חובות הלבבות/שער הבטחון/ו
|
< הקודם · הבא > |
והראשון מאופני התשובה עליו, שנאמר לו, אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא ושאיננו מאמין בגודל עצמתו, אשר חשך אור שכלו וכבה נר תכונתו, בגבור אפלת תאותו עליו, הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מרעך וחברך, אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו עוברת עליך, אבל השכיר כשהוא משתכר אצל בני אדם, אין טוב למשכן שוכרו בשכרו קודם עבודתו, וכ"ש העבד שלא ימשכן אדוניו קודם עבודתו לו בפרנסתו, קל וחומר הנוצר, שלא ימשכן יוצרו קודם עבודתו לו, ומן התימה, כי עבודת העבד לאדוניו על מנת שיפרע לו שכרו אחר עבודתו גנאי הוא, כמו שאמרו (אבות א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו', כל שכן שיעיז פניו לבקש משכון בפרנסתו קודם עבודתו, ובדומה לזה אמר הכתוב (דברים לב ו) הלה' תגמלו זאת וגו'.
והשני, שכל המקבל משכון מחברו יש לו קיצבה ולבקשתו תכלה, אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו, כי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם, ואילו היה לו ממון כפלי כפלים ממה שיספיק לו, לא תנוח נפשו, מפני שקיצם נעלם ומידת ימיהם אינה ידועה, והוא סכל כמה שבקש, מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שעור.
והשלישי, שהממשכן את חברו, איננו ממשכן אותו אלא אם לא קדם לו עליו חוב שהוא חייב בו, ואינו משה בו משאת מאומה, והדין עמו, אבל אם קדמו לחברו עליו חובות שהוא חייב בהם, וידע שיש לו עליו חובות ראויות, אין לו לבקש ממנו משכון בשום פנים, ולא יהיה ראוי לקחתו ממנו אפילו אם יתנדב בו הממושכן, כל שכן הבורא, שיש לו על האדם מן החובות הראויות, מה שאילו היו מקבצים מעשי כל בני אדם בכל ימות העולם לאיש אחד מהם, לא היה מספיק הכל לגמול טובה אחת מטובות הבורא עליו, ואיך לא יתבייש זה העז פנים לבקש מן הבורא שיקדים טובות גדולות על מה שקדם לו אצלו, ויכבד החוב עליו, ושמא לא ישלם לו מה שנדר לו מן העבודה בעבור כלות ימיו ובוא קצו, והיה אחד מן החסידים אומר לבני אדם, בני אדם, היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה, וכן במה שאתם חייבים אחריו בשנה ושנים, אמרו לו, היאך יתכן שנהיה נתבעים בחובות הימים שאין אנו יודעין אם נחיה עד שנגיע אליהם ויחייבנו בהם, אבל אנו חייבים עבודה ידועה בזמן ידוע, וכאשר נגיע לזמן נתחייב בעבודה, אמר להם, וכן ערב לכם הבורא יתברך לכל זמן ידוע טרף ידוע, ועליכם בו עבודה קבועה, וכאשר איננו תובע אתכם בעבודה קודם עתה, כן ראוי שיהיה בפניכם בושת, ימנע אתכם מלבקש טרף שלא הגיע עתו, ומדוע אני רואה אתכם מבקשים ממנו טרפי שנים באות, אינכם יודעים, אם ימיכם יגיעו אליהם, ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדיין מאשה ובנים, ולא יספיק לכם המזון לבדו, אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערובים לכם, ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד, אלא שאינכם מחשבים עם נפשותיכם במה שהתעלמתם מן העבודה במה שעברו מן הימים אשר לא התעלם מהשלים לכם טרפם בם.
והרביעי, כי הממשכן את חברו הוא ממשכן אותו לאחת משלש עילות, אחת מהן שמא יעני ולא תשיג ידו, והשנית, שמא יקפוץ ידו על מה שיש אצלו ולא יוכל להפרע ממנו, והשלישית, מפני שהוא ירא שמא ימות או שלא ימצאהו, והמשכון רפואת המדוים האלה בין בני אדם, ואילו היו בטוחים בני אדם קצתם בקצתם מאלה השלש מידות, היה גנאי להם למשכן מבלי ספק, והבורא יתברך, אשר לא יאותו לו אלו המידות יותר, הוא גנאי גדול ומופלא שימשכנו אותו, וכבר אמר הכתוב (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב וגו', ואמר (דברי הימים-א כט יב) והעשר והכבוד מלפניך.
והחמישי, כי הממשכן את חברו תנוח נפשו במשכון, מפני שהוא מקוה להפרע ממנו וליהנות בו או בתמורתו, אבל מי שיחשוב כי כאשר יקדים לו הבורא די שפקו תנוח נפשו מצד העולם, טענתו שקר, מפני שאיננו בטוח בהשאר הממון אצלו, שאפשר שיקרהו פגע מן הפגעים המבדילים בינו לבינו, כמו שאמר הכתוב (ירמיה יז יא) בחצי ימיו יעזבנו, ומה שטענו ממנוחת נפשם בהגיעם אל חפצם מהון העולם, כזב וסכלות מהם בבקשותם, כי אפשר שיהיה סיבה חזקה לטרדת לבם ולצער נפשם, כמו שאמרו רז"ל (אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה.
והששי, כי המקבל משכון מחברו, אילו היה ברור לו שיפרעהו קודם זמנו ויגמלהו תחת המתנתו כפל מה שיש לו אצלו לחסד עליו, לא היה ממשכן אותו בשום פנים, והבורא יתברך, אשר ידענו מנהגו הטוב עמנו וטובו הגדול עלינו חדשים גם ישנים, ושהוא גומל על מעשה הצדקה והעבודה במה שאינו עולה בדעת, כל שכן שיסופר, כמו שכתוב (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, יותר הוא גנאי גדול שנמשכן אותו.
והשביעי, כי הממשכן את חברו, אינו ממשכנו אלא אחר שהוא יכול למלאות מה שמשכנו בעבורו מהון העולם, אבל הממשכן הבורא ית' בהקדמת הטובות אליו, אין לו יכולת לשלם העבודה עליהן, ולא מובטח לפרוע מה שיש עליו מן החובות הישנות, כ"ש החדשות, שהאדם הצדיק איננו פורע חובות טובת האלהים עליו אלא בעזר האלהים לו, כמו שאמר אחד מן החסידים בתשבחותיו, ואף המשכיל היודע אותך לא במעשהו יתהלל, כי אם בשמך וברחמיך, אשר הכינות את לבבו לדעת אותך, כי בך יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל לאמר (תהלים מד ט) באלהים הללנו כל היום וגו'.