בינת אדם/בית הנשים/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בינת אדם בית הנשים ו

[ו] שאלה נשים שמצוי אצלם למצוא בבדיקת עד כמין קורט שחור או אדום ויש מהם שאין העין שולט בהם מפני דקותם עד שא"א לבדקם ע"י מיעוך וכ"ש בפושרין וגם אם נפרד ע"י מיעוך צפורן לחלקים דקים אם זה נקרא נימוח או שר"ל שנימוח שיחזור להיות צלול כדם ממש:

תשובה דבר פשוט דר"ל נימוח כדם ממש צלול שהרי שנינו כמין עפר ופרש"י וראב"ד ורשב"א שנתפרד כעפר וע"ז אמרו אם נימוח הרי להדיא דמה שנתפרד לא מקרי נימוח וכן מוכח מתוס' נדה כ"ג ע"ב ד"ה אם נימוחו דאל"כ לא מקשו מידי דהתם בעינן שיחזור לכמו שהיה משא"כ הכא דסגי אם יכול להתפרר שאינו קשה כאבן אע"כ דליתת ומצאתי בתשובת ב"ח חדשים סי' ל"ו וז"ל והנה בדקו הקרטים ובהיותם מגררים במחט מתפרכים לחלקים דקים יבישים כו' ובפירור הנזכר יש לדמות לעפר יבש המוזכר בש"ס הרי להדיא כדברי והגאון בעל בית מאיר השיב לי ע"ז וז"ל אף דזה אמת מ"מ ל"צ להיות כדם צלול אלא אם נימוח כדונג רך נמי נימוח מקרי לדעתי ותדע שהרי התוס' שהביא מקשים משרץ ואלו לימא דנימוח היינו דוקא כמים הא כדונג טהור יותר היה להם להקשות דאדרבה משם נשמע דדם נדה אפי' לח אינו טמא שהרי גבי שרץ שאינו מטמ' אלא לא כשיכול לחזור לכמות שהיה טמא וזה ודאי לא הוי כמים ש"מ דזה לח מקרי ואלו גבי נדה אפילו אינו כמים אלא כדונג הוי נמי טהור הרי שאפילו לח אינן מטמאין א"ו דבאמת אפי' כדונג נמי נימוח מקרי וטמא עכ"ל והשבתי לו ז"ל דז"א דודאי כל דבר צריך שיחזור לכמות שהיה מתחלה דהיינו בשרץ שייך שיהיה רך כבשר ודם צריך שיהיה צלול ולכן הוצרכו תוס' להקשות כמו שהקשו עכשיו עכ"ל ואמנם אף אם שיהיה נימוח ע"י מיעוך צפורן מ"מ עדיין ס' הוא שמא ע"י פושרין לא נימוחו ובפרט שעפ"י רוב ישאום הרוח ונאבדו וכיון דבדיקה זו נזכר בגמרא וקיי"ל דכל מקום שצריך בדיקה ונאבדו או שא"א בקיאין להחמיר והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"כ רמ"א בסימן ע"ח ובשער רוב וחזקה בסי' כ"א כתבתי והוכחתי דאפי' באיסור דרבנן אם אינו בקי בבדיקה אסור ומצאתי כן בהדיא במל"מ פ"ד מה' בכורות ושם בסי' ט"ו הוכחתי דאפילו לדעת הש"ך והפר"ח דשיטת התוספות להקל בס' השקול מ"מ היכא דאפשר לבדוק ואין בקיאין מודו דאסור ודלא כפר"ח בסימן כ"ט ואף דעכ"פ לשיטתם בנאבד במקום דאנו בקיאים בבדיקה מכשירים מ"מ הכא דאנו מסופקים אם קורט זה הוא בריה או דם והבדיקה מוזכר בגמרא ואפשר דהוא שכיח שדברים אלו ימיחו:

וא"כ כשנאבדו בלא בדיקה וודאי אפילו לשיטת התוס' לא מוקמינן אחזקה ודומה לריאה שנמצא בה סירכא או שאר ריעותא דבוודאי מודו תוס' דאם נאבדה בלא בדיקה דאסור וכדמוכח נמי מס' דרוסה מההיא שרקפא דעופית דחנקינהו שמואל והיינו משום דשכיח וכמו שכתבתי בשער חזקה שם דכיון דדרוסה שכיח אסור אפילו בדיעבד לדעת התוס' ואפי' במקום דא"א לבדוק ואפילו אם אנו מסופקים בקרטין אלו אם הם דם או עפרורית בעלמא וכמ"שכ בתשו' ב"ת שם וז"ל ולכאורה נראה שאין מועיל שום בירור ובדיקה בדברים קטנים כאלו שתמיד הם נסרכים והחוש יעיד ע"ז שנמצאים כאלו לפעמים באדם ואף לאחר רחיצה עכ"ל ולפ"ז אין שייך לומר דשכיח שהם דם מ"מ הא קיי"ל בסי' ק"צ סעיף ל' דאפילו בס' צבע ס' דם דטמאה אפילו בכתמים דרבנן כ"ש כאן דהוי ס' דאורייתא ואף למה שכתב המנ"י שם דהתם טעמא משום דעומד להתברר ע"י ז' סממנים אבל במקום דא"א להתברר טהור הא כתב משום דהוי ס' דרבנן משא"כ הכא דהוי ס' דאורייתא:

הן אמת שראיתי בלבוש בסי' קפ"ח כתב בהדיא דאם נתמעך ע"י צפורן הוי ס' וטמאה וכתב המ"עמ בפ' המפלת דמרש"י משמע דטהורה שכתב דלת"ק לאו דם הוא ומדברי רשב"א אין הכרע ומ"מ הסכים להחמיר כלבוש אך שלא כתב ראיה לוה רק שכתב דלהחמיר שומעין והנה יש לעשות סמוכין לדבריו שכתב דמרש"י משמע דלאו דם הוא דשם בד"ה ובפושרין פירש"י דאם בדק בצונן ולא נימוח לא מטהרינן כו' ולמה שינה רש"י בלשונו כאן לכתוב לאו דם הוא וה"ל לכתוב נמי לא מוכח דלאו דם הוא אלא משמע דלעיל כיון שהקרטין עדיין לא נמוחו בצונן כתב רש"י לא מטהרינן ור"ל שצריך לבדוק בפושרין משא"כ כאן שכבר נימוחו ע"י צפורן וא"א לבדוק עוד ס"ל לרש"י דטהור מ"מ אין דעתי נוחה בזה לפי מה שהוכחתי מכמה מקומות וכתבתי בארוכה שם סימן י"ט דרש"י ס"ל כשיטת רשב"א דאפילו בחזקה גמורה שסותר להספק ס"ל לרש"י דלא מוקמינן אחזקה וא"כ למה יהיה מיקל בכאן מנאבדה בלא בדיקה וכ"כ לי הגאון בית מאיר דאינו מסתברא לעשות פלוגתא רחוקה דלת"ק טהור לגמרי ולרשב"ג וודאי טמא:

ולי צ"ע על המע"מ איך נעלם ממנו דברי רמב"ם בפ"ה מה' א"ב הל' י"ד שכתב אם שהו בפושרין מע"ל ואח"כ נימוחו ה"ז ס' טמא וכתב שם המע"מ משום דהוא איבעיא בגמרא אם צריך מע"ל דאפשר כיון דרכיך ולא נימוח באיזה שעות אף שנימוח אח"כ מ"מ טהור וכיון דלא איפשטא הוי ס' טומאה ע"ש וא"כ ומה התם דאפשר שכבר נבדקה ונתברר שלא היה דם מ"מ טמא מס' כ"ש כאן דאפשר כשיבדוק בפושרין יהיה נימוח תיכף כ"ש שהוא טמא:

ומצאתי לרמב"ן בהל' נדה פ"ג כתב כמין קליפות אעפ"י שהן קשין כאבן מטמאין אותה עכ"ל ולא הזכיר כלל דין בדיקת פושרין. וצ"ע שהרי בגמרא ובכל הפוסקים איתא להאי בדיקה ודוחק גדול לומר דס"ל דבזמה"ז אין אנו בקיאין שהרי הרמ"א שדרכו לנקוט חומרא ולהגיה על זמן הזה ולא הגיה בכאן ובאמת שצל"ע לפי מה שכתב הש"ך בסימן ל"ו ס"ק ט' בצמקה ריאה דכיון דצריך בדיקה בפושרין כל מע"ל לא בקיאין וא"כ ה"ל לרמ"א להגיה גם כאן שהרי גם כאן צריך פושרין מע"ל ואפשר דעיקר הטעם שם כמ"ש הש"ך שם דא"א בקיאין איזה מקרי חזרה לברייתא ולכן היה נ"ל דהשמטות דפוס הוא ברמב"ן והגאון בית מאיר כתב לי שנרשם זה בש"ע שלו צ"ע מסי' ל"ו ולכן דעתו שהרמב"ן בכוונה השמיט דא"ח בקיאין בזמה"ז ויותר נ"ל כמו שכתבתי דלא לשתמיט בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתוב כן דא"א בקיאין:

ועלה בדעתי לומר דדין זה אם נאבד בלי בדיקה תלוי באשלי רברבי אם בדיקה זו שהצריכו חכמים הוא מטעם ס' השקול דהיינו שהקרטין הם ס' דם ס' בריה או דבאמת רובן בריות שצורתן מוכיחות עליהן וטעם הבדיקה אינה אלא משום דהוי מיעוט דשכיח והבדיקה אינה אלא לחומרא כמו דמצינו בדיקה לחומרא בסי' מ"ח בנקוב מצד א' לשיטת הסוברים דבעי בדיקה מצד הדין ואפ"ה בנאבד מותר וז"ל הרמב"ם בפי' המשניות המפלת שערות ס' דם או בריה וכן הוא בת"ה הקצר וכן כתב הרא"ה בבד"ה אבל הרשב"א במשה"ב כתב דרובן בריות וכן כתב בהדיא בתי' נדה וז"ל ובקליפה כו' הוא דבעיא נימוח משום שאינו מצוי שיהא הדם נקרש ויוצא על הרוב בענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותה למים ואם נימוחו חוששין להם אעפ"י שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בענין זה עכ"ל וכן מסיים עוד שם בסוף ד"ה והר"ז ז"ל וז"ל אלא דקליפות מספקין ליה בבריה עד שנראו שנשרו ונימוחו עכ"ל הרי להדיא משמע מדבריו דכל זמן שלא נימוחו הם בחזקת בריות ולכאורה משמע וודאי דלדבריו אם נאבדו או שא"א לבדקם הם בחזקת בריות רק באפשר לבדקם החמירו חכמים לבדוק משום דהוי מיעוט דשכיח ולשיטת רמב"ם ורא"ה דהוי ס' השקול אם נאבדה טמאה: ולשיטת רשב"א מדויק מאד לשון המשנה לפי מה שכתב התי"ט דגרסי' במשנה רק אם נימוחו טמאה דמשמע דווקא אם נימוחו טמאה אבל בסתמא הם בחזקת בריות דאל"כ איפכא ה"ל למיתני אם לא נימוחו טהורה וכן בשני המעשים שבגמרא שאמרו חכמים תטיל למים אם נימוחו טמאה ולמה לא היו מהדרים בלשון טהרה להשיב אם לא נימוחו טהורה דהא א"א דהוי ס' השקול וא"כ אפילו קודם הבדיקה מחזקת בטומאה עכ"פ מס' וכי ביאת האשה לב"ד לשאול אם היא טמאה מס' או בודאי הלא ביאתה לב"ד לשאול כיון שאירע לה מקרה אם היא טהור והיה להם להשיב דאם לא נימוח טהורה אלא משמע שע"י ראיה זו עדיין מוחזקת בטהרה דרובן בריות וחכמים החמירו ואמרו שאם נימוחו תהיה טמאה אבל מסתם היא טהורה דרובא דאורייתא ומסתמא תלינן שהקליפות יהיה מן הרוב וכן באמת לשון כל הפוסקים משמע הכי הטור והש"ע שכתבו כמין קליפות טמאה והוא שנימוחו משמע דאינו טמאה אא"כ נימוחו וכן משמע להדיא לשון רשב"א שהבאתי אבל בסתם טהור ובזה ישבתי קו' הרא"ש בתשובה ששאל לרשב"א דלמאי נ"מ שאלו חכמים לרופאים ב' המעשים הנזכרים בריש המפלת כיון שלא סמכו על דבריהם כלל דהא הצריכו בדיקה ולפ"ז מיושב דבאמת חכמים לא ידעו דבר זה כלל אם דרך המקור לגדל בריות אלו ושאלו לרופאים והרופאים הסכימו דאדרבה אין דרך דם לצאת משונה בזה הענין אלא מכה יש לה ובאמת חכמים סמכו על דבריהם רק לחומרא כיון שהסכימו הרופאים שהוא מיעוט או שחכמים בעצמם חששו שמא הוא עכ"פ מיעוט דשכיח ולכן אמרו תטיל למים אבל בא"א לבדקם בודאי לסמוך אדברי רופאים ומחזיקין אותה לבריו' דעכ"פ רובן בריות נינהו שהרי הרופאים הסכימו שבודאי הוא מן המכה עכ"פ רובן בודאי בריות הן וא"כ לק"מ קו' הרא"ש והרא"ש אזיל לשיטתו דס"ל כשיטת המאור והרא"ה דאפי' דם יבש בעי בדיקה וא"כ אין מוכרח תירוץ של רשב"א דרובן בריות (עיין בבד"ה ובמשה"ב לרשב"א) וס"ל באמת דהוי ס' השקול והק' שפיר מנ"מ מרופאים דהא אפילו בנאבדה טמא ואף שאין מוכרת כ"כ שיהיה תלוי זה בזה שהרי הרמב"ם שהבאתי שכתב דהוי ס' השקול מ"מ ס"ל דדם יבש לא מהני בדיקה וכדמשמע מדבריו שם להדיא וע"ש במ"מ מ"מ בדברי הרא"ש י"ל שפיר כן ולפ"ז תלוי דין זה במחלוקת דלרשב"א בנאבד טהור דרובן בריות ולרמב"ם ורא"ה הוי ס' השקול ואף שעשיתי סמוכין לדברי רשב"א מ"מ צ"ע מאד כי לא מצאתי בהדיא בדבר שהצריכו חכמים בדיקה ואפילו מטעם מיעוט דשכיח שיהיה לקולא בנאבד או בדבר שאין אנו בקיאין ואדרבה מצינו להיפך בסי' כ"ד סעיף י"ח בשמוטה ושחוטה דכיון דקיי"ל דבתפס סימנים לא מהני בדיקה ע"כ מטעם דאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ובלא תפס מהני בדיקה וע"כ צ"ל כמו שכתב הרא"ש שם דעפ"י רוב בלא תפס א"א לשמוטה שתהיה שחוטה ולכן מהני בדיקה ועכ"פ מצד הדין היה לנו לומר מסתמא הוא מרוב ואעפ"כ קיי"ל בש"ע דלדידן דאין בקיאין טרפה ואף שאין ראיה משם די"ל דדוקא התם שיש חזקת איסור שאינו זבוח והחזק' מסייע למיעוט והדבר צ"ע דאפשר לדמות למים שאין להם סוף ועיין בשער רו"ח סמן י"ט שהארכתי בזה:

ואמנם מצאתי לשלש' עמודי התירה בהדיא להקל תוס' ריש המפל' ד"ה ורבנן דתנן במתני' המפלת חתי' אם יש עמה דם טמאה וא"ל טהורה רי"א בין כך ובין כך טמאה ואמרינן בגמרא דפליגי במפלת וא"י מה הפילה דר"י סבר רוב חתי' מד' מיני דמים ורבנן סברי ל"א רוב חתי' מד' מיני דמים והקשה בתוס' ולהוי כפלגא ופלגא ויהיה ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דלר"י אינו רוב גמור ולרבנן אפי' פלגא לא הוי עכ"ל ואין ס' דמה שהאריכו בלשונם וכ' ויהיה ודאי טמא כו' היינו דכוונתם דבשלמא לבעלה א"ש דטהורה לגמרי משום דאוקמה אחזקת טהרה וכמו שכ' הר"ן בחי' נדה וז"ל וא"ת ואכתי להוי כפלגא ואמאי טהורה לגמרי י"ל משום דהעמד אשה על חזקתה עכ"ל (והא דכ' תוס' בב"ק י"א דהא דשליא איירי לבעלה אלמא דאפי' לבעלה טמאה בס' א' י"ל דש"ה כיון דוודאי היה שם מקצת ולד כבר אתרע חזקתה טובא ופשיטא לדעת הר"ן שכתבתי בשער רו"ח סמן י"א דומה ממש לטריפות דאין האשה בחזקת שלא יצא הולד כולו וכ"כ הרשב"א בחי' נדה שם כלשון הר"ן ומסיים וז"ל ואינו מחוור דכיון דרוב חתי' מד' מינים הן נפקא איתתא מחזקתה ורש"י פירש דלא טהורה לגמרי קאמר אלא שאינה טמאה כר"י ומשום דר"י קתני טמאה דעשאה ודאי קאמר ת"ק טהורה ומ"מ ס' הוא ותולין כו' ובפ' כל היד הכי משמע מדאמר ר"י בג' מקומות הלכו אחר הרוב ועשאום כודאי ואסיק דר"י למעוטי הא דר"י אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי הא לתלות מיהא הוי עכ"ל ואין ס' דזה שכתב הרשב"א ואינו מחוור דכיון דרוב חתי' מד' דמים נפקא איתתא כו' יש כאן ט"ס וכצ"ל דכיון דמחצה חתי' מד' דמים נפקא איתתא כו' דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל כר' יונה דבכל ס' אע"ג דאיכא חזקת היתר כיון שנולד ריעותא איתרע חזקתה כמו שהארכנו בכללי חזקה סימן ט"ז וע"ש מה שכתבתי בסימן י"ז לתרץ דברי הר"ן דגם הוא הסכים בטריפות כר' יונה וכאן כתב דסמכינן אחזקה ע"ש שהוא נוטה לאמת וכ"כ לי הגאון בית מאיר סברא זו ואמנם התו' לשיטתם בכל הש"ס דמוקמי' אחזקה אף שיש כאן ריעותא ולכן מדקדקים להקשות מטומאה ברה"י דלא מהני חזקה מגז"הכ אבל לבעלה ל"ק להו דס"ל כמו שכתב הר"ן והתוס' אזלי לשיטתם שכתבו לעיל בהא דג' מקומות הלכו אחר הרוב לאפוקי מדר"י דר"ל דאפי' ר"י אינו מטמא אלא מספק ע"ש וא"כ לרבנן טהורה לגמרי ולכן מתרצים דאפי' פלגא לא הוי לרבנן הרי מבואר דלתוס' ור"ן בהפילה וא"י אם הוא אדום או משאר מראות דלרבנן טהורה לגמרי ואף דלשון זה נדחה בגמ' מ"מ סברא זו לא נדחה עוד כ' שם הר"ן בד"ה אלא ארנב"י באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמפלגי ובפלוגתא כו' וא"ת אכתי תקשה דמתני' אמאי קאמר אם לאו טהורה ודאי הא ת"ק דברייתא ספיקא משוי ליה וי"ל דשאני מתני' דבדקה ולא מצאה דם וכ"נ דאפי' לא בדקה טהורה דהעמד אשה על חזקתה כו' עכ"ל וכ"כ בחי' רמב"ן נדה לחד תי' דאפי' בלא בדקה טהורה ולפ"ז ע"כ מתני' ה"ק אם יש עמה דם וודאי טמאה וא"ל שאינו יודע אם יש עמה דם או לא טהורה ועכצ"ל דגם התוס' ס"ל כתי' זה דהא לתו' טהורה לגמרי משמע להו ואפי' לפי אוקימתא דמוקמינן דפליגי במפלת וא"י מאיזה מראה הפילה וה"ה בלא בדקה אם יש דם הרי הדבר מבואר דלתוס' ורמב"ן ור"ן אם יש ס' אם דבר זה דם או מעלמא טהור לגמרי ואפי' בלא בדיקה אם נאבד ולפ"ז ה"נ הא דתנן המפלת שערות אם נימוחו טמא' ה"נ קאמר נימוחו ודאי טומאה ואפי' לפי הגירסא שלפנינו דקתני ואם לאו טהורה נמי ה"ק ואם לאו כגון שלא בדקה טהורה כמו שמפרש תוס' ורמב"ן ור"ן ברישא ואמנם הרשב"א לשיטתו דס"ל אפי' בחזקה גמורה לא מוקמינן אחזקה היכא דאיתרע כמו שכתבתי שם סמן ט"ו ולכן מפרש דהא דתנן ואם לאו טהורה היינו דוקא בבדקה אבל לא בדקה טמאה מספק וכן משמע להדיא מרמב"ם בפי' המשניות ואמנם י"ל דהרמב"ם מפרש למתני' לטהרות דלא מהני חזקה כקו' התוס' ולכן ס"ל דטמאה מש' ובע"כ צ"ל בס' צבע וס' דם בסי' ק"ץ דטמא היינו משום דאם הוא דם היא טמאה מדרבנן דלא תלינן מעלמא כיון דבשוק טבחים לא עברה וכדאי' בגמ' להדיא וכמו שכ' תוס' בנדה ס"ב ד"ה הטבילו כיון דשכיח דם מגופה ע"ש אבל הכא שאנו מסופקים אם הוא עפרורית או בריה טהורה לגמרי דאוקמינן אחזקתה ואפי' אם יש ס' אם היא מד' מראות או ס' אם יש עמה דם נ"ל דבאמת לשיטתם בס' דם וצבע בזמן הש"ס אם נאבד מוקמי' אחזקה רק לדידן כיון שעומד להתברר ואין אנו בקיאין לכן מחמרינן דבודאי בזמן הש"ס אין חילוק דבכל דבר שיש בו ספק ועומד להתברר צריך לבדוק ואם לא בדק ונאבד טהור אבל לדידן בדבר שא"א לבדוק ונאבד באמת טהור רק בדבר שיש לו בדיקה רק דאין אנו בקיאין וא"כ כיון שאם היה בפנינו צריכין אנו להחמיר עד שיבדק וכיון דאין אנו בקיאין מחמרינן ה"ה בנאבד טמא וא"כ קרטין קטנים הללו שגם בזמן הש"ס לא היה אפשר לבדקם בפושרין מחמת דקותן לשיטת תוס' ורמב"ן ור"ן טהורה:

ונ"ל דאף שכתבתי לעיל דברמב"ם אי' להדיא בנימוח תוך מע"ל דטמאה מס' מלבד שי"ל דהרמב"ם מוקי כילי מתני' דנדה לענין טהרות וכדמשמע נמי מתוס' ובטהרות לא מוקמי' אחזקה מגזרת הכתוב ואמנם י"ל תירץ מרווח דאפי' הלבוש שכ' דאם נתמעך בצפורן טמאה מס' דוקא התם שנימוח ונעשה דם והרי יש דם לפנינו רק דאנו מסופקים שמא אם לא נשרה כ"כ לא היה דם וא"כ כיון שיש דם לפנינו עכ"פ אתרע חזקתה משא"כ כשאנו מסופקים אם קורט זה הוא ברי' או דם ופשיטא אם יש לספק ג"כ שמא הוא עפרורית בעלמא או בס' אם הוא ממראה טמאה או טהורה וכן במפלת חתי' וא"י אם יש עמה דם ואין כאן ריעותא ברורה לפנינו אף דבודאי ע"כ מוכח דהוי ריעותא כמו שכ' לי הגאון בעל ב"מ והוכיח כן מדברי ר"ן שהבאתי ד"ה אלא אר"נ שכתב שיש ס"ס להחמיר ע"ש מ"מ ריעותא ברורה אין כאן ודומה להא דכ' המחבר בסי' ל"ט בס' אם הסרכא בגב או בחיתוך והוא מתשו' רשב"א והפ"ח כתב שלא רשב"א חתם עליו דלרשב"א כיון שיש ס' השקול לא מוקמי' אחזקה וכתבתי בכללי חזקה סי' ט"ז בשם התב"ש דליתא לדבריו דכיון די"ל דאין כאן ריעותא כלל כמו שכ' הרשב"א בסרכא תלויי' מודה רשב"א דאזלי' בתר חזקה ע"ש ושם כתבתי דעדיין צ"ע לדידן דקיי"ל אין סרכא בלא נקב וא"כ ע"כ יש כאן ריעותא דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל יש סרכא בלא נקב וע"כ צ"ל כיון דסרכא בחיתוך לא נקרא ריעותא כלל כמש"כ הש"ך בסי' ל"ט אף שיש כאן דבר ריעותא קצת דודאי הוא מחמ' נקב מ"מ מכשרינן וה"נ הכי הוא אף שיש ריעותא קצת שהרי הפילה חתי' מ"מ כיון שהחתי' מצד עצמה אינה ריעותא רק דיש בה ס' אחד אם יש עמה דם ולכן י"ל דגם הרמב"ם והלבוש מודים להקל דהא בתוס' ורמב"ן ור"ן אי' להדיא להקל וכבר הארכתי שם בסי' י"ז בסברות אמיתות דאף דקיי"ל כשיטת ר' יונה ורשב"א בדיני טרפות שלא לסמוך אחזקה משום דהתם דהחזקה אינו אלא מכת רוב בהמות כשרות וכיון שיש כאן ריעותא ברורה הרי חזינן שיצאתה מן הרוב ואין לה שום חזקה אבל בנדה שיש לה חזקת טהרה תיכף משפסקה בטהרה והיא בחזקת שאינה רואה דם ואיך נאמר שדבר זה הוא דם והא זה סותר לחזקה ולכן הר"ן אף שבטריפות כתב כדעת ר' יונה מ"מ כתב כאן להדיא דאזלינן בתר חזקה והיינו בדבר שלא היה אפשר בבדיקה אף בדין הש"ס או באפשר בבדיקה ואנן נמי בקיאין בבדיקה ונאבד בלא בדיקה אך צ"ע דמאן מפיס איזה קורט כ"כ קטן שא"א בבדיקה או טמא היא אפשר בבדיקה וכיון שאין המורה בקי לבדוק אף שנאמר שאנו בקיאין בבדיקה מ"מ כיון שהמורה הזה אינו בקי בבדיקה בזה לא מהני נאבד שהרי קי"ל דבכ"ד שאין אנו בקיאין בבדיקה להחמי' ואפי' לדעת התי' כמו שהארכתי בשער חזקות:

ולכן צריכין אנו לבוא לעיין בהיתר שכתב הס"ט בסי' ק"ץ שכתב שיש כאן ס"ס ס' מצדדי' ואת"ל מן המקור שמא אינו נימוח ונ"ל דאפי' אם אינו יכול לבדוק אם הוא נתפרר שיהיה כמין עפר וא"כ אפשר שהוא דם יבש ובזה לא מהני מה שאינו נימוח לרוב הפוסקים מ"מ יש כאן ס"ס שמא מצדדים ואת"ל מן המקור שמא הוא בריה ומצאתי בתשובת הב"ח הנ"ל שכ' הגאון מהו' שמואל עפשטיין ס' מעלמא ואת"ל מגופה שמא אינו נימוח ואף דמשמע שם משום שבדקה בשתן ומצאה ג"כ חצץ מ"מ ס"ס זה שייך בלא"ה ומסיים שם דאפי' בהרגישה טהורה ומהרש"א השיב לו והסכים עמו מטעם אחר אבל לא דחה דבריו ואף שהתו' שהבאתי נדה ס"ב ד"ה הטבילו כ' בס' צבע דמטעם ס"ס לא מקלינן היינו כמו שכתבו תוס' שם דס' שמא מעלמא לא נקרא ס' כלל כיון דרגיל להיות מגופה כיון דבשוק טבחים לא עברה אבל בדברים קטנים כאלו צורתן מוכחת עליהן שאינם דם ושכיחי נמי מעלמא כמו שכ' בתשובת הב"ח שהבאתי אך שם היה המעשה שנמצאו נקודות שחורות וזה מצוי באמת מעלמא ולא מבעיא כשהיא בימי טהרתה אלא אפי' אם היא בימי ספירה נמי יש לה חזקת טהרה כדהוכחתי לקמן סימן י' וכמו שכתב הרשב"א בחי' נדה ב' ד"ה התם וז"ל דודאי כיון שהפסיקה בטהרה בחזקה זו קיימא והא דאמרינן אשה הואיל דשכיחי בה דמים דוקא לטהרות עכ"ל ועיין בתוס' גיטין כ' ע"ב ואין זה ס"ס שזותר לחזקה עיין בש"ך בכללי ז"ס ואף שהכ"מ בפ"ט מהל' א"ב כ' דהא דהחמירו חז"ל בכתמים ואע"ג דהוי ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא מעליה ובתי' א' כתב דכיון דלא עברה בשוק של טבחים אין כאן ס' שמא מעלמא והתימא שלא זכר שכ"כ תוס' בהדיא שהבאתי וכבר כתבתי דזה לא שייך בדברים קטנים כאלו ואפילו לתי' א' שכתב הכ"מ דאעפ"כ ראו חכמים להחמיר ע"ש הרי דאפילו במקום ס"ס גזרו ז"א שהרי אנו קיי"ל אפילו באיסור נדה להקל מטעם ס"ס וכדכתב רמ"א בסימן קפ"ז ובסימן קצ"א ובהדיא בגמ' בפ' אשה שעשתה צרכיה אלא דכונתו כיון דחכמים רצו לגזור על כתמים ובכל כתם יש ס"ס וא"כ א"א לגזור כלל וזהו שכ' דאעפ"כ ראו לגזור לעשות סייג לתורה אבל בודאי במה שהוא ראיה ממש בזה במקום ס"ס מותר דהא בזה אין כאן תקנו' חכמים כלל וגם לפי מה שכתב בעה"ג שהרופאים אמרו שטיפין קטנים הם מצדדים ואף שאם ימצא טפת דם לא הייתי סומך על זה שהרי דם לפנינו וכבר כתבתי מרמב"ם ולבוש להדיא דהיכא דיש לפנינו דם בעין ל"א מוקמינן אחזקה אבל בקרטין הנלקטין מן העד ואין רואין שום לכלוך על העד בזה ודאי יש לספק שמא מעלמא ושמא הוא בריה ואין אנו צריכין לכנוס בדוחק לומר שמא מן עליה דבזה יש מחלוקת אם רוב דמים מן המקור כמו שכתב הט"ז בסי' ק"ץ אף דבדברים משונים כאלו לא שייך רוב דמים מן המקור מ"מ אין אנו צריכין לזה דיש לנו ס"ס מרווח שמא מעלמא כמו שכתב בתשו' הב"ח שהחוש יעיד ע"ז ושמא הוא ברי' ואין שום חילוק בין ס"ס זה לס"ס שכתב התוס' שמא צבע ואת"ל דם שמא מעלמא ומה שכתב הש"ך וכל האחרונים דס"ס שאין א' מתיר מחבירו אינו נקרא ס"ס עיין בשער הקבוע סימן נ"ב מה שכתבתי בזה. דכללא היא שיהיה ס' א' יותר קרוב להתיר ר"ל דבספק א' אין כאן שום מיחוש לאיסור ואת"ל שיש כאן לחוש לאיסור הרי גם כאן יש לומר שהוא מותר כנידון דידן שמא מעלמא א"כ אין שום צד איסור את"ל מגופה שמא אינה נמוח וכן ספק מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא מן המכה ובזה מתורץ קו' הש"ך סימן ק"ץ ס"ק מ"ה דשפיר הוי ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא מן הירך וכמו שכתב הט"ז שם ס"ק א' בשם הכ"מ פ"ט הל' א' אבל שנאמר ס' מן הצדדים ואת"ל לא מן הצדדים שמא מן העליה זה אינו אלא ס' אחד וכן אם יש להמכה אבל אינ' יודעת אם המכה במקור וא"כ אין לומר ס' מן הצדדים את"ל מן המקור שמא מן המכה כיון שאינה יודעת אם יש לה מכה במקור וע"כ צ"ל ס' מן הצדדים שמא מן המכה וז"א אלא ס' א' דמ"ש מן הצדדין או מכה שבצדדין דכיון דא"י שיש מכה במקור אמרינן רוב דמים מן המקור באופן דנקטינן דבקרטין כאלו הוי שפיר ס"ס ובזה סרה קו' הש"ך בסי' קפ"ז ס"ק כ"ב ודברו רמ"א שרירין וקיימין ומכ"ש לדעת רשב"א שכתבתי דרובן בריות (ואפשר גם לדעת' הרא"ה כיון דאיכא נמי מעלמא ובהצטרף למחצה בריות הוי רובא להתירא): ואפי' אם ס' אם הם כמין קליפות ועפר מ"מ הוי ס"ס שמא מעלמא יאף דנימא דאינו שכיח הא גם מן המקור אינו שכיח שיצא בענין זה ועיין בכלל ס"ס שהוכחתי דזה הוי ס"ס דהא ס' מן האיש לא מצוי כלל רק כיון דגם זה אינו מצוי שתראה בשעת הטלת מי רגלים ולכן חשבינן גם זה לס' אף שאינו מצוי וה"ה הכא וגם י"ל דהם מצדדים מפיות הגידין אשר שם כמש"כ בתשו' עה"ג ובהצטרף נמי מעלמא עכ"פ הוי ס' השקול ובפרט נקודות שחורות דשכיחי מעלמא וגם ס' שמא אינו בהרגשה דאף שאז עכ"פ טמאה מדרבני' במקום שיש ס"ס אפילו מדרבנן טהורה כמ"שכ הש"ך בכללי ס"ס בהערינג כמש"כ הגאון ס"ט והגאון בית מאיר ועכ"פ יש ראיה ממנהגא שכל הנשים שותקות מן הצנועות במה שמראין קרטין כאלו כלל למ"ץ ואומרים שהוא רק עפרורית הנדבקים בשערות ובבגדים ואם אינן נביאות כו' דעכ"פ מצוי הדבר שיבא מעלמא. וליחוש שמא היה איזה לחלות דם על הקורט הרי כתבתי דעת הר"ן והרמב"ן דאפי' במפלת חתי' ולא בדקה טהורה ומעשים דבגמרא מיירי בהפילה ויודעת שיצא מן המקור ולכן הצריכו בדיקה דל"ש שס ס"ס ועוד נ"ל דמשנה וגמ' מיירי במפלת קרטין שיש בהם ממש דק שבדקים שעכ"פ אפשר בבדיקה אבל אלו קרטין לא יוכל לבדוק כי נאבדו במשמוש היד ולדעתי גם חכמי המשנה לא יכלו לבדוק אותם דבזה אין שייך לחלק בינינו לבינם כיון שהוא מחמת קטנן כאשר החוש יעיד ע"ז והוי כדבר דלא שייך בו בדיקה דלתוס' ור"ן ורמב"ן לתי' א' טהורם ואף שהרשב"א מחמיר הם מרובים ובפרט לפי מה שכתבתי בשער חזקה סי' י"ג דהר"ן הכריח מגמ' דנדה נ"ז דבנדה מוקמינן אחזקה אע"ג שיש ריעותא לפנינו ע"ש:

ועוד די"ל דגם הרשב"א מודה בזה שהרי כתב דרובן בריות נינהו ומשום חשש בעלמא מטילין אותן במים כמו שהעתקתי לשונו ואף דהרשב"א מפרש במפלת חתי' וא"כ טהורה ר"ל מטומאה ודאית ועכ"פ טמאה מס' י"ל במפלת קליפות אפשר דגרס כמו שכתב התי"ט רק אם נימוחו טמאה ושפיר י"ל דמודה בקליפות שנאבדה דטהורה והבדיקה רק להחמיר:

ועוד י"ל דכיון דנוכל לומר שהן מעלמא ואין כאן ריעותא כלל לכ"ע מותר אף בלא בדיקה וכמו שכתבתי בשער חזקה סי' ט' בשם הרשב"א ומתני' וגמרא מיירי שידוע שבודאי הוא מגופה וא"כ איכא בוודאי ריעותא לפנינו רק דנוכל לומר שהוא ממכה ולכן צריך בדיקה ומכ"ז נ"ל להקל כשנלקטין הקרטין מן העד ולא ניכר בעד שום רושם אדמימות או שחרות ובלבד שלא יהיה בבדיקת של הפסק טהרה דעדיין אין לה חזקת טהרה ואדרבא חזקת טומאה ולדברי רמ"א שכתב דג' ימים ראשונים עדיין לא הוחזקה שנפסק דם המקור צ"ע לטהר בתוך ג' ימים לטעם דס"ס אין חילוק דהא כדעת קצת פוסקים אפי' במקום חזקת איסור מקלינן בס"ס כדאי' בסי' ק"י ומכ"ש הכא דעכ"פ לכ"ע חזקת טומאה כבר פסק תיכף לאחר בדיקת הפסק טהרה וכמש"כ תוס' בגיטין ב' ע"ב וביבמות אבל לטעם משום חזקת טהרה א"כ לשיטת רמ"א צ"ע ואמנם בקרטין שחורים נ"ל דאפילו בתוך ג' ימים יש להקל דזה מצוי למצוא על בגדים לבינים ותלינן במצוי ומכ"ש דשייך בזה הס"ס שמא מעלמא כמש"כ בתשובת ב"ח שהבאתי ואמנם האדומים בצורת קליפות ושערות או שנפרך ע"י מחט או ע"י צפורן יש להקל בשעת הדחק דאף דאינו מצוי מעלמא מ"מ כיון דיש מיעוט מעלמא ומצדדים ומחצץ שבכליות ובהצטרף כולם עכ"פ הוי ס' השקול דהא מן המקור ג"כ אינו שכיח שיצא דם בענין זה ואם אין להם צורת בריה בשעת הדחק יש לסמוך על תוס' ור"ן ורמב"ן בתי' א' להתיר מכח חזקת טהרה לאחר ג' ימים ולא דמי לדם יבש דשם אינו אלא ס' שמא לא נמחה לדעת קצת פוסקים אבל הכא הוא ס' שמא אינו דם כלל ושמא מן הצדדים ובהצטרף ג"כ חזקת טהרה וצ"ע:

ואין להקשות דא"כ למה האריך הר"ן בתשובה סי' מ"ט הביאו הב"י בחצץ אדום לטהר ולא כ' טעמים אלו שכתבתי זה לק"מ שהרי בגמ' נמי אמרי' תטיל למים ולא טהרו מחמת חזקת טהרה משום דהיכא דמצינן לברורי צריך לברר וה"נ במעשה דר"ן י"ל דהיו גדולים קצת וכמש"כ הב"י בבד"ה או די"ל דאותו מעשה היה דלא היתה יכולה לפסוק בטהרה ואין לה עדיין חזקת טהרה משא"כ כשכבר פסקה בטהרה דיש לה חזקת טהרה וה' יצילנו משגיאות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.