הר המוריה/תמידין ומוספין/ה

הר המוריה ‏ תמידין ומוספין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בכל

יום וכו'. סוכה נ"ה ב' נ"ו א' מנחות מ"ט א' נ' א' נ"ט א' ע"ו א' צ' א' צ"ה ב' צ"ו א' צ"ז א' צ"ט ב' ק' א' תוספתא שם פי"א ובתו"כ אמור פי"ח.

ב

שתים

עשרה וכו'. עיין סוכה שם ויומא י"ח א' מנחות ע"ו א' ב' צ"ז א' תוספתא פי"א יעו"ש.

שני

עשרונים וכו'. זבחים נ"ז ב' מנחות ע"ו ב' ע"ז ב' ועיין תו"כ צו פי"א פרשה ז' ובאמור פי"ג ופי"ח שם יעו"ש.

שני

סדרים וכו'. מפורש בתורה ובמנחות י"ג ב' י"ד ב' ט"ו א' ט"ז א' ב' י"ז א' י"ט א' כ"ז א' צ"ז א' צ"ח א' ותוספתא שם ובתו"כ שם.

שלש

קנים וכו'. שם במנחות צ"ז א' ובתוספתא שם ושם מבואר דהעליונה היתה מונחת על שני קנים יעו"ש היטיב וכ"ה בתו"כ אמור פי"ח ועיין לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הט"ו.

וסומך

כל וכו'. עיין לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הי"ג יעו"ש היטיב מש"כ שם.

בצד

כל וכו'. שם צ"ו א' וכאבא שאול ושם צ"ח א' כר' ועיי"ש ס"ב א' ועיין בתוס' סוטה ל"ז א' ד"ה האי על וכו' (ודע דסוגיא דמנחות צ"ד ב' אזלא אליבא דת"ק ודו"ק) והתימה על מרן ז"ל שכתב שלכן פסק רבינו כאבא שאול משום דשם ס"ב א' פסק רבי כמותו לענין הנפת לחם וכבשים יעו"ש תיפוק ליה דשם צ"ח א' פסק רבי בזה גופיה כוותיה ואולי דאין להוכיח משם דהלכה כרבי רק שם ס"ב א' מדמפרשי אמוראי אליבא דרבי מסתמא הלכה כוותיה ופשוט וע"ע מנחות כ"ז א' ובסנהדרין י"ג ב' משמע דר"ש ור"י תרווייהו ס"ל דעל בסמוך משמע יעו"ש היטיב וע"ע פסחים ס"ד ב' ובירושלמי פסחים פ"ז ה"ב יעו"ש ועיין בתו"כ אמור פי"ח וז"ל והיתה ללחם אינה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכים שיש להם שוליים ונותנן ע"ג השלחן כדי שלא יבצעו את הלחם ועיין בקרבן אהרן שם והבן ועיין מש"כ לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הט"ו יעו"ש היטיב.

כלי

שיש וכו'. שבת קל"ג ב' פסחים כ"ד ב' נ"ח א' ס"ד ב' יומא ל"ג א' ל"ד ב' מגילה כ"א א' זבחים י"ד א' ק"י א' מנחות ז' א' ח' א' ט' ב' י"ג ב' י"ד ב' ט"ז א' ב' כ' א' כ"ז א' צ"ד ב' צ"ו א' צ"ז א' צ"ט ב' ק' א' מעילה ט' א' תוספתא דמנחות פ"ג פ"ד פי"א ובתו"כ שם ועיין מדרש רבה במדבר ד' או שנתן לבונה בלא בזיכים יעו"ש וכצ"ל בתוספתא פי"א וכמו שהגיה התוספת בכורים יעו"ש היטיב.

ושוליים

היו וכו'. פסחים ס"ד ב' ותוספתא פי"א דמנחות ובתו"כ אמור פי"ח ונ"ל כי זה תלי אם נימא דעל סמוך היה להם שוליים ואם נימא דעל ממש א"כ היה מונח בתוך הלחם ממש כמו דאיתא במנחות צ"ד ב' א"כ י"ל דלא היה לבזיכין שוליים והבן.

ג

מעכבין

זה וכו'. מנחות כ"ז א'.

הבזיכים

מעכבין וכו'. שם.

והסדרים

והבזיכין וכו'. שם ובתו"כ אמור פי"ח.

בלחם

הפנים וכו'. מנחות מ"ט א' נ' א' תוספתא שם פ"ז ספרי פינחס פיסקא קמ"ג ועיין בלח"מ מש"כ בזה והו"ל להקדים ולכתוב לעיל פ"ג הי"א יעו"ש ויש לדחוק.

מוציאין

את וכו'. כ"ז מבואר בשבת קל"ג ב' ומנחות צ"ט ב' ותוספתא שם פי"א ותו"כ אמור פי"ח.

שמוציאין

הוא וכו'. שם ושם ובסוכה נ"ו א' וביומא י"ח א'.

הנכנסת

והיוצאת וכו'. שם ביומא ושם בסוכה ודע כי בתוספתא דמנחות פי"א איתא וז"ל כיון שהוקטרו שני בזיכין נותנין חצי חלה לכל משמר ומשמר והן חולקין ביניהן עכ"ל מבואר מזה שהיו נחלקין לכ"ד משמרות בחד והיה מגיע לכל משמר חצי חלה וצ"ל דזה היה בזמן שחל שבת בתוך הרגל או שחל שבת בין מלפניו או לאחריו יום א' כמבואר פ"ד ה"ב יעו"ש.

ד

ארבעה

כהנים וכו'. כ"ז מבואר בשבת קל"ג ב' מנחות ז' א' שם צ"ט ב' תוספתא פי"א שם.

עומדין

בצפון וכו'. כעין זה לעיל פ"ד הי"ב יעו"ש וחד טעמא להו כמש"כ רש"י ז"ל ועיין לח"מ מה שהקשה כאן יעו"ש היטיב ולפי מש"כ לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הי"ב לק"מ יעו"ש היטיב והבן.

אלו

מושכין וכו'. שם במשנה במנחות צ"ט ב' מחלוקת ת"ק ור' יוסי ופסק כת"ק וכתב שם התוס' יו"ט בד"ה ר' יוסי אומר וכו' וכוותיה סתם לן תנא בספ"ב דמגילה כמש"כ שם ואפ"ה פסק הרמב"ם בפ"ה מתמידין כת"ק ונ"ל משום דהכא עיקר דמילתא התם אגב גררא וכיון דהכא עיקר דמילתא אית לן למיפסק כת"ק דהכא עכ"ל וכתבו התוס' חדשים ע"ז וז"ל וקשה כה"ג הוי הלכתא פסיקתא כדאי' בב"מ גבי כל המשנה וכו' (ועיין רא"ש פ"ק דברכות סי' ט' ותראה דלק"מ וע"ע מנחות ס"ו א' תוס' ד"ה זכר וכו' יעו"ש היטיב וע"ע ברא"ש פסחים פ"י סי' ל"ח יעו"ש היטיב אבל מרבינו לקמן פ"ח מהל' קרבן פסח הי"ד משמע דס"ל דהלכה כסתם דמגילה יעו"ש היטיב) אלא נ"ל דבשבת פי"ט מ"ב סתם כרבנן כדאיתא שם בש"ס עכ"ל והנה תירוץ אינו עולה יפה כלל דהא התם בשבת קל"ג א' אינו מבואר במשנה דציצין שאינן מעכבין אם פירש אינו חוזר עליהם ובמשנה שם ליתא לדין זה רק איתא שם כל צרכי המילה עושין בשבת ואמרינן לאתויי מאי וקאמר דאתי לאתויי דכל זמן שלא פירש חוזר אף על ציצין שאינן מעכבין יעו"ש ופשיט לה מברייתא אבל במשנה אין מבואר זה ואיכא למימר דמרבה בכל ענין דחוזרין עליהן אף שפירש והו"ל לומר דלהכי הלכה כוותיה משום דבברייתא איסתים כרבנן אבל במשנה י"ל דמרבה בכל ענין וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כיון דבספ"ב דמגילה סתם לן המשנה כר' יוסי כוותיה הו"ל למיפסק.

אמנם מה שתפסו במוחלט דבמגילה סתם לן תנא כוותיה לא נראה לענ"ד ואמרתי להעתיק מש"כ בחי' למגילה שם. איתא שם בגמרא כ"א א' זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום זה הכלל לאיתויי מאי לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין וכר' יוסי דתניא ר' יוסי אומר סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום עכ"ל ותמוה טובא הא גם לרבנן אתי שפיר הן אמת דס"ל טפחו של זה בצד טפחו של זה ומוכרח להיות הסידור והסילוק בבת אחת אבל מ"מ שניהם יחד כשרין להיות כל היום וא"כ אמאי דחיק לומר דאתיא כר' יוסי ומצאתי שבהגהות הגאון ר"א לנדא תמה בזה. ב' קשה דאם נימא דאותה משנה אתי כר"י ולא ת"ק א"כ כיון דרבינו פסק כת"ק א"כ לא ס"ל כאותה משנה וא"כ למה העתיק אותה משנה לעיל פ"ד מהל' מעשה הקרבנות ה"ו (וכבר הרגיש זה בעל הלח"מ שם יעו"ש היטיב ומה שתירץ הוא דוחק). ג' יש לדקדק דלמה איתא שם בש"ס לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין הא כיון שהסילוק הוא קודם להסידור א"כ הו"ל לומר איפכא לאתויי סילוק בזיכין וסידור בזיכין. ד' יש לדקדק דרבינו שם כתב בפי' המשנה וז"ל ואמר דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סידור בזיכין והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחה"פ כמו שיתבאר במנחות עכ"ל ויש לדקדק למה דלג הסילוק ולא כתב רק הסידור לבד.

לכן מכל הלין טעמי נראה לענ"ד ברור דרבינו מפרש לה דאותה משנה אתיא ככו"ע וכך שיעור דברי הש"ס דלאתויי סידור בזיכין אתי והיינו לרבנן דכשר כל היום וממילא ידעינן מזה ג"כ הסילוק דטפחו של זה בצד טפחו של זה (ונקט סידור לפי שזה עיקר מצותו וטפי עדיף מהסילוק דלכן המסדרים עומדים בצפון א"נ לכן נקט סידור מקודם להעיר המעיין שיבין כי בכוונה הפכו הסדר וכמש"כ והבן. וכעין זה אי' בב"מ מ"ח א') וסילוק בזיכין וכר"י ור"ל דלר"י אית לן לאתויי ג"כ סילוק בזיכין דלא תלי זה בסידור כיון דזה כשר שיהי' נפרד זמן רב מהאחר ולכן רבינו שפסק כת"ק א"כ יפה עשה שלא העתיק הך דסילוק בזיכין כיון שפסק כרבנן א"כ הוי בכלל סידור והשתא אתי שפיר דהעתיק לעיל פ"ד מהל' מעשה הקרבנות הך דמצותן ביום כשר כל היום משום דאתיא אליבא דכו"ע ודו"ק היטיב בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה' והשתא ממילא לא סתם לן תנא בשום דוכתא דהלכה כר' יוסי וא"כ יפה עשה רבינו שפסק כאן כת"ק וקושיית התוס' יו"ט לק"מ והבן. ועיין תוספתא פי"א דמנחות וז"ל ר' יוסי אומר אפילו פירקו ישנה בבקר והכניסו חדשה בין הערבים אפילו בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה אין בכך כלום ומה ת"ל לפני ה' תמיד כדי שלא ילין השלחן בלא לחם עכ"ל וצ"ע בזה עיין מנחות צ"ה א' שם מבואר דנפסל ביוצא וכ"ה שם י"ב ב' ואם ר"י לשיטתו ס"ל דאין נפסל ביוצא א"כ שפיר עשה רבינו שלא פסק כן מחמת סוגיות הללו. ודו"ק.

ה

שלחן

זהב וכו'. עיין לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הט"ז יעו"ש.

ואח"כ

מחלקין וכו'. עיין לעיל פ"ד ה"י יעו"ש.

החלות

מתחלקות וכו'. ומנחות צ"ט ב'.

ו

ארבעה

ועשרים וכו'. עיין מנחות ע"ו ב' ועיין לעיל פ"ז מהל' איסורי מזבח ה"ד איזו חטים ראויין למזבח יעו"ש.

ושפין

אותן וכו'. עיין פסחים ל"ז א' ועיי"ש פ"ז מאיסורי מזבח ה"ה יעו"ש.

באחד

עשר וכו'. מנחות שם ע"ו ב'.

הואיל

שנעשו וכו'. הך שלא הוציאן מכ"ד סאין מבואר שם בש"ס ריבה במדת סאין שלהם או שמיעט במדת סאין שבהם כשרות וכמש"כ מרן וכ"ה בתוספתא שם פ"ח אמנם הא דמיעט בנפות אין מבואר לו מקום וכן לקמן בפ,ח ה"ה לא הזכיר רבינו דין דמיעוט הנפות יעו"ש היטיב שוב ראיתי שהתוס' יו"ט הרגיש בזה וי"ל דטעם רבינו לפי שר"ש ס"ל דלכתחלה ג"כ לא היו מקפידין על המנין של הנפות ולכן די לנו שנאמר שת"ק לא קאמר רק לכתחלה ולא בדיעבד והבן.

ז

ואפייתן

בפנים וכו'. משנה מנחות צ"ה ב' ומסיק שם בש"ס בקושייא דכיון דתנור מקדש ואמטו להכי בעינן אפייתן בפנים וא"כ יפסלו בלינה ואמאי אין דוחין את השבת יעו"ש היטיב וכתבו התוס' דתברא מי ששנה זו לא שנה זו יעו"ש היטיב וא"כ קשה על רבינו ז"ל דפסק כאותה משנה גם יש לעיין כיון דרבינו ס"ל דמדת יבש נתקדשה וכמש"כ רבינו לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הי"ט וא"כ אמאי ס"ל דלישתן ועריכתן היה בחוץ הא בפנים הו"ל להיות וכן הקשה הלח"מ וכן יש להקשות אמש"כ לקמן בפ"ח ה"ז לענין שתי הלחם יעו"ש היטיב אמנם רבינו כ' שם בפי' המשניות וז"ל הסבה שמחמתה מותר ללוש מנחה חוץ לעזרה ולא יהא מותר לאפות אלא בעזרה לא נתבארה בגמרא רק נתקשה למה הוצרכו לאפות בעזרה ולא הוצרכו ללוש עכ"ל ומשמע דהדין דין אמת רק דלא ידעינן הטעם בזה אבל בלינה דלמה לא פסלה כיון דנתקדשו בתנור יש לעיין בזה.

והנה בשתי הלחם י"ל דלא נתקדשו בקדושת התנור דשחיטת הכבשים הוא דמקדשי לה כדאיתא לקמן פי"ז מהל' פסולי המוקדשין הי"ח ועיין במנחות ט"ז ב' א"ל מי סברת לחם בתנור קדוש שחיטת כבשים מקדשי ליה יעו"ש היטיב דרבא ס"ל הכי אבל יש לעיין קצת דהא רבי גופיה דס"ל דשחיטת כבשים מקדשי ללחם ומ"מ ס"ל במנחות ע"ב ב' דתנור מקדש ליה ליפסל בלינה יעו"ש היטיב ואע"ג דלענין יוצא לא מיפסל עד שישחוט הכבשים מ"מ יש לחלק בין לינה ליוצא עיין תוס' סוכה נ' א' בד"ה ואי מייתי וכו' ובזבחים כ' ב' בד"ה יציאה וכו' ובמנחות ט' א' ד"ה ר"ל וכו' והא דמייתו התם ראיה מנסכים דבלא זבח משנתקדשו בכלי פסולים בלינה אבל הבאים עם הזבח לא נפסלו בלינה רק משנשחט הזבח (והיינו כרש"י דמפרש כן במנחות ע"ט א' ודלא כמש"כ התוס' בעצמם שם ט"ו ב' ד"ה אפשר וכו' ושם ע"ט א' ד"ה אין וכו') ה"ק כמו שמצינו בנסכים נפק"מ לענין לינה ה"נ נפק"מ בשתי הלחם אפילו לרבי דס"ל דנפסל בלינה משנתקדשו בתנור מ"מ לענין יוצא לא מיפסל עד שישחט עליהן הזבח וכן מבואר שם מדנקט במעילה ט' א' גבי מנחות ושתי הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל במחוסר כפורים ובלינה וביוצא לא קתני יעו"ש (ועיין בתוס' מעילה ח' א' בד"ה קרמו פניה וכו') מבואר מזה דס"ל לתוס' דתנור מהני ליפסל בלינה ולא ביוצא (וע"ע בתוס' מנחות מ"ו א' ד"ה ואיזו וכו') וא"כ אזדא זה התירוץ מעיקרו לדעת התוס'.

אמנם לכאורה יש ליישב על פי המבואר ביומא כ"ט ב' ובמנחות ק' א' דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן וא"כ אינו נפסל בלינה כיון דלא חל ע"ז כלל שם קדושה. והנה זה תלוי בשני תירוצים של התוס' במנחות נ"א א' בד"ה אפי לה וכו' דלתירוץ קמא דתירצו כיון דלא דחי שבת א"כ מאתמול הוי זמנן יעו"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דהוי בזמנו ושוב כתבו דא"נ דמיירי שהיה בלילה ולילה אין מחוסר זמן יעו"ש היטיב והנה לתירוץ בתרא א"ש דאף דאופין בתנור קדוש כיון דאופין בע"ש ובעיו"ט אין התנור מקדש כל שבלילה אין מונח בכלי שרת ותירוץ זה י"ל ג"כ בלחה"פ שמוציאו מהתנור ומהדפוס כל הלילה א"נ דס"ל דהדפוסים לא היו קדושים עיין תוס' מנחות צ"ד א' ד"ה וכשהוא וכו' יעו"ש היטיב דלחד תירוץ הקערות לא מיקרי כלי השלחן יעו"ש היטיב והא דס"ל לרבי במנחות ע"ב ב' דקדושת תנור מהני למיפסל בלינה י"ל דס"ל כתירוץ קמא דתוס' דע"ש נמי זמנה הוא אמנם המשנה דידן לא ס"ל כן וס"ל כתירוץ בתרא וע"ע בתוס' שבועות ט"ו א' ד"ה בשחיטת וכו' שכתבו דלמ"ד תנור מקדשי ליה אי איפשר לאפותן מאתמול דמיפסלי בלינה יעו"ש אפ"ל דאתי כתירוץ בתרא וה"ק דאי אפי לה בתנור דמקדשי באופן שיהני להו הקידוש דהיינו שלא יוציאנה מכלי שרת כל הלילה א"כ איפסילא בלינה אבל יש לעיין דא"כ בלא"ה לא ניחא דאיך אפ"ל שנקדשין ע"י תנור דהא מ"מ בעיו"ט לא קדשי דאין כלי שרת מקדשים אלא בזמנם ואימת קדשי בלילה והוא לאו זמן קידוש דאין בנין ביהמ"ק בלילה ועוד דאין בנין ביהמ"ק ביו"ט ועל כרחך צ"ל דס"ל כתירוץ קמא בתוס' דס"ל דעיו"ט זמנה ודו"ק. וא"כ גם בלחה"פ ניחא בזה וכנ"ל. א"נ י"ל לפי מאי דפסקינן לקמן בסי' ס"ו סעיף כ' דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והכא הא אין דעתו לקדש דאכתי לא מטא זמנייהו ובשלמא רבי דס"ל דתנור מקדש וצריך לקידוש התנור א"כ דעתו לקדשינהו בתנור ולכן מיפסלי בלינה אבל לדידן דלא ס"ל בהא כרבי ובזה ס"ל דא"צ תנור לקדש וא"כ לא בעי כלל קידוש תנור ומכוין שלא לקדש (וזה עדיף טפי מאין מקדשין שלא לדעת דהתם מיירי בסתמא והכא מיירי במתכוין שלא לקדש ועי' בברכות י"ב א' שם חילקו הראשונים כעין זה לענין מצות א"צ כוונה עיי"ש בתוס' ובתר"י ובחי' שם כתבתי מזה) וי"ל דלתירוץ זה נתכוין רב אשי דהתם דתירצו מאי מבפנים במקום זריזין ר"ל הא דנאפה בפנים לא משום שצריך לקידוש תנור דהא אדרבה איהו רוצה שלא יתקדש בתנור והא דאופה בפנים היינו משום דצריך להיות במקום זריזין והנה בלחם הפנים דטעון לבונה א"כ בלא"ה הלחם לא נתקדש וכדעת ר' חנינא דס"ל כן במנחות ח' ב' (ועיין מש"כ לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ה) דאין זה קדוש בלא זה (אבל יש לעיין מהא דלקמן הלכה י"ב וברש"י ק' א').

והנה בזה יש ליישב הסוגיא דזבחים צ"ו א' דשם איתא דתנור מקדש שתי הלחם ולחה"פ יעו"ש היטיב משום דשם אזלא אליבא דרב דס"ל בתנור מועיל היסק וא"כ קשיא לדידיה אמאי לא סגי בתנור של חרס ורב לשיטתיה דס"ל במנחות שם ח' א' דזו קדושה בלא זו וס"ל נמי דכלי שרת מקדשה שלא לדעת עי' מנחות צ' א' יעו"ש היטיב (אף שידעתי כי באמת יש להשיב ע"ז דהא רב לאו מדנפשיה קאמר דמועיל היסק בתנור דהא ברייתא מפורשת שם צ"ה ב' ובפסחים שם) סוף דבר הא דמתרץ רב אשי במקום זריזין איתא לא כדפירש"י דלאו היינו בעזרה אלא היינו בעזרה ממש רק מפרש הטעם דלאו משום דהתנור מקדש דבאמת אינו מועיל קידוש התנור או משום דהוי קידוש שלא לדעת או משום דהוי שלא בזמנה או משום דאין כאן לבונה ואמטו להכי אין קשיא מהא דכתב רבינו דכלי יבש נתקדש דמ"מ הכא לא מהני לאפסולי בלינה מכל הנך טעמי ועוד טעם נוסף בזה דכלי שרת אין מקדשין אלא בפנים בעזרה והכא מיירי שמודד בחוץ ועי' מש"כ (בפי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ה) ועי' מנחות כ"ט א' ד"ה סילוקו וכו' ובתוס' חגיגה כ"ו ב' יעו"ש. (וע"ע תוס' מנחות מ"ח א' ד"ה לעולם וכו' יעו"ש). נשאר עוד לבאר דאמאי בעי טפי זריזות באפיה יותר מלישה ועריכה אשר ע"ז נשאר בקושיא בש"ס. והיה לי לכאורה טעם נכון כי בלישה ועריכה כלם זריזין בזה והוי דומיא דשאר מצות אבל באפיה דבעינן דווקא עצים יבשים ותנור של מתכת וחם כדאיתא בפסחים ל"ז א' וכל הדברים הללו לא שייך רק בפנים ולא בחוץ אבל לישה ועריכה הא כל זמן שעוסקין בבצק אינו מחמיץ כדאיתא שם מ"ח ב' משא"כ באפיה ואע"ג דל"ד דכאן היה נילושות בפושרין כדאיתא לעיל פי"ב ממעה"ק הכ"א משא"כ בשאר מצות כבר כתבו התוס' שם במנחות נ"ה א' דציבור שאני ויכולין ליזהר בזה משא"כ כשהוא בתוך התנור לא נשתנה ציבור מיחיד וק"ל. אך טעם זה לא יתכן אשתי הלחם ועוד דגם בלישה ועריכה הא בשאר מצה בעינן שיאפה פחות משיעור חלה כדאי' שם בפסחים משא"כ הכא דהיתה כל חלה שתי עשרונים ודוחק לומר דגם ע"ז יועיל הטעם דציבור שאני ואולי מחמת זה נשאר הש"ס בקושיא ומ"מ לא אידחי מהלכתא והבן.

וראיתי בתו"כ אמור פי"ח וז"ל והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מלמד שאכילתה במקום קדוש אין לי אלא אכילתה במקום קדוש מניין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל והיתה יכול אף שתי הלחם לישתם ועריכתם במקום קדוש ת"ל כי קדש קדשים ר' יהודה אומר כל מעשיהם בפנים ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחה"פ כשרות בעזרה וכשירות בבי פגי עכ"ל והנה דעה הראשונה היא תמוה ביותר שמחלק בין לחה"פ ובין שתי הלחם לענין לישתן ועריכתן והנה ראיתי בקרבן אהרן שהרגיש בזה וכתב להגיה שכצ"ל מניין אפייתה במקום קדוש ת"ל והיתה יכול אף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל הוא יעו"ש היטיב אבל עלובה העיסה שהנחתום מעיד עלי' דהוא בעצמו הקשה על גי' זו דמהוא הו"ל למעט קדש אחר ולא נמעוט לישתן ועריכתן יעו"ש היטיב אמנם ראיתי באדרת אליהו שהעתיק בזה"ל מניין אף לישתן ועריכתן במקום קדוש ת"ל והיתה ומניין אף שתי הלחם לישתן ועריכתן במקום קדוש ת"ל כי קדש קדשים דברי ר' יהודה שר"י אומר כל מעשיהם בפנים וחכ"א אפייתן בפנים ולישתן ועריכתן בחוץ ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר וכו' יעו"ש היטיב (ובלי ספק שכן הגיה בלשון התו"כ שלפנינו אף שלא הרגיש בזה המגיה שם כדרכו שם להרגיש בדברים כאלו) אמנם רק מה שקשה לי על הך גי' דהא מסקינן בש"ס מנחות צ"ה ב' דר"י ור"ש בגמרא איפלגו ולפי גי' הגר"א ר"י נפיק טעמיה מקרא ואפ"ל דר"י נפיק טעמיה מקרא רק דר"ש ס"ל מגמרא וה"נ משמע מדמסיק דיקא נמי דקתני רש"א וכו' א"כ לא מייתי סייעתא רק מר"ש ולא מר"י והבן. וא"כ כיון דזה גזיה"כ א"כ פשיטא דלק"מ ודו"ק. ועכשו אראה מה דברו האחרונים בזה. והנה עיין מש"כ בזה הלח"מ ובמש"כ בזה בס"ד לעיל נתיישב היטיב בעזר ה' וע"ע בתוס' יו"ט שחתר להשיב אל היבשה יעו"ש בד"ה ואפייתן וכו' יעו"ש היטיב דלא מצא מענה ועיי"ש בד"ה לישתן וכו' שכתב דרבינו היה לו גי' אחרת בזה דלגי' שלנו הא דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים אתי שפיר רק דהא דאינו דוחה שבת נשאר בקושיא אלא ודאי דלרבינו היה גי' אחרת יעו"ש ולענ"ד לפי מש"כ לעיל א"צ לזה דמתחלה היה ס"ל דהתנור מקדשן ממש לאפסולי בלינה רק דהעשרון לא מקדש והקשה ע"ז הש"ס מאי שנא תנור מעשרון והשיב עלה מאי קושיא דילמא ס"ל דמדת יבש לא נתקדשה ותנור מקדש שפיר ושוב הקשה דהא קשה ליה כיון דהתנור מקדש איפסל ליה בלינה והשיב עלה רב אשי דגם התנור לא מקדש והא דבעי אפייה בפנים הוא לא משום דבעי קידוש תנור רק כי היכי דליהוי אפיה במקום זריזין ואהכי מקשה א"כ ליבעי נמי לישה ועריכה במקום זריזין ונשאר בקושיא א"כ שפיר לא נתברר אמאי נשתנה אפיה דבעי במקום זריזין מלישה ועריכה דלא בעי במקום זריזין ושפיר אתיין דברי רבינו (בפי' המשניות) לגי' דילן ודו"ק היטיב.

ונשאתי עיני וראיתי בתשובת נודע ביהודה חלק או"ח שדבר קצת מזה אבל לא נחית למש"כ בזה מ"מ דבריו נכונים מאד לס"ד דש"ס דהא דבעי אפייתן בפנים הוא משום קידוש תנור א"כ שפיר קאי קושיית הש"ס אתרוייהו. אבל מ"מ י"ל דרש"י ס"ל דאשתי הלחם וודאי גם מתחלה אסיק אדעתיה דלא נתקדש בקדושת התנור דהא שלא בזמנה הוא ובלילה באמת לא היה בתנור אבל עיקר קושייתו היתה משום לחה"פ דהיה מונח בדפוסים בלילה וס"ל דהדפוסים נתקדשו כך היה נ"ל לכאורה וכן ראיתי בס' חתם סופר או"ח סי' קכ"ה יעו"ש היטיב אבל באמת יש לעיין א"כ איך היה ניחא ליה על שתי הלחם מעיקרא דאמאי בעי אפי' בפנים ולא לישה ועריכה בפנים וזה שכתב הנוב"י בעצמו דאיך ניחא לי' בזה יעו"ש היטיב ועי' בחתם סופר שנדחק בזה מאד ומה שהביא ראיה מרבי דס"ל דשתי הלחם אין התנור מקדש רק בשחיטת הזבח יעו"ש שהביא כן מהש"ס דמנחות ע"ב ב' יעו"ש ותמה תמה אקרא הלא שם מפורש דרבי ס"ל דתנור מקדשם לענין ליפסל בלינה יעו"ש היטיב וכמש"כ למעלה ומה שרשם לעיין ברש"י דפסחים י"ג ב' בד"ה כשרות וכו' לא ידעתי מה מייתי מלחמי תודה שלא היו נאפות בתנור של קדש כמש"כ התוס' במנחות מ"ו א' ד"ה ואיזו וכו' יעו"ש היטיב ומה שהביא מד"ה שתי הלחם וכו' יעו"ש היטיב גם זה לא יתכן דהתם מיירי לענין הוקבעו או לא הוקבעו לפירש"י לענין דהכבשים אבד ולהתוס' לענין יוצא יעו"ש בתוס' ד"ה ואיזו וכו' (מ"ו א') ושם ע"ב ב' סוף דבר דבריו תמוהים לי מאד יעו"ש היטיב.

ומצאתי עוד בס' דרך חיים (על יו"ד) בסופו (מחותנו של המחבר ודודו) שכתב בשתי הלחם אינם נפסלין בלינה מטעם דתלוי בזבח וכסברת התוס' לעיל ט' א' יעו"ש וכבר דברתי ג"כ מזה וכתבתי שהתוס' מחלקים בין לינה דמיפסל בכלי ובין יוצא דאינו מיפסל רק בשחיטת הזבח וכמש"כ לעיל מזה ורש"י ס"ל דאפילו ביוצא מיפסל ואולי ס"ל דרש"י לא ס"ל כסברת התוס' שם והוא ס"ל דקדושת כלי מהני למיפסל ביוצא ג"כ ובמקום שיש זבח לא מיפסל אפי' בלינה ודחוק יעו"ש היטיב כי התוס' כ"כ לרש"י דאפשר לחלק בין יוצא ללינה יעו"ש היטיב ואמנם מש"כ נ"ל יותר ודו"ק היטיב ולא רציתי להאריך עוד בזה.

ולשין

אותן וכו'. מנחות צ"ד א' ותו"כ אמור פי"ח יעו"ש.

ח

ושלשה

דפוסין וכו'. שם בש"ס ובתוספתא פי"א ובתו"כ שם. ומש"כ שהם של זהב הוא פשוט דהכי כתיב בתורה דהקערות הם הדפוסים היה של זהב אמנם רש"י בחומש כתב דהדפוסים שאופין אותו בו היה של ברזל יעו"ש היטיב ואולי מטעם זה לא נקטה במשנה רק שני דפוסים דהיינו הדפוס שהיה נותן בו כשהוא בצק והדפוס שנותנין אותו בו כשהוא רודה מן התנור שהיה של זהב אבל אותן הדפוסים שנותנן בתנור כשאופין אותו לא קחשיב והבן. והא דכתיב קערותיו של זהב עי' תוס' מנחות צ"ד א' ד"ה וכשהוא וכו' שהם הדפוסין שנותנין אותם בתוכן כשהוא רודן יעו"ש היטיב.

ועיין לח"מ שכתב שמדברי רבינו משמע שהיה נותן הבצק בתוך הדפוס יעו"ש היטיב וכ"כ הקרבן אהרן והשיג על תוס' יעו"ש וביותר מבואר כן בפי' המשניות לרבינו יעו"ש היטיב. ועי' בתוס' שם ד"ה וכשהוא וכו' דעל שלחן של משה לא היה נותנן בדפוס יעו"ש אמנם הגר"א באדרת אליהו פרשת אמור כתב שהיה מסדרן על השלחן עם הדפוסים יעו"ש והא דהביאו ראיה מדקאמר דהשלחן מקדש ט"ו טפחים ולפי חשבון זה יהיה יותר יעו"ש י"ל דלא היה טפח לכן לא חשיב להו וכדאיתא בש"ס שם צ"ו א' יעו"ש היטיב אך יש לעיין דא"כ הו"ל להש"ס לאתויי ראיה משם ועי' בצ"ק שם שתמה על התוס' למה לא הביאו לדבריהם מהא דשם צ"ז א' דהתחתון מונח על טהרו של שלחן יעו"ש והתימה עליו בזה כי אילו ראה מש"כ הגר"א בזה לא היה כותב כן.

ט

מרובעת

שנאמר וכו'. עי' מרן ולח"מ שדעת רבינו שהיה כמין תיבה פרוצה יעו"ש וכפירש"י בחומש פרשת תרומה יעו"ש ולפי"ז מש"כ לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הי"ג וז"ל ארבע סניפין של זהב היו לשלחן יעו"ש הכוונה שהיו עומדים ע"ג קרקע אצל השלחן וכמש"כ הלח"מ לעיל הלכה ב' יעו"ש וכ"ה מצוייר בפי' המשניות לרבינו יעו"ש היטיב ועי' רש"י ביומא ל"ח א' ד"ה שהללו וכו' שכתב וז"ל לפי שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה היו יראים וכו' עכ"ל ולדעתי העניה כי צ"ל או כמין ספינה וכו' (מ"מ אין מוכרח כ"כ להגיה דעל כרחך או או קתני וק"ל) ודע שכתבו התוס' במנחות צ"ד ב' בד"ה דסמכי וכו' וז"ל ובתוספתא נמי תניא ארבע סניפין היו שם שבהם סומכין את הלחם משמע חלה התחתונה דווקא ולא איפשר להיות כלל למ"ד כמין ספינה רוקדת עכ"ל וצ"ע כי לפנינו בתוספתא שם איתא וז"ל ארבע סניפין של זהב דומין לדקרנין היו שם שבהם סומכין את החלה מפני שדומה לספינה כדי שלא תהא רוקדת עכ"ל א"כ מבואר מן התוספתא שהיא ס"ל כמין ספינה רוקדת וע"ע במדרש רבה פרשת במדבר פ"ד שמסיק שהיה כעין ספינה רוקדת יעו"ש היטיב ולענ"ד נראה כי דעת רבינו שלא רצה להכריע בזה כלל אם היתה כמין תיבה פרוצה או כמין ספינה רוקדת ומש"כ שהיתה מרובעת רצונו בעוד שהיתה פשוטה ולא היתה נקפלת עדיין אבל אח"כ קפלוה ונעשה כמין ספינה רוקדת או כתיבה פרוצה וצ"ע בזה דלא משמע כן בלשון וצ"ע בזה.

פנים

רבים וכו'. עי' צ"ו א' ושם בפי' המשניות לרבינו כתב וז"ל ומה שאמר שיהא לו פנים הרבה ר"ל שמקיפים אותה ששה טפחים כמו שביארנו עכ"ל והך הקפה של ששה טפחים לא ידעתי מהו ולעיל מזה כתב וז"ל ומה שאמר כיצד הוא שאל על סבת היות לחה"פ נאפת בדפוסים ואמר שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם עכ"ל (מבואר מזה שגורס כיצד שתי הלחם וכו' כמו שהוא במשנה שבמשניות יעו"ש) והנה כתב דהיו בו ששה שטחים והיינו מעלה ומטה ושני הצדדים ושתי הקצוות אבל שיהיה ההיקף שבששה שטחים אלו ששה טפחים לא ידעתי מהו וראיתי בתוס' יו"ט שהביא וז"ל שמקיפים אותם ששה פנים כמו שבארנו יעו"ש וזה מיושב היטיב ולפ"ז יש להוכיח מכאן שדעת רבינו שיהיה לו פנים וזה שיהיה מרובע ולא עגול וכן דעת רבינו כאן ולפ"ז י"ל שאין דעתו שיהיה דווקא כתיבה פרוצה רק הכוונה שלא יהיה עגול ופשוט. והבן.

עשרה

טפחים וכו'. עיין זה שם צ"ו א' ובזה כו"ע לא פליגי ולא פליגי ר"מ ור"י רק ברוחב ואורך השלחן והטעם שפסק כר"מ עי' מרן וכבר הארכתי מזה לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הי"ב יעו"ש ועי' בלח"מ סעי' י' בד"ה והשלחן וכו' ולא ידעתי מאי הוסיף על דברי מרן בזה.

ורומה

שבע וכו'. זהו קרנותיו שכתב במשנה כמש"כ מרן ועיין מש"כ בשם הרלב"ג ועיין לח"מ מה שתמה על רבינו דא"כ מאי הקשה שם הש"ס על ר' יוחנן והאיכא קרנות יעו"ש היטיב ועיין בתוס' יו"ט שכתב ג"כ לתמוה כך על הרלב"ג יעו"ש והנה על רבינו יש ליישב קצת שקושיית הש"ס היא על דרך שהקשו התוס' שם צ"ד סד"ה כמין וכו' וז"ל וא"ת אכתי הרי לחה"פ עוביו טפח כדאיתא בפסחים ל"ו א' נמצא שלחן מקדש טובא וי"ל דאותו עובי טפח היה בתוך הקיפול שהקיפול טפחיים ומחצה לר"י או טפחיים לר"מ עכ"ל וה"נ דמקשה וכיון דרומו ז' אצבעות וס"ד שהקיפול היה ע"ג רומו ומשני דעובי הלחם במקום הקיפול היה שקוע לגוויה דלחם. אבל לכאורה סוף לישנא דש"ס ולחם עלייהו נח ליה לא אתי שפיר אבל גם זה יש ליישב ודו"ק אבל מה שתמוה לי עוד על רבינו א"כ הא דאיתא בפסחים ל"ו א' דלחה"פ היה עוביו טפח אמאן תרמייה ומכאן תמיה גדולה על הרלב"ג ג"כ שהעמיד העובי על שיעור קטן ומצומצם מאד יעו"ש היטיב והנה שוב ראיתי כי בס' עטרת ראש על ברכות נדפס שם בסופו קונטרס ארוך מזה יעו"ש כל מי שרוצה לעיין.

י

את

השבת וכו'. פסחים מ"ז א' מנחות ק' ב' ערכין ח' ב' יעו"ש היטיב.

יא

סידור

הקנים וכו'. מנחות צ"ו א' ועי' שבת קכ"ד ב' דגם לאחר התרת כלים הדין הזה לא זז ממקומו. ומש"כ רבינו ונותנן לאורך השלחן. היינו על הרצפה שאצל אורך השלחן דאילו על השלחן ממש לית להו מקום וכמש"כ התוס' צ"ז א' ד"ה לאורכו וכו' יעו"ש.

ובאחד

בשבת וכו'. בש"ס מנחות צ"ז א' איתא ובמו"ש ובתוספתא איתא לאחר השבת וכ"ה במדרש רבה במדבר שם וצ"ל דכוונת רבינו ג"כ אור ליום ראשון בשבת.

יב

ולא

הניח וכו'. זה מבואר היטיב במנחות ק' א' ובתוספתא שם פי"א.

אם

סידר וכו'. שם במשנה גרסינן וז"ל סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום עכ"ל (והובא זה לעיל צ' א' וביומא כ"ט ב' ומבואר מדברי רש"י שם צ' א' דאם הקטיר הבזיכין נפסל הלחם לפי שהיא מחוסר זמן לפי שבעינן שיהיה הלחם על השלחן שתי שבתות והא דאמר כיצד יעשה היינו שאינו רוצה שיפסל אז לא יקטיר הבזיכין ויניחם עד שבת הבאה ואז יקטרם ויהיה הלחם כשר יעו"ש היטיב אולם ביומא שם כתב רש"י דר"ח אינו גורס פסולה רק דה"ק כיצד יעשה שלא יפסל הלחם אף שהקטיר הבזיכין בשבת וקאמר דיניח הלחם על השלחן לשבת אחרת ויניח בזיכין אחרים עם הלחם ויוכשר הלחם לשבת הבאה יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' ישנים והנה בזה תלוי שני פירושי התוס' במנחות צ' א' בד"ה כיצד וכו' שכתבו וז"ל כיצד יעשה שלא יבא דבר לפסול יניחנה עם הבזיכין לשבת הבאה א"נ מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין עכ"ל והנה פי' השני הוא כגי' הר"ח ופי' קמא הוא לשיטת רש"י במנחות שם וכ"ז פשוט והתימה על מרן שהביא הך דיומא ולא העיר כלל במה שהסכים רש"י לפי' הר"ח).

והנה מרן ז"ל תפס לעיקר הגי' שברבינו אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם ומפרש כך דאם הקטיר הבזיכין קודם השבת והו"ל תרתי לריעותא חדא דנסדר אחר השבת וחדא דהוקטרו קודם השבת לכן שוב אין תקנה לאותו הלחם ופסול ואין חייבין עליה משום פגול נותר וטמא אבל אם הוקטרו הבזיכין בשבת לכן יש כאן חדא למעליותא ולכן אינו נפסל הלחם לגמרי ומ"מ אין לו תקנה להניחם לשבת הבאה וליתן לו בזיכים אחרים רק אם לא הוקטרו הבזיכים אז יש לו תקנה להניחם לשבת הבאה רק מש"כ דאם הוקטרו בשבת אינו נפסל היינו לענין דאינו טעון שריפה יעו"ש היטיב שכתב שרבינו גורס במשנה כך. סידר הלחם והבזיכין לאחר השבת והקטיר הבזיכין לאחר השבת נפסל הלחם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה יניחנה וכו' (כן העתקתי מהתוס' יו"ט שלפנינו במרן נדפס בטעות וכן מה שהעתיק מרן לשון רש"י במנחות ק' א' הוא ג"כ בטעות וכצ"ל ולא קרבו כהלכתן. לאחר שבת למחר. יניחנו לשבת הבאה ויעמוד שבועים וכו' כצ"ל) יעו"ש היטיב והתוס' יו"ט תמה ע"ז במש"כ מרן דמיירי רבינו דהקטיר הבזיכין קודם שבת הראשון מאחר דמפורש כתב רבינו והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה יעו"ש היטיב שהעלה דדעת רבינו כדעת רש"י במנחות וכמש"כ תוס' שם בלשון ראשון דאם הקטיר הבזיכין נפסל הלחם לגמרי וטעון שריפה ג"כ ועיקר הגי' ברבינו אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת נפסל הלחם יעו"ש היטיב אבל י"ל דמש"כ מרן דהקטירם קודם השבת לאו דוקא קודם השבת דה"ה אם הקטירם לאחר שבת נמי דינא הכי דהוי תרתי לריעותא דהקטרה היתה שלא בזמנה והסידור היה שלא בזמנו וכ"כ הלח"מ סברא זו בסופו יעו"ש היטיב.

אמנם להלח"מ רוח אחרת עמו ודעתו דאם הקטיר הבזיכין בשבת דקאמר רבינו לא קאי על השבת הראשון אלא על השבת השני וה"ק דאם לא הקטיר הבזיכין עד השבת השני לא נפסל הלחם והלחם כשר והיינו דמפרש בסעיף זה שאח"כ כיצד יעשה וכו' וכוונתו דלכתחלה יעשה כן וישהנו עד השבת השני יעו"ש היטיב מבואר מזה דלדינא מודה למרן ותוס' יו"ט דאם הקטיר בשבת ראשון דנפסל הלחם יעו"ש. ודע דבתוספתא שם פי"א איתא וז"ל סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה אם יש שם לחמה מן המובחר יביאו ואם לאו ימתין לשבת הבאה הלחם מותר באכילה וחייבין עליה משום פיגול נותר וטמא עכ"ל והנה מבואר מכאן דלא כדעת רש"י במנחות שאם הקטיר הבזיכין הלחם פסול בהחלט ולא כדברי הר"ח שלכתחלה יביא בזיכין אחרים ויוכשר הלחם אלא אם יש לחם מן המובחר ה"ז הלחם פסול ואם אין כאן לחם אחר מן המובחר אזי יביאו בזיכים אחרים ויוכשר הלחם ובפי' המשניות לרבינו כתב וז"ל וכן אם סידר לחם ובזיכין לאחר שבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה שהלחם ג"כ אינו נפסל ולפיכך לא יקטיר הבזיכים בשבת הבאה ומניח אותו לשבת הבאה כדי שתעבור שבת על הבזיכים והלחם ואז מקטיר הבזיכין בשבת שלישית שהוא יום י"ד לסדור הלחם והבזיכים עכ"ל ומשמע מכאן דגורס כגי' הר"ח דל"ג פסול אבל יש לעיין הא כתב שם בפירוש דאם סידר הלחם והבזיכין לאחר שבת והקטיר הבזיכין לאחר השבת דאין הלחם נפסל ולמה כתב כאן דהלחם בכה"ג נפסל וזה היפך מש"כ מרן בשמו דהוא גורס במשנה דבכה"ג נפסל והלח"מ כתב שגורס כגי' שלנו יעו"ש וא"כ יש לעיין מהיכן הוציא רבינו כן הדין כאן דאם הקטיר הבזיכין לאחר השבת דהלחם נפסל היפך מש"כ בפי' המשנה.

וראיתי בתוס' יו"ט (בד"ה סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת) שרבינו אינו גורס במשנה דין דסידר הלחם והבזיכין בשבת והקטירם אחר השבת אלא ה"ג סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת וכו' יעו"ש היטיב אבל גם בעיני יפלא על אריכת לשון המשנה כ"כ כיון דהכל מיירי בסודר לאחר השבת והכי הו"ל לומר אבל הקטיר את הבזיכין בשבת וכו' ועוד כיון שבפי' המשניות כתב בהדיא דבכה"ג אינו נפסל אף שהקטיר לאחר שבת וצ"ל דיש ט"ס במשניות שם בפי' רבינו ובאמת שגם הלשון שבתוכו אינו מדוקדק דו"ק והבן וראיתי בתוס' יו"ט שם בדבור השני המתחיל סידר הלחם וכו' שכתב וז"ל וכן ראיתי בנוסחת א"י שבפירוש המשנה שכתוב בה ג"כ שתי הבבות הללו הראשונה בסידורן של לחם ובזיכין כמצותן והוקטרו לאחר השבת ובשניה בהוקטרו בשבתו בשתיהן כתב פסול עכ"ל והנה מש"כ והשניה בהוקטרו בשבת ע"כ היינו שנסדרו לאחר השבת דאל"כ מאי פסולייהו והראשונה היינו שהוסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת אבל צ"ע דהא בעצמו כתב בדבור הקודם שבנוסחת א"י ליכא שם הך בבא כלל דנסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת סוף דבר הדברים יגעים ולא אוכל לענ"ד להולמן. ואשר לבי אומר לי כי מה דכתב רבינו דבהוסדר לאחר השבת והוקטרו לאחר השבת דאינו קדוש ונפסל י"ל דיצא לו כן מהך בבא דהוסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת דנפסל כ"ש בהוסדרו לאחר שבת והוקטרו לאחר שבת דנפסל רק דהנפק"מ לרבינו דהתם בהוסדרו בשבת כהלכתן והוקטרו אחר השבת דחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא משא"כ בהוסדרו אחר שבת והוקטרו אחר השבת דאין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא והטעם דבהוסדרו בשבת נתקדשו בשבת ולכן חייבים עליהם משום כל הנך מילי משא"כ בהוסדרו לאחר שבת אבל יש לעיין קצת אף בהוסדרו אחר שבת ועבר עליהם שבת מכיון שבא שבת הוקדשו לגמרי והוי דינם כמו שהוסדרו בשבת והוקטרו לאחר שבת ויש לחלק וצ"ע בזה ועוד יבואר אי"ה לפנינו מזה.

יג

נשאר

לחם וכו'. עי' בלח"מ מש"כ מזה והתימה שמסקנת התוס' שם במנחות צ' א' ובזבחים שם פ"ז א' בד"ה לשלחן וכו' דאם סידרן בשבת אין הדין כך יעו"ש היטיב והנה אם נימא דרבינו ס"ל כדעת הלח"מ בשהיית הלחם על השלחן אפי' בשסדרו בזמנו שוב אינו נפסל בלינה יש לעיין קצת דלמה כתב רבינו בהלכה י"ב דאם סידר הלחם בשבת כמצותו ולא הניח עמו בזיכי לבונה עד למחר דהלחם נפסל הא כיון שבא שבת הו"ל כאלו נסדרו בשבת וא"כ יש שהות להשהותם עד לשבת הבאה והנה רש"י כתב שם וז"ל והכא א"א לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמיפסל בלינה הואיל ולן הלחם בלא בזיכין עכ"ל והנה לכאורה לרבינו דס"ל דבסידרן בזמנה יוכל להיות כמה שבתות על השלחן א"כ לא שייך כאן כלל לומר דנפסל בלינה ואי מטעם דנפסל בלינה בשבת ראשונה בליל מו"ש שלן בלא בזיכים וכדמשמע לכאורה בלשון רש"י בסופו א"כ ל"ל להמתין עד שבת והו"ל לומר סידר הלחם בשבת בלא בזיכין נפסל הלחם. וצ"ע בזה וה' יאיר עיני להבין דברי חכמים לאשורה.

יד

שחייבין

עליהם וכו'. במשנה שם איתא דאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא אמנם בתוספתא איתא וחייבין יעו"ש ועיי"ש בתוס' יו"ט ומשמע דדווקא הכא דנסדרו כמצותן בשבת והקטירן לאחר שבת הבאה אז אמרינן שפיר דחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא הא אם סידר בשבת את הלחם לבד בלא בזיכין והבזיכין סידר למחר ביום ראשון אז אין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא וזה שלא כדעת הלח"מ שכתב לעיל בסעי' י"ב דנראה לו דבכה"ג חייבין עליו משום פגול נותר וטמא ואולי י"ל שדעתו כיון דעבר עליהם השבת שהיה יחד א"כ הו"ל כאילו נסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת אבל א"כ הדרן קושיותיי שהקשיתי לעיל בסוף ס"ק ל"ח ובס"ק ל"ט לדוכתייהו יעו"ש היטיב וצע"ג בזה.

טו

פסול

ואינו וכו'. עי' מנחות ח' א' ט' ב' תוספתא דמנחות פי"א.

טז

הרי

זה וכו'. מנחות שם ושם.

נטמא

א' וכו'. עי' מנחות י"ד ב' והא דאיתא בתוספתא פי"א וז"ל ניטמא לחמה בין משפירקה בין עד שלא פירקה הלחם פסול ולא הוקטרו בזיכין עכ"ל היינו היכא שנטמא כל הלחם אבל צ"ע דהוא קרבן ציבור ובא בטומאה ולמה לא יוקטר הבזיכין וכדאיתא לעיל פ"ד מהל' ביאת מקדש ועיי"ש בתוספתא פ"ג דמנחות ואולי מיירי כאן בשאר טומאה שלא בטומאת מת וצ"ע אם נטמא חלה א' בשאר טומאה איך דינו דלכאורה הוי כמאן דליתא וי"ל דהוי כמי שחסרה עיי"ש במנחות ט' ב' וי"ב ב' דהוי כיוצא ושרי יעו"ש וע"ע לקמן פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ב מש"כ מזה יעו"ש.

ודע דאם נפרסה חלה אחת כלם פסולים עי' מנחות י"ב ב' ובתו"כ אמור פי"ח יעו"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.