חידושי הרי"מ/בבא קמא/פד/א

חידושי הרי"מ בבא קמא פד א

החובל - פרק שמיני דף פ"ד ע"א

רשב"י אומר כו' חיגר כו' דאלת"ה טריפה כו'. אינו מובן הדמיון בטריפה פטור משום עשאאי"ל ואין עדות שחייב. ובהרג בפני ב"ד באמת חייב כדאמר בגמ' סנהדרין ע"ח. וי"ל דהא לענין שפטור לגמרי לא שייך טעם דמשפט א' שוה כו' כמו מי שאין לו שפטור לשלם. ומה דאמר רשב"י טעם דמשפט א' הוא דלא נימא סומא משלם כדאמר לעיל בעיני קטנה. ולכך מה דאמר דאלת"ה היינו שאין סברא שסומא יסמא ויפטר. וע"ז אמר שפיר טריפה שיהרג ויהיה פטור שיודע שא"א שיהיה עדות עליו כשהורג שלא בפני ב"ד ויפטר כן בהנ"ל. והיה אפשר לפרש גם על בפני ב"ד דנהרג מ"מ גברא קטיל' הוא והוא הרג בר קיימא והאיך קרי נפש ת' נפש והפי' מה עבדינן ליה דלא מיקרי כלל שהורגין וע"כ משום דלא אפשר דאין לו יותר. כן סומא שאין לו עין פטור. דעל טריפה לא אמר גמ' פטרינן ליה רק לא אפשר אלא ע"כ מסיים דפטרינן ליה. אלא דלא משמע ליה לרש"י ז"ל לפרש כן לשון מאי עבדינן ליה והא דלא פריך גם אי ממון בלית ליה מאי עבדינן ליה. דמ"מ יש חיוב עליו וכשיהיה לו ישלם אבל סומא וכה"ג לעולם פטור:

שם ופטרינן ליה. קשה דיהיה חייב מלקות כיון דליכא תשלומין. וגם עדים זוממין מיקיים במלקות רק לענין לחייב מיתה לא חשיב מקיים כמ"ש תוס'. וי"ל דגם זה ממשפט א' שוה כו'. וזה מלקות וזה עין אינו שוה. דמשמע דאי היה הפי' ממש לא הי' לוקה ולסמא עיניו דגם זה ב' רשעיות או כמו דלא עין ונפש כו' כן לא עין ומלקות תחת עין. והיה חשיב בפי' רבתה תורה חובל לא ילקה רק עין כו' וממילא אם סומא הי' לוקה אינו משפט שוה כנ"ל. וא"ש דנקיט רשב"י דרשא דמשפט א' אף דעל פטור לא שייך מ"מ אמר סומא כו' מקיים כו' ומלקה ואינו שוה. לכאורה אי ממש ושבתו יתן מפורש ממון הוי ב' רשעיות עונש גוף וממון. י"ל כמו מוציא ש"ר דהיה כמפורש תרווייהו. ועוד דכדי רשעתו רק על מלקות ומ' ומצריך הש"ס כתובות פ' א"נ מיתה וממון ומלקות וממון לא סימא עין וממון א"א ללמוד מהתם:

דבי ר"ח תני יד ביד כו' ניתן כו' פירש"י עדים זוממין שהעידו שקטע ידו כו'. והא דיליף חובל כו' כ' פ"י דאי ממש א"כ מכאשר זמם נפקע לקטע ידם ולמה לי יד ביד ע"ש. וקשה דתוס' מכות ה' ע"ב כ' דבממון דא"נ זוממין עד שיגמר הדין מוכח רק מיד ביד ע"ש. א"כ אף אם הפי' בחובל יד ממש ג"כ צריך קרא דיד ביד שאין חייבין על קטיעת יד עד שיוגמר הדין לקטע יד חובל ודוחק לומר דבכלל חייבי מלקיות דשם דוקא מלקות מ' ע"ש. ולפירש"י שם מכות א"ש דע"כ לא בעי חייבי מלקות וגלות רק הני דלאו מכאשר זמם אבל הני דמכאשר זמם ממילא כמו דנפש תחת נפש מוכח שנגמר הדין כן כל הני דכ' גבי' לא תחוס נפש יד כו'. וי"ל גם תוס' ס"ל כן גם אי לא הוי כ' יד ביד רק מכאשר זמם דקאי אמיתה :ושם דוקא נגמר הדין כן כל החיובים דמכאשר זמם כנ"ל '.שם פצע כו' צער במקום נזק ואי ס"ד ממש כו תמוה לי הא לס"ד דממש גם כוי' ת' כוי' ממש וא"כ צריך קרא דפצע כו' שיחתכו יד החובל בסייף ולצערו במקום נזק לא בסם דג"כ פצע ממש כנ"ל. וי"ל דמה דבעי קרא לצער במקום נזק אף דסברא הוא למה יהיה פטור בשביל שקטע ידו וע"כ משום דצער אינו דבר השוה ממון לא ס"ד דלשלם וחדוש הוא וס"ד דוקא שלא יפטר לגמרי משא"כ במקום נזק אינו משלם צער שאינו ממון ובעי קרא דפצע כו' משא"כ אי נימא צער ממש שפיר סברא הוא ממילא לצערו כמו שצערו ואין חילוק בין במקום נזק או שלא במקום נזק ומיותר פצע וע"כ דכוי' לממון ופצע שישלם במקום נזק וממילא מוכח דגם עין ממון כנ"ל:

שם למיתב ליה הנך דביני וביני. מוכח דלא שייך בזה משום רשעה א' כו' דמחייב ליה לחתוך ידו ולשלם מותר הצער וצ"ל כמ"ש לעיל:

שם ורפא כו' רפואה במקום נזק כ"ה דהאי בעי אסיא כו'. וקשה מה בכך דהוא בעי אסיא מ"מ אמרה תורה שחייב לרפאות את הנחבל. וצ"ל דאין סברא שיהיה עדיף מנזק שהפסידו ממש ואעפ"כ פטור רק לינקם ממנו כן ריפוי ג"כ. ודוחק דגם עבד כנעני שלו חייב ברפוי. אך שם דממונו הוא משא"כ באחר כ"ש מנזק כנ"ל:

שם אלא במזיק כ' תוס' דהוי ככופר דרחמנא קרי' כופר מלא תקחו כו' ותנאי דלעיל כו' דוקא שם דכ' פדיון נפשו כו'. וק' כיון דגם לשאר תנאי קרוי כופר לרוצח א"א כו'. ב' שחבלו בא' לא ישלמו נזק כדבעי לעיל מ' בשור של ב' שותפים לא חצי כופר כו' ולא ב' ונראה די"ל דמוכח דאף דקרי כופר תחת עין כו' מ"מ לאו כפרה כדקי"ל בשור באדם רק ממונא דהא קי"ל ריש מכות דעדים זוממין אינם משלמין כופר שרצו לחייב משום דכופרא כפרה ע"ש ברש"י. ועיקר הטעם כיון שהיה שקר לא הי' חיוב עליו כלל ע"ש וא"כ כיון דדמי נזק כופר איך כ' בע"ז יד ביד דהפי' כשהעידו שקטע ידו וחייב דמי יד ישלמו גם הם והא אין משלמין כשרצו לחייב כופר. ועוד דהם שנים ושייך חצי כופר או ב'. ומוכח מקרא דהך כופר ממונא ולא כפרה כנ"ל. ומה"ט י"ל דגם ר"י ב"ב דסבר דמי מזיק בכופר נפש מודה כאן שדמי ניזק. אך לר"א קשה דהא מבואר לעיל ומכות ב' ע"ב דפשיטא ליה לגמ' דאי כופר ממון דלכ"ע בדניזק שיימינן רק אי כפרה פליגי בדניזק או בדמזיק ע"ש. וא"כ ר"א דסבר בדמזיק ע"כ ס"ל כפרה וא"כ למה יתחייבו עדים זוממין. וי"ל דר"א ס"ל דלא כברייתא דהתם רק דע"ז משלמין כופר כשרצו לחייב כופר. או דמוכח דממון אף שהוא דמי מזיק מדמחייבו עדים. וכן לענין ממשכנין ודוחק:

שם האי חמרא דקטע כו' דר"פ ב"ש ארבעה דברים א"ל רבא והא ה' תנן א"ל לבר מנזק קאמינא א"ל אביי והא חמור הוא כו' א"ל שלמו ליה נזקא והא כעבדא כו'. תמוה מאוד ותוס' כ' דהיה סבור שאדם הזיקו ע"ש. ואיך פסק דין שלא ידע המעשה ולא הוזכר בגמ' שטעה וגם למה הביא הש"ס כל הטעות ומה קמ"ל בזה. ואפשר לומר דס"ל לרפב"ש כמ"ד לעיל מ"ב נקי מדמי ולדות וכדשני רבא ולא שורים הדומים לאנשים כו' תם פטור ומועד חייב וכדפריך אביי גבי בושת נמי כו' וכ"ת ה"נ לימא נקי מדמי ולדות ובושת כו'. ולא חייש להך פירכא דחד מינייהו נקיט. ע"ש וכמ"ש תוס' ד"ה כתב דמתני' דשור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות כר"ע אתי' או בתם. וממילא סבר דגם מה שאינו משלם ד' דברים ג"כ כר"ע והוא ס"ל כריה"ג וחייב ד"ד מועד כנ"ל. ומ"מ גם לדידיה דוקא שורו דומיא דידיה דמתכוין ובשור פיקח כדאמר לעיל ל"ה מי איכא כה"ג כו'. ולכך א"ל אביי אף לסברתך הא חמור הוא כו' ולכ"ע אינו משלם אלא נזק. עוד אפשר דקשה למה אמר לבר מנזק קאמינא ולא אמר באמת ה' דברים. וי"ל דסבר כיון דיש ק"ו דשור יהיה חייב ד' דברים לעיל כ"ו רק דאמעיט מאיש כו' מום בעמיתו כו' או מזה לרבנן לעיל לג' וזה במקום נזק י"ל דלא אמעיט רק היכא דמשלם נזק דבהכי מיירי הך קרא ומשלם עוד ד' דברים ואמעיט שור כשמשלם נזק פטור מד' דברים ולכך אמר במשנה שור א"מ אלא נזק כו'. וכן לגמרי שלא במקום נזק כ"ש דפטור כמו כשמשלם נזק כמ"ש תוס' כו' ע"ב. אבל כשיש נזק ואינו משלם כגון קטע ידיה דלאו אורחיה וקנס שאין דנין ולא מחייב כלל בלא ב"ד שוב חייב ד"ד דלא אפשר ללמוד משלא במקום נזק כמ"ש תוס' הנ"ל. ושפיר אמר רפב"ש דסבר רק קנס לא מגבינן בבבל א"ל שומי ליה ד' דברים כו' וא"ל רבא ה' תנן אמר לבר מנזק דקנס ומה"ט חייב ד"ד. ודחי אביי דא"מ אלא נזק אף במקום נזק ופטור. ולכך א"ל אח"כ שומו ליה נזקיה היינו דאי תפיס דמקודם לא הי' רוצה שישומו נזקו לענין תפיסה דיפסיד הנחבל דכשיהי' חיוב נזק ע"י תפיסה לא ישלם ד' דברים. רק כשדחה אביי דגם שפטור אינו משלם ד"ד. א"ל לשיימו' נזק לתפיסה כנ"ל:

ולפי' תוס' י"ל כיון דהזכיר הגמרא דא"ל אביי והא חמור הוא וחמור א"מ אלא נזק הוי כהזכיר שהיה סבר ר"פ דאדם הוי דאל"כ לא היה אומר אביי אלא והא חמור אמא"נ וי"ל דסבר רפב"ש דדוקא נזק קטיעת אבר לא שכיח אבל כל ד' דברים שכיח שלא במקום נזק וממילא לא מגרע ע"י דאיתרמי במקום נזק ודנין ולא ס"ל כהחילוק דגזילה ע"י חבלה או דלא דמי כמ"ש בש"ע. וסבר דאף בושת וצער דלית ח"כ דנין כיון דיוכיח כדסבר ר"ח דשלח לר"נ לפנדא דמרא כו ולכך אמר שומו ד"ד ורבא הי' סבור דהשומא כדי שיועיל תפיסה והקשו לו הא ה' תנן וא"ל לבר מנזק קאמינא היינו שומא לגבות וא"ל אביי כו'. אמר שומא כדי לתפוס כו'. ושפיר קמ"ל הגמרא בהך טעות דנ"מ לדידן לענין שבת וריפוי דשכיח ואית בי' ח"כ דדנין גם כשהוא ע"י קטיעת אבר דאינו מגרע כנ"ל. דבסברא זו לא נחלקו על ר"פ כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף