הלכות קטנות/ב/רפח
|
< הקודם · הבא > |
רפ"ח) מעשה בהאי צורבא מרבנן בוכרא ברא דכהנתא הנישאת לישראל ואיתיליד ליה בוכרא מישראלית ורוצה לפטור את עצמו מדתנן (בכורות מ"ט) הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו. השתא קאמר אם מת אבא והיה כהן תובע ממני ה' סלע אמינא ליה מזרעא דאהרן קאתינא:
ומה אבא שאינו יורש את אמי בקבר נפטר מפדיוני בשבילי אני שיורש את אמי בקבר אינו דין שאפטר מפדיוני בשביל אמי ועוד ק"ו אם פטרתי את עצמי מפדיוני שאני קודם לבני אינו דין שאפטר מפדיון בני עכ"ד.
תשובה: לכאורה היה נראה מההיא (בכורות מ"ז.) דבפטר רחם תלה רחמנא דדוקא אמו הכהנת פטרה אותו משום דבעינן כל פטר רחם מישראל אבל הוא שהוא ישראל דלבית אבותם כתיב ואשתו הישראלית איך תפטור מן הכהונה הא איכא כוליה רחם מישראל. ולאו מילתא היא דההיא דבפטר רחם תלה רחמנא לא אתיא לאפוקי כה"ג אלא לומר דלא דוקא כהן שנשא ישראלית פטור אלא אפי' כהנת שנשאת לישראל פטורה וזכות זה הביאה מביה אביה והורישתו לבנה. וכיון דירושה אין לה הפסק יכול הוא לפטור זרעו וזרע זרעו עד עולם. דלבית אבותם לענין קריאת שם הוא דכתיב אבל לשאר דברים הוא כרוך אחריה ואלו לא היו זכרים לבית אהרן היא היתה יורשתו ומרישה לזרעה הישראלי א"כ זכות זה שהביאה עמה מבית אביה לפטור ה' סלעים וליטול מתנות הזרוע וכו' אין לו הפסק וטעמא דהני משום דלא כתיב בני אהרן (צע"ק מרא"ש סוף בכורות) כמו בתרומה ולא בנות אהרן אבל היכא דכתיב כהן דרשינן בגמ' (חולין קל"א:) ואפי' כהנת הנישאת לישראל וכן מצינו בדוד מלך ישראל שהנחיל הנשיאות לר' שהיה מצד האם ובפסקים שלי הארכתי הרבה וגם מההיא דכהן שהוא שותף אפי' באזן דבהמה (טהורה) [טמאה] פוטר מן הבכורה כ"ש כשחצי זרעו משותף דין הוא שיפטור מכל זכות שהביאה הבת עמה מבית אביה כל זה כתבתי להלכה וכשבא מעשה לידי ברכתי הב' ברכות בשם ומלכות ונתתי חמשה גרושש שלמים לכהן ולא החזירם לי שע"מ כן נתתים לו מההיא דר' יוסי יודע אני בעצמי שאיני כהן וכו' (שבת קי"ח) וכתבו התוס' משום. ברכה שאינה צריכה. ומכאן נמי ראיה דהויא מדרבנן (עי' מג"א סי' רט"ו):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |