חכמת אדם/קיא

חכמת אדם ‏ קיא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין מראות הדמים ואשה שמצאה קורטין או דם יבש (סי' קפ"ח)

א מן התורה אינו טמא אלא ה' מיני דמים שקבלו חז"ל וכולם אדומים אלא שכל א' יש לו צבע אחר ועכשיו אין חכם בישראל שיבחין זה ולכן כל מראה אדום בין אם היא כהה הרבה או עמוק כל מראה הנוטה לאדמומית טמא. וכן כל מראה שחור דקבלו חז"ל דשחור אדום הוא אלא שלקה ואע"ג דמדינא אינו טמא אלא שחור כחרת אבל דיהה הימנו טהור מ"מ בדורות האחרונים טמאו כל מראה שחור (כמ"שכ בטור ובש"ע סי' קפ"ח וכ"כ הראב"ד בס' בע"נ) ומראה הנוטה לצבע ברוין בל"א שהיא כעין קליפת ערמונים (שקורין קאשטאניס) וכמשקה קאווע טהור וכ"ש בכתם שזה אינו נוטה לאדמומית (ס"ט ריש סי' קפ"ח בשם מ"כ אך מש"כ שזה נוטה לשחור וכבר שנינו דיהה מכן טהור צ"ע שהרי לדידן כל מראה שחור טמא כ"כ הר"ן בחי' דף י"ט וז"ל כל מראה שחור אפי' דיהה דדיהה טמא וכ"כ רמב"ן כל שיש בו אדמומית אפי' דיהה הרבה וכן כל מראה שחורה) אבל כל מראה שאין לספק באדמומית כלל כגון הלבן ואפילו אינו לבן לגמרי אלא כמראה בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו טהור וכן מראה ירוק אפילו כמראה שעוה או זהב או חלמון ביצה וכ"ש ירוק ככרתי שקורין גרין או כתכלת שקורין בל"א דכל אלו אין נוטין לאדמומית כלל ואפי' יש בו סמיכות והוא עב הרבה ואפי' הרגישה שנפתח מקורה ובדקה ומצאה מראות הללו טהורה אע"ג דאם לא נמצא כלום כיון שהרגישה שנפתח המקור טמאה דאמרינן שהדם שיצא נאבד מ"מ כיון שמצאה מראית הללו וגם דם זה בא מן המקור תלינן שנפתח בדמים הטהורים האלו:

ב כשבא דם טהור לפני החכם א"צ להמתין לראות עד שתתייבש דלפעמים מאדים אח"כ אלא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם עכשיו הוא טהור יטהר אותה ואפי' אם לאחר שנתייבש נוטה לאדמומית אפ"ה טהורה ותלינן שנתאדם מחמת האויר דאין זה דרכי נועם שתלך האשה ותשמש ולאח"ז כשיתאדם נמצא בעל נדה (ס"ט בשם תשובת ח"צ) והכו"פ סי' קפ"ז כ' דטמאה. ואם ראה בלילה ונסתפק אם היא נוטה לאדמומית ולמחר רואה שאינו נוטה כלל לאדמומית טהורה ול"א שנשתנה אבל אם היה מחזיק בחזקת אדום ואעפ"י שלמחר רואה שאינו אדום אין להקל (ס"ט סי' ק"ץ סס"ק צ"ג):

ג נאמנת אשה לומר ראיתי ממראות הכשרות ואבדתיו וטהורה שהרי התורה האמינה לה שנאמר וספרה לה לעצמה ואין מחזיקין אותה בטועה בדמיונות (ב"י בשם רשב"א) ונ"ל דה"ה אם אמרה ראיתי ונסתפקתי אם הוא אדום או לבן ואבדתיו שהיא טמאה מספק כיון שאין מחזיקין אותה לטועה בדמיונות אבל אם אנו מסופקים על איזה מראה אם הוא טמא או לא והיא אומרת כיוצא בזה הראיתי לחכם וטיהר לי אינה נאמנת אבל אם אומרת דם זה טיהר לי החכם נאמנת: ה

ד כל דם היוצא מן האשה בין לח ובין יבש טמא ולא עוד אלא אפי' יצא ממנה צורת בריה כמין קליפות או כמין שערות או כמין יבחושים אם הם אדומים והוא שיהיו נימוחים בתוך מע"ל ע"י ששורין אותם במים פושרין כל משך מע"ל ואם הם קשים כ"כ שאינם נימוחים בתוך מע"ל טהורים אפילו הם נימוחים ע"י מיעוך שממעכין בצפרנים ברוק ונ"ל דבזמ"הז אין אנו בקיאין בזה כיון דצריכין פושרין של מע"ל (עיין בי"ד סי' ל"ו בש"ך ס"ק ט') ואם מעכן ברוק (כצ"ל וכן הוא בגמ' ובכל הפוסקים) על גבי הציפורן ולא נימוח טהורה וא"צ לבדוק ע"י שריות (ועיין בשער בית הנשים סימן ו' באריכות) דכיון דלא נימוחו קים להו לחז"ל שאינו דם ואפי' יודעת בודאי שבאו מן המקור ודאי מכה יש לה במקור שממנו באו דברים הללו. ולא מהני אם בדק מקצתן ולא נימוחו אלא צריך שיבדוק את כלם שלא יהיו נימוחים (ומה שהק' בס"ט כיון דנתברר שיש לה מכה א"כ נתלה הדם שהוא דם מכה והנה כפי שכ' שם בפסקי מהרא"י שראתה כמין שערות וע"ז לא אמרו בגמ' אלא שיש לה שומא באותו מקום וא"כ על מהרא"י בודאי לק"מ ואפי' לפי מה דמשמע מדברי רמ"א דקאי גם על קליפות דאמרו בגמ' מכה יש לה תי' הס"ט דכיון דיש גלדי מסתמא כבר נרפא המכה ומכ"ש כמין יבחושין דכ' רשב"א בחי' דבריות נינהו ואצ"ל שהם מן מכה ועיין בב"א) ואם בדקה ג"פ כל מה שראתה ולא נימוחו שוב א"צ לבדוק מה שהיא רואה אח"כ בדרך זה שהרי הוחזקה שדברים אלו אינו דם רק באים ממכה שבגופה וי"א דאין חילוק בין יש לה ווסת או לא או שרואה בשעת ווסתה דלענין זה עדיפי ממכה שמוציאה דם לעיל כלל קי"ח סי' ח' ט' דהתם אמרינן דאנ"כ לא תטמא לעולם אבל הכא תטמא כשתראה דשעת ווסתה דם ממש (ש"ך ס"ק ט"ז) ואם יש לה מין כנים שקורין פילץ לייז וידוע שהם מוציאים טפת דמים ולכן תחכך בעד במקום השערות ואם תמצא טפת דם יכולה לתלות בהם (ס"ט סימן ק"צ):

ה בד"א שאם לא נימוחו טהורה בזמן שהם יבשים גמורים שאין עמהם דם כלל אבל אם יש עליהם שים ליחלוח דם טמאה משום הדם (שם):

ו בד"א שצריכה בדיקה בשרייה במפלת כמין קליפות ושערות שהם כמין בריות אבל חתיכת דם אעפ"י שקשה ואינו נימוח טמא שאין זה אלא דם יבש (שם סעיף ו' ובש"ך):

ז ונ"ל דכ"ז דוקא בקרטין שניכרים שבאים מן האשה כאשר היה למראה עיני כמה פעמים והם בתכלית האודם ונמצא מהם הרבה על העד לפעמים ארוכים קצת ולפעמים הם כמו שומשמין וכאשר ממעכים אותם נראה דם אבל מה שנמצא עפ"י רוב על העד כנקודה קטנה אחת או ב' דק שבדקין דפעמים שחור ולפעמים אדום ודבר קטן כזה יכול להיות שבא מעלמא שהיה נדבק על השערות או על בגדיה וא"כ יש ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מן המקור שמא אינו נימוח וגם לא שייך בהם בדיקה דבודאי אף בזמן הגמ' לא היה באפשר לבדוק אותם בפושרין מחמת קטנותם. ונ"נ דעכ"פ הבדיקה של הפסק טהרה שהיא מחזקת אותה לטהרה וזו צריכה להיות בלא שום תליה אלא בדיקה ברורה אבל שאר הבדיקות אפי' כל ז"נ בנקודות שחורות שהם מצוים מאד מאד אזלינן בתר המצוי ותלינן מעלמא אתי ובאדומים בתוך ג"י של ז"נ אם אינה שעת הדחק יש לטמאה דזה אינו מצוי כ"כ מעלמא ובשעת הדחק שאינה יכול לטהר לבעלה זמן מרובה גם באלו יש להקל אפי' תוך ג"י ובלבד שילקטם מהעד ויראה שאין שום לכלוך אדום על העד ו ועיין בב"א שהארכתי בזה לקמן כלל קי"ד עוד מדיני הקרטין:

ח אשה שכמו חתי' בשר תלוי בין רגליה והנה י"ל בזה שהוא שבר של בני מעים או כמו ששכיח בנשים כי הרחם עומד למעלה מפרוזדור והוא מתקבץ כמו המסס ובית הכוסות יהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה והנה לפעמים יקרה שע"י הלידה ע"י מילדת שאינה בקיאה היטיב והיא שומטת את הולד ועי"ז נעקר המקור ממקומו ומתהפך כי מושכת צד העליון לחוץ ומחמת זה זבה תמיד דם ולפעמים יש להן ווסת כשאר נשים אך תמיד מוצאת טפת דם ולפעמים שהרחם עומד במקומו רק מחמת חולשת האשה נפשטו הקמטים והקשרים שבו נקשר הרחם ועי"ז נשתרבב לחוץ וכמו מעי תלוי לה מבחוץ ועי"ז היא מוצאת דם וקורין אותן פאהר פאל (ר"ל שהרחם נפל לחוץ) והנה יכול להכיר אם הוא שבר של בני מעיים תמצא תמיד מן הצדדים אבל נפילת המקור הוא באמצע בית החיצון גם הבני מעיים הם ירוקים והמקור היא אדומה (ס"ט סי' קפ"ח סס"ק ד') והנה כאשר יבדוק רופא מומחה ויאמר שהוא מחמת המקור שנעקר או נשתרבב ממקומו וא"כ אין המקור במקומו במקום עגון יש לסמוך על הכו"פ וכ"כ הס"ט שם שיש לסמוך על הר"ש מקוצי שכ' הרא"ש בפרק המפלת ע"פ פירושים בר"ש במעשה כזה ואמר שהיא טהורה דכתיב דם בבשרה דוקא כשראתה בדרך שהנשים רואות אבל אם אין המקור במקומו כיון שאין דרך לראות כך טהורה ולפי זה משמע שאפילו בזמן ווסתה לעולם טהורה כיון שאין לה מקור (ט"ז ס"ק ה') ואמנם כיון שהרבה פוסקי' פרשו דברי ר"ש באופן אחר ואת"ל שדעת ר"ש כזה מכל מקום מאן יימר דהלכה כמותו ולכן במקום עגון יש להתיר אם יוצא הדם שלא בהרגשה (כו"פ ססי' קפ"ז) ואמנם שלא במקום עגון אין להקל אא"כ שתוכל עכ"פ להפסיק בטהרה דכיון דיש לה ווסת והיא מרגשת אימת ווסתה ולכן אחר שתפסוק אזי עכ"פ תפסוק בטהרה שיהיה בדיקה זו כדין ולא תראה שום אדמומית וגם תבדוק ביום א' מז"נ שיום א' תהיה נקיה לגמרי כי זה מעכב ותמעט בהליכה ובעסק כדי שתוכל לטהר (ובמקו' דוחק גדול אפשר דסגי בזה (ס"ט דף ט"ו ובסי' קצ"ו ס"ק י"ד בשם הגאון מהר"ג) ואז תמנה ז"נ וכל מה שתראה נתלה שהוא מן המכה ויותר א"צ לבדוק ואז כשתטבול טהורה דיש כאן ס"ס שמא הלכה כר"ש וכפירוש הט"ז ושאר אחרונים ואת"ל אין כוונתו לכך שמא הוא דם מכה אבל בשעת ווסתה א"א ספק זה דבשעת ווסתה לא תלינן במכה כדלעיל כלל ק"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.