סברא דמספקינן דלמא בשביל עצמו צדן ה"א צדקו דברי ר"ג וכדעת הב"ח קמ"ל אין הלכה כר"ג ואיכא תרי חומרא חדא בניצודו היום. אפי' ספיקא ליכא דודאי בשביל ישראל צדן ובספק ניתלשו או ניצודו היום נמי ספק מוכן אסור:

ונ"ל דזה הי' דעת הרז"ה שהקשה אהרי"ף דלא מייתו הא דרשב"א והרמב"ן וה"ה נדחקו וקשה הלא לפמ"ש מהרש"א קאי הסוגי' רק ללוי אבל למאי דקיי"ל כרב דמותרי' לטלטל אתי' רשב"א כר"ג ולית הילכתא כוותי' ולא אמרה שמואל מעולם. וא"כ בדין הוא דלא מייתי לי' הרי"ף. ולהנ"ל ניחא ולק"מ דברי מהרש"א די"ל כ"ע לא פליגי דמאן דמקיל בס' מוכן מתיר אפי' באכילה ולא פליגי רב ולוי אלא במאי דמקיל ר"ג עוד בודאי ניצודו היום רק ספק בשבילו ס' בשביל ישראל דהרי קרוב לודאי בשביל ישראל ניצודו ואפ"ה סמך ר"ג להקל וע"ז קאמר רב דלא התיר אלא בטלטול אבל לא באכילה אבל בס' ניצוד היום בודאי דמותר באכילה לר"ג וא"כ מאי דקאמר הא גופי' קשי' וכו' אתי' לכ"ע בין לרב ובין ללוי ויפה הקשה הרז"ה אהרי"ף:

ועפי"ז נ"ל ליישב מיתיבי וכו'. בדרך מרווח דס"ל להש"ס דברייתא מיירו כפשוטו שהדגים המפולמין והפירות המה בני יומן ממש והספק הוא אם נצודן או תלשן העכו"ם לצורכו או לצורך ישראל וקתני מותרי' והיינו ממש כר"ג דמתני' והנה נהי בדגי' שצדן העכו"ם לצורך עצמן אפשר לומר כלוי דמותרים באכילה לר"ג מ"מ בפירות א"א שהרי פירות הנושרי' מאליהם נמי אסורי' ביומי' ולהרי"ף אפי' בעצים שנשדו מן הדקל איכא משום שמא יעלה ויתלוש מכ"ש בפירות וא"כ ע"כ מותרים בפירות בני יומן היינו בטילטול ולא באכילה ודומי' דהכי היתירא דדגים המפולמן בטילטול ולא באכילה וכרב ותיובת' דלוי והנה זה לא יוצדק להרי"ף דס"ל כל מלאכה שאסורה באכילה מחמת ודאי ולא מחמת ספק אסור ממילא בטילטול דה"ל כצרורת ועפר עיי' מג"א רס"י תקט"ו ויבואר לקמן אי"ה א"כ איך אפשר לומר דפירות בני יומן ממש שאסורים משום פירות הנושרין יהי' מותרי' בטילטול והיינו דקאמר ולטעמך טילטול פירות ב"י מי שרי בטילטול וכו' והסוגי' כפתור ופרח לפ"ז בלי שום פקפוק בעזה"י:

ולולי דברי פי' המשנה הנ"ל דמיירי בודאי ניצודו היום י"ל בהיפוך מהנ"ל דודאי ס' מוכן לכ"ע לא התיר ר"ג אלא בטילטול ולא באכילה אך רב ולוי פליגא אהך עובדא דעכו"ם שהביא דורן שהיה ס"ס ס' נצודו היום ס' נצודו אתמול ואת"ל היום שמא העכו"ם בשביל עצמו צדן וס"ל ללוי כיון דס"ס הוא התירן ר"ג אפי' באכילה. ורב ס"ל כסברת מג"א הנ"ל שאין זה נכנס בגדר הספק כלל דודאי בשביל ישראל הביאו ואין כאן אלא ספק א' ולא התיר אלא בטילטול. אלא לפ"ז הא דפריך הש"ס הא גופי' קשיא הוא דלא כמאן דהא חד ספיקא לכ"ע לא הותר באכילה מיהו לקמן אי"ה נכתוב דקו' מהרש"א הלז אינה קו' כ"כ והארכתי בפירוש דגים מפולמין עד"ז וק"ל:

ועוד י"ל לכ"ע אי"ל כהב"ח דאי הוה ס"ס הוה שרי. אך מיירי שהעכו"ם אמר להדיא שהביאו דורן וצדן בשביל ר"ג וס"ל לר"ג שאין להאמין אפי' במה שהוא שלו וישנו תחת ידו ובאמת פליגי תנאי בזה בתוספתא רשב"ג ורבי והוא ברייתא סוף יבמות של עזקה הן והאריך בזה ש"ך ביו"ד סי' קכ"ז סק"כ בסופו ע"ש ויש להאריך בזה ותן לחכם ויחכם עוד:

אלא שאין רצוני לקבל המנו. צ"ע לרב דלכ"ע אסורי' באכילה רק בטילטול התיר א"כ מה האי דקאמר אלא שאין רצוני לקבל המנו מה ענין זה לכאן בשלמא אי ס"ל מותר באכילה והיה חושש ר"ג אם לא יקבלם יסברו התלמידים שאסורים היום באכילה משום כך אין מקבלים ע"כ להוציאם מטעות אמר מותרים הם וכו'. אבל לרב דלא עלה על דעת להתירם באכילה כלל ולענין היתר ואיסור טילטול אינו מעלה ומוריד אם יקבלם או לא כי הלא אינו מוכרח כלל לקבלם מיד העכו"ם בעצמם וא"כ צ"ע לאיזה צורך אמר מותרים הם אלא שאין רצוני וכו' וי"ל דכיון דדגים הם אי ישמרם למחר צריך להניחם בתוך כלי מלא מים ואי הדגים אסורים בטילטול והכלי והמים שניהם טפלים ובסיס לדגים מבטל כלי מהיכנו ואסור לבטל כלי מהיכנו ופלוגתא הי' בשבת מ"ג ע"א ע"ש:

חסורי מחסרא וה"ק ס' מוכן אסור ור"ג מתיר וכו'. למסקנא דבטילטול הוא דמתיר אבל באכילה מודה להחמיר י"ל דלת"ק טעמא דמחמירי' בספק מוכן משום דשיל"מ ואין סברא לחלק בין אכילה לטילטול ור"ג אי"ל דלא שייך להחמיר משום דשיל"מ אלא שרצו להחמיר בספק זה כמ"ש ה"ה וא"כ די לנו להחמיר באכילה ולא בטילטול ועיי' במס' שבת סוגי' דחלילין דמקשה הר"ן לרש"י דשמואל חייש לקולא חוץ לחומה לנו אמאי פסק ר"פ הילכתא עכו"ם שהביא דורן וכו' ותי' בשם ר' יונה דסתם פירות נתלשו היום שוב הקשה מרבא דעירובי' דאמר מאי אמרת מחוץ לתחום בא וכו' שצ"ע מה יענה הר"ן אדשמואל בעצמו דפסק בשמעתין הלכה כר' יהושע והתם חייש לקולא חוץ לחומה לנו וכן הקשה במלחמות ה' שם ותי' דשמואל מיקל התם לערב בכדי שיעשו והכא מחמיר ביומי' והר"ן ע"כ לא ס"ל לחלק בכך דא"כ גם מרבא דעירובין לא מקשה מידי וא"כ תיהדר הקושי' משמואל דהכא וי"ל דטעמא דשמואל דשמעתין משום דה"ל דשיל"מ וזה לא שייך התם בחלילן דאפי' נחמיר גם בתחומין בדשיל"מ כמ"ש תוס' לקמן ל"ט ע"א ד"ה משום וכו'. מ"מ במת לא שייך לאחר קבורתו והספדו וכן בירך דמתני' דמכשירי' דכמישי לשעה מועטת שהרי משום ירקו ומתי' דחינן ר"ה ומכ"ש מרחץ שמרחצת בשבת שם דהמים שיתקררו לא שייך יל"מ. משו"ה מקיל שמואל משא"כ בשמעתין החמיר ולק"מ רק מר"פ פריך הר"ן שפיר דהא ר"פ לית ליה לעיל שינויי דדשיל"מ עיי' ג' ע"ב ואפ"ה מחמיר בס' מוכן שפיר הקשה אדשמואל:

שוחטין מן הנגרים וכו'. משמע להדיא דת"ק מיירי מהיתר אכילה וא"כ איסור והיתר דרשב"א ג"כ אסור לשוחטן ומותר לשוחטן קאמר וטילטול מאן דכר שמיה שהרי לא נזכר כלל בדת"ק וא"כ ליתא לדברי מהרש"א דקו' הא גופיה קשיא קאי שפיר גם לרב וק"ל:

ופני יהושע הקשה לימא מצאו מקולקלי' מעי"ט מותרים אפי' ביום ראשון הא ספיקא אסורין בראשון ומותר בשני מטעם ס"ס כמ"ש הר"ן ונ"ל כי הגאון ז"ל לא נזהר בדבריו דבזמן הברייתא שלא הי' בקיאי' בקביעא דירחא א"כ גם יום הראשון ס"ס הוא והכי הל"ל מצאו מקולקלי' מעי"ט מותרים אפי' במקום שעושים יום א' ומצאו מקולקלי' בי"ט ולא בעי"ט אסורים אפי' במקום שעושים שני ימים ומכל מקום נ"ל דלק"מ דסיפא דמצאו מקולקלי' בי"ט בשני ה"ל ס"ס. אם לא שעמד בין השמשות של י"ט ב' ולא הי' מקולקלי' ומצאו מקולקלי' ביום ב' וזה לא נזכר בברייתא אלא בעי"ט ובי"ט ופשוט הוא ולק"מ:

רב אמר מותרים לקבל וכו'. הקשה היש"ש הא להרי"ף כל שאסו' באכילה ממילא הו"ל כצרורת ועפר ואסור לטלטל וכ' המג"א רס"י תקט"ו שהמהרש"ל בעצמו תי' קושיא זו בהג"ה סי' ה' שם והיינו דשם נמצא הג"ה מכתיבת ידו של מהרש"ל שהרי"ף לא החמיר אלא באסורא בודאי אבל אם אסור באכילה רק מספק אינו אסור בטילטול וצל"ע איך נתפוס מג"א בתי' זה מה לי איסורא באכילה מספיקא או מודאי מ"מ ה"ל כצרורת ועפר וליתסר בטילטול. מיהו מהרש"ל בעצמו יפה כ' שהוא ס"ל דהרי"ף לא אמר אלא האסור באכילה מטעם דיומא גרם אבל נבלה אעפ"י שאסורה באכילה לא הוה מוקצה לטילטול א"כ הנ"ל י"ל אפי' אי איסורא יומא גרים כיון דהוי רק ספק לא מחמירי' טפי מאיסור אחר. אך המג"א שם פליג וס"ל שאני נבלה משום דראוי ועומד לכלבים אבל כל שאסו' באכילה הוה כצרורת ועפר א"כ אין תי' הג"ה מהרש"ל הנ"ל מספיק וצ"ע:

אר"פ הילכתא וכו'. פירש"י משום מוקצה ולערב בכדי שיעשו משום שלא יהנה ממלאכת י"ט ובפ"ק דחולין פירש"י אמבשל בשבת משום שלא יהנה הרי דביומי' גופי' נמי סגי ליה בטעמא דשלא יהנה וא"כ מ"ט כ' כאן משום מוקצה ועיין ר"ן. ולכאורה לפמ"ש לעיל דקצירה בי"ט לצורך היום אינו אלא דרבנן וא"כ אמירה לנכרי ויתלוש ליכא אלא שבות דשבות וכי תלוש נכרי מעצמו לצורך ישראל בלי אמירה קליש ליה איסורא וא"כ איך נאסר משום שלא יהנה ממלאכת י"ט ע"כ פירש"י דביומי' בלא"ה אסורי' משום מוקצה ורק לערב הוא משום שלא יהנה נמצא הו"ל התלישה לצורך חול. וכי תליש ישראל לצורך חול לוקה ואמירה לנכרי שבות גמור הוא בכי האי גוונא שייך לומר שלא יהנה משו"ה הוצרך רש"י לומר בי"ט עצמו משום מוקצה משא"כ בפ"ק דחולין במבשל בשבת שייך שפיר שלא יהנה ביומי' שוב מצאתי מ"ש בזה הגאון בספר בינה לעתים על הלכות י"ט ונהניתי:

ועיין מהרש"א בחולין באריכות על מ"ש רש"י שם משום שלא יהנה ובפ' הניזקין מבואר הטעם משום קנסו שוגג אטו מזיד ועיי' מגיני שלמה שם שהקשה עוד דהא ע"כ ר' יהודה קנס שוגג אטו מזיד גבי הנוטע בשבת בפ' הניזקין שם. ולע"ד דתרי כדי שיעשו איכא אי הטעם שלא יהנה ממעשיו הרעים ושלא יהיה חוטא נשכר וזה שייך בעשה במזיד ואז צריך כדי שיעשה גדול כדי שילך ויבוא ויתלוש או יבשל וכדומה וכן בשני י"ט צריך אפי' לערב של י"ט שני כדי שיעשה דכיון די"ט שני היה אסור לעשות המלאכה ההיא מס' עכ"פ נמצא נהנה במה שנעשה המלאכה בי"ט ראשון או בשבת שלפניו אך אם לא נעשית במזיד ומכ"ש אם עכו"ם עשה בשביל ישראל ולא בצוואתו של ישראל לא שייך שלא יהנה ממעשיו הרעים. אך מ"מ בעי' כדי שיעשה קטן דהיינו שיעור תלישה או בישול כדי שלא יהנה ממלאכה עצמה שעשאוהו מדרבנן כאלו מעשה שבת וי"ט קודש ולא יהנה ממלאכה עצמו וזהו שיטת רש"י בשמעתין דסגי בכדי שיעשה קטן וגם מותר לערב י"ט הראשון מיד בכדי שיעשה והנה התם בחולין שפיר מוכיח רש"י אי ס"ד דבשוגג ליכא אלא משום קנס א"כ מותר לאחרים. וכל הקנס הוא לו וא"כ ראוי לקונסו כמו במזיד לעולם. דמה"ת לחדש זמן איסור מה שלא נזכר עדיין בדין זה אלא או לאסור לעולם או שלא לקנוס כלל. אע"כ אסור בשוגג גם לאחרים משום שלא יהנה. אלא שלפ"ז הוה סגי בלא יהנה קצר ובאמת משמע מזיד דר"מ הוא כדי שיעשה גדול ושלא יהנה ממעשיו הרעים. ה"נ מוצאי שבת דשוגג דר' יהודה ומ"ט לזה וע"כ משום דקנסי שוגג אטו מזיד. וכיון שכבר נמצא שיעור זה דבכדי שיעשו גדול במזיד דאחרים. ונאסר נמי שוגג לאחרים משום שלא יהנה. השוו חכמים מדותיהם וקנסו שוגג אטו מזיד לאסור בין לו ובין לאחרים בכדי שיעשו גדול. וא"ש סוגי' דגיטין ג"כ. הקצרתי וסמכתי על המעיין:

והנראה בדעת הרא"ש ז"ל דמודה לרש"י באיסורא דלא יהנה ועדיפא מיניה דס"ל אפי' היכי דעביד הנכרי בשביל ישראל נמי נאסור אפי' בי"ט שני שלא יהנה ממעשיו הרעים. אך לערב מוצאי י"ט ב' אסור לאותו ישראל ומותר לאחרים. והשתא שפיר היה קשה לו להרא"ש ז"ל דה"ל למימר מותר לישראל אחר מיד. וביש במינו במחובר אינו מותר אלא לערב מי"ט ב'. ומשו"ה תי' הרא"ש דמשום זמן מיעוט דכדי שיעשה לערב. לא רצה להאריך ומיושב קו' מהרש"א:

א"נ י"ל בישוב קו' מהרש"א אהרא"ש ע"ד פשיט. דודאי באיסור' דלערב בכדי שיעשו יפה כ' הרא"ש אי הוה נקיט בסוף דבריו הוה קאי אכולה מילתא דההוא להחמיר הוא ואי מחמרי' בתחומי' כ"ש ביש במינו במחובר משא"כ בהיתרא לאחרים לא שייך לומר דר"פ סמוך אסוף דבריו דהא איכא למיטעי בתחומין דלא נעשה איסורא בגוף המאכל שרי לאחרים משא"כ ביש במינו במחובר אסור אפי' לאחרים וא"כ ה"ל לר"פ לאשמועינן זה בריש דבריו. וע"ז כ' הרא"ש דמה טעות איכא הא ביומו בלא"ה אסור משום מוקצה ורק בלערב איכא למיטעי ונימא הואיל ונעשה איסור בגוף המאכל יהיה בכדי שיעשה במוצי"ט א' וזה הוא זמן מיעוט. אבל להתירא די"ט ב' משום שלא יאמרו לנכרי זה נשמע מסוף דבריו ולפ"ז ס"ל לרא"ש ז"ל טעם שלא יהנה אינו אוסר אלא מי"ט א' וכרש"י דלא כמ"ש לעיל וכן נמצא נוסחא בקיצור פסקי הרא"ש ובטא"ח סי' תקט"ו:

אין במינו במחובר בתוך התחום מותר. צ"ע הא למה לי' לאשמועי' ומה"ת לאסור ולהפוסקי' דפסקו דספק הבא מחוץ לתחום מותר י"ל דאספיקא קאי במחובר בודאי אין במינו אבל תחומין הוה ספק אך האוסרי' ספק ע"כ ר"פ אודאי בתוך התחום קאי. א"כ קשה כנ"ל ונ"ל דאדלעיל קאי ולערב אסורי' בכדי שיעשו אבל אין במינו במחובר ובתוך התחום מותר לערב ומיירי שבא קרוב לחשיכה וה"א דה"ל כמכין מי"ט א' לי"ט ב' דישראל בכי האי גוונא אסור לעשות שום דבר עיי' מג"א סי' תרס"ד סק"ג ועיי' סי' תק"ג וסי' תקנ"ח אפ"ה אם עשה העכו"ם מותר לערב ולפ"ז מ"ש מחוץ לתחום אסור אערב בכדי שיעשו קאי ומוכח דגם תחומין אסור בכדי שיעשה והשתא לפ"ז תלי' זה בזה מאן דמתיר ס' תחומין אפשר להתיר נמי כדי שיעשה. ומאן דאוסר ספיקא אוסר נמי לערב בכדי שיעשה ובזה יובן המשך דברי תוס' אחר שכ' שיטת ר"י דתחומין לא בעי כדי שיעשה הביאו שיטת ר"ש מאייברא דס' תחומין מותר דזה תלי' בזה וק"ל:

בעירובי' בעובדא דטבי' דר"ש לא אכיל דהוה ס"ל וכן הי' ר' יוסי אוסר בבי"ט של גליות והנה לקושטא דמילתא מודה ר' יוסי ויל"ד מאי צריך לאשמועינן כלל דמודה ר"י דמה"ת לטעות להשוות ב' י"ט של גליות לר"ה וי"ל ר' יוסי לשיטתו עפ"י מ"ש מג"א סי' תצ"ד לר' יוסי דמשה הוסיף יום א' מדעתו בא הקב"ה בהר סיני לרמוז לנו בי"ט של גליות וא"כ ה"א קדושה א' הם ולא מספיקא בעלמא קמ"ל מודה ר' יוסי ודע דעכ"פ ב' י"ט של עצרת מתחלה לא נעשו מספק וקרוב להיות קדושה א'. ומשו"ה רמז לו הקב"ה בסיני והוא עפ"י מ"ש רמב"ם פ"ג מהו' קידוש החדש ה' י"ב יש מקומו' וכו' ואפי' יו"ט של עצרת עכ"ל ועיי' במפרש שם ועיי' תוס' ר"ה י"ח ע"א ד"ה על ניסן וכו' ונ"ל דב' י"ט לאו דוקא מפני אנשי גולה. אלא אי היינו זוכים לכי ירחיב ה' את גבולך ויספת לך עוד ג' ערים והוא קני קניזי וקדמוני ועיי' ב"ב נ"ו ע"א כל שהראוה הקב"ה למשה וכו' ועוד נזכה בב"א ואז לא יגיעו השלוחי' לכל בני א"י ונ"ל אפי' משיאי' משואות לא מהני כי מה נעשה לנסין שבים עד סוף הים עיי' גיטין ח' ע"א וא"כ לא רמז הקב"ה בי"ט בסיני משום גליות ח"ו אלא להרחבת הגבול במהרה בימינו ולא משום ניסן ותשרי שאין השלוחי' מגיעי' דאיצטריך רחמנא לרמוז ספיקא אלא לעצרת דמניסן עד עצרת כ"ע יודעי' ואפ"ה עבדי' תרי יומי מתקנת חכמי' שלא לחלק בין י"ט לי"ט. והסכים הקב"ה לתקנותיהם ולכן רמז זה בעצרת דוקא ואולי עובדא דטבי' בעצרת הוה ואיכא סברא שיהי' דומה לר"ה קמ"ל דלא. עכ"ל בחי' שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף