הרחב דבר/בראשית/טו

הרחב דבר בראשית טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה עדיין לא נתברר עיקר טעמו ש״ד. מפני מה נשתנה סדר הגנה על אברהם מההגנה שעל יעקב. ונראה דזה הגיע מראש צורים מה שנשתנה זכות של אברהם אבינו מה שהלך לפניו היא כח התורה. מזכות שהלך לפני יעקב אבינו היא כח הגמ״ח ואהבת השלום. כמו שביארנו לעיל. וגדול כח מגן תורה מאד נעלה להציל ממרחק. וע״ז המקרא אנכי מגן לך ראו בני קרח ברוה״ק אשר לע״ל בהיות ה׳ מלך על כל הארץ ישב על כסא קדשו לשפוט. אז נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם. כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה. וכבר נדרש ע״ז ריש חגיגה למאי כתיב ביחוד אלקי אברהם ולא יצחק ויעקב. והנראה אשר ע״ז בא יסוד האגדה ריש מס׳ ע״ז דלע״ל יאספו לאומים לדין וכל א׳ יגיד זכות מה שעשו הרבה כדי שיתעסקו ישראל בתורה וזה פלא מאין יצא מקור זה הדרוש. ותו וכי עלה עה״ד שלא עשו כל פעולתם רק בשביל שיתעסקו ישראל בתורה. אבל לדברינו למדו מדכתיב נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם. הנדיבים והחסידים שבהם שישבו ישראל בצלם ומפעולתם בארצותם הגיע באמת טובה לישראל שיגיעו לעסוק בתורה והיינו עם אלהי אברהם. ויהיו גם נדיבי עמים אלה זוכים בהם ואע״ג שגם המה מתחלה לא כוונו לזה. ורק פעולתם הגיע ממרחק שיתעסקו ישראל בתורה. מכ״מ יש בזה כדי להגן עליהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה אשר אפי׳ מרחוק הוא למגן. כמו כן הפעולה לזה אפי׳ היא מרחוק יש בה כדי להגן. ומזה בא האגדה כי גם אוה״ע יתפארו בזה. אבל לא נתקבלו כי אם נדיבי עמים אשר לא הפרו את ישראל מלעסוק בתורה. והיה עוד פעולתם להועיל ולעזר:

והנה ברבה אי׳ שאמר אברהם אם אתה נותן לי בנים שיכעיסוך מוטב לי שאני הולך ערירי. הרי מבואר שהבינו חז״ל שבא א״א במאמר השני לתקן ולפרש מאמרו הקודם שאפי׳ יהיו לו בנים כהבטחת ה׳ מוטב לו שיהיה הולך ערירי אחרי שלא יזכה ללמדו תורה:

והנה בברכות שם אי׳ אר״י משום רשב״י מיום שברא הקב״ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב״ה אדון עד שבא א״א וקראו אדון שנא׳ ויאמר אדני ה׳ במה אדע כי אירשנה אר״י אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנא׳ ועתה שמע אלהינו וגו׳ למען אדני. למענך מיבעי אלא למען אברהם שקראך אדון. וכבר הקשו התוס׳ אמאי לא מייתי קרא הקודם אדני ה׳ מה תתן לי. אמנם מתחלה יש לדעת דשם אדני משמעו בכ״מ על שידוד הטבע כמש״כ בס׳ שמות ג׳ ט״ו ול״ד ט׳ ובכ״מ. ובא זה השם ע״ז שהוא ית׳ משנה לפרקים הליכות הטבע כאדון על שלו שהוא משנה לצורך שעה הנהגה הרגילה שמסר לעבדיו. ומש״ה כתיב בתפלת אברהם על סדום שם אדני וכן בקשת אבימלך בחלום בזה השם משום שהיה דבר פלא וניכר לכל שהוא ית׳ אדון בעולמו. משא״כ לשון המקרא דכתיב ברגלים שני פעמים. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה׳ אין משמעו בשביל נס ופלא. אלא להתברך בגידולי השנה בג׳ רגלים שהם ר״ה על התבואה ועל פירות האילן ועל המים. וע״ז כתיב שיראו פנים בעזרה אל פני האדון פרטי המשגיח על עבדיו הנאמנים וחשובים בעיניו עד שהוא בעצמו משגיח על פרנסתם והספקת צרכיהם: והנה התבוננו חז״ל דכאן ע״כ אין כוונתי א״א בשם אדני בשביל שדוד הטבע שהרי ביקש לדעת סגולת הארץ בטבע יצירתה אלא ע״כ כיון בזה השם שאתה אדון שלי משגיח פרטי עלי ואני נושא אליך עיני. ומש״ה לא הקדימו חז״ל להביא מקרא הקודם. דשם אפשר לפרש כמשמעו בכ״מ שביקש מהקב״ה שישדד הטבע ויתן לו בנים משא״כ כאן ודאי לא כוון אלא בתורת אדון שהוא עבדו הנושא אליו עין על הליכות עולם בטבע שלו. וה״ז כמלכותא דארעא. שהאדון על נכסיו מוסר דבר הנהגה להבא בכחו לעשות כל צרכי הנכסים בשמו. ואם א׳ בא לצורך איזה ענין אם הוא כסדרי הנהגה ה״ז מגיע להבא בכח האדון ואינו מגיע לאדון כלל. אם לא שמבקש לעשות איזה ענין שלא כסדר. בזה בע״כ מגיע להאדון עצמו. אבל לפעמים מגיע עסק הבא כסדר הנהגה ג״כ להאדון עצמו היינו אם א׳ מעבדיו העומדים לפניו תמיד באמונה נצרך לאיזה דבר זהו כבודו וטובו שלא יבקש צרכיו מהבא בכח האדון אלא מן האדון עצמו. כך הוא אדנות דרקיעא. דלא נקרא הקב״ה אדון אלא לצורך נסיי ובזה הוא ניכר דמאן עביד ניסא קוב״ה. מש״ה כתיב בזה הפרט אדני. אכן א״א העומד לפני הקב״ה באמונה ביקש גם צרכיו בהליכות עולם הטבע ממנו ית׳ בשם אדני להגיד כי הוא אינו מכיר שום שר כי אם אותו לבדו ית׳. וע״ז אמר כאן אדני וגו׳ ובזה הכונה הלך דניאל ואמר למען אדני למען אברהם שקראך אדון דא״א לפרש כמשמעו בכ״מ שהרי לא ביקש דניאל שתהיה הגאולה בדרך נס אלא בדרך הטבע ובהשגחה פרטית לטובה כמו שהיה בימי עזרא. ומש״ה פי׳ חז״ל דה״ק בשביל אברהם שקראך אדון. היינו על כונה שניה. ועפ״י מש״כ מבואר מש״כ התוס׳ ברכות דמ״ט א׳ דאלהי אברהם הוא מלכות משום שקרא להקב״ה אדון. וקשה לכאורה הרי אנו אומרים את הוי׳ בשם אדנות ומכ״מ צריך לומר מלך העולם. אבל לדברינו מבואר שאינו דומה. דשם אדני שאנו אומרים משמעו שהוא יכול לשנות ולשדד הטבע כאדם העושה בתוך שלו. ומשום שאין הליכות הטבע ניכר שבא בהשגחת ה׳ שע״ז מורה שם הויה שהוא מהוה הכל מש״ה אין אומרים זה השם ככתבו דאסור לומר שבח הקב״ה מה שאינו מובן להמדבר בשכלו כי כן הוא כמש״כ בס׳ שמות ט״ו י״א. וביותר מבואר שם ג׳ ט״ו. אבל השם אדני בשעה שמשדד הטבע הכל יודעים דמאן עביד ניסא קוב״ה כדאי׳ בברכות דנ״א. וא״כ אינו מלכות. משא״כ א״א קראו אדון שמנהיג הטבע שלו. מש״ה היינו מלכות. ואל תתמה דשם אדני יש לו שתי הוראות דכך שם אלהים יש לו שתי משמעות כמש״כ לעיל א׳ משום דשניהם מענין אחד. כך שתי משמעות אדני מענין אחד הוא. דשתי המשמעות כדרך אדון בנכסיו כמש״כ במלכותא דארעא:

ובספר ויקרא כ״ט כ״ב נתבאר מקרא בתהלים ס״ח גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה וביארנו שם ע״פ מ״ר דטל וגשם תלוי בקרבנות ומסיים דנחלתך המה ישראל ונלאה היא א״י שהיא ארץ נהלאה בלי מים אתה כוננתה שיהיו מתנהגים בזה האופן. לאפוקי אוה״ע בא״י אין הקרבן בא לרצון להם כדאי׳ במס׳ זבחים דמ״ה לרצון להם ולא לגרים וכן ישראל בחו״ל:

וכיב״ז שנינו בברייתא דע״ז ד״ט שני אלפים ימות המשיח ובעוה״ר יצאו מהם מה שיצאו. פי׳ בשני אלפים יכולין להיות ימות המשיח ולא קודם ובזה המשך מוכרח להיות ימות המשיח ולא נתבאר כמה והנה בעוה״ר יצאו כו׳ כך הית׳ הגזרה אשר בזה המשך מוכרח להיות כ״ז:

והיינו שנמשלו ישראל לקודש כדכתיב מוקש אדם ילע קודש. וכבר דרשו חז״ל בסנהדרין דנ״ח ב׳ על הסוטר לועו של ישראל כך. אמנם לפי הפשט נמשלו כמו קודש דאע״ג שיש רשות כ״פ לאכול קודש מ״מ יש ליזהר באכילתם שלא יאכלום בלועו כדרך רעבתן שלא בד״א ובכבוד. כך המשתעבד בישראל עליו לדעת עם מי הוא משתעבד ולהיות נזהר בהם וכן הקדים ירמיה הנביא עונש אוה״ע שהרעו לישראל ואמר קדש ישראל לה׳ וגו׳ כל אבליו יאשמו. וע״ע מש״כ בשירת האזינו בפסוק כי ידין ה׳ עמו. והנה בעל הגדה כשבא למקרא זה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא״א בברית בה״ב שנא׳ ויאמר לאברם וגו׳. וביאור המפרשים שחשב ד׳ מאות שנה באופן שיכלו אחר רד״ו שנה. אין סובל הלשון שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא״א. ועוד סידר המגיד והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא בכל דור כו׳ צא ולמד מה בקש לבן כך ולפי הבנת המפרשים דהבטחה על הגאולה בזה המקרא מיירי אין מובן היאך משמע בזה המקרא פתח תקוה לכל דור. והלא ואח״כ יצאו ברכוש גדול ודאי אינו אלא במצרים. והדרש וגם את הגוי על כל אוה״ע אינו מבואר כ״כ. עוד יש להבין לפי״ז הא דקאמר צא ולמד וגו׳ מה יש לנו ללמוד מלבן. הלא זאת ידוע לנו בבירור שבכמה דורות עמדו עלינו לכלותינו אלא שהקב״ה מצילנו ומה יוסיף לנו אם נלמוד שגם לבן ביקש לעקור שם ישראל. אלא עיקר הביאור בכ״ז. שהמגיד הבין בדבר ה׳ כי גר יהיה זרעך הבטחה ג״כ. היינו שלא ישתקעו ח״ו מרוב צרות להיות ככל האומה שהוא בא בה. למען לא יסבלו עוד כ״כ. עוד זאת הוא גלוי דעת ה׳ שכך רצונו שנהיה גרים דוקא ולא נבקש בטוב לנו בין הגוים להשתוות להם ולהיות כתושבים. וכמו שאמרו בני יעקב בבואם לפרעה לגור בארץ באנו והדרש שלא ירדו להשתקע. ואין הכונה שעלה בדעתם לשוב אחר הרעב. דאאל״כ שהרי אמר ה׳ ואנכי אעלך וגו׳ אלא הכונה שאין רצונם להיות כאזרחי הארץ אלא להיות כגרים: והנה על ההבטחה שלא ישתקעו מרוב צרות אמר המגיד דבשביל זה חשב הקב״ה את הקץ שיכלה ברד״ו שנה היינו כדי לעשות כמו שאמר לא״א כי גר יהיה זרעך. וכיון שראה ה׳ שעוד מעט ישתקעו ח״ו ע״כ היה חפזון דשכינה להוציאם. וע״ד גלוי דעת ה׳ שמרוב טובה לא נבקש להיות כאזרחים וכמו שיבואר להלן שהכל הוא לתכלית לשבת בדד והוא עין יעקב וזהו רצון ה׳. כדכתיב וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. ואלו היו ישראל מקבלים עליהם רצון ה׳ בזה לא היו אוה״ע שונאים אותם וכמו שאמר בלעם הן עם לבדד ישכון וכמו שיבואר במקומו. אבל כאשר טבע אנשים להיות מעורב עם העם ששוכן בקרבו ולהשתוות להם בכל האפשר וכמו שהיה במצרים שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים כמבואר בש״ר פ״א. וזה גרם שהפך הקב״ה לב מצרים לשנוא אותם וכמאמר בלעם ובגוים לא יתחשב. וכמו שביארנו במקומו. כשהוא מתערב עם הגוים לא יתחשב כלל וכמו שביארנו ריש פ׳ שמות ותמלא הארץ אתם ע״ז הכונה. ובזה הגיע ויקם מלך חדש וגו׳. וכן הוא בכל דור. וזהו דבר המגיד. והיא. זה המאמר כי גר יהיה זרעך שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ובאשר אנחנו הולכים נגד רצון ה׳ להיות דוקא כגרים כי זה הוא נוגע לעיקר תכלית האומה. ובאשר שלפי הנראה בעין דעת אדם הוא להיפך כי בשעה שאנו כאזרחים ונחשבים בקרבם אין עושים לנו רע בפועל כ״כ. ע״ז אמר צא ולמד מה ביקש לבן וגו׳ הלא לפי הנראה לא ביקש לבן אלא לרמות את יעקב בצאנו או לחמסו. ובל״ז היה נראה טוב לב עמו ובאמת הלא הכתוב מעיד שהוא ביקש לעקור את הכל. ומזה תדע שכן הוא בכל דור אלא שהקב״ה מצילנו מידם. ופעם נעשה בהשגחה שלא יתגלה הענין. ופעם מתגלה לחוץ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.