הפלאה/כתובות/קג/ב

הפלאה כתובות קג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא אמרו ש"מ משום יקרא הוא דקאמר. לפי מאי דמסיק בס"פ נגמר הדין דהספידא יקרא דשכבי ורבי לאו משום יקרא דישראל קאמר כדהוי ס"ד שם בתחלה ע"ש צ"ל דס"ל כמ"ד דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכן משמע מהא דסידר לר"ג ואמר נהוג נשיאתך וכו' א"נ משום כבוד תורה וכ"כ מהרש"א ז"ל בח"א ע"ש דהא רבי ענוה יתירה היתה בו כמ"ש משמת רבי בטלה ענוה והא דלא אמרו דאמר משום טירחא ומחיל והם מילתא יתירה עשו משום דבודאי מקיים ביה ותגזור אומר ויקם כדאמרינן לקמן ומסתמא כן היה רצונו:

שם גמרא דלא עדיפא ממשה. כתב בספר פני יהושע הא דהוצרך לומר כן משום דהמ"ל דהתם משום מלחמות א"י היה ע"ש. וקשה לי דהא אמרינן ברפ"ק דמגילה שנענש יהושע על שביטל תורה בלילה שלא היה שעת מלחמה בלילה מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה הרי דלא הספידו אפילו בלילה שלא היה שעת מלחמה ויותר נראה דאין ראיה משום דהמ"ל דהתם היה ביטול תורה דרבים של כל ישראל (ועיין במ"א סימן תרפ"ז) ות"ת דרבים עדיף מעבודה אע"ג דאמרינן התם דכבוד תורה עדיף גבי אין מועד בפני ת"ח מ"מ לאחר ל' יום שאני אבל הכא לא הוי כל ישראל והוצרך לומר להם ולפ"ז יש לומר דבאמת מה דעסקו בהספד בלילה לא ה"ל יותר ממשה כמו שדקדק מהרש"א ז"ל משום דהתם עסקו במלחמת א"י ביום א"כ יבטלו לגמרי ת"ת אבל הכא כשלמדו ביום שאני ומה דספדו לפעמים ביממא ולפעמים בלילה יש לומר דלא רצו לבטל ההספד אפילו בימים שאין מספידין בהם וספדי בהם בלילה כדי שיהיה הספד בכל יום:

תוס' ד"ה מזומן לחיי עה"ב תימא וכו'. יש לומר ע"פ מ"ש בס"פ המדיר בשם מהרש"א ז"ל דכשהצדיק נענש בשביל הדור ומכפר עליהם הוא נוטל מחלקם בגן עדן וזהו דקאמר ב' פעמים פנו מקום עכ"ל. ועל פי זה פרשנו מ"ש דוד המלך ע"ה בתהילים סימן פ"ד כי טוב יום בחצריך וגו' ודרשו חז"ל על יום מיתתו ויש לפרש ע"פ מה שאחז"ל שאלף שנים למעלה הוא כיום אחד למטה אפ"ה טוב לי יום אחד בחצריך בתורה ובמעשים טובים כמ"ש יפה שעה אחת בתשובה וכו' ומסיים בתרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע. ר"ל אף שיתנו לו בג"ע ג"כ מקום הרשעים ויזכה בחלקם. אפ"ה ניחא לי לצדיק בעבודתו בבית ה" יותר ומסיים קרא כי שמש ומגן וגו' שהצדיק בחייו נמשל לשמש שמאיר ומגין על דורו בחייו והארכנו בזה בחידושי תורה בהמשך פסוקים אלו. ויש לומר דמטעם זה לא נכתב מכה של מיתת הצדיקים בתורה מפני שהעונש הוא בחלקם לעה"ב והעה"ב לא נכתב מפורש בתורה כמ"ש חז"ל שהוא הטוב הצפון לצדיקים אך העוסקים בהספד בכל נפשם ומתמרמרים על פטירתו מתכפר להם כדאיתא בשבת פרק האורג וזהו שיצאה בת קול על כל דהוי בהספדא רבא שהיה באשכבתיה לא ינוכה חלקו ומזומן לחיי עה"ב. ואפשר דמטעם זה ההוא כובס השליך נפשו מנגד שלא ניחא ליה בחיי העה"ז שיגן עליו מיתת הצדיק לכך יצאה בת קול גם עליו שהוא מזומן לחיי עה"ב. ועפ"ז יש לפרש מ"ש הושע קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ר"ל קחו עמכם דברים מ"ש חז"ל מכה אשר לא כתובה אלא שנאמרה בע"פ ושובו אל ה' שלא יהיה לכם מכפר אלא ע"י פרים הנקרבים במזבח ולא ע"י הצדיק שמכפר ונוטל חלקו הטוב וז"ש אמרו אליו על מכה זו כל תשא עון וקח טוב מה זה נשיאות עון בעה"ז שאתה מכפר ע"י זה לכל אבל קח טוב שנוטל חלק הטוב הצפון מוטב ונשלמה פרים שפתינו שהקב"ה יקבל רצוי שפתותינו כקרבן פרים על המזבח ע"י התשובה ואין להאריך יותר:

שם שמעון בני חכם מאי קאמר וכו'. הקשה מהרש"א דהא בסוף הוריות קאמר רשב"ג נשיא ור"מ חכם משמע על שם מנויו יקרא חכם ואפשר לומר דא"כ ה"ל להקדים גמליאל בני נשיא כיון דמעלת הנשיא הוא קודם למעלת חכם וכדקאמר התם ויותר נראה דמסתמא לא מת מי שהיה לו מנוי זה באותה שעה אלא דמעיקרא היה ר"ש חכם ור"ג היה יושב בראש והניח את ר"ש על מנויו ור"ג נעשה נשיא ובמקומו ישב ר"א בראש ושפיר מקשה מאי קאמר כיון דכבר היה לו מנוי זה וק"ל:

שם מאי קשיא ליה הא קרא קאמר ואת הממלכה וגו'. יש לדקדק דה"ל להביא מן התורה דאמר יעקב לראובן בכורי אתה וגו' ופירש התרגום לך הוי חזי וכו'. וכן פירש"י דיתר עוז היינו מלכות. ותו דע"ז לא הוי מצי לשנויא ההוא ממלא מקום אבותיו. שאין באחיו חכם כמותו דהרי יוסף היה חכם ממנו כדפירש התרגום בן זקונים ארי בר חכים הוא ליה שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ואמרו במשנה דסוטה יוסף זכה לקבור אביו ואין באחיו גדול הימנו. ונראה דמ"ש שהיה ראוי לו יתר שאת ויתר עז דהיינו כהונה ומלכות לא אמר עליו בעצמו שימלוך על אחיו אלא שכל נבואתו וברכתו היה על דורות הבאים שעתידים לצאת מהם לדורות עולם ונטל המלוכה מדורותיו של ראובן ונתן ליהודה שאמר לו ישתחוו לך בני אביך וקאי על דוד המלך ע"ה ומשיח צדקינו שיבא במהרה בימינו אבל בין השבטים עצמם זכה יוסף באמת למלוכה כמפורש במקרא ובמשנה והטעם מפני שהיה חכם שבכולן. וכן פירש"י בקהלת סימן ז' והחכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים וגו'. דקאי על יוסף שזכה למלוכה יותר מעשר אחיו הקודמים לו. נמצא דאדרבא מזה ראיה דחכמה עדיפא מיהו ע"פ האמת דמשני ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוי אין קושיא מיוסף שהוא היה ממלא מקום אבותיו אף ביראת חטא. ויש לפרש בזה הפסוקים סוף פרשת וילכו אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ויאמר להם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני ופירש התרגום ארי דחלא דה' אנא שאמר להם שיש לו יראת חטא. דאל"ה לא היה זוכה למלוכה עליהם והיינו דמסיים קרא בקהלת שם בתר קרא והחכמה וגו'. כי אדם אין צדיק בארץ וגו'. ר"ל שהרי גם יוסף הצדיק שנקרא צדיק ואפ"ה היה לו יראת חטא עם החכמה. ועמ"ש בחידושי תורה בפסוקים אלו. ונראה דהא דקשיא ליה לר"ש היינו משום יוסף בעצמו ויותר נראה דקשיא ליה מדוד המלך ע"ה שהמליך את שלמה אף שהיה אחיו גדול ממנו כדכתיב במלכים א' סימן ב' ושאלי לו המלוכה כי הוא אחי הגדול ממנו וזהו משום חכמתו ואפשר לומר דמה דאמר ללוי צריכא לך ולמטלעתך רמז לו ללוי דאחוי קידה על אפים כפירש"י וכדאיתא במסכת מגילה דף כ"ב ע"ב שהראה קידה הנאמר בבת שבע ותקוד בת שבע אפים על הארץ וזה היה בשביל המלוכה שהמליך את שלמה ולא את אדוניהו כמפורש בקרא. ועיין בספר כלי יקר שפירש מה שאמר לה דהע"ה מה לך הוא מפני שעשתה. קידה שאין דרך לעשות כן אפילו לפני מלך והשיבה על דבר המלוכה של שלמה וק"ל:

שם גמרא והיינו דא"ל לרב גברא רבא וכו'. משמע להדיא דרב נחית לבבל מקמי דר' חנינא יתיב ברישא. וקשה לכאורה אהא דאמרינן בסוף מסכת יומא דף פ"ז ע"ב דאזיל רב לגבי דר' חנינא תליסר מעלי דכפורי ולא אפייס משום חלמא דחזי לרב דזקפי בדיקלא וכו' ופירש"י דדאג ר"ח למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה ע"ש וצ"ל דאף דלא היה עדיין ראש ידע דמקיים בודאי דברי רבי משום דתגזר אומר וגו' כדקאמרינן בסמוך היינו דפירש"י שם בד"ה אלמא וכו' כדאמר רבי בשעת פטירתו וכו' דלכאורה אינו מובן כוונתו בזה ולפמ"ש א"ש כנ"ל ובזה נלענ"ד לתרץ הגהת רמ"א ז"ל בא"ח סימן תר"ו ס"א שכתב המוחל לא יהיה אכזרי אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה והקשה הט"ז דמנ"ל הא דהא התם הוי לטובת המחול ולפמ"ש יש לומר דמוכח שפיר כיון דעדיין ר"ח לא קיבל על עצמו להיות ראש מפני רב אפס א"כ מה היה יראתו הא כמו כן יוכל לסרב שלא לקבל להיות ראש אפילו לאחר מיתת רב אפס אלא דאז בהכרח יהיה רב ראש בתחלה וימות הוא מהר מפני מלכות דר"ח נמצא עכ"פ הוא טובת אחד מהם ושפיר מוכח אפילו טובת המבקש מחילה. וק"ל:

תוס' ד"ה אותו היום וכו' היינו קדושת כהונה. הנה בפסחים דף ע"א משמע דבנשיא שמת רוב הציבור מטמאין אע"ג שיעשו הפסח בטומאה ונראה מזה דה"ה טומאת כהנים והטעם דה"ל כטומאת קרובים דהכל כקרובים אצלו והא דכתבו התוס' בחגיגה בדף י"ז ע"א בשם ירושלמי דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים והקריבו למחר וקשה לפ"ז דהא היו רוב ציבור טמאים וחגיגת ט"ו לא דחי טומאה כדאיתא בפסחים דף ע"ו ע"א ואפשר שאין דרך המלכים לקבור אותן מיד דחונטים אותם. ואע"ג דאין מלינן את המת בירושלים כדאיתא בב"ק דף פ' צ"ל דמלך שאני. ומה שמקשים העולם שם דהא אין אנינות נוהג ברגל יש לומר דאנינות כל ישראל שאני דהא אמרינן בר"פ אלו מגלחין הטעם דאין אנינות נוהג ברגל דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד והכא הוי אנינות נמי עשה דרבים ומהא דהוי להם דין אנינות נמי משמע דהוי ממש כקרובים ובזה יש לפרש מה שפירש"י בעמוס סימן ה' על פסוק והפכתי חגיכם לאבל כענין שנאמר כל יהודה מתאבלים וגו' דכוונתו דאיך שייך שיהפך החג לאבל דהא אינו נוהג ברגל לכך פי' דכיון דהוי אבילות דרבים שאני. אי נמי יש לומר דלא עדיף מצוה לטמא לנשיא מטומאת קרובים דלא דחי עבודה כדאיתא ריש פרק קמא דמגילה וכיון דאם יטמאו תו לא יוכלו לקיים מצות חגיגה כל ז' לא דחי והקריבו חגיגה תחילה וכן משמע קצת בהריגת רבן שמעון הנשיא שטימא ר' ישמעאל כהן הגדול עצמו כמפורש שם ועיין בי"ד סימן שע"ג ס"ט וצ"ע. אך מדברי התוס' משמע דלכל חכם מופלג בדורו כמו רבינו תם מותרים לטמאות ואפשר דמשמע ליה משינויא דאיפך דקאי על ר' חייא ומה שהביאו התוס' מן הירושלמי דכשמת רבי. היינו דבשביל זה משמע להו דמה דקאמר הכא בטלה קדושה היינו קדושת כהונה אבל עיקר הראיה משינויא דאיפך וצ"ל דס"ל כדעת הרמב"ן בי"ד ס"ס שע"ד דטומאת כהנים ואנינות לאו הא בהא תליא דהא משמע בברכות דף י"ט ע"א דהיו חייבים בק"ש דאפקוהו סמוך לק"ש והרי רב יוסף גדול בדורו ויתיב ברישא אלא ע"כ דלאו הא בהא תליא ולא כדעת הכלבו שם. וק"ל:

שם בגמרא זרוק מרה בתלמידים וכו'. ענינו שהתורה נקראת חק ומשפט ופירש"י בכ"מ חק הוא דבר שאינו ידוע טעמו ומשפט מה שטעמו ידוע והוא שבהתחלות לימוד התלמידים א"א שיבינו טעמי הלכות כמ"ש לגמור והדר לסבור. ואמרו בברכות דף ס"ג הסכת ושמע הס והדר כתת מפני שלא יטעמו המתיקות שבה ולכן בהתחלת הלימוד נקראת חוקה. אבל לאחר היגיעה יורה ה' להם טעמי הלכות ויהיה בפיהם למתוק מדבש ונופת צופים ואז נקרא משפט. ועד"ז פרשנו בחידושי תורה שזה היה ענין מרה שהקדים השי"ת קודם קבלת התורה והבינם במי מרה שבתחילה היה מר ויורהו ה' עץ וימתקו המים להיות להם למשל על התורה וזהו שנאמר וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וגו'. והארכנו בכל הפסוקים שם באמרי נועם:

שם בגמרא ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט וכו'. עיין בש"ס סוף מכות שהאריך באלו הפסוקים וענינא דקרא שכל אדם שחשקה נפשו לגור באהל ה' ילמוד המעלות הטובים מן האנשים הצדיקים שקיימו וקיבלו אלו המעלות הגדולות. ובחדושי תורה כתבתי בסדר המעלות הנזכרים שם דיש להבין הא דקאמר קרא ואות יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר שבאמת השבועה לשם שמים הוא מצוה שנאמר ובשמו תשבע כמ"ש באליהו כמה פעמים שאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו. אך שהקדים הכתוב ובו תדבק ובשמו תשבע ואחז"ל אם אתה תקיים ובו תדבק אז אתה מצווה ובשמו תשבע. אבל מי שלא קיים ובו תדבק ירחיק עצמו משבועה מאוד ואמרו עוד וכי אפשר לדבק בשכינה אלא זה המשיא בתו לת"ח מעלה עליו * כאלו נדבק בשכינה אך לאו כל אדם זוכה לזה ומצינו שאחז"ל בשבת דף כ"ג ע"ב מאן דמוקיר רבנן ה"ל חתני רבנן נמצא כיון שיקיים ואת יראי ה' יכבד שיהיה מוקיר רבנן יזכה לחתני רבנן שישאו בנותיו לת"ח ויקוים ובו תדבק ואז יגיע למעלה נשבע להרע ולא ימיר. וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---