המאיר לעולם/א/יט 2

המאיר לעולם ‏ א יט 2

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

ביאור בדברי תוס'

יומא ו' ע"ב תוס' ד"ה אמר הקשו אהא דאמרינן ככא דרגא סובר טומאה כותרה בצינור ובזבחים משמע דאביי ורבא סגרי טומאה דמויה. ותירצו דכתם מיירי לפנין פסח דאף שדינו כקרבן ציבור לדמות שבת וטומאה ס"מ כיון דאין כל ישראל מביאין פסס אחד נכי דדומה מ"מ מכדרינן אטכורים אבל ככא גבי יו"כ דהוי קרבן ציבור לגמרי כדין הוא שהותרה לגמרי. והקשה בשאגת אריה סימן ל"ס מהא דפריך כש"ס בסנהדרין י"ב נדב. אמר מר רבי יהודה אומר מטנרין אלמא אית ליה לרבי יהודה טומאה דמויה היא בציבור והא תניא דציץ וכו' אמר לו ר"י כנח ליום הכיפורים שטומאה הותרה בציבור ואי כדברי התוס' מה פריך כש"ס מיוכ"כ אפסח. ונראה לתרץ קושיתו על פי מה שהקשה בטורי אבן במגיגה מאי שנא פסח משאר קרבנות דקי"ל דאין נפקא מינה בין קרבן ציבור לקרבן ימיד כדאסרינן ביומא נ' אלא נקוט כאי כללא בידך כל שזמנו קנוס דומה את כשבת ואת כטומאה אפילו ביחיד. ומאי שנא דגבי פסח ממלקינן בין יחיד לציבור דימיד אינו דומה את כטומאה וציבור דוחין. וממיקרא רצה לתרץ דימיד הואיל ויכול למשות פסח שני מקרי אין זמנו קנוט וצינור כיון דאין יכולים למשוח פסס שני מקרי זמנו קבוט. ודחה את כתירוץ הזה מכא דאמרי' בפסחים פייט איכא דאמרי אמר רב ככנא ממצה על ממצה וכד וטמאין אינן מושין לא את כראשון ולא את השני ש"מ דאף דאין טושין את כשני בכל זאת לא אמרינן דהוי זמנו קבוט ויסשו את כראשון. ותירץ דבאמת שאני פסס משאר קרבנות דבשאר קרבנות אינו צריך לדמות רק ההקרבה. אך בפסמ צריך לדמות גם את כאכילה בטומאה דגבי פסח במינן שיהא ראוי לאכילה ובלאו הכי הוא פסול. לכן במינן חרווייכו שיהא ציבור וזמנו קנוט. ואף שסחר הטורי אבן אח תירוצו הראשון בכל זאת אין לדמותו בפתי ידים כי סתירת זקנים בנין ולדמתי הוא נדמה ונראה. כי בפסחים צ"ה ע"ב פליט רבי יהודה ורבנן דרבי יהודה סובר דפסח שני יעשה אף בטומאה וטל כרמך סובר כתירוץ כראשון של כטורי אבן ורבנן דסברי דפסס שני אין נעשה בטומאה סוברים כתירוץ כשני של כטורי אבןדפאני פסח ובעינן תרוויהו ציבור וקבוט. והא דאמרינן בפססים נדם דממצה על ממצה כטמאין אין*מושין לא את כראשון ולא את כשני אתיא כרבנן. והשתא מתורץ קושית השאגת אריה דתירוץ התוס' ביומא ף ע"ב הוא לדידן ושפיר מילוק בין פסח לשאר קרבנוח.ציבור דהא לדידכו במינן ציבור וקבוס ולכן פסס דאינו י ככל קרבנות צינור.כםומאה אצלו היא רק דמויה. י אבל בסנהדרין דקושיה כפ"ס הוא לרבי יהודה ולדידיה לא נוכל לחלק נין פסמ לשאר קרבנות ציבוי משום דפסח דומה לקרבן ימיד דהאלדידיה מיקר החילוק נין פסח לשאר קרבנות ציבור הוא משום דפסח אין זמנו קנוט ביחיד דהא לרבי יהודה פושין את כשני בטומאה ובציבור הוא זמנו קמט דאין טושין אה השני ואם נימא דסובר רבי יהודה טומאה הותרה בציבור ביום הכיפורים הוא כדין נפסח אם רוב כציבור טמאין ג"כ צריך להיות הותרה:

· מעבר לתחילת הדף