הפלאה/כתובות/עד/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"א גמרא מכדי כל תנאי וכו'. הקשו התוס' בנזיר דף י"א דלמה יועיל תנאי בנזירות הא אינו יכול לקיים ע"י שליח. ותירצו לפי שיכול להביא אחר קרבן תחתיו. ולכאורה קשה הא אמרינן לעיל דף ע"ב דיש תנאי בהפרה כמ"ש שם בשם טור וש"ע שפי' כן אאמר לה מופר לך ע"מ וכו' אע"ג דקי"ל כר' יאשיה דאינו יכול להפר ע"י שליח. וכן קשה מנזירות עצמה דנהי דהקרבן יכול לקיים ע"י שליח אכתי גוף הנזירות צריך לקבל עליו בעצמו. וכבר תירצתי זה לעיל דף נ"ו ע"א בתוס' ד"ה ה"ז מקודשת דהא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אינו אלא בדבר שיש בו מעשה דלא אתי תנאי שהוא דבור ומבטל מעשה. אבל דבר שאינו מעשה אלא דבור אתי דבור ומבטל דבור ע"ש. ובזה מתורץ נמי מה שהקשיתי בגיטין בחדושי. בהא דאמר ר' יוסי בס"פ מי שאחזו גבי אם לא באתי מכאן עד יב חודש כתבו וכו' דזה גט. קשה הא ר' יוסי ס"ל בדף ס"ו שם דאומר אמרו לסופר ויכתוב פסול משום דמילי לא ממסרי לשליח. א"כ כיון דאינו יכול לצוות לסופר ע"י שליח לא יועיל בו תנאי בצווי זה כלל. ומאי פריך שם לימא קסבר ר' יוסי כתב גט על תנאי כשר. ומאי קושיא הא האמת כן. ולפמ"ש א"ש דכיון דלא הוי אלא מילי א"צ ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן ומועיל אפילו אינו יכול לקיים על ידי שליח. ובזה א"ש מאי דפריך לימא קסבר וכו' דלכאורה אינו מובן דמאי ס"ד שלא יועיל תנאי. ולפמ"ש א"ש דהא דגם בדבור בעינן דומיא דבני גד ובני ראובן. ובזה מתורץ נמי מה שהקשה בני על מה שכתב הרמ"א ז"ל בי"ד סימן ש"ה סעיף י' בהג"ה בשם הריב"ש דאינו יכול לפדות על ידי שליח. דא"כ למה מועיל תנאי בפדיון כדאיתא בקידושין דף ו" ע"ב במתנה ע"מ להחזיר דאמר רבה שם בפיון הבן אין בנו פדוי ע"ש. הא כיון שאין הפדיון יכול להיות ע"י שליח התנאי בטל ומעשה קיים. ולפמ"ש לק"מ דודאי נתינת המעות לכהן יכול להיות ע"י שליח כדאיתא להדיא בבכורות דף נ' ע"א רב אשי שדר ליה שבסר זוזי לרב אחא בריה דרבינא בפדיון הבן וכו'. אלא דהאמירה צריך להיות בעצמו. ובדבור לא בעי' דיני התנאי. וק"ל:
פירש"י ד"ה ע"י שליח וכו' שהיה שלוחו של משה הנה בספר פני יהושע כתב שהיה ביד משה ליתן להם מפני שכיבוש סיחון ועוג היה ראוי לו למשה עצמו שאינו מארץ ז' עממין והיה שלו מדין מלך שכבש. ולענ"ד זה אינו דאם היה המתנה משלו כיון דהיה התנאי אם יעברו אז יתן להם ארץ סיחון ועוג ולא שיקנו מעכשיו וכ"ש לדעת הרבה פוסקים דס"ל דבתנאי מעכשיו וע"מ א"צ לדיני התנאי. א"כ כיון שמת משה בטל המתנה ממילא כדין הנותן לאחר ל' יום ומת דבטלה המתנה. גם מ" "כ היה בכח מעשה ב"ד יפה כדאיתא ר"פ האיש מקדש. ותו דאי היה שלוח' של ישראל הא כמה פוסקים ס"ל סבתנאי שעל ידי שליח א"צ לדיני התנאי דדוקא אדעתא דהכי נעשה שליח ואיך ילפינן משם דיני התנאי אלא ע"כ שהיה בכח מעשה בית דין יפה של משה והוי כאלו הקטנים היו בני דעת ואפ"ה ודאי דלא עדיף כח ב"ד מאלו היו בעצמן גדולים ועשו בעצמן מאם עושים הב"ד תנאי משמיה דיני התנאי כאלו עשו בעצמן ושפיר ילפינן מיניה. וק"ל:
גמרא אמר רב עולא וכו' נראה הא דנקט הני תלתא ורב כהנא משמיה דעולא לא נקט אלא חדא על תנאי. ותו דמשמע מלשון דרב כהנא דקאמר ולא היה כח ביד חכמים דאינה צריכה גט אלא מספק ונראה דבהא קמפלגי והוא דהקשו התוס' לעיל בד"ה לא תימא וכו' דאיך ס"ד למימר בכנסה סתם דאחולי אחיל לתנאה א"כ במה תתקדש צ"ל דס"ל דע"כ אינה מתקדשת במעות ראשונות דאף דהיא צריכה להחזיר ' ד"ה דברי הכל וכו' ואין להקשות לר"א דאמר בבעל מודה שמואל היכי אותבינן וכו'. לולי דבריהם ז"ל נלע"ד דיש לומר לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה לא תימא וכו' בשיטת רש"י דס"ל לאביי דל"ל טעמא דרב משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אחולי אחיל וחלו קידושי כסף למפרע דאם כן אפילו כתובה אית לה דכיון דכבר ה"ל נשואה מסתמא מתחייב עצמו בכתובה משום דכל הפוחת וכו' כמ"ש הר"ן אם כן יש לומר דעולא אר"א דס"ל דבבעל מודה שמואל אף דפליגי גבי קטנה היינו דס"ל דאינו מקדש בביאה אלא משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מחיל התנאי וכמ"ש התוס' סברא זו לעיל בד"ה אלא טעמא וכו' וקטן ופחות משוה פרוטה שאני דהתם בודאי מקדש בביאה מטעם דאמר לעיל משום דאדם יודע כנ"ל ועיין במהרש"א. אבל בתנאי אמרינן דמוחל התנאי וכם כן ממילא דאית לה נמי כתובה וליכא לאוקמי מתניתין בהכי ושפיר אותביה בני בה"מ לשמואל לפי מ"ש לעיל דרב כהנא משמיה דעולא אמר לא היה כח ביד חכמים וכו' אינה צריכה גט אלא מספק שפיר מצינן לאוקמי מתניתין בהכי דאין לה כתובה דמספיקא לא מפקינן ממונא כדאמר הש"ס לעיל גבי ממונא לקולא אלא דבאמת לא אמר לד"ה אלא לרב ואין קושיא בבני בה"מ שהקשו לשמואל ודוק:
ולפי מ"ש לעיל דרך אחר בשיטת רש"י דס"ל דאפילו בלא בעל אי אמרינן דאוחלי אחיל יש לה כתובה קשה לכאורה לעולא אמר ר"א דס"ל דפליגי רב ושמואל בקידשה ע"ת וכנסה סתם בלא בעיל א"ככיון דלרב בלא בעיל אם כן צ"ל דס"ל אחולי אחיל למה לא הקשו בני בה"מ אפילו לרב דלמה תצא בלא כתובה. במתניתין יש לומר דלא מבעי' לפמ"ש לעיל דהכרח סברא זו דבאחולי אחיל דאפילו לא בעיל יש לה כתובה הוא מתנאי מומין דבמומין אמרינן לקמן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו וראה ונתפייס אלא משום דאיכא חזקה להיפך דאין אדם מתפייס במומין כדמשני לקמן במתניתין דף ע"ה ע"ב אם כן כיון דע"כ אחולי אחיל אזלא ליה חזקה דאיו אדם מתפייס וממילא אמרינן דראה ונתפייס ואית לה כתובה ולפ"ז יש לומר דר"א לשיטתיה דאמר לקמן דף ע"ה ע"ב תברא מי ששנה זו לא שנה זו ול"ל כל הני חזקה דלקמן. מיהו אין אנו צריכין לזה דיש לומר כמו שכתב לעיל בדברי אביי דקאמר לא תימא דהמ"ל דלא תקשה ממתניתין ה"נ יש לומר הכא דעולא אמר ר"א דס"ל דמודה שמואל בקידשה על תנאי ובעל היינו בטעות כעין שתי נשים ופליג על רבה דס"ל דפליגי בהכי ואיהו ס" "כ לשמואל דל"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת נותז כדשמעינן ליה גבי קטנה וע"כ מוקי מתניתין בטעות כעין שתי נשים קשה ממ"נ אי בלא בעיל הא ס"ל דאפילו גט לא בעי ואי בעיל אפילו כתובה נמי יש לה ואתי שפיר טפי לפירוש הרי"ף בטעות כעין שתי נשים דהיינו שבעל לאחר זמן אם כן יש לומר דפשטא דמתניתין שבעל מיד וה"ל טעות אשה אחת אף שכתבנו לעיל דלפירושו קשה ממתניתין דלקמן דף ע"ה דא"א לאוקמי בטעות אשה אחת דהיינו שבעל מיד אחר הקידושין ואפ"ה לא אמרינן דאחולי אחיל ול"ל כתובה דיש לומר דר"א לשיטתיה דשפיר איכא לאוקמי מתניתין לקמן שכנסה נמי על תנאי דמה שהוכרחנו לעיל דע"כ לא שייך חזקה דראה ונתפייס כיון שהתנה בפירוש. זה אינו לר"מ דמשני לקמן תברא מי ששנה וכו' דאין צריך לאוקימתיה דראה ונתפייס. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |