הפלאה/כתובות/מט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה אכפיי' רבא וכו' ועוד דבצדקה. איכא תרתי לאוין וכו'. ובב"ב כתבו התוס' משום דאית ביה לאו דכתיב וכו'. משמע דפסיקא להו דהיכא דאיכא לאו כופין אותו שלא יעבור. והא דקאמרינן לקמן דף פ"ו בד"א במצות ל"ת אבל במצות עשה וכו'. צ"ל דלא מיירי התם קודם שעבר הל"ת דודאי כופין אותו דל"ת חמיר מעשה. וכדאיתא בר"פ האשה רבה אם לא רצה דפנו צריכא למימר וכו' אלא מיירי התם במלקות לאחר שעבר הלאו. ואפשר לפרש הא דנקטו הכא דאיכא תרי לאוין משום דאמרינן בלאו הניתק לעשה דהכתוב נתקו לעשה. וה"נ כיון דכתיב בתר הלאו דלא תקפוץ וכו' כי פתח תפתח וגו' ונימא נמי דנתקו הכתוב לעשה שמתן שכרה בצדה וכו' לכך כתבו דאיכא הכא תרי לאוין וכענין שאמרו בתמורה דכתיב ביה תרי לאוין וניתק לעשה דלא אתי חד עשה לנתוקי תרי לאוין וק"ל:
גמרא מתקיף לה ר' זירא וכו'. הנה הרא"ש ז"ל בס"פ נערה הביא בשם רב משה גאון דמההיא דשלח רבין הוא ראיה דהלכה כאנשי גליל ודחה שם ע"ש. ולכאורה היה נראה דמוכח דאי אתיא דרבין כאנשי יהודה מאי מקשה רב זירא גדולה מזו. והיינו משום דאשתו גובה מבעל דה"ל כלוקח. הא יש לחלק דבאמת הא דתיקנו חז"ל שאין אלמנה ניזונת מנכסים משועבדים הוא מפני שאין קצובין כדאיתא בר"פ הנזקין. א"כ לאנשי יהודה שהברירה ביד היורשים לסלק כתובתה ויפטרו ממזונ לא שייך הכא בניסת הבת ומתה תקנת שאין קצובין שהרי הוא יכול לסלק לה כתובתה בשלמא בשאר לקוחת אפילו במכרו היתומים שפיר אמרינן דאינה ניזונת מהם משום דה"ל דבר שאינו קצוב דשמא לא ירצו היורשים לסלק כתובתה אבל בכה"ג שהבעל עצמו יכול לסלקה לא הוי אינו קצוב משא"כ הכא בתקנת אושא בחיי הבעל ודאי דה"ל אינם קצובין המזונת של אשתו. ומאי מקשה גדולה מזו. ונראה דיש לומר דהכא מקשה שפיר לר"ל עצמו דאיהו אמר באושא התקינו ואיהו התם ס"ל בגיטין הטעם מפני שאין כתוביה וגם ר' זירא משמע התם בר"פ הנזקין דס"ל הכי. ותו דמסתמא רבין אף לאנשי גליל קאמר. ועיין בסמוך. ואפשר דאפילו למאן דאמר שאין קצוביה לא פלוג רבנן דהא אפילו היכא דהבן עצמו לקח מאביו במקח ממש משמע דאין אלמנתו ניזונת מהם אף דיכול לסלקה וק"ל:
עוד היה נראה ראיה לדברי הרא"ש דאתיא כאנשי יהודה. דהא לפמ"ש הפוסקים באה"ע סימן ק' דכשהנכסים משועבדים למזונות אלמנה ה"ל ראוי לענין כתובה. קשה הא קי"ל דאין הבעל יורש בראוי. א"כ אדרבא מזונות האלמנה קודמים שלא יורש הבעל כלל ולא ה"ל כלוקח ולאנשי יהודה א"ש דאינם משועבדים כל כך שיהיה להם דין ראוי מפני שיכול לסלקה. מיהו יש לדחות ויבואר בקונטרס אחרון שם:
שם הוא ואשתו מיבעיא לכאורה נראה דעיקר הקושיא מאשתו דגובה בתורת חוב וכ"כ מהרש"א. א"כ לא הל"ל אלא אשתו מיבעיא ולמה הזכירו הוא כיון שאין הקושיא ממנו. ונלענ"ד דיש לומר משום דה"מ לשנוי דהתם שאני משום דנוטל מעשה ידיה של האלמנה כדאיתא ר"פ אלמנה ניזונת מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן. משא"כ הכא דהבעל חי אפשר דתיקנו באושא דמעשה ידיה לבעלה ואפילו הכי ניזונת מבנו וכה"ג כתב הרמב"ם בע"ע דהאדון חייב במזונת אשתו ומעשה ידיה לבעלה וכן בהלך למדינת הים דקי"ל פוסקין מזונת לא"א כדאיתא לקמן דף ק"ז כתב הרמב"ם ז"ל דאין מחשבין עמה מעשה ידיה. ואף להרא"ש ז"ל דמוקי לדרבין אף כאשני יהודה והוא איבעיא לקמן בר"פ אלמנה ניזונית לאנשי יהודה אם מעשה ידיה ליתומים ולא אפשיטא מ"מ דילמא ס"ל כאנשי גליל (וכ"ש לפמ"ש לעיל דבאנשי יהודה ה"ל קצובין וליכא מפני תיקון העולם) אלא דבודאי כיון דקאמר הוא ואשתו ניזונת ע"כ במזונת דידיה מיירי דלית ליה מידי וכיון דמעשה ידיה של הבעל מסתמא מנכין אותו ממזונותיו. ומקשה שפיר דבכה"ג פשיטא דאשתו ניזונת מבנו ולא הוצרך לתקן באשתו בכה"ג. ובאמת צ"ע לדינא לדעת המרדכי דהא דמסיק דלית הלכתא כותיה היינו דהוא אינו ניזון אבל אשתו ניזונת אפילו בחיי הבעל אם מעשה ידיה של הבן אי נימא דדמי להא דאמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח. וכיון דאיכא מעשה ידיה מנכין לה ממזונותיה או נימא כיון דבמתנה גמורה לאחר מיבעיא בר"פ הנזקין אי גובה ממנה בבינונית במקום שיש ב"ח זיבורית כמ"ש התוס' אלא דאמר שם אי לאו דה"ל הנאה מיניה והוי כזביני וממילא הכא בבנו דלא שייך זה כפירש"י יש לומר דדמי לעבד עברי ולניזונת שלא בפניו דאין מחשבין עמה מעשה ידיה כנ"ל. וצ"ע:
שם אבל הכא נטרח. הקשה מהר"ם שיף ז"ל דלמה לא הזכירו הפוסקים דאפילו למאי דמסקינן דלית הלכתא כתקנת אושא מ"מ לאחר מותו דלא שייך נטרח לדידיה ולדידה ניזונת מבנו כדמוכח מדרבין. וכן נראה מדברי מהרש"א ז"ל בפירושו על דברי התוס'. ולע"ד נראה לחלק דאפילו לאחר מותו שייך הך סברא דנטרח דהיינו שיכול לטרוח כל כך שיספיק מזונותי' אף לאחר מותו אע"ג דאינו מחיוב בכך הא אף בחיו אינו מחיוב להשכיר עצמו משום מזונות אשתו כמ"ש התוס' לקמן דף ס"ג אלא דאפ"ה כיון דאפשר בכך לא דמי לדרבין וה"נ ליכא למיפשט מדרבין דהתם אם לא תהי' נזונת ממנו אי אפשר בשום אופן שלא תפסיד מזונותי'. וכן צ"ל ע"כ דהא אמרינן בב"ב דף קל"ט דהך דרבין אפילו לותה מלוה ע"פ ועמדה ונשאת גובה מבעלה וכי נימא גבי כותב נכסיו לבנו דמלוה ע"פ גובה ממנו לאחר מותו ולא מצינו זה אלא ע"כ כיון דאפשר בשום אופן שישלם קודם מותו לא דמי לדרבין. וק"ל. ועיין לקמן בסוף פרקין מה שכתבתי שם בזה:
תוס' ד"ה הוא ואשתו וכו' משום דאיירי דניזונת אפילו מטלטלי וכו'. נראה מדבריהם דאף לפי מאי דמסקי דהאמת הוא דמתנה לאחר הוי כמכר ושייך בו תיקון העולם מפני שאין קצובים ואינה ניזונת אפילו מקרקעי אפ"ה ס"ל דבתקנת אושא אין לחלק בין מקרקעי למטלטלי. וכן משמע מהא דפשט מההוא דעשתינהו לזני' דלית הלכתא כותיה ודילמא התם כפה אותו לזונו אפילו ממטלטלי אלא ודאי מצד תקנת אושא אין חלוק. והא דקאמר גדולה מזה אמרו אף דהתם דוקא ממקרקעי התם טעמא אחרינא הוא שהרי אפילו מבת עצמה לא תיקנו חז"ל לגבות למזונת מטלטלי דיתמי א"כ לא גרע הבעל שהוא לוקח מהבת עצמה. מ"מ פשט מדחזינן דלא עשו התם הבעל כלוקח גמור שעשו אותו כלוקח לשאר דברים. ה"נ בבנו לא עשו אותו כלוקח וממילא דאין חילוק בין מקרקעי למטלטלי. ומטעם זה נראה פשוט דאף לפי תקנת אושא דהוא ואשתו ניזונים אף ממטלטלי היינו בחיו אבל לאחר מותו אינה ניזונת ממטלטלי דלא גרע בנו משאר יורש בשביל שנתן לו בחיו דדל מכאן מתנה עכ"פ יורש הוא ואין אשה ניזונת ממטלטלי דיתמי. וע"כ דברי התוס' היינו בחיו. ודברי מהרש"א בזה אינם מובנים לי. גם עיקר קושיתו על מ"ש התוס' ומיהו ביש נוחלין וכו' דלמאי הוצרכו לזה הא באמת לא קי"ל כתקנת אושא לא ידעתי מאי קשיא ליה דהא לפי מאי שנסתפקו התוס' בעיקר הדין אם גובה ממקבל מתנה ממקרקעי כבר כתבו דתקנת אושא לא היה רק במטלטלי א"כ אף דליתא לתקנת אושא במטלטלי מאי ענין זה לעיקר הדין. וצ"ע:
ונראה דמ"ש התוספות דהכא מיירי במטלטלי ה"ה דהמ"ל בנכסים שקנה אחר הנשואין כיון דחיוב המזונות מתחיל משעת הנשואין אינה יכולה לטרוף ממקרקעי שקנה אח"כ דקי"ל בכל מלוה בשטר דאינו טורף ממקרקעי שקנה אח"כ ומכר או נתן משום דאקני קנה ומכר לא משתעבד ובזה הוי א"ש טפי הא דקאמר גדולה מזו דהתם ג"כ ניזונת מן הבעל של הבת אף מנכסים שקנה אביה אחר נשואין דקי"ל דאקני קנה והוריש משתעבד כדאיתא בב"ב דף קנ"ז וכיון שלא עשו הבעל כלוקח לענין מזונת מסתמא ניזונת אפילו מדאקני כמו קודם משניסת הבת. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |