הפלאה/כתובות/עג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
בית מאיר
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png עג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


' קאי משום דהא באמת מסתמא כתב לה כתובה. אלא דלענין זה בתנאיה קאי רק דמקדש בביאה משום בעילת זנות. וה"ל כארוסה דלא כתב לה כלל כתובה. ולפ"ז א"ש דה"א דטעמא דרב משום דכשכנסה לחופה אחולי אחיל וחלו קדושי כסף למפרע או דחופה קונה. וכיון דשמעינן ליה לרב גבי קטנה שלא מיאנה דס" "כ אית לה כתובה משום דכל הפוחת וכו' דהא כבר מחל התנאי בשעת חופה וה"ל נשואה. ולא תקשי ממתני' דמיירי בלא בעל. ולפ"ז צ"ל אליבא דאמת דס" ' ע"כ לא ראה ולא מחיל. ובאמת הוי צריך לפרש סיפא דמתניתין לרב כמו לשמואל ובאמת זה דחקו לאביי דאמר לא תימא טעמא דרב וכו' דמוכח מדהקשו בני ישיבה לשמואל ולא לרב משמע דלרב אתיא מתניתין כפשטיה. והיינו דפירש"י הכא דפליגי בתנאי נדרים וביבמות פירש"י נדרים או מומין ונדחקו המפרשים בזה ולפמ"ש א"ש דהתם פירש לפי מסקנת אביי. והכא פירש לפי הס"ד דאביי דאמר לא תימא וכו' ' כתבו בסמוך בד"ה אלא טעמא וכו' ונראה דלרב אפילו קידשה על תנאי וכנסה על תנאי וכו' ולקמן נבאר דבריהם בס"ד באורך. דבפשטות אין דבריהם מובנים מ"ש דלא עביד התנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה דלמה הוצרך להתנות משום כתובה הא אפילו כנסה סתם אין לה כתובה. ותו דלמה לא קאמר רב הך רבותא דאפילו כנסה ע"ת צריכה גט וא"ל משום רבותא דשמואל דהא לפי הצריכותא דהכא לא פליגי הכא אלא לרבותא דרב דאע"ג דאיכא תנאה א"כ ה"ל למיתני רבותא טפי אפילו כנסה נמי על תנאי ויבואר שם. א"כ יש לומר דמזה הוא הוכחת אביי דאס"ד דטעמא דרב הכא דבכנסה סתם לבד בלא ביאה אחולי אחליה א" "כ אפילו בשכנסה על תנאי ובעיל הל"ל רבותא לרב דצריכה גט דנימא דהתנאי לא היה אלא משום הכתובה דהא עכ"פ עדיף לומר דאינו רוצה ליתן הכתובה ויהי' '. ונלע"ד דעפ"ז יש להבין מה שפירש"י בד"ה דאיכא תנאה וכו' דהואיל ומנסבא ליה אין עליה נדר וכו' דלכאורה הוא מיותר דהא ה"ל לפרש כפשטא דמסתמא עמד בתנאו אלא דקשה ליה על מה שכתבתי דהוכחת אביי דלאו מטעם מחילה דא"כ יהיה לה כתובה כשבעל מטעם דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדשמעינן ליה גבי קטנה קשה דמנ" "י דסברא זו דאתנאי סמיך אינה אלא דסובר דמדניסת לו ש"מ דאין עליה נדר א"כ אי הוי אמר דבשעת החופה מוחל התנאי א" "י. ולקמן יבואר בדרך אחר:

' ולא אמרינן דבתנאי קאי לענין כתובה שלא תהיה נשואה ולא הוי בעילת זנות כשבא עליה באירוסין שלא לשם נשואין דהא ביהודה לא היה לה דין נשואה אף שבא עליה באירוסין ולא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומכוין לשם נשואין אלא הטעם משום דאין תנאי בנשואין כיון דכבר חלו קידושי כסף ממילא נשואה היא והוי בעילת זנות משום כל הפוחת וכו') ועיין בב"י סימן ל"ט בשם ר' ירוחם דע"כ צ"ל שפי' כן שכתבו וז"ל מוכח ביבמות פרק ב"ש דאין תנאי בנשואין שאם קדשה בלא תנאי ובעל בתנאי וכו' ע"ש. ונראה דהוא מטעם הנ"ל דא"א לעשות על ידי שליח נשואין ולא שייך בזה אתקוש הוויות להדדי כיון דכבר קידשה ונראה דמפרש טעמיה דב"ש דס"ל דודאי יודעים דקטנה יתומה שקדשה אמה ואחיה צריכה למאן אלא שיסברו דדוקא בקידושין לבד כיון דקטנה לית לה יד לקבל וע"כ שקיבלו האחים אף שהיא נתרצית מ"מ כיון דאין לה דעת וחזרה אח"כ אתי דבור ומבטל דבור לכך צריכה למאן אבל בניסת כיון דעבדה מעשה סברי העולם שאינה יכולה לחזור ויסברו שהיה לו עמה תנאי בנשואין לבד וממילא דכבר הועיל המיאון על הקידושין שלא היה בהם תנאי מדהוצרכו למאן ובאמת דבנשואין לבד אין מועיל תנאי כנ"ל ודוק:

עוד נלענ"ד דמשמע לפי הלישנא דמתני" כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים משמע שבשעה שכנסה עדיין נדרים עליה דהא לרב דסיפא דמתניתין ארישא קאי. וכבר נקט הרישא ונמצאו עליה נדרים הוי סגי למתני כנסה סתם. אלא דקמ"ל אפילו הנדרים עדיין עליה בשעת נשואין דה"א דוקא שכבר עבר זמן הנדרים בשעת נשואין דאף דהקידושין היו בטעות אמרינן אין אדם עושה וכו' ומקדש אותה אבל כשהנדרים עדיין עליה אתנאיה קמא קסמך כמו שפירש"י ריש ד"ה דאיכא תנאי וכו'. דסבר דהואיל ומינסביה ליה אין עליה נדר ולא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין דאינו חפץ באשה נדרנית שהנדרים עדיין עליה משמע מדבריו כמ"ש דאפילו אם נימא דדעתיה לקדש בביאה אם יתבטל הקידושין מחמת נדרים שכבר עברו זמנם. אבל נדרים שעדיין עליה לא אסיק אדעתיה משום דסבר דלא הוי מנסבא ליה דבאמת אינו חפץ באשה נדרנית שהנדרים עדיין עליה. ולפ"ז יש לומר דנדרים שעברו כבר בשעת נשואין אפילו כתובה אית לה ואף שכתבו התוס' לקמן דף ע"ד ד"ה חכם וכו'. דאפילו כבר עברו הנדרים אי לאו דחכם עוקר למפרע אינה מקודשת מ"מ יש לומר דכשכנסה סתם אחולי אחיל בשעת נשואין ויש לה כתובה. לפ"ז יש לומר דאף שמואל מודה בהא דאף דל"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בקטנה מ"מ הכא כיון דכנסה סתם אחולי אחיל וחלו קידושי כסף למפרע. (והא דמקשינן לקמן מקידשה בטעות וכו' ואם בעלו קנו וכו' ולא משני דמיירי בכה"ג משום דאם בעלו משמע מיד כמ"ש הרי"ף ז"ל ויבואר לקמן) ובזה יש ליישב קושיות התוס' דהא דקאמר מ"ט דב"ש לפי שאין תנאי בנשואין היינו משום דיסברו העולם דאף שהיה תנאי בשעת קידושין מ"מ יסברו דכבר עברו בשעת נשואין דאי לאו הכי לא הוי מנסבא ליה כמו שפירשו הכא כנ"ל ואמרו דאף בזה יש תנאי בנשואין. ובאמת בהא אף לשמואל אין תנאי בנשואין כנ"ל ודוק: ועמ"ש לקמן דף ע"ד ע"ב בתוס' ד"ה חכם וכו':

תוס' ד"ה אלא טעמא ונראה דלרב וכו' מדמקשה לרבה וכו'. צריך להבין דבריהם לפמ"ש דלא עביד תנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה אכתי לא מיישבא הך דהריני בועלך. דהא התם א"א לומר דהתנה בשביל הכתובה דהא משמע התם דמקדש בביאה וארוסה לית לה כתובה. ותו דע"כ צ"ל כן דאם נימא דגם התם מיירי בדכתב לה כתובה. מאי מקשה הש"ס לקמן לרבה הא יש לומר הך טעמא גופא דהתם אמרינן דהתנאי לא היה רק משום הכתובה. משא"כ בטעות אשה אחת לפירש"י דהתנאי היה בשעת קידושי כסף דל"ל כתובה וע"כ היה התנאי על הקידושין. ותו דבשעת הקידושין כיון דלא שייך באותו פעם א" "ת נימא דלא היה התנאי על הקידושין א"כ ממילא בטעות אשה אחת יש לומר דבתנאיה קאי אלא על כרחך צ"ל דגם בהאי דהריני בועלך מסתמא ל"ל כתובה דביאה ' ד"ה על מנת אכתי לא היה צריך להתנות משום כתובה. ובזה נלענ"ד דיש לפרש הא דפירש"י הכא בפלוגתא דרב ושמואל בד"ה קידשה על תנאי ע"מ שאין עליה נדרים וביבמות פירש"י שם נדרים או מומין. משום דלפמ"ש דבממון אפילו כנסה על תנאי ג"כ יש לומר דצריכה גט ולא התנה אלא משום הכתובה דהיינו במומין שלאחר אירוסין וכמו שהוכיחו התוס' מההיא דע"מ שירצה אבא א"כ כיון דלפי הצריכותא דעבד בשמעתין פלוגתא דקידשה על תנאי וכנסה סתם הוא לרבותא דרב אי ס"ד דמיירי במומין ה"ל למיתני רבותא טפי אפילו כנסה על תנאי. משא"כ לפי הצריכותא דיבמות דפלוגתא זו לרבותא דשמואל לק"מ דנקט רבותא טפי אפילו כנסה סתם אינה צריכה גט. שפיר יש לומר אפילו במומין. ודוק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון