הלכות קטנות/ב/רצב
|
< הקודם · הבא > |
רצ"ב רצ"ג רצ"ד רצ"ה רצ"ו) בההיא דנדרים דף ח' קשיא לן דא"ר גידל א"ר מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה דמשמע דאתיא כר"י ן' בתירא פ"ג דשבועות דף כ"ז נשבע לקיים את המצות חייב דאלו לרבנן אין שם שבועת ביטוי והכי משמע התם בתוס' וא"כ היכי מייתי הטור בסי' רי"ג ההיא דר' גידל אשנה פ"ז דאתיא כריב"ב ובשאר נשבע לקיים המצוה כרבנן דפטור:
עתה אפרש. הר"ן פירש בהדיא קמייתא דרב דנשבעין לקיים המצות דנהי דאין שבועת ביטוי חל על קיום המצות אבל קאי בבל יחל ע"כ:
נמצא נשבע לקיים המצות מלבד שמושבע ועומד מה"ס קאי בלא יחל. לפי דבריו וא"כ אינה שבועת שוא. דהא חיילא בלא יחל. וק"ל על דבריו דהא גמר' פריך התם והרי מושבע ועומד הוא והיכי נשבעים ומשני לזרוזי נפשיה ואי אין שבועה חלה ע"ש וכל שאין מקום לשבועה לחול. איכא שבועת שוא היכי מזרז נפשיה בדבר איסור. וי"ל דהיא גופה קמ"ל דוד דבדבר מצוה חיילא לזרוזי וקאי בלא יחל נהי דאימעיטא משבועת ביטוי לקרבן ליכא שבועת שוא:
והיה נראה לו' דהא דאין חלה שבועת ביטוי במצוה היינו בגוף המצוה אבל בזהירות ומהירות לעשותה חיילא והיינו דקאמר בתר הכי האומר אשכים ואשנה פ"ז נדר גדול נדר (פירש הר"ן שהוא שבועה) ודייק לומר אשכים שעל ההשכמה הוא נתפס והקשה גמר' על מימרא בתרייתא זו דר' גידל מאי קמ"ל דאפי' לזרוזי כלומ' דלא מיבעיא שחפץ באשנה פ' זה אלא אפי' על הזריזו' נשבע היינו דר' גידל קמייתא ומשני כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית מש"ה חייל שבועה עליה השתא לאו מטעם זריזות נגע בה אלא אפי' אעיקר שבועה חיילא לקרבן מטעם דאי בעי פטר נפשיה בק"ש וכו' ומ"ש אשכים לאו דוקא. וכן הטור לא אמר אשכים:
והשתא האי מימרא מצי אתיא אפי' כרבנן דפליגי עליה דריב"ב ומש"ה פסק הטור כוותה אלא דאכתי קשה עליו וז"ל האומ' אשנה פ"ז הוי נדר גמור כיון שנדר דבר מצוה ע"כ ואין זה הטעם דמסיק בגמ' אלא כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש:
ועוד דאי מטעמא דנדר חל ע"ד מצוה נגע בה הו"ל לאתויי דין זה בסי' רט"ו אבל הכא בסי' רי"ג לא שייך:
ע"כ אני אומר דלאו מדרב גידל נפיק ליה להטור האי דינא אלא איידי דאיירי בסי' רי"ג דאין נדר חל ע"ד שאין בו ממש קאמר דבדבר מצוה חל אע"פ שאין בו ממש כמו אשנה פ"ז ופליג אאבוה הרא"ש שפירש שם בנדרים דאין נדר כזה חל דאין מתפיס בדבר איסור וכו' אפי' אמר קונם נבלה עליו לא חיילא וכו' עיין עליו:
מדברי התוס' שכתבתי סי' רפ"ט למדתי כשתופס להקשות על דברי המקשן ומתרץ דשפיר משני וכל בני ישיבה נותנין קולות בזה צ"ל דמעיקרא כוונתו להקשות למקשן למה לא עלה בדעתו תירוץ זה והתרצן למה לא דחה כך וטורח ליישב דעת שניהם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |