זרע יצחק/פאה/א
|
|
א[עריכה]
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן וכו'. בתי"ט בשם ירושלמי למה לא תנינן תרומה עמהון ע"ש כמה תירוצים, ותירוץ אחד דתרומה כשמוסיף עושה עבירה שמערב טבל בתרומה ע"ש. וכתב התי"ט וקשה דהיינו דוקא לאחר שהפריש התרומה כשיעור אסור להוסיף אבל בתחלה מותר ליתן כל מה שירצה רק שיהא שייריה ניכרים וצ"ע. ולענ"ד נראה דלא יכול למיתני תרומה משום דצריך למיתני ותרומה דוקא בתחלה ולבסוף אסור לכך לא תני לה כיון דלא מיתני תרומה סתם. וכתירוץ הראשון שמביא התי"ט בשם הרמב"ם וק"ל: אלא הא קשיא הא גם פאה אם נתן פאה כדינו והוסיף אחר כך חייב העני ליתן מעשרות ממה שמוסיף והאיך תני פאה לתירוץ הנ"ל, ונ"ל דגבי תרומה כשהפריש בשעת חיובא כשנתמרח אז אסור אחר כך ליתן עוד תרומה, אבל פאה אף כשנתן פאה בשעת חיובא רשאי גם להפרש עוד פאה דהיינו בעוד בקמה לכן פאה אין לו שיעור וק"ל:
שם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. פירש הרב דדוקא גמילות חסדים בגופו אין לו שיעור אבל בממונו יש להם שיעור כדתניא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ע"כ. ואי' בש"ע הלכות סוכה דדוקא במצות עשה אבל במצות לא תעשה אם אמרו לו שיעבור עלי' או שיתן כל ממונו צריך שיתן כל ממונו ולא יעבור. ויל"ד מנ"ל הא שיתן כל ממונו עבור לא תעשה, ואי משום דכתיב בכל מאדך הא זה כתיב בע"ז ומנ"ל בשאר איסורים דקילא, ואי מסברא או שיש לו איזה לימוד ממקום אחד אם כן למה לי גבי ע"ז ובכל מאדיך הא ק"ו הוא משאר מצות. ונ"ל דודאי ליכא שום לימוד על זה בשאר מצות רק מדכתב בע"ז נפשך ומאודיך ובשאר מצות כתיב וחי בהם ולא שימות שמע מינה דחלוקים שאר מצות מע"ז לענין נפשך, ומוכח הא דלענין מאודיך שניהם שוים שצריך למסור כל ממונו דאלת"ה קשה ל"ל וחי בהם בשאר כיון דלא כתיב ובכל נפשך אלא בע"ז, אלא ע"כ לחלוקא אתא וק"ל:
שם. פירש הרב שיתן חומש מהריוח שירויח. ר"ל מן הקרן מחויב ליתן פעם ראשונה כשיבא לידו ומשם ואילך יתן רק מהרווחים וזה נ"ל פירוש הפסוק: איש כמתנת ידו כברכת ה' גו'. ויל"ד ל"ל שני כ"ף הדמיון כמתנת כברכת, וע"פ הנ"ל מתורץ כמתנת ידו הוא פעם ראשונה יתן ממה שנתן לו ה' דהיינו הקרן. ואחר כך כברכת ה' הוא הריוח וק"ל. וברש"י בחומש: כמתנת כברכת, מי שיש לו אוכלים הרבה ונכסים מרובים יביא עולות מרובים ושלמים מרובים. ולכאורה תמוה הלא בגמרא דחגיגה איתא עוד ב' בבות: מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין יביא שלמים הרבה ועולות מועטין ולהיפך יביא עולות הרבה ושלמים מועטין. ורש"י כתב רק בבא א'. אמנם י"ל דכוונתו ג"כ לתרץ שני כ"ף הדמיון דהיל"ל מתנת ידו כברכת ה', לכן פי' דבא ללמד מי שיש לו כו' דיביא קרבן כמתנת וכברכת דהיינו אוכלים מרובים ונכסי' הרבה יביא שלמים מרובים ועולות מרובים וק"ל:
שם. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. בגמרא מסכת שבת דף קכ"ו הקשו מהמתניתין על ר' יוחנן דאמר ששה דברים שאוכל מפירותיהן כו' ואלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חבירו לכף זכות. ומשני הני בהני שייכא. ופירש"י הכנסת אורחים וביקור חולים היינו גמילות חסדים, והשכמת בית המדרש וגידול בנים לתלמוד תורה היינו תלמוד תורה, והדן את חבירו לכף זכות בכלל והבאת שלום דמתוך זה שלום ביניהם, ועל עיון תפלה כתב רש"י שהוא ג"כ בכלל גמילות חסדים דכתיב גומל נפשו איש חסיד (משלי יא) ע"כ. והר"ש סיים דכתיב גומל נפשו איש חסיד, ונפש היינו תפלה דכתיב גבי חנה ואשפוך את נפשי לפני ה' עכ"ל. והוא תמוה הא בכל המצות שאדם עושה הוא גומל חסד לנפשו. ונ"ל כמ"ש דאדם המתפלל לא יתפלל על עצמו בלבד בעבור חיים או עושר דאז השטן מקטרג ומזכיר עוונותיו רק יתפלל גם על הציבור לשון רבים שיתן לנו כו'. וכן איתא בזוהר על פסוק שאמרה שונמית בתוך עמי אנכי יושבת ע"ש. ובגמרא אי' תכין לבם תקשיב אזניך, אם אדם מעיין בתפלה הקדוש ברוך הוא עונה לו, אם כן בהעיון תפלה גומל חסד גם לאחרים כיון דהקדוש ברוך הוא עונה אותו ובתפלתו נכלל גם אחרים כנ"ל לכן הוא בכלל גמילות חסדים וק"ל:
ועוד י"ל דלהכי לא תני ועיון תפלה משום דאיכא תרי מיני עיון תפלה, על האחד הנ"ל אמר במתניתין שאוכל מפירותיהן, ותו איכא עוד חדא עיון דאמרו בגמרא דראש השנה דף ט"ז דמזכירין עוונותיו של אדם. ופירש התוספות דמעיין בלבו ואומר בלבו שבודאי יעשה הקב"ה בקשתו לכן מזכירין עונותיו משא"כ אם אינו מהרהר בכך אזי אוכל מפירותיהן, ולפ"ז לא מצי למימר סתם עיון תפלה רק לפרש איזה עיון לכך לא מיתני ליה כמ"ש הרמב"ם לעיל גבי תרומה וק"ל: וברש"י רבי יהודה לפרש אתי דהנך ששה בכלל ג' דקתני במתני' ואיתא נמי לכיבוד אב ואם ע"כ. ולא קשה למה לא חשיב כיבוד אב ואם די"ל דבכלל הכנסת אורחים הוא וכש"כ הוא דאם מכבד אורחים ק"ו שיכבד לאביו ואמו וק"ל:
שם. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. בתוספות יום טוב בשם הרמב"ם כי בתלמוד יזכה לכל זה ומביא לידי מעשה. ונראה שרוצה ליתן טעם למה שקול כנגד כולם או שרוצה לתרץ הא ת"ת אינו רק בין אדם למקום ואם כן אמאי אוכל מפירותין בעוה"ז לכן אמר שמביא לידי מעשה ובמעשה איכא בין אדם לחבירו וק"ל:
ולי נראה דקשה למה לא תני ולימוד תורה מאי ותלמוד אלא ר"ל שלומד לאחרים לכ"א ותלמוד פועל יוצא שלומד לאחרים וא"כ ג"כ בין אדם לחבירו וק"ל: