הלכות קטנות/ב/קלט
|
< הקודם · הבא > |
קל"ט) שאלה: מה טיבן של איזה קינות שאומרים בט"ב:
תשובה: יש מהן ראויות ליאמר ומעוררין בכי והספד ויש מהן שאין נכון לאומרן כגון הגמול הזה קוינו נראה כקורא תגר וכמתרעם על מדותיו ומה גמול היה לנו לצפות אחרי אשר הרענו את מעשינו ולולא חסדיו שהפליא עמנו אזי חיים בלעונו עוונותינו גם אותה של אליכם ע"ק אשאל מכם שאלות אותם שאלות יש לשאלם לתינוקות כמו בליל פסח ולא לפני קהל וע"ק שכדי להטעים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות סדר דברים תפלים מבלי טעם מה הוקשה לו ממה שאנו עושים בליל פסח לליל ט"ב הלא כבני כושיים אנחנו בזה ובזה עד ירחמנו עושנו אלא שלרמוז שאנו שמחים במצות עושין הכנות רמז לגאולה העתידה אבל במה שאנו בו כל כך גולין אנו בפסח כמו בט"ב ולכן יש נותנין ביצה קשה בסל של מצוה לרמוז לט"ב ולעתיד לבא בע"ה יותר נהיה שמחים בט"ב מבפסח ומ"ש עתה לא נוכל להתפלל צריך להגיה לפי דרכו לא נוכל להלל ואין בו ממש קינה היא וקוננוה:
והרוצה לתקן שלא לאבד הנועם יאמר להפך בני הגמול הזה קויתי הלה' תגמלו זאת. וישראל משיבים מה נעשה ששאור שבעיסה מעכב וגוים שנשארו בינינו המה הממונו ורוב טובה שנתת לי אוי לי כי מריתי כי במקום שהיה לי להחזיק טובה להב"ה נהפכתי וכו' וכעז"ה:
טעם לומר ואתה קדוש בליל ט"ב אמר לי הח"ר יוסף מולכו נ"ע משום דאמרו רז"ל (סוטה מ"ט.) עולם מתקיים אקדושה דסדרא והיא במקום תורה שאסורה:
ואני המני"ח שמעתי מבנו הרב הכולל החסיד מורינו כמהרי"ע מולכו נר"ו שהוא רמז לגאולה כדי שלא יתיאשו העם ובפרט לרמוז לידת המשיח וכיוצא נמצאת נתקנה על נכון:
וטעם שאם חל במ"ש אין אומרים ויהי נועם הוא משום דעל הקמת המשכן נתקן ועתה חרב בעוונינו (עי' ט"ז סי' תקנ"ט ס"ק ג'):
מרי הרב מ"ז ז"ל היה חוכך להחמיר ולאסור לשמשי בהכ"נ שלא יסירו בשבת אחר המנחה הספסלאות והתיבה כדי לפרוס המחצלאות כיון דקי"ל דאפי' כלי שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך גופו או מקומו או שלא יגנב וישרף אך עתה שאינו לדבר א' מאלו מנ"ל דשרי ועוד נראה דיש לאסור מטעם טרחא דאפי' בקופות של תבן ואפי' לצורך חששו (שבת קכ"ו:) לפנותו דהתם לצורך שבת גופיה דכל לצורך חול אין להתיר והא ראיה (שם קי"ג. ובתוס' ד"ה מקפלין) דאין מקפלין את הכלי ואת הטלית במנחה בשבת מפני שהוא צורך חול ועיין בטור סי' ש"ב וש"ח וראוי היה לצוות הדבר לגוים מע"ש כדי שיעשו אותו ולא שהשמשים עצמן זריזין הם לעשותו אחר המנחה. הוא ז"ל היה נוהג לשום תפילין בבית בלא ברכה וקורא בהם ק"ש ואח"כ מסירן והולך לו לבהכ"נ ואח"כ מצאתי מנהג זה בכתיבות הקדש להריא"ל ז"ל (עבאה"ט ושע"ת ר"ס תקנ"ה):
מאחר דפסק בסי' תקנ"א ס"ז דאסור לתקן מנעלים חדשים אפי' דאינו דבר חשוב שכן אין אנו מברכין ברכת שהחיינו (ע' או"ח ס"ס רכ"ג) א"כ יש להסתפק על מנעלים של בגד הנקראים ג' אפיניס אם עשאם חדשים מבגד חדש אם מותר לחנכם וללובשם הפ"א בט"ב:
ואפשר שכיון שהוא זכר אבילות בלבד שיהי' מותר וטוב הדבר לחנכם ביה"כ והמחמיר תעב"ט (ע' זכל"א או"ח אות ט'):
ולטיבן של הקינות ראיתי אני המני"ח שנתיסדו על פי הקדמה זו דידוע ומפורסם הוא שאף שהצרות והרעות הבאות על האדם אי אפשר בלי שירגישם האדם ויצטער עליהם עכ"ז שש ושמח שקט ושאנן מפחד רעה בבוא עליו כל מין צרה אפי' קטנה תחשב לו לגדולה וכ"ש אם היא גדולה ורעה רבה והטעם ידוע כי הוא דרך טבע ההפכי' שיורגשו בעצמם כשיופגשו זה בזה וכמו אם תשים במכה דבר הפכיי לה שירגיש המכה כאב גדול כדמותו בצלמו בבוא הצרה לאיש אשר היה שמח וטוב יורגש ביותר ככה אנחנו בני ישראל בגלותינו שהיינו ברום המעלות לרכוב שמים ולחבק זרועות עולם עד היותנו כאלהים יודעי טוב ורע ועתה בעונותינו ירדנו לתחתיות בעומקא דתהומא רבא וידל ישראל עד מאד והוא מה שאמרו רז"ל (ב"ק צ"ב:) כד הוינא זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי א"כ איפה ע"פ הקדמה זו כדי שיצטער האדם ויורגש בצער שהוא יושב יעלה בזכרונו הטובות והנחמות שהיה לו ועי"ז יצטער ביותר ולכן אפשר דעל זה נתייסדה קינת אש תוקד בקרבי בהעלותי על לבבי דהולך המקונן ומסדר הטובות שהיה לנו בצאתנו ממצרים וההפכים בצאתנו מירושלים וכן עד"ז הם הקינות האמורות לעיל, המזכירים מעלת הבנים על שולחן אביהם ואח"כ הגלותם מעליו דהצרה היא בכפלים ולדעתי שאם אדם ישים עצמו לקרוא שיר השירים אם יקראהו בכונת הלב יצטער ויבכה יותר משעה שהוא קורא ס' קינות כי בלומדו המעלה והרוממות והדבקות והחשק שהיה לשי"ת עם ישראל ועתה בעוונותינו שרבו צווחינן. צווחינן ולית דמשגח בן. יגדל הבכי והמספד ביותר ולכן גם בהשגחתינו מלחמות ישראל וגבורתם במלחמת מדין וכיוצא שי"ב אלף מישראל נצחו לכמה רבבות ואלפים ממדין יהיה ג"כ סיבה להזכיר צערינו ושפלותינו ודלותינו כי קול עלה נידף רודף אותנו עד חרמה עד ישקיף ה' משמים וישיב את שבותינו כבראשונה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |