חתם סופר/בבא מציעא/סב/א

חתם סופר בבא מציעא סב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לכדתני' דרש ב"פ כו'. צע"ג דהא יהרג ואל יעבור ברוצח הוא רק מסברא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי ומה"ט כ' תו' ס"פ בן סורר דאם רוצים להשליכו על התינוק למעכו אי"צ למסור נפשו דליכא מאי חזית וא"כ ק' מה עלה על דעת ב"פ ור"ע נמי קרא למ"ל מסבר' נמי ידעי' ואמנם למ"ש בכ"מ פ"ה מיסה"ת דלר"ל דירושל' שם לי"ל סברת מאי חזית ויהרג וא"י ברוצח דינא הוא ואפי' היכי דלא שייך מאי חזית א"ש ולפ"ז צ"ל דבשמעתין דר' יוחנן ס"ל כר"ע אית לי' כר"ל דירושלמי שם וכספק הרמב"ם התם דפסק כר"ל ולא כר"י דירושלמי והיינו משום דבשמעתין מבואר דלבבלי גם ר"י ס"ל כר"ל התם אך אי קשי' דהא רבא הוא מרא דשמעת' דמאי חזית בפ"ב דפסחים וס"ל ר"ק א"י בדיינין ומוקי וחי אחיך עמך לכדר"ע והדק"ל קרא למ"ל. ליישב זה אקדים מ"ש ת"ח ביישוב ק' מהרי"ט בקידושין כי טוב לו עמך דרשי' שהעבד קודם לרבו ותי' הכא הי' סברא חצונה כבן פטורא אתי' קרא לאפוקי מסברא חצונה והתם סברא חצונה האדון קודם לעבד ואתי' קרא להקדים העבד ע"ש ואומר אני דב"פ ור"ע תרוויהו מייתורא דעמך דרשי אלא ב"פ ס"ל יהרג ואל יעבור דרוצח מטעם מאי חזית וא"כ מסברא חצונה חייו קודמים ואתא קרא לאפוקי מסברא חצונה לומר עמך בשוה לך וישתו שניהם דהכא אין לומר שיתנו כלו לחברו דא"כ אח"כ יהי' המצוה על חברו לתתו לו ואין לדבר סוף וכ"כ מהרמשי"ף ס' זו ור"ע ס"ל כר"ל דירושלמי דרוצח מדינא יהרג וא"י א"כ מסברא חצונה ישתו שניהם ואתא יתורא דעמך לומר חייך קודמין נמצא לפ"ז א"ש דר' יוחנן דירושלמי ורבא דמאי חזית כבן פטורא וק"ל. ועתה נדפס ס' סדר משנה ומצאתי מ"ש פ"ה מיה"ת ה"ה אות ג' ע"ש ולע"ד פשוט דשמעתין לא דמי ליחדוהו הגע עצמך אם המלכות אומר לשני' א' גבור וא' תינוק בן יומו תנו לי א' מכם ואם לאו אהרוג שניכם אע"פ שאין ביד התינוק למסור את הגדול מ"מ אין רשות לגדול למסור הקטן ויהרגו שניהם וה"נ הני תרי ע"כ א' מהם ימות בצמא אלא א' גבור בקיתון של מים וא' חלוש שאין לו וס"ל לב"פ ימותו שניהם כיון שלא יחדו ור"ע דרש עמך כו' ולחלק יצא בין למוסרו בידים דאסור ובין שב ואל תעשה שלא ליתן לו מימיו דליכא אלא לאו דלא תעמוד על דם רעך ובזה חייך קודמין ובזה נדחו כל דברי הגאון הנ"ל וק"ל:

חייך קודמין לחיי חבירך. הנה עכצ"ל דיש לזה המשך עם את כספך לא תתן לו בנשך ומשמע דה"ק מה שאני מצוה לך תיהדר לי' כי היכי דניחי' היינו אם יש לך כדי להחיות נפשך דאל"ה שלך קודם והא למ"ד ר"ק יוצאה בדיינין א"ש ועפ"י דרכו של רשב"א הנ"ל דמדכתי' וחי אחיך עמך ש"מ שהתורה הקנתה לו אלא שנצטוה במ"ע וחי אחיך עמך וגלי לן קרא שאם אין לו להחיות נפשו שלו קודם אבל למ"ד ר"ק אינה יוצאה בדיינין ק' מאי שייטי' הכא ואפי' לפמ"ש בשתובעו מודה דצריך לשלם מ"מ ק' דאז הוה ממש כמי שיש בידו קיתון של מים של חברו פשיטא שצריך ליתנו לחברו אפי' אם ימות הוא כיון ששייך לחברו וה"נ להך מ"ד לא הקנתה לו התורה וא"כ מה"ת לומר חייך קודמין וי"ל בדוחק:

הא אביהם חייב להחזיר כו'. וכה"ג מקשה בב"ק צ"ד ב' אתקנתא דרבי דאין מקבלין מהם הא הכא משמע אביהם חייב להחזיר ולכאורה צ"ע לפמ"ש ש"ך בח"מ סי' שס"ו בשם ס"ח דבחב לאחריני יקבל ממנו לפרוע חובותיו ע"ש א"כ מאי קושי' דלמא אביהם חייב להחזיר בשהנגזל חייב לאחרים ונ"ל ליישב דודאי למסקנא דמסקי' מחזירי' ואין מקבלין ולמאי מחזירין לי"ש א"כ ש"מ שלא הי' התקנה שתהי' הגזלה ניקנית להגזלן מהפקר ב"ד ז"א דא"כ לא הי' צריך להחזיר כלל אלא התקנה הי' על הנגזל שאם יחזיר לו הגזלן לא יקבלנו ממנו וע"ז יפה כ' ס"ח שאם יודע בעצמו שעי"ז לא יכול לפרוע חובותיו ויהי' לוה רשע ולא ישלם בטלה ממנו תקנת חכמים ויקבל ממנו אמנם לפי הס"ד דה"א שלא יחזרנו כלל ויעכב מיד לעצמו וע"כ לאותו הסברא היתה התקנה על הגזלן שהפקירו חכמים הגזילה והקנו אותה להגזלן א"כ לפי אותה הסברא מה לו ולנגזל אם מחייב לאחריני או לא ושפיר פריך לפי הה"א הא אביהם חייב להחזיר וק"ל:

והני בכבוד אביהם מי מחייבי. בטי"ד סי' רמ"א הק' אהרמב"ם דס"ל דנהי דלא מחייבים בנים אהכאתו וקללתו בשאינו עושה מעשה עמך משום דבקללה כתי' ונשיא בעמך מ"מ חייבי' לכבדו דגבי כיבוד לא כתי' עמך א"כ מאי מקשה הכא הני בכבוד אביהם מי מחייבי ותי' הרב"י דה"ק כיון דנפל לפני הבנים בירושה ה"ל דדהו וקי"ל כיבוד משל אב ותי' בשעשה תשובה והי' בדעתו להחזירו לבעליו ולא זכו הבנים לעולם ע"ש ודבריו צ"ע א"כ מאי מייתי מקרא ונשיא בעמך לא תאור ומאי שייטי' דהאי קרא הכא וי"ל עפמ"ש ר"ן בקדושין דוקא כיבוד הוא משל אב אבל שלא לצערו הוא משל בן ומייתי ראי' מעובדא דדמא ב"נ ע"ש והתו' בכתו' פ"ו א' ד"ה פריעת בע"ח העלו דבשמעתין לאו משום כבוד לחוד איכא אלא משום קלון ובזיון ע"ש וא"כ ק' אתי' הרב"י הנ"ל הא בכה"ג הוה משל בן נמי לכן נ"ל דק' מתורצת בחברתה דודאי מ"ש הר"ן דלהציל מצער הוא משל בן לאו היינו ממ"ע דכבד את אביך דזה לא נאמר אלא משל אב ולא משל בן אך הוא מאביזרייהו דהכאה וקללה והשתא פריך הש"ס שפיר הני בכבוד אביהם מי מחייבו בשל בן והלא כתיב ונשיא בעמך בעושה מעשה עמך נמצא פטורי' על הכאתו וקללתו ואינם מחוייבים להצילו מצערו וקלונו משלהם ורק מחוייבי' לכבדו משלו והאי לית ליה מגרמי' ומשני בשעשה תשובה ולפ"ז לא צריכי' תו למ"ש רב"י דמשנתן על לבו להחזיר לא זכו בו הבנים אלא אתי' כפשוטו כיון שעשה תשובה צריכי' להצילו מקלונו אפי' משלהם וכנ"ל וק"ל. ועי' באר יעקב בי"ד סי' רמ"א דבר נאה וחריף אלא שאינו אמיתי בדעת הרמב"ם למעיין שם בפנים:

גזלנין מאי אע"פ שגבו איכא כו'. פי' בשלמא מלוי בריבית שמיד שהלוה נקרא מלוה בריבית וקאמר לא מיבעי קודם שגבו שלא יגבו אלא אפי' משגבו יחזיר וכן פרש"י להדיא בב"ק אבל בגזלן לא שייך הגזלן לא מיבעי שקודם שגזל שלא יגזול אלא אפי' אם גזל יחזיר קודם שגזל אנינו גזלן ואנן בגזלנין עסקי':

אי לא גזול גזלנין קרית להו. הק' תו' דלמא אע"פ שגבו משום מלוי בריבית נקט לי' ותי' א"כ גזלנין למאי אתי פי' לדבריהם אי מתני' לי' שפיר באע"פ שגבו א"כ י"ל אגב מלוי בריבי' נקט נמי גזלנין כיון שדינם שוה אע"פ שאין חידוש בהגזלנין אבל השתא דלא מיתני לי' שפיר בהדי דמלוי בריבית דאע"פ שגבו לא שייך בגזלנין א"כ אמאי תני לי' כלל כיון שאין בו שום חידוש וק"ל:

אלא הגזלנין מאי ניהו מלוי בריבית. הקשני תלמידי הבח' ר' בצלאל ברייאר זצ"ל מק"ק מ"ד לפמ"ש בשעי"ד סי' קס"א באבק ריבית שאם הלוה אינו רוצה לתנו למלוה והוא חטפו ממנו בחזקה אזי יוצאה בדיינין מהמלוה להלוה והש"ך הוסיף אפי' גבאו ב"ד טועין מהלוה מ"מ חוזר הדין ע"י ב"ד דגמיר וא"כ מאבק ריבית לדידן נילף לר"ק למ"ד אינה יוצאה בדיינין שעכ"פ אם הלוה לא רצה לתנו וחטפו ממנו בחזקה או ע"י ב"ד טועין שוב יוצא בדיינין וק' א"כ דלמא אדרבא בריתא אתי' כמ"ד ר"ק אינה יוצאה בדיינין וה"ק הגזלנין מאי ניהו מלוי בריבית פי' שהמלוה חטף הריבית בחזקה ולא מיבעי שחטפו אלא אעפ"י שגבו ע"י ב"ד טועין מחזירין דבכה"ג יוצאה בדיינין ואמרתי לפמ"ש תו' בב"ק צ"ד ב' דתקנתא דרבי לא הי' אלא במי שכל מחייתו מריבית והא דפריך מהך בריתא משום דגזלנין ומלוי בריבית משמע שכל מחיתו מזה א"כ לק"מ ק' הנ"ל די"ל דשמעתין סמיך אתקנתא דרבי דהתם דהרי כל עיקרא של בריתא לא אתי' אלא לאשמועי' דאע"ג שכל מחיתו מריבית מ"מ מחזירין ואס"ד ר"ק אינה יוצאה בדיינין רק פ"א קרה מקרה שהלוה לא רצה לפרוע והוא חטף ממנו א"כ בזה אין כל מחיתו מזאת החטיפה ובלאה"נ למ"ש גי"ת מש"ה תני בהך בריתא מחזירין ובבריתא דלעיל חייבים להחזיר משום דהתם יורדין ב"ד לנכסי' משום קלון אביהם כמ"ש תו' בכתובות ומשא"כ הכא אין יורדין לנכסיו מש"ה תני' מחזירין והא"ש אס"ד דחטף מהלוה ולא מחל לו א"כ פשיטא שיורדין לנכסיו והול"ל חייבים להחזיר:

פוטרין את המלוה ואת הערב. פרש"י מל"ת ומלקות עפ"י דהוקשה לו איך יפטור מל"ת ולא ידעתי מאי קשי' לי' דודאי המקיים העשה מנתיק לאו לגמרי ולא נשאר בו רושם עבירה כלל אך שצריכין להבין מה רצה רש"י בזה וי"ל דהי' ק' לרש"י מ"ט נקיט מלוה וערב הלא ודאי גם הלוה והעדי' פטורי' ממלקות מטעם שכ' הרא"ה בס' החינוך דאין לחייב אותם טפי ממה שגרמו לחייב את המלוה שהרי אינו לוקה לעולם מפני שיכול לנתקו ללאו א"כ אינו לוקה לעולם כמבואר במכות וא"כ מ"ט פרט מלוה וערב לכן פרש"י דאינהי פטירי נמי מל"ת אם החזירו הריבית משא"כ הלוה ועדים דאינהי לא קיימו עשה לא מינתקי לאוי דדהו לגמרי ולעולם עברי בל"ת עכ"פ אע"ג דלא לקו ופ"י האריך בזה ולע"ד נראה פשוט כמו שכתבתי. למסקנא פליגי תנאי אי עביד שומא מתחלת הלואה ובזה ישבתי מה שהק' תלמידי הבח' המופל' כה' הרש לביאוס שי' מ"ט אמר רבא לעיל אני עתיד להבחין למי שתולה מעותיו בנכרי הא לרש"י דריבי' ע"י שליח מותר משום דאין שלד"ע א"כ יכול לתלות מעותיו בישראל בשקר והקב"ה יפרע ממנו וי"ל למ"ד דאין איסור בשעת הלואה א"כ לאותו מ"ד יש שליח דהרי אין כאן דבר עבירה וכיון שהלואה הי' ע"י שלוחו כמותו שהרי לא הי' עבירה א"כ אפי' אי לוקח הריבית ע"י שליח אינו מועיל כמ"ש ד"מ ובש"ך סי' ק"ס סקכ"ב ע"ש וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף