חיי אריה/אורח חיים/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אריה אורח חיים ו

סימן ו שאלה בעכו"ם שגנב חמץ מישראל קודם הפסח

ראיתי בעמודי אור (סימן י"ז) שנסתפק בעכו"ם שגנב חמץ מישראל קודם הפסח מה הוא דינו של החמץ יעי"ש היטיב.

א

אות א

והנה כתב שם באות ו' דהא קיי"ל דיאוש לחודא לא קני וא"כ אינו קונה העכו"ם את החמץ כו' והנה לפי מה שנדפס בשמי בסוף ספר עונג יו"ט בס"ד לתרץ קושית הפני יהושע ז"ל בגיטין (דף ל"ח ע"א) על הא דכתב רש"י ז"ל דקנה השבאי להעבד ביאוש כו' והא קיי"ל דיאוש לחודא לא קנה כו' וכתבתי שם דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו שכתב במסכת עכו"ם (דף ע"א ע"ב) דאר"י בן נח נהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להשבון וכתב דלא ניתן להשבון כלל ובעירובין (דף ס"ב ע"א) הביא שם התוספות ז"ל בשם רש"י ז"ל דהא דלא ניתן להשבון משום דקים לי' בד"מ כו' יעו"ש מה שהקשו על זה, ועיין בקצות החושן (סימן שנ"א ס"ק ג') כתב לתרץ דאף דקים לי' בד"מ לא קני לה כדאי' בעינא אבל אין עליו שום חיוב השבה כו' יעו"ש היטיב, וכתב התוספות ז"ל בב"ק (דף ס"ו ע"א ד"ה ה"נ כו') דהטעם דמאן דאמר דאינה קונה הגזלן ביאוש וכן הלכה דאינו קונה ביאוש לחודא כמו שאר אנשים כמו שכתבו התוספות ז"ל בב"ק (דף ס"ט ע"א) משום דיש עלי' חיוב השבה כו' יעו"ש א"כ גבי בן נח דאינו מוטל עליו חיוב השבה משום דק"ל בד"מ להכי קונה ביאוש לחודא ומתורץ קושיות הפ"י ז"ל בס"ד:

ב

אות ב

אך לכאורה קשה על זה מהא דאיתא בב"ק (דף קי"ג ע"ב) א"ש דינא דמלכותא דינא אמר רבא תדע דקטלי דיקלא ועבדו גשרי ועברינן עלייהו כו' היכי מייאשי כו' ופירש שם רש"י ז"ל משום דקיי"ל יאוש לחודא לא קני כו' אלמא חזינן דאף עכו"ם אינו קונה ביאוש לחודא, ויש לתרץ בס"ד דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו שהביא התוספות ז"ל בשמו במסכת עכו"ם (דף ע"א ד"ה ר"א אמר כו') דרבא סובר דמשיכה בעכו"ם אינה קונה כו' וכתב התוספות ז"ל (שם בדף ע"ב בד"ה ומאי כו') דלמד"א משיכה אינו קונה גם בגזל אינו קונה משיכה כו' א"כ רבא לשיטתו שפיר אמר דלא קנו ביאוש לחודא, והא דתרצתי קושית הפני יהושע ז"ל בגיטין שם הא שם קאי ג"כ אליבא דרבא, אך התם קני העכו"ם בחזקה להעבד דומיא דקרקע דנקנה בכסף ובחזקה כמו שאמר שם ריש לקיש מנין לעכו"ם שקנה את עכו"ם למעשה ידיו כו' יעו"ש בר"ן על אלפס ז"ל, וגם לשיטות התוס' ז"ל דפוסקים כר"י ז"ל דבעכו"ם קני משיכה א"כ גם קני במשיכה אך הם אינם סוברים דבעכו"ם אין אומרים קים לי' בד"מ, ועוד יש לתרץ בס"ד משום דהם אינם רוצים לקנות לעצמם רק עושים גשרים לצורך הרבים ולהכי אינם קונים כמו שאיתא בב"ק (דף ע"ב ע"ב), ולפי זה כאן בנידון דידן קני העכו"ם את החמץ ביאוש לחודא משום דאין עלי' חיוב השבה ואף לשיטת התוספות ז"ל דהעכו"ם לא קני מטעם קים לי' בד"מ הא כתבו התוס' ז"ל בב"ק דף ס"ט דיכול כל אדם להחזיק אחר יאוש, אך הא כתב הקצות החושן ז"ל (בסימן ת"ה סעיף ג') דביאוש לא יצא מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה וכן הסכים הנתיבות ז"ל א"כ כיון דלא זכה העכו"ם עדיין לא יצא מרשות ישראל:

ג

אות ג

והנה חקר שם הע"א ז"ל אם מהני ביטול כיון דהוה מטעם הפקר ולא מהני בדבר שאינו ברשותו כו' יעו"ש, ולפענ"ד יש לעיין בזה דהא איתא בפסחים (דף י' ע"ב) והובא שם ג"כ דמספקא לי' לגמרא ככר בפי נחש אם צריך חבר להוציא החמץ ונשאר בתיקו ופירש שם רש"י ז"ל דמבטלו בלבו וכן הביא שם הע"א ז"ל בשם האחרונים ז"ל דהא דפסק הרמב"ם ז"ל לקולא משום דכיון שביטלו שוב לא הוה רק ספק דרבנן ז"ל כו' והא איתא בב"ק (דף קט"ו) דאם ראה אנס כנגדו ואמר הרי פירות אלו יהי' תרומה על פירות שיש בביתי לא אמר כלום בשאינו יכול להציל יעי"ש, וע"כ כאן איירי דהוצאה יתירה על דמי החמץ דאל"כ למה לא שוכר להוציא את החמץ דהא איירי קודם הפסח מדמהני ביטול וכן המציל מן הגייס ומן הלסטים הרי אלו שלו מפני דהוה הפקר. וא"כ מקרי אינו ברשותו וא"כ איך יכול לבטל ורש"י ז"ל כתב דיבטל בלבו משמע בהדיא דאם לא ביטל מחויב לשכור ולהוציא החמץ ולבער, והנה הנודע ביהודא ז"ל במהד"ק (ח"א סימן כ') העלה דגזל חמץ ועבר עליו הפסח מותר להנגזל יעי"ש ועיין בנו"ב מה"ת (ח"א סימן ס"ה וע"ה) מה שכתב בזה וע"ש בעמודי אור (סימן י"ח), וככל החזיון הזה כתב הרי"ט אלגזי ז"ל על בכורות פרק חמישי על דברי הגמרא (דף ל"ד ע"ב) לענין צורם אוזן הבכור אות מ"ד ד"ה והנה הפ"ח בסימן תמ"ח ס"ק ג' דפוס ווארשא דף ע"ב כתב ג"כ כסברת הנו"ב ז"ל, והנה הגאונים ז"ל תירצו להא שהשמיטו הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דינא דרבה שאמר בב"ק (דף צ"ח ע"ב) גזל חמץ ובא אחר ושרפו כו' לאחר המועד לרבנן פטור כו' וקאי דווקא אליבא דר"י דסובר חמץ לאחר הפסח אסור מן התורה, אבל לפי ההלכה דדוקא משום קנס א"כ מותר להנגזל חייב השורף לשלם להנגזל וכן כתב בהדיא הגאון ריט"א ז"ל דהנגזל יכול לתבוע מן השורף יעו"ש, וקשה לי לפענ"ד דהא איתא בב"ק (דף קי"א ע"ב) אר"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא ואכלו רצה מזה גובה כו' וכתב שם התוספות ז"ל בד"ה גזל כו' דלאחר יאוש אין גובה אלא מן הראשון וכן כתבו בדף ס"ט ע"א וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות גזילה הלכה ד', ואיתא בב"ק (דף ס"ו ע"ב) גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והא כיון דמטא עדן איסורא ודאי מייאש כו' אלמא חזינן דכאן איירי לאחר יאוש וא"כ היכי מצי לתבוע הנגזל מהשורף דמה לי אכלו ומה לי שרפו:

ד

אות ד

והנה כתב החק יעקב ז"ל בסימן תמ"ג ס"ק ח' דבפסח שהכל מצווין לבער החמץ אינו יכול לומר הרי שלך לפניך משום דנשרוף ועומד כו', והקשה הקצה"ח נז"ל בסימן שס"ג ס"ק א' דלפי זה דמחשב שינוי כהיזק כר א"כ קני בשינוי כמו שמקשה הגמרא בגיטין (דף נ"ג) מתרומה ונטמאת א"כ אמאי יכול לומר לאחר הפסח הרי שלך לפניך כו' יעו"ש, ולפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דלהכי לא קני משום דהוה שינוי החוזר לברייתו דלאחר הפסח אין מצווין לבער רק דאסור בהנאה מדרבנן וע"ש בא"ח סימן תל"ה בט"ז ובמגן אברהם ז"ל ס"ק ב' ואיתא בב"ק (דף צ"ו) דשינוי החוזר לברייתו לא קני וכן פוסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות גזילה הלכה י' וכן איתא בב"ק (דף צ"ח ע"ב) דלאחר הפסח אם בא אחר, והא דהקשה הגמרא בגיטין (דף נ"ג) התם מקשה הגמרא מהא דאסור בהנאה וזה נשאר גם לאחר הפסח, ועיין בנתיבות (סימן שס"א) שמבאר דשינוי החוזר עם יאוש לא קני, ומה שהקשה רבינו הקצה"ח ז"ל מתרומה ונטמאת דאומרים הרי שלך לפניך אע"ג דבעי שריפה כו' לפענ"ד נראה לומר דלא אמרינן דעומד לשריפה הרי הוא כעפרא בעלמא דווקא באיסורי הנאה משום דהוה כעפרא בעלמא כיון דאינו ניתן להנות בשעת שריפה אבל בתרומה טמאה שמותר להנות בשעת שריפה כמו שאיתא בשבת (דף כ"ד ע"ב) לא הוה כעפרא בעלמא, אך התוספות ז"ל בסוכה (דף ל"ה ע"א ד"ה לפי כו') ובחידושי הרשב"א שם מבואר בהדיא דגם תרומה טמאה יש לו דין דכל העומד לשרוף, ויש לחלק דהיכא דבעי שיעור אז אמרינן דכיון דעומד לשרוף אין לו שיעור חשוב, אבל לענין לומר הרי שלך לפניך דלא בעינן שיעור רק דלא מחשב כעפרא בעלמא אז יש לומר דכיון דמותר להנות בשפת שריפה לא מחשב כעפרא בעלמא.

ה

אות ה

והנה הקצות החושן ז"ל כתב שם דבתוך הפסח אין הגזלן רשאי להחזיר החמץ דמחויב לבער החמץ ולקיים מצות משה דתשביתו דהא עבר על לאו דבל יראה משום דחייב באונסין רק אם החזיר והשליך לפניו נפטר הנגזל, ולפענ"ד יש לעיין קצת בזה אמאי מקיים בזה מצות עשה דוהשיב את הגזילה הא הוה מצוה הבא בעבירה דבמה שהשיב לו החמץ הרי ביטל מצות עשה של תשביתו, ויש לומר דבאמת אינו מקיים מצות עשה של והשיב את הגזילה רק לענין דין ממון פטור מן הנגזל, רק דלפי זה יש לעיין על הא דקאמר רבי יוחנן במכות (דף ט"ו ע"א) אנו אין לנו כו' גבי ביטלו ולא ביטלו ומקשה הגמרא והרי גזל דמשכחת לה כששרפו להגזילה ומתרץ הגמרא התם איתא בתשלומין כו' הא ר' יוחנן ז"ל סובר בסוכה (דף ל' ע"א) דמצוה הבא בעבירה דאורייתא וא"כ משכחת לה גבי גזל דגזל חמץ והחזיר בתוך הפסח ולא קיים רק דנפטר בתשלומין א"כ ביטל המצות עשה של והשיב את הגזילה ולא שייך לומר דאיתא בתשלומין דהא נפטר מתשלומין ואף שמשלם אח"כ הוה מתנה בעלמא כמו דאיתא בב"מ (דף כ"ו ע"ב) ואע"ג דאהדרי' מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' בשלמא לדעת החק יעקב ז"ל דלא מיפטר מתשלומין לא ביטל עדיין המצות עשה של והשיב, אך לדעת הקצה"ח ז"ל דמיפטר מתשלומין צ"ע לפענ"ד:

ו

אות ו

והנה כתב שם העמודי אור ז"ל דכיון דיכול לומר הרי שלך לפניך גבי חמץ אינו רשאי הנגזל לקבל מעות עבור החמץ מהגזלן משום דחליפי איסורי הנאה קשקיל כו' לפענ"ד יש לעיין בזה דהא איתא בב"ק (דף קי"ב ע"א) היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה בשעת גניבה אלמא חזינן דנתחייב תיכף בשפת גניבה אלמא חזינן דעיקר החיוב נמשך משעת גניבה אלא דיכול לפטור עצמו בהחמץ אך אם רוצה לצאת ידי שמים ולהחזיר לו מעות נראה דרשאי הנגזל לקבל, אח"כ מצאתי בע"א (סוף סימן י"ח) שרמז להא דהריטב"א ז"ל שהבאתי באמצע אות ג':

ז

אות ז

והנה מה שהקשתי למעלה באות ה' דהא משכחת לה בשל העשה גבי גזל חמן והחזיר בפסח יעו"ש. לפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דברי הרמב"ם ז"ל שהבאתי בסוף ספר עונג יו"ט הנדפס בשמי מה שהקשו האחרונים ז"ל על הרמב"ם ז"ל דמנה הלאו דלא תגזול על גזל גופא, ורבא אמר בב"מ (דף ס"א ע"א) דלאו דלא תגזול לא קאי רק על שכר שכיר יעו"ש מה שכתבתי בזה שם, ויש עוד לתרץ בס"ד ע"פ מה דהקשו התוספות ז"ל (שם בד"ה לעבור עליו בשני לאווין) וא"ת לוקמא בגזל גופא ולעבור עליו בשני לאווין, ותירצו דגזל הוה לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו כו' וא"כ אם נימא דמשכחת לה מלקות בגזל גופא א"כ הא אפשר לאוקמא הלאו אגזל גופא, וא"כ לכאורה תקשה הא משכחת לה מלקות בגזל חמץ והחזיר בתוך הפסח דהעשה לא קיים משום דהוה מצוה הבא בעבירה משום דבישל להעשה דחשביתו, וחיוב ממון אין עליו עוד כמו שכתב הקצות החושן ז"ל ולהכי חייב מלקות על הלאו דלא תגזול כנ"ל, א"כ קשה לכאורה אמאי לא מוקי לה רבא הלאו דלא תגזול אגזל גופא, ויש לומר דרבא לשיטתו א"ש בס"ד דהנה השאגת ארי' ז"ל כתב בסימן צ"ח דרבא סובר מצוה הבא בעבירה לאו מצוה היא אלא דיש לומר דהוא רק מדרבנן כמו שכתב שם בסימן צ"ט, והנה בסוכה (דף ל' ע"א) הוכיח רי"ח משום רשב"י ז"ל דמצוה הבא בעבירה מדאורייתא מצוה מהא דכתיב והבאתם את הגזול ואת הפסח כו' ורבא הוכיח מפסוק זה בב"ק (דף ס"ד ע"ב) דיאוש לא קנה וא"כ דלמא משום מצוה הבא בעבירה אלא ע"כ דסובר דמצוה הבא בעבירה לאו דאורייתא ולא משכחת מלקות בגזל גופא, ועיין בסוכה (דף ט' ע"א תוד"ה ההוא כו'), אבל הרמב"ם ז"ל יש לומר דסובר דמצוה הבא בעבירה דאורייתא כמו שכתב הלחם משנה ז"ל בפ"ח מהלכות סוכה הלכה א' ולדידי' משכחת לה מלקות בגזל גופא וכנ"ל:

ח

אות ח

והנה הקצות החושן ז"ל כתב בסימן ת"ה ס"ק ב' דאיסורי הנאה יש לו בעלים והא דאמר רי"ח ז"ל בכריתות (דף כ"ד ע"א) דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק זכה בו אינו אלא אם הוזמו עדיו דבאמת השור כשר להכי מהני ההפקר, אבל אם באמת הוה השור שחייב סקילה לא מהני ההפקר משום דהוה אינו ברשותו ואינו יכול להפקיר כו' יעו"ש היטיב ובחידושי הקשתי דאף דאחר כך הוזמו עדיו הא כל זמן שלא הוזמו הוה ברשות ב"ד ואינו יכול ליהנות ממנו א"כ מיקרי אינו ברשותו וכמו שכתב השיטה מקובצת ז"ל בב"מ (דף זיין ע"א) דאף דקרקע אינה נגזלת אפה"כ אם הקרקע ביד אלם מיקרי אינו ברשותו א"כ כש"כ הכא דכבר נגמר דינו ורשות ב"ד עליו ואם ירצה למכור או ליהנות ממנו לא יניחוהו הב"ד ומקרי אינו ברשותו. אלא ע"כ צריך לומר דהאיסור הנאה וההפקר באין כאחד, דתיכף שרואה שנגמר דינו מפקיר אותו ובאין כאחד, ותיכף נעשה הפקר, אך צריכין לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל מה שהקשה הקצה"ח ז"ל שם, דבפרק י"א מהלכות נזקי ממון כתב מקודם דשור שנגמר דינו לא מצי להפקירו ואח"כ כתב דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו משום דנעשה הפקר וקשה היאך נעשה הפקר אחר גמר דין, ונקדים מה שהקשה הלחם משנה ז"ל בפ"ג מהלכות גזילה שכתב הרמב"ם ז"ל דגזל בהמה והרי היא יוצאה לסקול אומר לו הרי שלך לפניך, וגבי שומר פוסח הרמב"ם בפי"א מהלכות נזקי ממון דמשנגמר דינו לסקילה אינו מוחזר, ועיין בעמודי אור (סימן י"ז אות ד') חילק בין גזלן לשומר ובגוף סברתו העיר השער המלך ז"ל (ריש הלכות חובל ומזיק) והנתיבות בסימן שס"ג יעו"ש היטיב. ולפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דהנה הקצות החושן ז"ל דקדק שם בסימן ת"ה דחמץ מיקרי שלו מדמצי לומר גבי גזל חמץ הרי שלך לפניך כו' אלמא מוכח מדבריו הקדושים דאם נעשה הפקר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ולכאורה קשה אמאי גזל בהמה והרי היא יוצאה לסקול אומר לו הרי שלך דהא נעשה הפקר כמו דאיתא בכריתות שהבאתי למעלה ואין לחלק ולומר משום דנעשה ממילא הפקר דהא הוא לא הפקירו בפירוש רק דאמרו חכמים דממילא נעשה הפקר דכל אנשים שאירע להם מעשה כזה מפקירים וא"כ ממילא נעשה הפקר, א"כ איך יכול לומר הרי שלך לפניך, אך לפי שכתבתי א"ש בס"ד דמאימתי נעשה הפקר תיכף שנגמר דינו וכיון דהשור ביד הגזלן הוה אינו ברשותו ואין הנגזל יכול להקדישו ולהפקירו להכי מצי לומר הרי שלך לפניך, אבל שם בפי"א מהלכות נזקי ממון גבי שומר דהוה ברשות הנפקד ויכול להפקיר וכיון דנעשה הפקר משום הכי אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ובזה יש לתרץ בס"ד תמיהת הקצה"ח ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפי"א מנ"מ שהבאתי למעלה דבהלכה ט' כתב דאחר גמר דין אינו יכול להפקיר ובהלכה י"ג כתב דשור הנסקל משנגמר דינו הפקירוהו בעליו כו' וזו תמיהא עצומה, ולפי זה יש ליישב בס"ד דמתחילה מיירי בעת גמר דין הי' בבית הגזלן שלא יכול להפקיר משום דהוה אינו ברשותו ואח"כ החזיר לו הגזלן שיכול לומר הרי שלך לפניך:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף