חידושי הר"ן/עבודה זרה/יא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד - מהדורה קמא רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
לא חשו להם חכמים משום בשר נבלה פי' רש"י ז"ל לא חיישינן דילמא אדמהדר אפיה ישראל שקל עכו"ם נבלה מקדירה שלו ושם בקדירת ישראל. ובלישנא דרבא פי' האי לא חשו לאו לבשר נבלה קאמר דניליף מינה דכוותה דלא ניחוש לדמי ע"ז דהא לא דמו דהתם לית לי' הנאה לעכו"ם דנישדי נבילה ומסתפי דאי חזי לי' ישראל תבע לי' בדינא. אבל הכא עכו"ם מתכוין לעשות רצון חבירו. הלכך לדמי ע"ז ודאי חיישינן אם לא שראינו שמתוך תיבתו לקחן ואין פי' מחוור דהיכי טעי אביי לדמויי הך חששא דנבלה לדמי ע"ז ביד עכו"ם דודאי לנבלה ליכא למיחש כלל דלעולם לא חיישינן שיחליף העכו"ם או יערב אלא כשיש לו תועלת בדבר. אבל כשאין לו תועלת בדבר לא חיישינן שיחליף או יערב כדי להעביר הישראל והראי' מדאמרי' לקמן בפרק אין מעמידין [ד' ל"ד] קסטא דמוריתא בלומא קסטא דחמרא בארבע לומי וכי תימא חיישינן שמא יחליף כחושה בשמינה, הא אסיקנא בפ"ק דחולין [ד' ד'] דבין ליין בין לשאר איסורי סגי ביוצא ונכנס. ואפי' לאביי דאמר התם יוצא ונכנס לכתחי' לא. מ"מ בעומד על גביו סגי והכא הרי שניהם שם וכל אחד משמר את שלו:
והנכון בשמועה זו מה שפי' בה הרב ר' יונה ז"ל דהכי קאמר לא חשו משום בשר נבלה כלו' לא חיישינן שמא מתוך שהקדירות סמוכות כל כך יטעה העכו"ם שיהי' סבור לתת נבלה לתוך קדירתו ונותנה לקדירה של ישראל. ואע"פ שמתוך סמיכותן דבר זה קרוב. והי' ראוי לחוש עליו ואם היינו חוששין בזה לא היינו מתירים מפני שישראל יוצא ונכנס או עומד על גביו. (ולא) [דלא] שרי כה"ג (אבל) [אלא] במידי דעכו"ם מירתת אבל במה שעושה שלא מדעת לא. ואפ"ה לא חיישינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ה"נ לא חיישינן משום סמיכות המקומות לדמי ע"ז, ורבא נאיד מטעמא דאביי משום דס"ל דדמי ע"ז ביד עכו"ם מותרין כדמסקי' בפ' השוכר [ד' פ"ד] הילכך ליכא למימר לא חשי משום דמי ע"ז דאפילו בידוע מותרין הן וס"ל נמי דמנבלה ליכא למילף למשרי משא ומתן ביום אידם דודאי כשנותן עכו"ם בשר לקדירה שלו מכוין הוא שלא יתננו אלא לקדרה שלו שהרי יש לו קפידא בדבר אלא מאי לא חשו משום בשולי עכו"ם דניחוש דילמא קודם שנתבשלה קדירת ישראל כמאכל בן דרוסאי מסלק אותה העכו"ם מעל גבי כירה שסבור הוא לסלק את שלו שהרי אין לו קפידא בכך. ואפ"ה לא חיישינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ה"נ לא חשו משום יום אידם מפני סמיכות המקומות. ורבה בר עולא נאיד מאוקימתא דרבא משום דס"ל דאע"ג דלא חיישינן לבישולי עכו"ם. הי' לנו לחוש ליום אידם ואפי' לפני אידיהם דאיסור בישולי עכו"ם קיל טפי דלית לי' דררא דאסורא דאורייתא. משא"כ ביום אידם ואפי' בלפניו דחיישינן דאזיל ומודה. אלא דילפינן מצנורא שאע"פ שיש לו עיקר בדאו' לא חיישינן כיון דלא שכיח. ה"נ לפני אידיהן אע"ג דאית לי' עיקר בדאורייתא כיון דלא שכיח מילתא לא חיישינן. אבל ביום אידם עצמו דשכיח טובא שבני חוצה לה נגררין אחר תוכה חיישינן. ולדברי כולם למדנו דישראל ועכו"ם ששפתו קדרותיהן זו אצל זו אין חוששין לה לא משום נבילה ולא משום צנורא ומשום תערובת טעמים נמי ליכא למיחש ואפי' למאן דפסק כרב דאמר בפרק כיצד צולין דבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה אסור משום דריחא מילתא היא. דהנ"מ בצלי אבל בקדירה לא. וכ"ש לדעת ר"ת ז"ל שכ' דאפילו בצלי לא אסרו אלא בתנורין שלהן שהיו צרים ואין הריח יכול להתפשט אבל בתנור רחב לא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |