הפלאה/כתובות/עו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא אמר רנב"י כלה בבית אביה ולקידושין נראה הא דנפקא ליה דמתניתין מיירי אף לקידושין היינו מברייתא דלעיל במומין הראוין לבא מבית אביה שעל האב להביא ראיה וכיון דמיירי בניסת כבר אם כן הא זכתה בכתובה כבר. וא"ל דכיון דהיו כבר המומין באירוסין ה"ל הנשואין בטעות ועדיין לא יצתה מרשות האב ודאביה הוי זה אינו דקי"ל דאין תנאי בנשואין כמ"ש לעיל דף ע"ב ע"א היכא דהקידושין היה בודאי אין שייך תנאי לענין נשואין וצ"ל דהאב מביא ראיה שלא יצטרך להחזיר כסף קידושין. ולפ"ז אתי שפיר לפי' התוס' לעיל דמומין הראוי' היינו דלית בהו חזקה דראה וניפייס וכמו שפי' לעיל דבריהם דאז בשביל חזקה אחת דחזקת הגוף אין האב נאמן וצריך להחזיר הקידושין ולפ"ז הוי א"ש דיליף אף דהוי התם כבר ברשות אחר דומי' דמחליף ובאמת אתיא כר' יהושע כמ"ש בלשון התוס' ד"ה על בעל החמור וכו'. מיהו לכאורה לפמ"ש בלשון התוס' דבנשאוה דבעי' גט א"צ להחזיר הקידושין אם כן א"א לפרש הברייתא לענין קידושין וצ"ל דמיירי בכנסה על תנאי דא"צ גט אלא דאכתי לא א"ש לשון הש"ס דקאמר אלא מכלה בבית אביה ולקידושין דברייתא מיירי שנמצא בה לאחר הנשואין. ויותר נלע"ד דיש לומר דלפי הס"ד ס"ל דריש' דמתניתין מיירי אפילו בגרה כבר מדמחלק בסיפא דוקא בניסת משום חזקה דראה ונפייס משמע דבבגר' אף שיצאה מרשות האב על האב להביא ראיה. ולפ"ז א"ש דאע"ג דדומה למחליף שהרי כבר הוא ברשות הבעל כיון שנתארסה ובגרה כמ"ש הרא"ש אפ"ה על האב להביא ראיה כיון דלא שייך ראה וניפייס אע"ג דלא שייך על האב להביא ראיה אלא בקידושין דהא כתובתה שלה משמע להדיא דאפילו יצאה מרשותו לרשות הבעל אפילו הכי מוציא ממנו הקידושין ודוק
מיהו למסקנא דמסיק כל שהספק ברשותו וכו'. ותנא תונא כלה ויליף ע"כ מכלה בית אביה דאלו מכלה בית חמי' ליכא למילף דהא התם טעמא משום חזקה דראה וניפייס שהרי אינו מועיל כשמביא ראיה שנתארסה וע"כ צ"ל דיליף מכלה בבית אביה וקשה מנ"ל דלפי המסקנא באמת בזה אין על האב להביא ראיה אא"כ ידוע שהי' משנתארסה דאל"ה אמרינן כאן נמצא כאן היה ברשות הבעל וכלך לא תני בגרה משום דהוא חלוק בידנו מריש' ומסיפא דעל הבעל להביא ראיה שהיה בה המומין באירוסין אם כן קשה עכ"פ דמנ"ל לקידושין וצ"ל באמת כמ"ש לעיל דנפקא ליה מברייתא והיינו דכשיודע שהיה מקודם הנשואין אמרינן כנכ"ה כיון דלא שייך בהו חזקה דראה וניפייס ואפילו לקידושין מדקתני על האב והיא כבר ניסת כנ"ל. כנלע"ד. וק"ל:
תוס' ד"ה כלה בית אביה וכו' לולי דבריהם נראה ליישב קושיתם ז"ל והוא דהתוס' הקשו בדף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה וכו' דלמה לא חייש ר"י שזינת' ברצון ואין לה אפילו מנה (ועמ"ש לעיל בשינויא דרב אשי) וכבר כתבתי שם דאפילו לפי' התוס' שם דמוציאין ממון מספק ספיקא אכתי קשה לר"ג דס"ל כתובה מאתים דליכא ס"ס. ונראה דלפי סברא דהשתא יש לומר דטעמא דר' יהושע הוא דאין לחוש שזינתה ברצון משום דאמרינן כשעת מציאתו מרשות א' ומסתמא נבעל' קודם אירוסין ואף דכבר נשואה היא ולפי הסברא שכתבו התוס' לעיל בב' רשויות לא אזלינן בתר שעת מציאת'. נלע"ד דיש לומר דזה אינו דהא שמואל ס"ל בפ' הבא על יבמתו דף נ"ז דאין חופה לפסולות נמצא אם נימא דברצון זינתה קודם החופה ואסורה עליו לא קנתה החופה והדר ה"ל חדא רשותא ויש לילך בתר שעת מציאת' שהיה קודם אירוסין לכך לר"י כתובה מנה. ולר"ג באמת מחמת חזקת הגוף תלינן שהיה אחר אירוסין והיה באונס דקנת' החופה דאי נימא ברצון ממילא לא הוי אלא חד רשות ונצטרך לסתור חזקת הגוףף לכך אמרינין שהיה באונס וה"ל ב' רשויות לקיים חזקת הגוף. וא"ל דאכתי כבר נשואה היא משנבעלה אפילו היכא דאסורה עליו מ"מ על ידי ביאה נעשת נשואה זה אינו דהא ע"כ כיון שלא מצא בתוליה ע"כ נבעלה קודם וא"א לומר אחר החופה דהא בחד רשות' אמרינן כשעת מציאת' וע"כ היה קודם החופה נמצא אי ברצון לא קנתה החופה וה"ל חדא רשותא וממילא אמרינן שהיה קודם מאירוסין נמצא שפיר מוכיח מר"י דמתחייב מנה ולא אמרינן ברצון משום דאזלינן בחד רשותא כשעת מציאתו אפילו לאפוקי ממון ונגד חזקת הגוף ור"ג נמי לא פליג עליה בזה ומתורצים כל קושי' התוס' ואפשר דהיינו שכתבו התוס' לעיל ולפ"ז לא א"ש וכו' ר"ל דלפמ"ש לעיל הטעם הוא לפי דאזלינן בחד רשות בתר שעת מציאתו יש ליישב כנ"ל. ודוק היטב:
ומ"ש המפרשים להקשות על התוס' דמאי קשיא להו אימר דאר"י וכו' לאפוקי ממונא וכו' דדילמא ס"ל דר' יהושע דאמר גבי משארסתני נאנסתי והיה מקח טעות היינו אפילו להוציא הקידושין. לענ"ד לק"מ דכשנשאת ודאי צריכה גט לכ"ע בין לרב בין לשמואל כדאיתא במתניתין דף ע"ב ע"ב תצא בלא כתובה וכ"ש בבעל וקי"ל דכל מקום דצריכה גט אין הקידושין חוזרים משא"כ ברישא דמתניתין יש לומר לפי סברא דהשתא דאין צריכה גט ושפיר הקשו התוס' דמנ"ל דהא ר"י בודאי לא מיירי לענין קידושין דהא התם נשאת ונבעלה כבר וע"כ צריכה גט. ותו דמשמע שם דדמי לסיפא דפליגי באומרת מ"ע אני והתם בודאי א"צ להחזיר הקידושין דהא התם לא איתרע חזקת הגוף דידה ואפילו לפמ"ש התוס' לעיל דף ט' ע"ב דטעמא דר' יהושע משום דמ"ע לא שכיחא מ"מ איך יוכל להוציא הקידושין הא שמואל ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ דפלוגתייהו הוא לענין כתובה לבד. וק"ל:
תוס' ד"ה כל שנולד וכו' וא"ת מהא דפריך וכו'. לולי דבריהם ז"ל יש לומר דלא דמי דהתם אין מועיל כאן נמצא כאן היה דפרה לולד שהוא מכירה בפני עצמו אם נמכר או לא. תדע דהא איכא לבעל החמור חזקת הגוף דפרה שילדה אח"כ. וע"כ אף לר"י קשה דהא בקיימא באגמא אזיל בתר חזקת הגוף אלא דהתם לא שייך חזקת הפר'. וכה"ג אמרינן לעיל דף י"ג ע"ב איהי אית לה חזקת כשרות בתה ל"ל חזקה דכשרות וכו' ואפילו למאן דס"ל שם לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה טעמא אחרינא שם משום דאשה בודקת ומזנה ע"ש. שוב מצאתי כעין זה בספר שיטה מקובצת
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |