הלכות קטנות/ב/קלא
|
< הקודם · הבא > |
קל"א קל"ב קל"ג) שאלה: א' היה לו מכה על אצבעו וכרך עליה סמרטוט ונטל כדינו ובתוך הסעודה נפל הסמרטוט מהו תשובה אעיקרא דדינא קשיא לן על דברי הרא"ש שהביא הטור סי' קס"ב שרטיה שעל מכתו אינה חוצצת ואנן איפכא תנן רפ"ט דמקואות וגלד שחוץ למכה ורטיה שעליה והביאה הטור סי' קס"א ובית חדש תירץ לזה דהכא מיירי ברטייה שעל בשרו בשאין שם מכה אלא קצת מיחוש דיש לחוש שמסירו ויגע באוכלין וכו' ולכאורה דהכי דייק שהטור העתיק דתנן רטייה שע"ג בשרו וכו' וצ"ל דהוו גרסי במשנה הכי א"נ וגלד ורטייה שחוץ למכה ודוחק הוא כי לא נמצא כן בשום נוסחא ועוד דביורה דעה (סי' קצ"ח) כתב בפי' רטייה שע"ג המכה חוצצת. אשר ע"כ היה נראה דכשיש לו מכה אינו מקפיד וכשאין לו מקפיד א"נ לעולם מיירי במכה ויש מקפיד ויש שאינו מקפיד ודקפיד קפדין ליה ושאינו מקפיד הוה ליה כצבע שידיו צבועות שאם נטל עליהן אעפ"י שינטל הצבע ידיו טהורות ומעתה נפשטה שאלתינו שכיון שאין הרטיה חוצצת למאן דלא קפיד כל היד נשארה טהורה ואעפ"י שנפלה הרטייה אין שם טומאה כלל שאם אין אתה אומר כן נמצאו ידים ניטלות לחצאים ובפ"ב דגיטין (ט"ו:) אמרינן דאין ניטלות לחצאים:
הגע עצמך שנפלה הרטיה אם תאמר שמה שתחתיה טמא אין לך לומר שיטמא את השאר דאפי' היד אינה מטמא את חברתה דאין שני עושה שני כדתנן בידים (פ"ג) נמצא חצי יד טהורה וחציה טמאה וכשם שאין היד מיטהרת לחצאין כך אינה מיטמאה אלא ודאי אם יש לומר שטהר מקצת היד נטהרה כולה דמה שתחת הרטיה נטהר ג"כ כיון שאין חוצץ בשאינו מקפיד ודברי הרא"ש הביא הב"י מפרק כל הבשר צל"ע. (עי' באה"ט או"ח סי' קס"א ס"ק ב' ופחד יצחק ערך נט"י):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |