הר המוריה/עבודת יום הכיפורים/ד

הר המוריה ‏ עבודת יום הכיפורים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כחצות הלילה וכו'. עיין לעיל פ"ב מהל' תמידין ומוספין הי"א יעו"ש ומש"כ מפיסין עיין לעיל פ"א ה"ב במרן מש"כ בזה ועיין במאור ומלחמות שהאריכו בזה יעו"ש היטב.

ומסדרין את וכו'. לכאורה אינו נכון דהא תחלה היה דישון המזבח ואחר כך היה סידור המערכה כמו שמבואר לעיל פ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"א ויש לעיין בזה.

שבארנו. לעיל בפ"ו מתמידין ומוספין יעו"ש.

פורסין סדין וכו'. יומא ל' א'.

ולמה של וכו'. שם ל"א ב' ל"ה א'.

וטובל ולובש וכו'. לעיל פ"ב ה"ב יעו"ש.

רוב שנים וכו'. יומא ט"ו א' ל"א ב' חולין כ"ט ב' ועיין מש"כ לעיל פ"א ה"א.

ומקטיר קטורת וכו'. עיין בתוספת' פ"ב דיומא וז"ל בכל יום נכנסין שני כהנים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הזהב הרי הוא כקטורת של שאר ימות השנה עכ"ל ומכאן ראיה למש"כ הרמב"ן בענין הפייסות יעו"ש היטב.

ומקטיר איברי וכו'. עיין בשער המלך דהולכת איברים למזבח היה ע"י כהן הדיוט ועיי"ש ברמב"ן ובתוס' יו"ט רפ"ב.

כמו שבארנו. לעיל פ"ו מהל' תמידין ומוספין.

ושבעת הכבשים. עיין לעיל פ"ב ה"ב מש"כ בזה.

ופושט בגדי וכו'. שם כתבתי מזה ויש לעיין למה לא כתב כאן שפורסין סדין של בוץ בינו ובין העם כדאיתא ביומא ל"ד ב' ופקחתי עיני וראיתי כי המל"מ הרגיש בזה יעו"ש היטב.

ובא לו וכו'. יומא ל"ה ב'.

בין האולם וכו'. שם מסקינן בדף ל"ז א' כבין האולם ולמזבח ועיין במרן פ"ג ה"ב ועיי"ש מש"כ בזה יעו"ש היטב.

במזרח ופניו וכו'. שם ל"ה ב' במשנה ושם ל"ו א' ועי' לעיל פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"ד יעו"ש.

וסומך שתי וכו'. שם ושם בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות יעו"ש.

אנא השם וכו'. שם ל"ה ב' ועיין לעיל פ"ב ה"ו.

לאמר כי וכו'. האי תיבת לאמר ליתא במשנה וגם רבינו לקמן בווידוי שני ובווידוי שלישי לא העתיק תיבת לאמר ועיין בש"ס שלפנינו בוידוי ראשון ובוידוי שני ליתא לתיבת לאמר אבל בוידוי שלישי שם ס"ו א' איתא לתיבת לאמר יעו"ש ולא ידעתי מה המה אלה.

מגריל על וכו'. שם ל"ז א' ועיין לעיל פ"ג ה"א וי"ב וה"ג.

וקושר לשון וכו'. לעיל סימן פ"ג ה"ד.

ולנשחט כנגד וכו'. שם העירותי בזה.

ובא לו וכו'. שם מ"א ב'.

ובני אהרן וכו'. שם ושם מ"ג ב'.

שוחט את וכו'. שם מ"ג ב'.

היכל מבחוץ. שם בש"ס ובירושלמי ובתו"כ אחרי פ"ג.

ונוטל את וכו'. שם ולעיל פ"ב ה"ה.

מן הסמוך וכו'. עיי"ש מ"ה ב' דיש ליקח מן מערב מזבח החיצון ולכתחלה בעינן כנגד הפתח ובדיעבד כשר אף שלא כנגד הפתח עיי"ש מ"ו א' תוס' ד"ה אבל וכו' ושם מ"ה ב' ד"ה הו"א וכו' וזבחים נ"ח ב' ומנחות ס"א א' תוס' ד"ה אבל וכו' וירושלמי פ"ה דיומא ה"ו ותוספתא שם פ"ג יעו"ש ובתו"כ אחרי פ"ג יעו"ש ועיין בלח"מ מש"כ בזה.

הרובד שבעזרה וכו'. ר"ל על אותו הרובד הרביעי שהיה עליו הדם כמבואר שם במשנה מ"ג ב'.

וכלי מלא וכו'. שם מ"ז א' איתא דהיתה נקראת מחתה ובירושלמי איתא דנקראת בזך ולכן כתב רבינו סתם כלי מלא קטורת.

הדקה. שם מ"ג ב' מ"ה א' כריתות ו' ב' וירושלמי פ"ד דיומא ה"ד ותו"כ אחרי פ"ג ועיין לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ג יעו"ש.

אלא טפופות. יומא מ"ח א'.

הגדול לפי וכו'. שם מ"ז א' תו"כ אחרי פ"ג.

לתוך הכף. שם ומפרש דאי אפשר בלאו הכי.

כבר ביארנו וכו'. לעיל בהל' ביאת מקדש פ"ה הי"ח ועיי"ש פ"ט הט"ו, ובהל' פסולי המוקדשין פ"א הל' כ"ב וכ"ד יעו"ש.

מפני כובד וכו'. יומא מ"ז א'. ועי' מש"כ מרן בזה ומש"כ דהולכה בשמאל לא פסל רק מדרבנן יעו"ש לא נראה לענ"ד כן דהא שמאל פסל מדאורייתא כמבואר בזבחים כ"ד יעו"ש ובמנחות י' יעו"ש ועי' עוד בזבחים צ"ח א' ובמנחות פ"ג א' וחולין כ"ב יעו"ש ואי תימא דדוקא בהולכה ס"ל למרן דפסול מדרבנן לבד דזה אינו סברא כמבואר בזבחים כ"ד ב' דדוקא בהולכת איברים לכבש משום דהיא עבודה דאינה מעכבת כפרה אבל בהולכת דם דמעכבה כפרה ודאי דפסול מן התורה יעו"ש היטב ועיין עוד זבחים י"ד ב' יעו"ש היטב וביומא מ"ט ב' ועוד דאי יש לחלק בין הולכת הדם לשאר עבודות א"כ מאי קאמר בזבחים ס"ח ב' דשמאל כשר ביוה"כ יעו"ש ומאי ראיה מהולכה לשאר עבודות וע"ע בירושלמי פרק ה' דיומא הלכה א' ודברי מרן לדעתי צ"ע והעיקר כתירוץ השני שכתב מרן.

עד שמגיע וכו'. יומא נ"א ב'.

הפרוכת פרופה. מכאן משמע שפרוכת אחת היתה וכרבי יוסי דהתם ולעיל פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ב פסק כרבנן דשתי פרוכות היו שם ועיין מש"כ לעיל בסימן ל"ט סעיף י"ד יעו"ש היטב אבל בלא"ה לק"מ דהכא מיירי בבית ראשון מדכתב עד שהוא מגיע לארון אבל לכאורה זה אינו דהא במקדש ראשון לא הוי פרוכת וכדאיתא שם נ"ב ב' אבל לק"מ דהא הוי פרוכת דבבי וכדאיתא התם נ"ד א' וכמש"כ רבינו שם וכמש"כ שם ולכאורה יש לעיין על הש"ס שם נ"ב א' דאמאי לא תירצו דהוי פרוכת דבבי אבל באמת לק"מ דהתם מקשה על הך דנקט שתי פרוכות הוי יעו"ש היטב ופשוט. שוב ראיתי כן בגליון הש"ס ד' ווילנא.

שני הבדים. שם נ"ב ב' ורבינו מיירי בבית ראשון לכן כתב בבין שני הבדים ולא כבין שני הבדים יעו"ש בש"ס וק"ל.

אבן השתייה. שם נ"ג ב'.

בראשי אצבעותיו וכו'. יומא מ"ט ב' וזה לשונו כיצד הוא עושה אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו וי"א בשיניו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו וחוזר ומחזירה לתוך חפניו עכ"ל ורבינו לא הזכיר מזה שוב ראיתי בהגהות הגר"א שגורס כרבינו וכ"ה בסמ"ג בסדר העבודה יעו"ש ועי' ירושלמי פ"ה הלכה ב' שם איתא בענין אחר (ועיין לח"מ כאן).

עבודה קשה וכו'. יומא מ"ז ב' מ"ט ב' זבחים ס"ד ב' מנחות י"א א' ועיין לעיל סימן מ"א סעיף ח' יעו"ש ומש"כ עבודה קשה י"ל לפי שיש בזה צער יותר מהכל וכמש"כ תוס' ביומא ד"ה והאיכא וכו' ועיין תוס' מנחות שם ד"ה והא איכא וכו' (ובזה מיושב קושיית התוס' מנחות נ"ד א' ד"ה אין לך וכו' יעו"ש).

וצובר את וכו'. שם מ"ט ב' נ"ב ב'.

שתהיה הקטורת וכו'. שם נ"ב ב' ועיין לעיל פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"ח יעו"ש היטב.

עד שיתמלא וכו'. שם ועיין בירושלמי הלכה ב'.

מהלך אחורנית וכו'. עיין פ"ז מהל' בית הבחירה ה"ד יעו"ש.

שם בהיכל וכו'. שם נ"ב ב'.

רצון מלפניך וכו'. שם נ"ו ב' ועיי"ש בירושלמי בנוסח אחר יעו"ש.

צריכין לפרנסה. שם בש"ס איתא ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה מזה וכ"ה בירושלמי שם וז"ל ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו עכ"ל וכ"כ רבינו בפי' המשניות ולכן נ"ל שט"ס הוא וכצ"ל שלא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה מזה.

ב

כמו שבארנו. פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"ג.

נוטל דם וכו'. שם נ"ג ב' ובתו"כ אחרי פ"ג.

ומזה ממנו וכו'. לעיל פ"ג ה"ה ולעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ב.

כן הזהב וכו'. שם נ"ג ב'.

שני שבהיכל וכו'. כת"ק שם ולכן כתב ואח"כ נוטל דם הפר והיינו כרבנן וכמש"כ שם רש"י וכן הוא בהדיא שם בש"ס נ"ו ב' דלת"ק היה תחלה מניח דם השעיר ואח"כ נוטל דם הפר אבל לר' יהודה שלא היה שם אלא כן אחד היה נוטל תחלה דם הפר ואח"כ הניח דם השעיר ולפי שראיתי לספר קהלת יעקב שהקשה על רש"י ולא נזכר מהש"ס הנ"ל שמבואר בהדיא כרש"י ומה שהקשה מהא דפסחים ס"ד ב' קבל את המלא והחזיר את הריקן יעו"ש במחילת כת"ר אישתמיטתיה להגהות מיימוני ולהמגן אברהם בסימן קמ"ז ס"ק י"א יעו"ש היטב וע"ע בשיירי קרבן בירושלמי יומא פ"ז ה"א שכתב טעם אחר כאן משום חולשא דכה"ג יעו"ש היטב (ודע דמש"כ הש"ק שם דר"י דהתם לא ס"ל לטעם דאין גוללין ס"ת מפני כבוד הצבור יעו"ש היטב ובאמת אין שום הכרע לזה ובפרט לפי הגי' שבפ"ד דמגילה ה"ה וז"ל ר' יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה א"ל כדי שישמעו ישראל את התורה על הסדר יעו"ש וכן הגיה הגר"א בפי"א דמ"ס ה"ב יעו"ש א"כ אין שום הכרח דרבי יוסי לא ס"ל טעם דאין גוללין את התורה מפני כבוד הצבור ואפילו לגי' שגורס אלא כדי וכו' ג"כ אין שום הכרע ושוב ראיתי במראה הפנים בפ"ז מסוטה שהשיג עליו יעו"ש היטב).

כנגד הארון וכו'. עיין מש"כ לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ג יעו"ש.

מערה דם וכו'. עיין לעיל פ"ג ה"ה מש"כ בזה יעו"ש ס"ק כ"ה.

שהיה בו וכו'. שם נ"ג ב' ונתן את המלא בריקן ושם נ"ח א' ובירושלמי פ"ה ה"ד יעו"ש היטב.

לפנים ממזבח וכו'. כבר כתבתי מזה לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ד יעו"ש היטב.

מזרחית צפונית וכו'. כסתם משנה שם נ"ח ב' וכ"ה בתוספתא רפ"ג ובתו"כ אחרי פ"ד יעו"ש היטב ולכן פסק רבינו כן אבל הרא"ש פסק כר' עקיבא דמתחיל מקרן מזרחית דרומית דס"ל דסתם משנה אתי כר"י דס"ל דפרוכת אחת היתה ופרופה מן הצפון אבל אנן ס"ל כרבנן יעו"ש היטב והיינו כשיטת רש"י שם ועיין ברבינו ירוחם שמביא שני דיעות בזה והנה הרבה הארכתי בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ד יעו"ש היטב והנה אביא עוד ראיה לרבינו דהא סתם סיפרא ר' יהודה כידוע והא ר"י ס"ל בש"ס דידן דפיתחא בדרום קאי יעו"ש נ"א ב' אלא ודאי דאף מאן דס"ל פיתחא בדרום מ"מ ס"ל דמתחיל בקרן מזרחית צפונית וכמש"כ שם (ודע דזו הברייתא דשם נ"א ב' עיין בירושלמי שם ה"ב נשנה בנוסחא אחרת יעו"ש) והבן (וראיתי בש"ס דפוס ווילנא נ"ט א' ברש"י ד"ה מכלל דת"ק וכו' שכתב רש"י ות"ק דמתניתין ריה"ג וכו' ונכתב על הגליון וז"ל עיין דף הקודם ע"ב ד"ה ריה"ג וצ"ע עכ"ל ולא ידעתי מה קשה ליה בזה יעו"ש).

שהיתה לפניו וכו'. כסתם מתניתין אליבא דר"א והוא כר"י שם נ"ט א' וכ"ה שם בתו"כ. ובתוספתא פ"ג יש שם ט"ס והעיקר כמו שהגיה הגר"א על פי ש"ס שלנו ובירושלמי שם ה"ה הובא רק דר"א שאליבא דר"מ לבד יעו"ש וצ"ע שהוא נגד המשנה והוא לא העיר בזה מידי ואי לא מסתפינא הו"א שט"ס הוא וצ"ל כמו שהוא בש"ס דידן והבן ומה דפסק רבינו כר"א עיין במרן ועיין בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ד מש"כ בזה וע"ע בסימן ס"ה סעיף י"ד שכתבתי שי"ל דרבינו ס"ל דהיה הקפה ברגל יעו"ש ובאמת לא משמע כן כאן רק די"ל דרבינו ס"ל כמו שכתבתי שם בשם הירושלמי דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד יעו"ש היטב.

הגחלים והאפר וכו'. יומא נ"ט א' ובירושלמי ה"ו ובתוספתא שם פ"ג וע"ע שם בתו"כ.

ז'פעמים וכו'. עיי"ש נ"ט א' פלוגתא בזה וכתב מרן דפסק כר' יוסי משום דנימוקו עמו ועוד דהוא מאריה דתלמודא טפי מבר פלוגתיה יעו"ש והדברים תמוהים לכאורה דהא טעמו דר' יוסי משום דפיתחא בצפון קאי אבל רבינו ס"ל כרבנן דשתי פרוכות היו אמנם י"ל דמרן אזיל בשיטת הרשב"א דבפתח ס"ל לרבינו דבצפון קאי אבל באמת לפי מש"כ בסימן ל"ט א"כ בלא"ה אתי שפיר דפסק רבינו כן כיון דס"ל דמתחיל בצפונית מזרחית ומסיים במזרחית דרומית ולכן שם היה נותן ופסק כר' יוסי ולא מטעמיה ובירושלמי שם ה"ו איתא וז"ל אית תניי תני צד צפוני ואית תניי תני צד דרומי מאן דאמר צד צפוני ר' ליעזר ומאן דאמר צד דרומי רבנן עכ"ל ומבואר מזה דלר' אליעזר דאמר הקפה ביד והוא היה עומד בקרן מזרחית צפונית ושם היה מזה על טהרו אבל לרבנן דהיה מקיף ברגל ובהזאה אחרונה היה עומד בקרן מזרחית דרומית ושם היה מזה על טהרו וא"כ רבינו דס"ל במקומו היה עומד ומזה א"כ היה צריך ליתן בצפון המזבח אבל רבינו לא ס"ל כן וס"ל כש"ס דילן דלכו"ע במקום שגומר הזאת קרנות היה נותן על טהרו מדכתיב וטהרו וקדשו ועוד הירושלמי אזיל לשיטתו דלא מייתי בה"ה רק דר"מ אליבא דר"א דהיה עומד במקומו והיה נותן מתחלה מקרנות שסביבו ואח"כ היה נותן שכנגדו באלכסון אבל רבינו שפסק כר"י דהיה מתחלה נותן להרחוקים ממנו ואח"כ היה נותן בקרן שאצלו וא"כ היה עומד בקרן מזרחית דרומית ושם היה גומר כמש"כ רבינו חוץ מן האחרת שהיתה לפניו וא"כ היה עומד בקרן מזרחית דרומית ולכן היה נותן על טהרו בצד דרום והבן (ואף שאינו מבואר בפלוגתא דר"מ ור"י איזה היה אחרונה מ"מ מדברי רבינו מבואר היטב שאותה שאצלו היה אחרונה).

יסוד מערבי. לעיל פ"ג ה"ו.

אצל שעיר וכו'. שם ס"ו א'.

חטאו ועוו וכו'. כ"ה שם במשנה אבל שם ל"ה ב' בוידוי ראשון איתא עויתי פשעתי חטאתי וכו' לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי וכן שם מ"א ב' בוידוי השני איתא חטאתי עויתי פשעתי וע"כ הוא ט"ס וצ"ל עויתי פשעתי חטאתי מדמסיים שם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי יעו"ש וכ"ה שם במשניות ובירושלמי והיינו כר' מאיר דשם ל"ו ב' יעו"ש אבל כאן איתא במשנה שבגמרא חטאו עוו פשעו כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך וכו' אבל בירושלמי איתא שם במשנה גם כאן שעוו ושפשעו ושחטאו וכו' ואיתא שם בירושלמי ה"ב וזה לשונו תני בר קפרא עוו פשעו חטאו שלא להזכיר גניין של ישראל עכ"ל וכתב שם הקרבן העדה לחד פירושא דלהכי קאמר עוו פשעו חטאו ולא אמר כסדר חטאו עוו פשעו כדי שלא להזכיר גנאי של ישראל יעו"ש ובאמת קשה מאד דמאי היה קשיא ליה אמאי לא אמר כסדר חטאו עוו פשעו הא סתם מתניתין ר"מ ור"מ ס"ל שזה צריך לומר בכל הוידויין עוו פשעו חטאו ולרבנן אה"נ שצריך לומר חטאו עוו פשעו וכמו שכתב רבינו כאן אבל רואה אני את דברי המפרש לתוספתא בפרק ג' שהגיה בירושלמי דצריך להיות תני בר קפרא חטאו עוו פשעו שלא וכו' ורצה לומר דהכא כולי עלמא מודים דצריך לומר חטאו עוו פשעו ולפירוש זה עיקר הגירסא כמו נוסח הש"ס שלנו שם ס"ו א' דצריך לומר חטאו עוו פשעו. ויש ידים מוכיחות לזה קצת מהתוספתא שבפרק ב' גבי וידוי ראשון מייתי פלוגתא דרבי מאיר וחכמים ואילו כאן בפרק ג' לא מייתי דרבי מאיר רק דר"י דסבירא ליה דצריך לומר כאן חטאו עוו פשעו יעו"ש והבן.

משלח כו'. לעיל פ"ג ה"ז.

ויוצא לעזרת וכו'. שם הלכה ח'.

השעיר הנעשה וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"א מש"כ שם מזה יעו"ש היטב מה שהארכתי קצת בזה והנה כעת פקח ה' עיני וראיתי בהגהות הגר"א שהגיה שם בדר' עקיבא דתוספתא דכצ"ל ר"ע אומר פר העולה ושבעת כבשים עם תמיד של שחר היו קרבין שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד ואח"כ עבודת היום ואח"כ אילו ואיל העם ואימורי חטאות ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים ואח"כ תמיד של בין הערבים מ"ט וכו' יעו"ש היטב וטעמו אולי לפי שא"א לומר דשעיר הנעשה בחוץ יהיה קודם אילו ואיל העם מטעם דאיתא שם ע"א א' ויצא ועשה מיציאה הראשונה יעו"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה ואח"כ שעיר וכו' יעו"ש היטב שנדחקו בזה ולפי זה צ"ל מאי דפריך שם הש"ס ור' אליעזר האי מלבד חטאת הכפורים מאי עביד ליה צ"ל משום דלר"א עביד שעיר החטאת עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית אבל לר' עקיבא עביד בטבילה שלישית ולכן שפיר מקשה. אמנם לרבינו שכתב לעיל פ"ב דבין ר"א ובין ר"ע ס"ל דתמיד של בין הערבים עביד בטבילה שלישית ולא פליגי רק בפר העולה ושבעה כבשים דלר"א בטבילה שלישית נעשים ולר"ע נעשים עם תמיד של שחר ואם נימא דלר"ע היה אילו ואיל העם קודם שעיר הנעשה בחוץ וכמו לר"א א"כ מאי פריך ור"א האי מלבד חטאת הכפורים וכו' מאי פריך דהא לר"ע נמי הכי הוא וצ"ל משום דלר"א מפסיק בין אימורי חטאת לשעיר הנעשה בחוץ עם פר העולה ושבעת כבשים משא"כ לר"ע דתיכף אחר אימורי חטאת היה קרב שעיר הנעשה בחוץ משום דכתיב מלבד חטאת הכפורים וכו' דמשמע תיכף אחר הקרבת אימורי חטאת היה מקריב שעיר הנעשה בחוץ ולכן פריך לר"א שפיר האי מלבד מאי עביד ליה (ודע דכל זה מיירי בהקרבתם דלענין זריקת דמם לכאורה א"צ פנים כי החטאת קודם לאילו ואיל העם כמבואר לעיל פ"ט מהל' תמידין ומוספין ח"ה וה"ו יעו"ש שוב ראיתי כי בס' יד דוד כתב כן בשם הרלב"ג יעו"ש רק מאי דמשמע מדבריו דגם לר"א שעיר החטאת קודם לפר העולה ושבעת כבשים יש לעיין בזה דלכאורה משמע מדברי ר"א דשעיר חטאת הנעשה בחוץ היה מאוחר לפר העולה וז' כבשים והיה נעשה עם תמיד של בין הערבים מאוחר לפר העולה וז' כבשים ויש לעיין בזה היטב) ודברי הגר"א הם נגד כל הראשונים ונגד המבואר בתוספתא.

ודע עוד כי בירושלמי פ"ז דיומא ה"ב איתא וז"ל א"ר יוחנן זו דברי ר' אליעזר ור' עקיבא אבל דברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערבים ר' חונה בשם רב יוסף אתיא דר' לעזר כב"ש כמה דבית שמאי אמרי תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר' ליעזר אומר תדיר ומקודש מקודש קודם (ועיין בנזיר ירושלמי פ"ז סוף ה"א וצ"ע ועיין במראה הפנים שם) היך עבידה עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום פר ואיל ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים רשב"ל אומר טעמא דהין תניא כדי לסמוך חטאת לחטאת ועולה לעולה ואית דבעי מימר הפר והאיל ואילו ואיל העם וז' כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים והדין תניא תולה עבודות מ"ט ויצא ועשה את עולתו ועולת העם כאמור בענין מה אמור בענין אילו ואיל העם א"ר בון בר חייא ושעיר מ"ט מדם חטאת הכפורים כבר קדמה חטאת הכפורים עכ"ל והנה לכאורה אין לו פתר דקאמר לר"א היך עבידה וקאמר דעבודת היום קודמת למוספי היום ושוב קאמר דפר ואיל וז' כבשים קרבין עם תמיד של שחר וא"כ לכאורה סתר עצמו תוך כדי דיבור ועוד הא ר"א סבירא ליה בש"ס דידן דפר העולה וז' כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים היו נעשים וגם במשנה איתא דז' כבשים היו נעשים עם אילו ואיל העם ובתוספתא איתא דלר"א פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של שחר וז' כבשים היו קריבין עם אילו ואיל העם ועיין בהגהות הגר"א על הש"ס שכתב דר"א דמתניתין הוא ר"א דתוספתא יעו"ש מכל זה מבואר דז' כבשים היו עם אילו ואיל העם ובירושלמי מבואר דלר"א היה פר ואיל וז' כבשים עם תמיד של שחר וזה דלא כחד לכן אי לא מסתפינא אמינא כי ט"ס הוא בירושלמי ומן הא דפר ואיל וכו' הוא ברייתא בפ"ע ואולי צ"ל ואית תנייא פר ואיל וכו' (וסבירא ליה דאיל שבמוסף היום לאו היינו איל העם שבאחרי מות וס"ל כדעת ראב"ש שס"ל ששני אילים הם וכן מוכח מהא דקאמר אח"כ הפר והאיל ואילו ואיל העם) ואולי הוא ר"ע שבתוספתא דש"ס דידן דס"ל דפר העולה עם ז' כבשים בתמיד של שחר היו קרבין ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ עם אילו ואיל העם וזה הטעם שנתן רשב"ל כדי לסמוך עולה לעולה (היינו המוספין עם תמיד של שחר) וחטאת לחטאת (היינו שעיר החיצון אחר חטאת הפנימי) אולם מה שאמר אח"כ ואית דבעי מימר הפר ואיל ואילו ואיל העם וז' כבשים היו קריבין עם תמיד של שחר צ"ע דהא כתיב בהדיא דאילו ואיל העם היו קריבין אחר עבודת היום וצ"ע בזה אף שיש לדחוק וה' יאיר עיני.

והנה מן הירושלמי הזה לפי מה שבארתיו יצא לנו שיש ראיה לסברת הראשונים ששעיר הנעשה בחוץ היה נעשה קודם אילו ואיל העם ודלא כשיטת הגר"א והטעם דבעינן שיהא חטאת סמוך לחטאת ויש לעיין בכל זה.

עוד ראיתי בהגהות הגר"א שהגיה במשנה שם ע' א' וז"ל ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים וכו' כצ"ל עכ"ל ומוחק אלו שתי תיבות היו קריבין ומיושב בזה קושיית התוס' שם ד"ה ושעיר וכו' ועיי"ש עוד מש"כ שם ע"ב בד"ה ואח"כ וכו' יעו"ש היטב שוב ראיתי כי גם בתוס' ישנים הגיהו כגירסת הגר"א יעו"ש (ודע שבציון התוספות בריש הדבור הוא ג"כ כגירסת התוס' ישנים והגר"א יעו"ש).

ומטיב את וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"ב.

מלוין אותו ויו"ט וכו'. שם ביומא ע' א'.

והנה לשלמות המלאכה אמרתי לעיין בסדר העבודה בפיוט שלנו והמג"א כתב בסימן תרכ"א כי הוא נסדר ע"פ דין והנה יצאתי לתקן בדקיו וסדקיו.

שם באות מ' כתב זורק מקטיר ומטיב וכו' והנה לפי סדר האותיות צריך החרוז להתחיל באות מ' אבל מפני הדין כי זריקה היה מקודם לכן שינה שפיר ונכון הוא. שם באות ע'. עלצו תרום דשן בפייס ראשון. עוד יפיסו לדישון פנימי ומנורה. עקב קטורת פייס חדשים ישלשו. ערוך נתחים יחד פייס הרביעי. עיין לעיל הלכה א' מש"כ שם ולעיל פ"א ה"ב יעו"ש. שם באות פ'. פרו מוצב בין אולם ולמזבח. עיין לעיל סעיף א' ובמרן סימן פ"ה סעיף ב' ובמש"כ שם.

שם באות צ'. צבע זהורית קשר בראש משתלח, אבל בשעיר חטאת משמע שלא קשר ועיין מש"כ לעיל פ"ג ה"ד. שם באות ש'. שבע על טהרו ובקרניו ארבע, תמוה כי מקודם היה נותן על הקרנות ואח"כ על טהרו כמש"כ בפרק זה ה"ב ולעיל בפ"ג ה"ה וע"ע לקמן פ"ה ה"ד מש"כ בשם התוספתא. שם באות ת'. תכף ועשה אילו ואיל העם עם תרב חטאת ומוספין הקריב כחוק, משמע שעשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת והקריב המוספין וכבר הארכתי בזה כאן הלכה ב' ולעיל פ"ב ה"ב יעו"ש. שם באות ת'. תר וקדש ופשט טבל וקדש תכריך בדים עט ונכנס בדביר. מש"כ פשט טבל וקדש הוא תמיה גדולה דלדידן היה הקידוש אחר הלבישה ואף ר"מ מודה בזה כמבואר ביומא ל"א ב'. זהו מה שראיתי לבאר במוסף.

אבל בסליחות כתב המג"א בעצמו שהרבה דברים נאמרו בו שלא ע"פ דין ואבאר אחד לאחד.

בסליחה המתחלת אכפרה פני מלך רב.

שם באות ב'. בקרות הגבר נתמלאה עזרה מישראל, תמוה כי זה לא היה רק ברגלים ולא ביוה"כ כדמשמע ביומא כ' ב' וכן פרש"י שם ע"א.

שם באות ג'. לטבילת חול משכים ולבש וקדש ידיו ורגליו די קרני אילת כהפציל נם הצופה מליו. דמשמע ממנו שהיה טובל ולובש קודם שהאיר עד שבחברון ולא משמע כן ברפ"ג דיומא רק שאחר שעלה השחר עד שבחברון אז הורידו כה"ג לבית הטבילה יעו"ש.

שם אות ה'. הטיב וזרק והקטיר והעלה, מש"כ הטיב קודם זריקה תמוה הוא עיין לעיל הלכה א' ופרק א' הל' ב' ג' ופ"ב הלכה ב.

שם אות י'. ירד בקדש וטבל וקדש ועטה פלוסים, תמוה דהא הקידוש היה אחר הלבישה וכמש"כ על הפיוט אות ת'.

שם באות פ'. בא למזבח סגור וטהרו וכלל קרנותיו, כמו שתמהתי על הפיוט באות ש' כן אתמה על המסדר הלז דבתחלה נתן על קרנותיו ואח"כ על טהרו. שם באות צ'. צת חלבים והחי הטעין שגגת עם ועונותיו, זה תמוה מאד כי לא הקטיר את האימורים עד טבילה שלישית לאחר אילו ואיל העם לכל הפחות גם לא הוציא את האימורים עד לאחר שילוח השעיר החי כמבואר כאן בהלכה ב' ולעיל פ"ג ה"ז יעו"ש.

שם באות ק'. וקדש ופשט וטבל ושמונה לבש למוספין, משמע כדעת רבינו דשעיר החיצון הקריב תיכף אחר טבילה ג' וכמש"כ כאן בהלכה ב' ולעיל פ"ב ה"ב וצ"ע אמאי לא הזכיר הקידוש שלאחר הלבישה.

שם באות ר'. רחץ וטבל וקדש ועט בהנדויין להתיפה, האי רחץ היינו קידוש ידים ורגלים, אך צ"ע אמאי לא הזכיר הפשיטה שבין הקידוש לטבילה. גם צ"ע מש"כ וקדש ועט, הוא תמוה שבתחלה לבש ואח"כ קדש.

שם באות ש'. שלח מדיו בקדש והגניזם נצח נחץ וטבל וקדש וציץ נתן על המצח, יש לתמוה למה לא הזכיר הקידוש שקודם הפשיטה, גם מש"כ וטבל וקידש וציץ נתן על המצח, הלא הקידוש היה אחר לבישת כל הבגדים ולא קודם לבישת הציץ.

זהו מה שמצאה ידי יד כהה למצוא ולתקן את בדקי הפיוטים כי רבו וצריך כל אדם השם דרכיו לתקן שיהא דרך סלולה למען לא יכשל כל שירוץ בו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.