חכמת אדם/קיט
|
< הקודם · הבא > |
א כל הטעונין טבילה צריך שלא יהיה בו שום דבר חוצץ בינו למים דכתיב ורחץ את כל בשרו במים וקבלו חז"ל דר"ל שלא יהיה חוצץ בינו למים ולא מבעי' בבשר אלא אפילו בשערות החציצה פוסלת אע"ג דכתיב בשרו מדכתיב את בשרו וכל את לריבויא אתי את הטפל לבשרו דהיינו השערות ולא מהני ג"כ טבילה אא"כ טבל כל גופו בפעם אחת לפיכך אם מצאה חציצה בידה או בשאר מקום לא מהני שתטבול שנית אותו אבר כיון שלא טבלה בבת אחת:
ב מדכתיב בשרו קבלו חז"ל דדוקא מה שהוא בגלוי כבשר הוא דבעי שיבא בו מים אבל בית הסתרים דהיינו תוך הפה ותוך האזנים וכיוצא א"צ שיבואו בו המים שאפילו לא באו המים תוך הפה וכיוצא בו סגי ולכך א"צ שתפתח פיה אבל עכ"פ בעינן שיהיה ראוי לביאת מים דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ולפיכך תזהר שלא תעצום עיניה ולא תעצום פיה ביותר עד שלא יהיה ראוי לביאת מים וכן בין השינים החציצה פוסלת בו דאע"ג דהוי בית הסתרים מ"מ ראוי לביאת מים בעינן (ובפ"ב מהל' מקואות כ' המל"מ בשם ריטב"א דאינו אלא מדרבנן ועיין בס"ט דף צ"ו ע"א ד"ה ולפ"ז):
ג אע"ג דחציצה פוסלת מדאורייתא מ"מ הלכה למ"מ דאינה פוסלת אלא דוקא כשהחציצה הוא ברוב הגוף או ברוב השערות ולא חשבינן הגוף והשערות כאחד (ססי' ה' זהו דעת הגאונים אבל הרמב"ם כתב דשערות הם בכלל הגוף בפ"א דמקואות) דלעולם כל השערות הם מיעוט הגוף אלא חשבינן שערות הראש בפ"ע וכן כל מקום כינוס שער כגון בית השחי ושכנגד הלב ושבאותו מקום כאו"א נחשב בפ"ע (עיין ס"ט ס"ק י"ז שהאחרונים נסתפקו בזה די"א דכל השערות שבגוף נחשבין כאחד) ואם יש בו חציצה ברוב השערות אעפ"י שהוא מיעוט הגוף ומיעוט של כל השערות שבגופו מ"מ חוצץ מדאורייתא (ועיין לבוש וס"ט וצ"ע). ודוקא אם הוא רובו ומקפיד בין שהטובל מקפיד ע"ז לפעמים אע"ג שאינו מקפיד עכשיו וגם רוב בני אדם אינם מקפידין בזה לעולם כיון שהוא מקפיד עליו הוי חציצה וכן אפילו הוא אינו מקפיד ע"ז בשום פעם וגם רוב ב"א אינם מקפידין עליו אלא לפעמים הן מקפידים מקרי רובו ומקפיד עליו וחוצץ מדאורייתא (ועיין בט"ז ס"ק ב' דמשמע דלא כ"כ ועיין בס"ט שחולק עליו) נמצא מדאורייתא בעינן תרתי שיהיה רובו וגם מקפיד אבל חז"ל גזרו דאפילו יש כאן רק חדא לריעותא כגון שהוא מיעוט ואפילו כל שהוא אלא שמקפיד עליו כדין הקפדה שכתבנו או אפילו אינו מקפיד עליו לא הטובל ולא שום בן אדם אם הוא רובא חוצץ כיון דבצד אחד שוה לאיסור דאורייתא אבל מיעוטא ואינו מקפיד אפי' מדרבנן אינו חוצץ ומ"מ לכתחלה לא תטבול אפילו במיעוט שאינו מקפיד שלא יבא הדבר לכלל טעות. ונ"ל דבמקום דא"א הוי כדיעבד ואם כל הגוף או כל השערות שבראש מכוסים אפילו אינו מקפיד חוצץ מדאורייתא (יבמות ע"ח) וצ"ע למה השמיטו כל הפוסקים דין זה:
ד ולא מקרי חציצה אלא דבר שהוא מהודק בגוף דלא עיילי מיא לבשר כגון הטבעות והנזמים ובאגד שע"ג המכה ולוחות של עצים שעושים רופאים ע"ג מכה (סעיף כ"ג) ורצועות או חוטי צמר ופשתן שכורכין בהם השער בראש וכן כל כיוצא בו אבל אם הם רפויי' עד שאפשר שיבא המים לבשר ולשער אין חוצצים (סעיף ב') ומיהו לכתחלה אסור לטבול אפי' בדברים רפוים שא"א בקיאין איזה מקרי רפוי אבל בדיעבד שכבר טבלה אם היה רפוי לפי ראות העינים עלתה לה טבילה. ובטבעות של כסף או זהב שאינה מקפדת להסירן בדיעבד אם שמשה יש להקל אפי' במהודק זולת ביש בו אבן טוב דאז מקפדת (ס"ט ס"ק מ"ג) ולכן אם נמצא על בשרה גמי וכיוצא בו שמדבקת במים על בשרה עלתה לה טבילה וכן בשעת הדחק שאין לה מי שיעמוד ע"ג בשעת טבילה לראות שלא יצא מן השערות חוץ למים תכרוך שערה בחוטי צמר וכיוצא בו ובלבד שיהיו רפוים שבודאי יכול לבא המים מתחת למקום הכרוך (סעיף מ) וכן אם לפעמים נמצא כנה או פרעוש על בשרה לאחר הטבילה בדיעבד עלתה לה אבל אלו הכניס הנקראים פילץ לייז שדבוקין מאד בבשר צריך להסירם ע"י חמין ולגוררן ואם לא הסירן אפילו בדיעבד חוצץ ומיהו אם א"א להסירן אינו חוצץ דהוי ליה מיעוט ואינו מקפיד (סעיף מ"ז):
ה שתי שערות או יותר שהיה קשורי' קשר אחד אין חוצצים שאינם מהדקין אבל שערה אחת שנקשרה בין שהיא קשורה עם חברתה א' עם א' או קשורה בפ"ע חוצצת אם מקפדת עליהם כמו שנתבאר בסי' ג' אבל שערות הראש ושבבית השחי שנדבקו יחד ע"י זיעה ואינן קשורות אם הם מיעוט שערות אינן חוצצין דהוי כמיעוט ואינו מקפיד אבל ברוב אע"ג שאינו מקפיד חוצץ (ס"ט ס"ק י"ז) אבל שער שכנגד הלב ושבזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה חוצץ ושבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה נשואה חוצץ מפני שהיא מקפדת שלא תתגנה על בעלה ואותן נשים שיש להם כמין קליעות שערות דבוקות ז"בז ונעשים בלילה ע"י שד שקורין (מאר לאקין) או קאלטונעס אפי' הם בכל שערות הראש או רובו א"ח כיון שהוא סכנה להסירן ואם נבלע בהם חוטין וא"א להסיר החוטין אם אינם נראים מבחוץ אינו חוצץ (ע' בס"ט) ואם קליעות הנ"ל נעשה בידי אדם ע"י סמים אם הוא עפ"י רופא מומחה שאומר שהוא רפואה לה אם אינה בכל השער אע"פי שהוא ברוב השער דעכ"פ אינו אלא מדרבנן דמסתמא כל הנשים שיש להם חולי אינן מקפידות ע"ז (דומיא דמוכרי רבב לקמן סעיף י"א) אפשר דיש להקל אבל אם הוא בכל השערות אפילו אינה מקפדת הוי חציצה מ"הת כדלעיל ס"ס ד' כן היה נ"ל אבל דעת בעל פ"מ וס"ט דאפי' ברוב שערות חוצץ אפילו בדיעבד ובטלה דעתי נגד דעתם (וצ"ע דאפשר דיש כאן ס"ס בפלוגתא שהרי הרמב"ם כתב דשערות נחשבין כגוף וא"כ הוי מיעוט עכ"פ והכ"מ כ' שם שאין כאן הכרע אם כגאונים או כרמב"ם ואת"ל כגאונים דשערות נחשבים לחוד מ"מ הא כתב הפרישה דספק אם שערות ראש נחשבות לעצמן או דחשבינן כל השערות כאחת וא"כ אף שרוב שערות הראש קלועים עדיין שאר השערות מותרים ואין כאן אלא מיעוט שערות ואף דהב"י הביא שדעת כל הפוסקים כהגאונים ומשמע דהרמב"ם יחיד בדבר הא כתב שם די"ל רבותיו של רש"י כרמב"ם. ובכ"מ שם כ' דאין הכרע. ומ"מ צ"ע אם הוא כיחיד נגד רבים ועוד דהוי כשם אונס חד הוא ועיין במנ"י בקונטרס הספיקות (סי' ז' ח'):
ו לפלוף (פירש צואת העין) שחוץ לעין חוצץ אפי' לח ולפלוף שבעין אינו חוצץ אא"כ התחיל להוריק שזהו הסימן שכבר נתיבש. כחול שבעין אינו חוצץ ושחוץ לעין חוצץ ואם היה פותחת וסוגרת עיניה תדיר אפילו מה שחוץ לעין אינו חוצץ דם יבש שעל המכה חוצץ וריר שבתוכה (פי' שהוסר הגליד מעליה) אינו חוצץ ואם יצא הריר מתוכה כל תוך ג' ימים אז לח הוא ואינו חוצץ לאחר מכאן יבש הוא וחוצץ וכן אם הקיזה דם תוך ג' ימים אינו חוצץ מכאן ואילך חוצץ כ"ז שהגליד עליו עד שיתרפא כהוגן או שתסיר הגליד לפיכך אשה בעלת חטטים צריכ' לרחוץ במים עד שיתרכך ואפי' כואב לה הרבה. מ"מ בדיעבד בכל אלו אם אפשר לטבול שנית יש להחמיר אבל היכא דלא אפשר יש לסמוך על הפוסקים דכ"ז אינו חוצץ חוץ מלפלוף שחוץ לעין דאפילו בדיעבד חוצץ (סעיף ז' ח' ט' ובש"ך ס"ק מ"ג):
ז רטיה של המכה ואפילו שעל בית הסתרים (סעיף מ"ג) חוצצים שהרי בעינן ראוי לביאת מים. וצ"ע באם א"א להסירן דמ"ש מפילץ לייז בסי' הקודם דהיכא דא"א להסירן אין חוצצין וכן ברטיה באינה מקפדת עיין בא"ח סי' קס"א ובס"ט ס"ק כ"ד:
ח קוץ התחוב בבשר או שאר דבר אם שוה לבשר נקרא נראה מבחוץ וחוצץ ואם הוא מקצת משוקע בבשר ואינו שוה לבשר אע"פי שנראה מבחוץ דינו כאינו נראה מבחוץ ואינו חוצץ (ועיין בס"ט שהגיה בש"ך ס"ק ז' וצ"ל לקולא) ואם קרם עליו קרום של בשר אע"ג שנראה תחת העור לכ"ע אינו חוצץ ונ"ל דאע"פי שאינו אלא מורסא ירכך המורסא היטב באם א"א בענין אחר (סי' י"א):
ט לכלוכי צואה שעל הבשר מחמת זיעה אינן חוצצין אבל כשיש זיעה מרובה על בשרו ומתייבש ונעשה גלד חוצץ וכן מלמולין שעל הבשר (ר"ל כשמלוכלך בטיט או בצק ומשפשף בידיו נופל כמין גרגרים) חוצץ וכל מיני טיט לדידן דאין אנו בקיאין בטיט היון ולכן אפילו לח חוצץ (סעיף י"ב י"ג):
י כל מיני שרפים לדידן שאין אנו בקיאין חוצצין אפילו לח אבל הדיו והחלב והדבש ומי פירות לחים אינם חוצצים יבשים חוצצין (סעיף ט"ו) ודם שהתחיל להתיבש ולהדבק קצת שכשתולין בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו ואפילו לח חוצץ ואם הוא מבושל באש בין לח בין יבש חוצץ (סעיף ט"ז):
יא נשים הצובעות פניהם וידיהן לנוי או שמלאכתה במלאכת הצביעה ותמיד נשארים ידיה צבועות וכן הנשים העוסקות בקצבות וידיהם מלוכלכים תמיד בדם כיון שכל שאומנתן בכך אינן מקפידין הוי כמיעוט שאינו מקפיד וא"ח וכן אם נתפחמו ידיה או בשרה ביורה ובקדרה וכיוצא בו כיון שאין שם ממש רק מראה בעלמא א"צ טבילה שנית (ט"ז ס"ק י"ז) אבל נמצא עליה דם וחלב אעפ"י שאומנתה בכך כיון שהם ב' דברים אפשר דחוצץ (כדאיתא בזבחים צ"ח ובמ"ח סי' קס"א ס"ק ז'):
יב מדינא צואה ושאר דבר טינוף שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר דהיינו מה שהצפורן עודף על הבשר חוצץ ששם מקפידין כיון שגלוי לכל אבל מה שכנגד הבשר כיון שאינו נראה אין דרך להקפיד כ"כ וי"א דוקא צואה נדבקת אבל אינה נדבקת א"ח כלל (ט"ז ס"ק י"ט וש"ך ס"ק כ"ב) אבל בצק אפילו כנגד הבשר חוצץ שהכל מקפידין ע"ז שלא יאמרו שאוכל מזוהמת צפרניו ומ"מ אם הוא דבר מועט שאין מקפידין עליו אפילו בצק אינו חוצץ (ט"ז) ומפני שאינן יודעין לכוין מה נקרא נגד הבשר או שלא כנגדו ולכן נהגו הנשים ליטול צפרניהם קודם טבילה ומ"מ אינה צריכה ליטול יותר מן המקום שניכר שיש תחתיו שחרורית ודלא כהנשים שחותכות מה שדבוק בבשר (סעיף י"ח ובש"ך שם):
יג אם יש לה נפוח על מקום הצפורן ואינה יכולה לא לחתוך ולא לחטט אם נפוח כ"כ שאין הטיט שתחת הצפורן נראה אינו חוצץ ואפילו אין עליו קרום והטיט מגולה ואם הוא משוקע בעומק שאינו נראה בשוה לבשר אינו חוצץ כדלעיל סי' ז' בקוץ (סעיף י"ט ובש"ך):
יד הצפורן עצמו אע"פי שהוא גדול ועובר למעלה מן הבשר אפ"ה אינו חוצץ ובלבד שיהיה נקי שלא יהיה תחתיו צואה וטיט. ומ"מ כיון שיש מי שאומר שהצפורן עצמו כיון שהוא גדול ועומד לקצוץ כקצוץ דמי ונמצא חוצץ ואף שהוא דעת יחיד מ"מ כיון שכבר נהגו נשים ליטול צפרניהם ולכן אפילו שכחה מליטול צפורן א' וטבלה כבר אם נזכרה בעוד שלא שמשה עם בעלה צריכה לחזור ולטבול אבל אם לא נזכרה עד אחר ששמשה אם אפשר בקל לטבול שנית תטבול שכבר קבלו עליהם הנשים חובה אבל בא"א לטבול שנית אפילו לא שמשה אלא שעברה הלילה עם בעלה א"צ טבילה שנית שלא יוציא לעז עליה ששמשה נדה ובלבד שידעה שהיה נקי ואם מסופקת אם היה נקי ועכשיו הוא נקי גם בזה סמכינן לקולא (סעיף כ' בט"ז ובש"ך ועיין בס"ט ס"ק ל"ט):
טו ואם היתה ליל טבילתה בשבת ושכחה ליטול צפורן אם אפשר שתטול ע"י נכרי בידים או בשינים ולא ע"י כלי טוב ואם א"א אם שכחה רק צפורן א' או ב' תבדוק ותעיין היטב ותנקר תחת הצפורן היטב ובלבד שלא תגרר מן הצפורן אלא הטיט לבד דהיינו שתדחוק הבשר למטה כדי שיהיה ריוח בין הבשר לצפורן אבל אם שכחה ליטול כל הצפרנים דקשה הדבר לסמוך לנקר כולן ראוי שלא תטבול ומ"מ המורה גם בזה שתסמוך על הניקור אם א"א ע"י נכרי לא הפסיד ובלבד שתעיין היטב שלא יהיה בו שום טינוף (עיין מ"א סימן ש"מ ובס"ט):
טז צפורן המדולדל בין מקצת מן הצפורן שדרך לחתכה או אפילו הצפורן עצמה שפירש מן האצבע אם פירש רק המיעוט והרוב נשאר מחובר כיון דבודאי עתידה לחתוך אותו מקצת שפירש א"כ הוי כחתוך א"כ אותו בשר שתחת הצפורן או אותו צד צפורן שנשאר מחובר על האצבע צריכין ע"כ שתבא בהם מים וכיון שאין כאן אלא סדק דחוק נמצא שלא יוכל המים לבא לשם וא"כ זה המקצת שפירש הוי חציצה לבשר או לצפורן הנשאר אבל אם פירש רוב רובה מ"מ כבר יש ריוח גדול ויכול המים לבא באצבע ובחלק הצפורן הנשאר ולכן א"ח (כ"כ הלבוש וכיוצא בזה כ' הט"ז ס"ק כ"ב וט"ס בדבריו שהעתיק בדברי המרדכי להיפך ובש"ך ס"ק כ"ז כ' וכ"ש לטעם דהצפורן גופא מעכב ול"נ דאדרבה לטעם זה אפילו לדידן רובו א"ח דהוי כאלו ניטל כולו כמ"שכ המרדכי שהביא הט"ז) ולפ"ז נ"ל דאם יש רק סדק כפגימה בעלמא בצפורן לארכו דזה אינו עומד לחתוך או אפי' לרוחב הצפורן אבל אינו עומד לחתוך אע"פי שהוא רק מיעוט גמור וא"א שיבא מים ביניהם א"ח ונ"ל דאם קליפת עור הבשר תלוים אינם חוצצין דדינם כצפורן שהרי המים יכול לבא שם והצד שמחובר לבשר לעולם לא חשבינן לחציצה (ועדיף מצפורן שידוע שאין שום אדם מקפיד על קליפות אלו ואין דרך כלל לחתכן כי נושרין מאליהן והוי מיעוט שאינו מקפיד דלכ"ע אינו חוצץ):
יז כל דבר שהוא בחלל הגוף ואין דרכו להתגלות כגון צואת החוטם אפילו יבש אינו חוצץ ואינו טעון ביאת מים כלל אלא דוקא בשפת החוטם בפנים וכן תוך העין ובית הסתרים וקמטים שדרכו להתגלות אבל בגובה החוטם וכן מה שבתוך האוזן בגובה אע"פי שאינה יכולה להוציא הצואה מבפנים אינו חוצץ כלל עיין בספר בה"נ סי' יא שהעתקתי לשון תשובת מ"ע סימן ק"י) ומ"מ גם בצואת החוטם בדיעבד יש להקל (ס"ט ס"ק פ"ג דכ"מ בש"ך ס"ק נ"ה):
יח נ"ל דנשים שיש להם שינים תחובות אין חוצצין אבל מה שסותמין נקבי השן ע"י רופא כדי שלא תכנוס בו רוח חוצץ ועיין בב"א יב:
שאר דינים מסי' קצ"ח נתבאר בכלל קכ"א
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |