חתם סופר/בבא מציעא/סה/ב

חתם סופר בבא מציעא סה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ה אמר מוכר אוכל פירות. לשיטתי' דס"ל לקמן בשמעתין אסמכתא קני' א"כ לא איירי סיפא במעכשיו א"כ ברישא נמי מוכר אוכל פירות אבל למאן דמוקי בסיפא במעכשיו ה"ה לרישא ומשלשי' הפירות:

משלשין את הפירות. כ' רשב"א דאין לומר שיאכל א' ויחזירם אח"כ דקי"ל כרבא דריבית ע"מ להחזיר אסור עי' נמוק"י שהקשה א"כ איך אמר הא לא כר"י דאמר צ"א בריבית מותר תי"ל לרבא לכ"ע אסור ולע"ד לק"מ לפמ"ש לעיל דהכי פליגי לרבנן ס"ל בעלמא צ"א בריבית דאורי' א"כ ע"מ להחזיר אסור אבל ר"י ס"ל צ"א בריבית דרבנן א"כ מיקל בע"מ להחזיר א"כ ה"נ קאמר מדאמרת שניהם אסורים ולא נימא יאכל א' מהם ויחזיר ש"מ דלא כר' יהודה דלדידי' צ"א בריבית מותר מן התורה מיהת וא"כ מותר ע"מ להחזיר ואמאי שניהם אסורים. ומיהו הא קשי' הא כ' תו' לעיל דאין זה ריבית אלא א"כ היה התנאי שבתחלה ישלם כל חובו ואח"כ ינכה לו הפירות וא"כ לתקן הכא שיחזור מה שאכל טרם ישלם שיווי הקרקע וי"ל דאיכא הפסידא למוכר שאם המוכר אוכל פירות ימתין הלוקח עד שאכל שיעור זוזי ויסלקנו מקרקע שלו ע"י פירות קרקעו שאכל וכן אם יאכל הלוקח פירות אם לא ישיג ידו לשלם מותר המעות יהיה קשה לו לפרוע פירות שאכל ואם ישיג ידו לשלם אותם טוב לו ליתן המעות בעד הקרקע ויהי' שלו למפרע ע"כ א"א בהכי מש"ה קתני שניהם אסורי' כו':

לא תמכרם אלא לי בדמים הללו. כ' רמב"ן בנימוק"י דאם יתן לו אחר יותר מדמים הללו הרי הם מכורים להאחר הנותן יותר ומוכיח כן מש"ס דע"ז והתו' נראה דחולקים ע"ז שהרי כ' בשהלוהו על שדהו יכול למכור לאחר קצת מהשדה וישלם חובו ולהרמב"ן ה"נ יכול לעשות כן אעכס"ל להתו' שאינו יכול למוכרו לאחר אפי' אם מוסיף דמים וטעם יש לחלק בין הך להא דע"ז דהתם מכרה להראשון בק' שהוא דמי שוי' ואז לא ה"ל למיסק אדעתי' שיבוא א' מעלמא ויוסיף על דמי שוי' דזה לא שכיח ואונסא דלא שכיחא לא ה"ל להתנות עליו מש"ה אמרי' בתרא קנה דזוזי אנסי' משא"כ בשמעתין דמוכר להראשון בפחות מדמי שוי' וה"ל לאסוקי דעתי' שיבא אחר ויתן שוי' דשכיחא הוא וה"ל להתנות ומדלא התנה סביר וקיבל: ומ"מ הראב"ד תי' ק' תו' באופן אחר דבמשנתינו פי' וקץ מספר השנים ג' שנים מש"ה מותר דעיקרו מכר משא"כ הכא משכן לו בית סתם ונ"ל דהתו' לטעמי' דס"ל דלא כרש"י שמוסיף לו דמי' מועטי' על דמי הלואתו אלא שדוחק אותו לפרוע וא"כ ע"כ קבע לו שום זמן דאל"כ איך ידחקנו לפרוע אע"כ מיירי נמי הכא בקבע לו זמן וליתא לתי' הראב"ד ע"כ הוצרכו לתירוצם וא"כ לפ"ז י"ל דרש"י ס"ל כרמב"ן הנ"ל וליתא לתי' תוס' וע"כ כתי' הראב"ד דמתני' קץ לי' מספר השנים ובבריתא לא קבע לי' שום זמן וא"כ ממילא לא יכול לדוחקו לפרוע וע"כ בדמים הללו על ידי הוספת דבר מועט:

הא דלא כר"י. הק' תו' מ"ש ממשכנתא בלא נכיתא הא דלא הקשו תו' כן מיד לעיל בקמייתא דלא כר"י די"ל דהתם י"ל שאני משכנתא דאינו תלוי בדעת המלוה האוכל פירות אלא ברצון הלוה ומשום דאינו בדעתו שאוכל הריבית לא ה"ל צ"א בריבית משא"כ הך דשניהם אסורים בודאי אתי' דלא כר' יהודה דלר"י הלוקח יאכל פירות דהרי בדעתו תלוי אם תרצה הבא מעות וטול את שלך אבל השתא דקאמר אע"ג דאינו תלוי בדעת זה שאוכל הפירות אפ"ה מתי' ר' יהודה כיון שעכ"פ תלוי בדעת המוכר ואינו כמו סאה בסאה דתלוי ביוקר השער א"כ הק' תו' ממשכנתא וק"ל:

התם דא"ל מדעתי'. עי' גיטין כ' ב' מייתי ש"ס מתני' דעדיות זקן שהי' מלוה לכל בני כפר כו' ובא מעשה לפני חכמים והכשירו ובגי' המשנה גרסי' והתירו והרגיש בזה תי"ט דמאי איסור והיתר שייך בזה גם תו' הקשו שם מאי בכך שהוא עצמו הי' כותב שהרי השטר אינו עומד אלא לראי' ותי' מסתמא כיון שהי' מלוה גם הם עשו לו טובה ונתנו או מכרו לו שדותיהם והקנין הי' בשטר שדי מכורה לך והוא הי' כותב ע"ש והוא דחוק גם הב"י סי' ק"ס הק' ע"ז הא הוה ריבית מאוחרת ולע"ד מלשון זקן שהיה מלוה לכל בני הכפר משמע שמזה היתה פרנסתו וע"ד היתר והיינו שהי' עושים שדותם מכר לו וכגון שאמר להו מדעת' והם הי' סומכים עליו שיחזירם לו ובשעת הפרעון הי' מחזיר להם שדותיהם מרצונו הטוב ובין כך אכל פירות ומזה הי' פרנסתו והי' קנינם בשטר ולא בכסף כמו באתרא דקנו בשטרא והוא בעצמו הי' כ' שטר שדי מכורה והשתא אם השטר פסול ואין כאן קנין הוה זוזי הלואה ואכילת פירות באיסור' הי' לכן אמר ובא מעשה לפני חכמים והתירו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף