חיי אריה/אורח חיים/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אריה אורח חיים ב

סימן ב מה שהשבתי להרב ר' יואל שארקין חתן הרב דטשערניקע

ע"ד ששמע בשם אדוני אבי מו"ר הרב הגאון ר' ישראל סלאנטער זצלה"ה היתר ללמוד אצל הלאמפין בשבת לכרוך עליו נייר ולכתוב עליו שבת היום ואסור להטות:

א

אות א

אנכי שמעתי מפיו הקדוש לכרוך סביב הלאמפ ועל השרייפל ולחתום בטריוואקס על הנייר הכרוך ויסודו היה מדברי רש"י ז"ל בשבת דף י"ח ע"ב ד"ה שריק פי התנור בטיט סביב אינו מוכן לחתות. אלמא חזינן כיון דשריק ואינו מוכן לחתות מותר א"כ ה"נ כיון דמוכרך וחתום אינו מוכן להטות, ואף שהרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות שבת הלכה י"ג פירש בזה פירוש אחר הא הרמ"א ז"ל בסימן רנ"ד סעיף א' בהגה פסק כן, וגם אמר אמו"ר שלא אלמוד דבר חדש רק לחזור על מה שלמדתי מכבר. ומה שהביא בשם הרב רא"ל אשר הי' אבד"ק אמציסלאוו שהקשה דליחוש להרואין שרואין שלומד בפני הנר ולא יראה התיקון שעושין לפענ"ד לא קשה כלל ויש להביא ראי' דלא חיישינן לזה א' מהא דאיתא בחולין (דף ק"ז ע"ב) ר"ש ב"ג אומר שני אכסנאין אוכלין על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין וכן נפסק הדין ביו"ד (סימן פ"ח ס"ב) ולא חיישינן להרואין שאוכלין על שולחן אחד בשר גבינה ולא ידעו דהם אינם מכירים זה את זה דרוב בני אדם האוכלין על שולחן אחד מכירין זה את זה.

ב

אות ב

ועוד ראי' משבת (דף י"ח ע"ב) גמרא ואי שדא בי גרמא חיא ש"ד ואמאי לא נחוש להרואין שלא ידעו מזה דשדא בגרמא חי' ויש להביא ראי' בס"ד דסימן מהני מהא דנפסק הדין ביורה דעה (סימן צ"ז סעיף א') דאם שינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל עם בשר שרי וא"כ הוא הדין דאם נכתב עליו שהוא של חלב שפ"ד. וא"כ הוא הדין בכאן אם הוא מכורך סביב וגם נכתב עליו שהוא שבת קודש דשרי ללמוד לפני הנר. ואף שמצאתי שם בגליון מהגאון ר"ש איגר ז"ל דאין מועיל סימן כגון לחתוך בו אותיות פן לא ישגיח בהסימן יעו"ש לא דמי לכאן דכאן דהוא מכורך בודאי יראה הסימן דהא אינו יכול ליטול השרייפיל בידו להטות בשביל הכריכה ומכש"כ אם נכתב עליו ג"כ ומצאתי במחצית השקל (סימן ער"ה ס"ק ב') שכתב ג"כ דלמאן דמתיר במפתח מתיר ג"כ בקשר משונה יעי"ש.

ג

אות ג

והנה כבודו רבות פלפל בחכמה בדברי הב"ח ז"ל בסימן ער"ה בתחילת הסימן שרוצה להוכיח מהסוגיא דשבת (דף קמ"ט) דכולי עלמא סוברים הטעם דלא פלוג רבנן ובכל גוונא אסור, עי"ש היטיב, ולא זכיתי להבין דברי קדשו של רבינו הב"ח ז"ל שרצה להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטעם גבי גבוה שתי קומות משום שמא ישכח ויטה דקאי על עיקר הגזירה אבל כ"ע מודים לשיטות רש"י ז"ל דהטעם רק משום לא פלוג יעו"ש, הא הבעל המאור ז"ל כתב בהדיא בשבת (דף קמ"ט) דהטעם דרבא דסובר אפילו גבוה שתי קומות אסור ללמוד אינו אלא רק שמא יביא סולם ויטה, ע"ש בד"ה והני תנאי כו' רק הרמב"ן ז"ל סובר דהטעם משום לא פלוג ומשמע לכאורה שסובר כדעת הב"ח ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דשבת הטעם משום לא פלוג, ועיין בחידושי הרמב"ן ז"ל בשבת (דף קמ"ט), ודברי הרשב"א ז"ל בשבת (דף קמ"ט) מה שהביא בשם הרמב"ן ז"ל צ"ע לכאורה שנראה לכאורה שסותר להא שכתוב במלחמות, אבל הרא"ש ז"ל סובר בהדיא בעירובין (פרק יוד סימן ג') דהטעם דרבא דסובר דלא אמרינן אדהכי והכי מידכר ודחי שם הסוגיא דעירובין מהלכה בשביל זה ואעפ"כ גבי מראה פוסק כדברי הרמב"ם ז"ל דאסור במראה הקבועה בכותל וא"כ מתורץ הקושיא שהקשה הב"ח ז"ל על הרמב"ם ז"ל שכתב גבי גבוה שתי קומות הטעם שמא יביא סולם ויטה משמע היכא דאי אפשר להטות מותר וגבי מראה הקבועה בכותל פוסק לאסור יעו"ש, וכמו כן קשה על הרא"ש ז"ל דהא חד טעמא הוא כמו שחוששין גבי נר גבוה שמא יביא סולם ויטה ולא אמרינן מידכר כמו כן חוששין גבי מראה הקבועה שלא יביא איזמל או מספרים לתקן השער ולא אמרינן מידכר:

ד

אות ד

אך לכאורה קשה לי טובא לפענ"ד דלפי מה שכתב הרא"ש ז"ל בהדיא דהטעם דרבא דסובר דאסור בש"ק שמא יביא סולם ויפה ולא אמרינן דמידכר וכן מורין פשטות דברי הרמב"ם ז"ל א"כ אמאי התירו הרמב"ם והרא"ש ז"ל במראה של זכוכית כשיטות הרי"ף ז"ל הא כיון דהם סבירו הטעם דלא אמרינן מידכר צריכין לאסור גם במראה של זכוכית שמא יביא איזמל ממקום אחר ויתקן השערות כשיטות הבעל המאור ז"ל, ולא שייך לתרץ כמו שתירץ הרמב"ן ז"ל במלחמות שיטות הרי"ף ז"ל, דכל עיקר תירוצו הוא מפני שאין לאסור משום דיביא ממקום אחר דמירכר רק במראה של מתכות הקבועה גזרו מפני שאינו קבועה דהוה מין במינו אבל במראה של זכוכית דהוה מין משום שאינה מינו, אבל הרא"ש ז"ל שכתב בהדי' הטעם דרבא גבי גבוה שתי קומות משום דלא אמרינן מידכר וכן מטין דברי הרמב"ם ז"ל א"כ יש לאסור גם במראה של זכוכית, ועוד קשה לי על מה שכתב הקרבן נתנאל ז"ל בשבת פרק שואל {{ממ|סימן ב' ס"ק ב' על דברי הרא"ש ז"ל דהטעם דרבא גבי גבוה ש"ק משום לא פלוג במילתייהו הא הרא"ש ז"ל כתב בהדי' בעירובין הטעם דרבא משום דלא אמרינן מידכר ולא משום לא פלוג:

ה

אות ה

אך מכל זה נראה לפענ"ד להוכיח כדברי כבודו דצריכה לתרווייהו דהיכא דלא שייך כלל הגזירה כגון אי אמרינן אדהכי והכי מידכר לא גזרו משום לא פלוג. רק משום דלא אמרינן מידכר רק משום זה עצמו לא גזרו רבנן דהא לא שכיח כ"כ שיביא סולם ויטה או גבי מראה הקבועה בכותל שיביא איזמל ויתקנו להשער להכי גזרו משום לא פלוג למילתייהו וגזר מין אטו מינו, אבל במראה של זכוכית כיון דהוה אינו מינו לא שייך לאסור משום לא פלוג ובשביל עצמו שמא יביא מספרים הא לא שכיח כ"כ כדברי המלחמות ז"ל ולהכי שם בעירובין שפיר דחי לה הרא"ש ז"ל מהלכה דהא איכא למגזר אסקופה ארוכה אטו אינו ארוכה, אבל היכא דלא שייך לאסור כלל כגון בנר סגור או מכורך או שנכתב עליו שאסור להטות בודאי לא גזרו רבנן משום לא פלוג:

ו

אות ו

ובזה יש לומר הטעם של הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מהלכות שבת הלכה י"ג גבי ברחא ושריק הטעם דלא מצי לגלות דקשה לה זיקה, ולא פירש כשיטות רש"י ז"ל משום דאינו מוכן לחתות, משום דכיון דשייך לחתות אף דלא שכיח כ"כ גזרו משום לא פלוג, להכי פירש דלא יכול לגלות משום דקשה לה זיקה, ומוכרח מזה דהיכא דלא שייך כלל הגזרה לא גזרו משום לא פלוג וכדברי תלמידי מהר"ם ז"ל גבי נר סגור במפתח דלא שייך כלל שיחתה לא גזרו משום לא פלוג, וכן נראה ממה שהתירו הראשונים ז"ל לומר במה מדליקין גבי הנר וכמ"כ התירו ביו"כ לאמר פיוטים גבי הנר ולא חיישינן שמא יטה משום אימת יה"כ ולא גזרו משום לא פלוג:

ז

אות ז

אך קשה לי לפענ"ד לשיטות רש"י ז"ל גבי נר דגזרו משום לא פלוג א"כ גם ברחא ושריק אף דאינו מוכן לחתות למה לא גזרו משום לא פלוג, ואף דאין אנו מדמין הגזירות להדדי הא הגמרא בשבת (דף קמ"ט) מדמה הגמרא להדדי. אך יש לתרץ קצת בס"ד דלפי מה שראיתי שכתבו דלא אסור רק בנר הגבוה משום דאין כאן שינוי דגם לפעמים בחול נותנין הנר במקום גבוה ולהכי גזרו משום לא פלוג אך דלא שכיח כ"כ להטות אבל היכא דאיכא שינוי שרי כמו שהוכיח לעיל מהא דהתירו בשינוי גבי הפת שנילוש בחלב, ואפשר לומר דגבי ברחא לא שכיח כ"כ שיהי' שריק להכי התירו בשביל זה. וא"כ בנידון דידן היכא דמוכרך על הלאמפ והשרייפל וחתום וגם כתב עליו יש להתיר לפענ"ד וגם יש לצרף דעת האור זרוע הגדול בחלק שני (סימן ל"ב) שכתב להוכיח מהירושלמי שאין הלכה כרבא יעו"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף