חכמת אדם/מד

חכמת אדם ‏ מד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין איסור והיתר על ידי בישול ודין חתיכה נ"נ ואפשר לסוחטו (סימן צ"ב)

א חתיכת בשר שנפלה ליורה של חלב רותח או להיפך שנפל מעט חלב לקדירה רותח של בשר משערין בששים שאם יש ששים נגד הבשר או החלב מותר ואם לאו הכל אסור ואין חילוק לדידן אם היה החתיכה כולה ברוטב או חציה ברוטב ונפל איסור על מה שחוץ לרוטב (שיטת ר"י) דלעולם אם יש ס' בכל מה שבקדירה נגד האיסור מותר ואם לאו הכל אסור שהרוטב מבלבל ומוליך הטעם בשוה בכל הקדירה ומ"מ יש חילוק דאם כולה ברוטב אף החתיכה עצמה מותר שהרי תיכף כשנפל נתחלק טעם האיסור בכולן אבל במקצתה חוץ לרוטב יש להחמיר במקום שאין הפסד מרובה לאסור אותה חתיכה דיש אומרים דכיון דמקצתה חוץ לרוטב אין האיסור מתפשט בכולו (שיטת רש"י דסבירא ליה דבמקצתה ברוטב אין כל מה שבקדרה מצטרף) דבשלמא כל הקדירה מותר ממה נפשך אם היה מפעפע לתוך הקדירה הרי יש כאן ס' לבטל ואם לא פעפע לפנים פשיטא דמותר אבל החתיכה עצמה שמא אינו מפעפע בכל הקדירה וא"כ נ"נ ולכן יש אומרים דאסורה ולפי"ז שאר חתיכות הנוגעות בחתיכה זו צריכין נטילה (צ"ב וש"ך שם):

ב ואם ניער אח"כ הקדרה או כיסה אותה יש להחמיר ג"כ להצריך ס' נגד כל החתיכה שהרי לסברא זו נעשית החתיכה נבילה אך במקום הפסד אין לחוש לכל זה דהעיקר כדעת הפוסקים כיון דמקצתה ברוטב הרוטב מבלבל תיכף הטעם ומוליך הטיפה בכל הקדירה בשוה ואפילו בבשר בחלב וכל שכן בשאר איסורין (שם בש"ך ס"ק ו' וס"ק י"ג):

ג והוא הדין אפילו כולו חוץ לרוטב ותיכף כשנפל האיסור ניעראו כיסה הקדרה מצטרף הכל לבטל האיסור דעל ידי הניעור או הכיסוי נתחלק הטעם בכל הקדרה ודוקא שניער וכיסה כל כך עד שהרוטב היה עולה למעלה מעל החתיכה אבל אם לא ניער כל כך רק שמקצתה היה בקדירה לא מהני (דהיינו לרש"י) ואם לא ניער תיכף ומיד כשנפל לא מהני מה שמנער אח"כ דכיון שכבר קיבלה טעם מן האיסור נ"נ וקיי"ל אפשר לסוחטו אסור כדבסמוך:

ד ואם נפלה על חתיכה אחת אעפ"י שהוא חוץ לרוטב אם אינו יודע על איזה חתיכה נפל אעפ"י שלא ניער תיכף מותר לנער או לכסות הקדרה בכדי שתתפשט הטעם בכולו ולא אמרינן דמבטל איסור לכתחלה כיון שאין כאן איסור ודאי דשמא אין כאן איסור כלל דשמא לא נפל על חתיכה זו וכן לא אמרינן דחתיכה נעשה נבילה דכיון שאינו יודע איזו חתיכה היא לא אמרינן דחתיכה נ"נ כדלקמן סימן ז' וזהו לדעת הב"י אבל דעת רמ"א דגם בזה אסור לנער דכיון דהיה אפשר לברר האיסור על ידי טעימת נכרי כל חתיכה וחתיכה בפני עצמו אע"ג דאין אנו סומכין להתיר טעימה היינו לחומרא אבל לא לקולא ולכן אם לא ניער בתחלה לא יועיל הניעור אח"כ שכבר נעשית נבלה (שם בש"ך ס"ק ח'):

ה טיפת חלב שנפל לתוך בשר רותח ולא היה בבשר ששים לבטל את החלב ונאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור כאלו היתה כולה נבילה ולכן אם בשלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה ולא אמרינן כיון שידוע שאין בחתיכה זו רק מעט חלב שיהיה די שיהיה בכולם ששים לבטל החלב זה לא אמרינן כדבסמוך סימן ז' ולכן אם יש ששים נגד החתיכה ומכירה משליכה דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור כדלקמן ואחרות מותרות ואם אינה מכירה כיון שיש ששים נגד החתיכה אז הרוטב מותר והחתיכות אם חתיכה זו שנאסרה אינה ראויה להתכבד כולם מותרים כדין יבש ביבש דבטל ברוב ואם ראוי להתכבד כולן אסורות דאע"ג דאם בלעה שאר איסורין אף על גב דראוי להתכבד בטלה כיון שאין איסורו מחמת עצמו מ"מ בשר וחלב הוי איסור מחמת עצמו כמבואר לקמן כלל נ"א וכלל נ"ג (סעיף ג'):

ו ואע"ג דלענין זה אמרינן דחשיב כנבילה וכאיסור מחמת עצמו ולא כבלוע מ"מ אם נגעה חתי' זו בחתי' אחרת חם בחם בלא רוטב לא חשיב לענין זה רק כבלוע כמו שנתבאר כלל ס' סי' ט' (ש"ך בסימן ק"ה ס"ק י"ז וע"ש הטעם לחלק) דקים להו לחז"ל שאין שום טעם יוצא מהחלב אלא ע"י רוטב (שם):

ז מה"ת לא אמרינן חתי' נ"נ אלא דוקא בב"וח דכל חד באנפי נפשיה שרי וכי איתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר נעשה איסור ואם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב לוקה (כמבואר בט"ז סימן צ"ב ס"ק ט' כוונתם. ולי נראה דכוונתם דס"ל דאע"ג דטכ"ע דאורייתא מ"מ אין לוקין כשיטת ר"ת הביאו הפ"ח בא"ח סימן תמ"ב והיינו דוקא בשאר איסורין דההיתר עכ"פ לא נעשה נבלה משא"כ בבשר וחלב דלוקין עליו) ובשאר איסורין נחלקו הפוסקים יש אומרים דלא אמרינן כלל חנ"נ אפילו מדרבנן ולכן אם נפלה כזית נבילה בקדירה ולא היה בו ששים לבטלו ונאסרו כל החתיכות שבקדירה אם חזר אחד מן חתיכות ההיתר הזה שנאסר ונפל לקדירה אחרת א"צ ס' אלא נגד כזית הנבילה וכן פסק בש"ע בסי' צ"ב וסימן ק"ו אבל אנו נוהגין על פי הכרעת רמ"א כאותן הפוסקים דבכל איסורין אמרינן חנ"נ עכ"פ מדרבנן וא"כ צריך ס' נגד החתיכה שנפל (סעיף ד') ומ"מ לענין חתיכה שחציה ברוטב קיל מבשר וחלב לעיל סימן ח' ב' דבזה לא חיישינן כלל לשיטת רש"י ואמרינן דמפעפע בכל הקדירה ומ"מ לענין אותה חתיכה במקום שאין הפסד יש לאסור (ע"ש בש"ך ס"ק י"ג):

ח ואף לדעת הש"ע מ"מ החתיכה עצמה שנאסרה תחלה נשאר באיסורו אעפ"י שיש עכשיו ס' נגד הכזית נבילה שנבלע בו תחלה דקיימא לן אפשר לסוחטו אסור ר"ל דלא אמרינן שאפשר לסחוט האיסור עכשיו שיצא כולו ממנו ולהתפשט בקדירה שנית ואף שיש מקילין גם בזה וס"ל דאפשר לסוחטו מותר בשאר איסורין מ"מ לא קיי"ל כן (סימן ק"ו) והכו"פ כתב דדעת המחבר בסי' צ"ב סעיף ד' להתיר באיסור דרבנן גם אפשר לסוחטו):

ט וי"א דאע"ג דבכל איסורין קיי"ל חנ"נ היינו דוקא לח ביבש אבל לח בלח כגון יין נסך ליין כשר או חלב נימוח לשומן ימוח ואח"כ נפל ממנו להיתר אחר לא אמרינן חנ"נ ואין צריך ס' אלא נגד האיסור לבד (שם וע"ש בט"ז ס"ק ט"ו) ואין חילוק אם ההיתר האחר לח או יבש (ש"ך והפ"ח מסיים) וטעמא דמילתא דבדבר לח וצלול לא שייך ביה בליעה אלא שנבלל ומתערב האיסור עם ההיתר יפה ומשום הכי לא אמרינן חנ"נ. ובהפסד גדול יש לסמוך על זה בשאר איסורין אבל לא בבשר וחלב ואם בשלו חתיכה נבילה בקדירה ולא היה בקדירה לבטל ונטלו מהרוטב ונתנו לקדירה אחרת דעת רש"ל (ביש"ש סימן ס' הביאו הט"ז שם) דצריך ס' נגד כל הרוטב אע"ג דהוי לח בלח כיון דהחתיכות אסורות לא חלקו חכמים בדבר וגם הרוטב אסור כולו ולא אמרינן שלא יצטרך בקדירה ב' ס' רק לפי חשבון האיסור שיש ברוטב כגון שהיה בקדירה ראשונה ארבעים נגד האיסור וא"כ לא היה ברוטב רק חלק אחד מארבעים של האיסור כדאמרינן אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון זה לא אמרינן אבל דעת המרדכי בשם הראב"ן (הביאו יש"ש שם) אפילו ברוטב אינו צריך לשער רק לפי חשבון חוץ מבשר וחלב דאין חילוק דאם נאסר החלב מבשר ונפל לחלב נעשה הכל נבילה (ש"ך שם) ונ"ל לפי"ז דה"ה אם נפל מעט חלב למים ונפל מן המים לבשר אין צריך לשער רק לפי ערך החלב שנפל למים כגון שנפל רביעית חלב לכ' רביעית מים ונפל מזה רביעית לבשר אין צריך ששים רק לחלק עשרים מרביעית שהרי אין ברביעית זה שנפל אלא לפי שיעור ועיין בפמ"ג סימן צ"ב ס"ק כ"ד בט"ז (ועיין סימן צ"ט סוף סעיף ו' בהגהת רמ"א כזית חלב כו' דמשמע דווקא כשהיה במים ס' נ"ל דאו"ה אזיל לשיטתו דכתב להדיא בכלל כ"ד סימן ז' דלא אמרינן לשער לפי חשבון המדומע אלא דחשבינן הכל כרוטב של נבילה ולפי"ז גם מש"כ בש"ע בצלים הבלועים מבשר אינו ר"ל לפי חשבון אלא כנגד כל הבשר ואם היה רוטב נגד כל הרוטב אבל לפ"ד המרדכי בשם ראב"ן שכתבתי לעיל לעולם משערינן לפי חשבון. ועיין לקמן כלל מ"ו סימן ז' דאין לסמוך על זה כי אם במקום הפסד לצורך גדול ויבש ביבש לעולם לא אמרינן חנ"נ אף בבשר וחלב אלא לעולם כל שניתוסף אחר כך היתר הוי נתערב לכתחלה:

י אפילו במקום דאמרינן חנ"נ אם קודם שנודע לו התערובות הוסיף עליו היתר עד ס' נגד האיסור במקום הפסד מרובה וסעודת מצוה יש לסמוך על המתירין (דהיינו או"ה ורמ"א סימן צ"ט וכו"פ שכן דעת תוס' בבכורות כ"ב ומתרץ קושיית הש"ך ס"ק מ"ו) דכיון דלא נודע וכבר נתבטל ולא יטעום טעם איסורא ובלאו הכי הרבה פוסקים ס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ומ"מ אותה חתיכה אסורה (שכן מוכח שם בתוס') וכל שכן באיסור דרבנן דיש להקל אבל בבשר וחלב דלכ"ע מה"ת חנ"נ אין להקל:

יא במקום דלא אמרינן חנ"נ אם ריבה עליו בשוגג או באונס ואפילו לאחר שנודע לו התערובות מותר ואם טעה בדין זה שסבור שמותר להרבות. במקום הפסד מרובה יש לסמוך ולהתיר ודיינינן ליה כשוגג (עיין סי' צ"ט בט"ז שם והפ"ח והמנ"י מפקפקים בזה):

יב לא אמרינן חנ"נ אלא באיסור שנפל להיתר ומכל שכן בבשר וחלב שנתבשלו יחד אבל קדירה שבשלו בה ירקות או מים ונפל לתוכו חלב ואח"כ נפל הכל לבשר לא אמרינן שנחשוב כל מה שיש בקדירה כאלו הוא חלב אלא אי ידעינן כמה חלב נפל לתוכו א"צ לשער רק נגד החלב (סימן צ"ד סעיף ו' וע"ש בש"ך) ולכן בצלים שחתכן בסכין של בשר ונתנן לקדירה של חלב א"צ ס' אלא נגד הבלוע שבו אם ידוע כמה בשר בלוע בו או ס' נגד כדי נטילה מהבצלים שהרי הבצלים אינו בולע יותר מכדי נטילה כדלקמן כלל מ"ט או אם יודע כמה נגע מסכין ישער ששים נגד מקום הסכין אפילו נחתכו דק דק. אך מן הסתם הדרך לחתוך בכל הסכין ואם יש ס' הכל מותר וא"צ להסיר הבצל שכיון שהיה היתר לא שייך לומר אפשר לסוחטו (ט"ז סימן צ"ו ס"ק ה' וש"ך סימן צ"ד סס"ק כ"ג) (ודוקא שנתבשלו אבל אם נכבשו הבצלים עם שאר דברים הבצלים נשארו באיסור דע"י כבישה אינו פולט הטעם כולו (מ"א סי' תמ"ד ס"ק ל"ח) אבל אם חתכו בסכין של איסור לדעת הב"י בש"ע דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ גם בזה סגי בס' נגד הנטילה ואם חתכו דק דק סגי בס' נגד מקום הסכין ומ"מ צריך להסיר הבצלים מהאוכל ע"י סינון או בענין אחר דאע"פ דלא אמרינן חנ"נ מ"מ אפשר לסוחטו אסור כדלעיל סימן ח' ולדעת רמ"א בחתך בסכין של איסור אם יודע הנטילה סגי בדיעבד ששים נגד הנטילה שנעשה נבילה ואם חתכן דק דק צריך ס' נגד כל הבצל אפילו הוא גדול יותר מן הסכין שהרי כל חתיכה וחתיכה נ"נ (סימן צ"ו סעיף א' וסימן צ"ד סעיף ו') ואם חתך בסכין של חמץ קודם הפסח אפילו יש בו ס' מותר להשהותו ואסור לאכלו בפסח דמ"מ משהו איכא (סימן תמ"ז מ"א ס"ק כ"ח):

יג יש אומרים דאפילו בבשר וחלב לא אמרינן חנ"נ אלא דוקא אם הוא דרך בישול או צלי או צונן לחם דגם זה הוא דרך בישול. ושאר איסורי תורה כיון שאין אומרים בהם חנ"נ אלא משום לתא דבשר בחלב משום הכי לא אסרינן גם כן אלא דומיא דבשר וחלב דהיינו דרך בישול אבל ע"י מליחה וכבישה בשאר איסורין אע"ג שאסור מן התורה ומכ"ש בבשר וחלב דאינו אלא מדרבנן וכן בשאר איסורין שהם מדרבנן אפילו ע"י בישול לא אמרינן חנ"נ (פ"ח סימן צ"ב ס"ק י"ז בשם הר"ן וכ"כ הש"ך בשמו בסימן קל"ד ס"ק ט"ז) וי"א דאפילו באיסורי דרבנן אמרינן חנ"נ (ט"ז בסימן צ' ס"ק ד' יש"ש פג"ה סוף סימן ל"ה וכו"פ שם בשם תוס' וכן מצאתי באו"ה כלל כ"ד סימן א' שכ"כ בהדיא וכ"מ עוד שם סי' ו') ומכל מקום במליחה יש להתיר לצורך הפסד מרובה אפילו בשמן ולא אמרינן חנ"נ כיון דלהרבה פוסקים אפילו בשמן די בקליפה (ש"ך בסי' צ"ב ס"ק ט"ו ובסי' כ"ב ס"ק י' משמע דטעמו במש"כ הר"ן כיון דמליחה אינו אסור בבשר וחלב מה"ת וא"כ משמע שמסתפק בזה) ולהסוברין דבאיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ הוא הדין דאפשר לסוחטו מותר כדמוכח להדיא מדברי הרמב"ם שהביא הפ"ח שם:

יד עוד אנו נוהגין על פי רמ"א שבמקום שהאיסור דבוק כגון חתיכת בשר שדבוק בו חתיכת חלב אע"ג דיש ס' בכל מה שבקדירה נגד החלב אסור הכל עד שיהיה ס' באותו חתיכה נגד החלב או שיהיה ס' נגד כל החתיכות שהחלב דבוק בו דחיישינן שמא פעם אחד נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא פעם אחד הוציאו רותח חוץ לקדירה ואם כן נעשה נבלה וכשיחזירנה לקדירה אוסר כל הקדירה לדידן דקיי"ל חנ"נ (ט"ז סימן ס"ב ס"ק י"ב) והש"ך בסימן ע"ב ס"ק י"ח כתבו הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית תיכף נבלה. ולכן כשיש בקדירה ס' נגד החלב שדביק בחתיכה לדעת הב"י דלא אמרינן חנ"נ וא"כ אף על פי שיש ס' בקדירה צריך ליזהר שלא יוציאנה תחילה דאם יוציאנה אז כיון שאין ס' בחתיכה גופה נגד החלב יאסור החלב את החתיכה וגם לא יסיר שום דבר מהקדירה בעוד שחתיכת האיסור בתוכו דחיישינן שמא תשאר באחרונה בשעה שאין בקדירה ששים לבטל החלב אלא יניחנה עד שתצטנן הקדירה ואז אף החתיכה מותר אבל לדעת רמ"א יסירנה. דלמה יניחנה בחנם בקדירה שהרי החתיכה נשאר באיסורו (סימן ק"ו סעיף ב' ועיין שם בש"ך):

טו ולאו דוקא דבוק בתולדתו אלא אפילו דג טהור שנמצא במעיה לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא. אבל בנמצא שרץ בראשו לא הוי דבוק שהמים יכול לבא לשם (ט"ז סי' צ"ב ס"ק י"ב ושם ס"ק י"א ט"ס וצ"ל בשם מהרי"ל היינו מה שכתב בשמו ס"ק י"ב ועיין בש"ך סימן ע"ב סעיף י"ז). (ואמנם זה לא מהני רק שיערה כל הדגים והרוטב בפעם אחת אבל אם לקח עם כף הראש לבד וא"כ אף שלא נקרא דבוק עכ"פ צריך ס' בראש לבד ודינו כדלקמן כלל ס"א) ונ"ל דאם יש ספק אם יש כאן ס' כגון שנשפך וכיוצא בו יש לסמוך ולהתיר דאף דקיי"ל דבוק י"ל דוקא בודאי איסור ולא בספק ואפשר דה"ה בספק טריפה (וכעין זה כתב המ"ב סימן ל"ז) וכן לענין חנ"נ בנשפך יש להתיר בשאר איסורין:

טז לא אמרינן איסור דבוק אלא כשהחתיכה עומד בפני עצמו אבל לא בחצי חתיכה כגון שחתך בצל בסכין של איסור ונאסר ממנו כדי נטילה ונתנוהו בקדירה של היתר לא אמרינן שיהיה איסור דבוק ויצטרך ס' נגד כל הבצל אלא כל הקדירה מצטרף לבטל כדי נטילה ומותר וי"א דבכה"ג לא אמרינן ג"כ חנ"נ (סי' צ"ו בש"ך ס"ק ט'):

יז לא אמרינן חנ"נ אלא כשיש כאן איסור מבורר אבל אם אינו מבורר כגון שיש כאן ספק שמא אין כאן איסור כלל אע"ג דאסור מספק מ"מ לא אמרינן חנ"נ כגון חתיכת ספק נגע באיסור או לא אבל ספק טרפה הוא איסור מבורר ועיין כלל מ"ג סי' י"ד (ש"ך ס' צ"ב ס"ק ח'):

יח לא אמרינן חנ"נ אלא באוכל אבל בכלי לא אמרינן חנ"נ כגון כלי חדש שבלע כזית איסור או כזית בשר ובתוך מעת לעת בישל בתוכו היתר או חלב לא אמרינן שיצטרך ס' נגד כל הכלי דלא שייך לומר שגוף החרס יעשה נבלה ולכן אין צריך ס' אלא נגד כזית שבלע וכן אפילו קדירה ישינה של היתר או של בשר ולאחר מעת לעת בישל בה כזית איסור או של חלב ובתוך מעת לעת של בישול הכזית הזה חזר לבשל בו היתר או בשר אע"ג די"ל דכאן כיון שיש בקדירה זו בלוע וא"כ נעשה הבלוע נבלה אפ"ה א"צ ס' אלא נגד הכזית שבלע בתוך מעת לעת זה שמה שבלע הקדירה קודם מעת לעת היה לפגם ואם כן לא נאסר הבלוע אבל אם בישל בקדירה היתר או בשר ובתוך מעת לעת בישל בה כזית איסור או חלב וא"כ נאסר הבלוע ונעשה נבלה ולכן כשחזר ובישל אח"כ בתוך מעת לעת היתר או בשר יש אומרים דהבלוע נ"נ וצריך ס' נגד כל הקדירה או נגד כל מה שבישל בקדירה בפעם ראשון קודם שנאסר ויש אומרים דבבלוע לעולם לא אמרינן נ"נ ובמקום הפסד מרובה בכלי מתכות או של עץ כיון שיוכל להפריד האיסור ולהוציאו ע"י הגעלה יש להקל ולומר דבבלוע לא אמרינן חנ"נ (סי' צ"ה ש"ך ס"ק כ"א) ובכלי חרס נ"ל דבשאר איסורין במקום הפסד מרובה לא אמרינן ג"כ נ"נ כיון דהרבה פוסקים ס"ל דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ ובבשר וחלב יש להחמיר ועיין בט"ז סי' צ"ח ס"ק ח' בסופו (ועיין בת"ח כלל נ"א וכלל פ"ה) ואם לקח מן הקדירה בכף חתיכת דג טמא וכיוצא בו שהיה ס' בקדירה כנגד האיסור והחזיר הכף לקדירה צריך ס' נגד האיסור לבד ולא נגד הכף אם הוא הפסד מרובה דלא אמרינן בבלוע חנ"נ אפילו בישן ואם היה גם כן מעט תבשיל עם האיסור בכף והחזיר הכל לקדירה אע"ג שבקדירה יש ס' נגד האיסור מ"מ עכשיו כיון שהכניס הכף בכלי ראשון גם הוא נעשה כלי ראשון לחומרא (ועיין כלל נ"ט סי' ג') וא"כ נעשה התבשיל שהוא עם האיסור בכף נבלה ולכן אם ידע כמה היה התבשיל והאיסור שבכף והם פחות מן כל הכף א"צ ס' אלא נגד האיסור והתבשיל ואם אינו יודע כמה היה התבשיל צריך ס' גם נגד כל הכף שהרי אילו יודע כמה בלע הכף (סימן ק"ז בש"ך ובמנ"י כלל נ"א ס"ק כ'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.