הלכות קטנות/ב/קא
|
< הקודם · הבא > |
ק"א) הרא"ש בהלכות קטנות דייק מדהול"ל אפי' בלא ואו וקאמר אפי' בואו משמע דתרתי מילי אתא לרבויי והביא, מיומא (דמ"ו.) איברי עולה שנתותרו עושה להן מערכה וסודרן ואפי' בשבת דמדקאמר ואפי' תרתי אשמעינן ע"כ. (עתוס' מנחות מ: ד"ה תכלת) ודרכינו לדקדק בתוס' כשכותבין קשה בלא וי"ו או תימא ולפעמים אומרים וקשה ותימא בוי"ו לחפש אחר קושיא אתרת מבחוץ ומצאת כי תדרשנו. (עי' שתי הלחם ססל"ו) אמר המני"ח החילוק שיש בין אפילו לואפילו ה"ז כשהוא אפילו ר"ל אותו דבר הפשוט שבו ועוד מה שמחדש בהדיא האפילו אבל כשהוא אומר ואפי' ר"ל דמלבד הדבר שמחדש בהדיא האפילו איכא עוד אחריתא המרבה לה הואו של ואפי' למהוי כמוה ר"ת ומייתי לה מפרק התכלת אתיה בהל' הרי"ף ריש הל' ציצית דף פ"ד ע"א הרא"ש ד"ה פרט לכסות לילה. ואודיעך עוד מה שקבלתי חילוק בין אף ובין אפילו בהדיא אז אמרינן על השניה אף זו כראשונה וכן אף פלוני כפלוני אפילו לא אמרינן אלא כשהשתי חלוקות מחודשות דהיינו חלוקת הלא מבעיא וחלוקת האפילו ובתרווייהו אתא לאשמועינן מה דלא הוה שמעינן עד השתא דאי חלוקת הלא מבעיא היא בהדיא לא הוה ליה למימר אפי' אלא אף דהיינו אף זו כזו שהיא בהדיא מדקאמר אפילו משמע דבר מההוא דהוא בהדיא אתא לאשמעינן תרתי דהיינו הלא מבעיא והאפילו. והכי משמע בא"ח סי' תקנ"ב סוף הסי' דף שע"ט סוף ע"א הב"י כתב רב שר שלום ט"ב שחל להיות ביום א' או בשבת ונדחה ליום א' ש"ד למיכל בשרא ולמשתי יין אבל אנו אין אנו רגילין כך אפילו בשבת אין אנו אוכלים בשר ושותין יין בסעודה המפסקת ולישנא דאפילו דנקט וכו' לא מבעיא כשחל להיות באחד בשבת דהשתא התענית קבוע בזמנו וחמיר טובא אלא אפילו כשחל להיות בשבת ונדחה וכו' לא חמיר כולי האי דביום השבת שהוא זמנו אינו חל כלל אפילו הכי אין אוכלים וכו' ואפשר דהאי ואפילו אינו מדוייק והוי כאלו כתב ואף בשבת אין אנו אוכלים וכו' ע"כ הרי דבתרוצא קמא הלא מבעיא והאפילו הוו מחודשים ובתרוצא בתרא משום דלא ניחא ליה תירוצא קמא למימר דחמיר כשחל ביום א' מכשחל ביום שבת ונדחה קאמר דואפילו אינו מדוייק והוי כאילו כתב ואף ואחתינהו לכשחל ביום א' וכשחל ביום שבת ונדחה בחדא מחתא וקאמר דכשחל סעודה המפסקת בשבת או משום יומיה או משום דחיה אף אלו דינייהו כמו בחול הרי דמשום דקאי לכשחל בחול דהויא מלתא דפשיטא קא עקר לה מלישנא דאפילו ואוקי לה בלישנא דאף (עי' קה"י מע"ל ח"ב סי' נ"ו פח"י ערך אף אפי' אע"פ אפי' בלא ו'). אע"פ שייך בטעמא דמלתא או בגופא דמילתא ולא אמרינן בה לא מבעיא וכן לא שייך למימר אף זו כזו או זה כזה כמו אע"ג דסד"א משום טעמא דאית בההיא מלתא הוה אמינא דדינא הכי קמ"ל דאע"ג דאיכא ההוא טעמא מ"מ דינא לאו הכי ועיין א"ח סי' תרפ"ז הב"י וכתב שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה אעפ"י שיש שהות ביום וכו' ומיהו דוקא כשיכולים אח"כ להשלים העבודה וכו' ע"כ עי"ש (עי' יד מלאכי סי' י"ב) והואיל כי היד כותבת הקולומוס פולטת להודיע לך עוד פרפראות אלו דאית מאי טעמא שר"ל היכי משמע סנהדרין פ' נגמר הדין דף מ"ו ואית מאי טעמא שר"ל באיזה ענין פ' ואלו מגלחין דף י"ט: אית מאי קמ"ל שר"ל פשיטא ואית מאי קמ"ל שר"ל דלא שמעינן מידי דמאי איכפת לן בזו הילפותא רשב"ם ד"ה מאי קמ"ל בתרא דף צ"א ע"א: אשכחן מאי טעמא דהיינו מה רוצה לומר פ"ק דכתובות (ה':) גבי ההיא דמפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות וכו' מאי טעמא אי לימא דמחלקן וכו':
איתא הכי מצינו איכא דאמרי דלא פליג ואין מחלוקת אלא בנוסח המימרא כן הביא הרב המגיד הל' ברכות ה"ב וז"ל הני תרי לישני חדא טעמא אית להו ואין לשם חלוקה אלא בשינוי המימרא בלבד ויש מקומות בגמ' כזה דמקפיד על נוסח המימרא היאך היתה אעפ"י שאין ביניהם הפרש ואח"כ מצאתיו לכלל הזה בין כללי השארית יוסף כלל עשירי. שני קושיות. ותירוץ אחד וכתבו התוס' דלא חייש לשנויי הקושיא האחרת פ"ק דשבת דף י' ע"א ד"ה טריחותא למיסר:
התוס' נוהגים לדקדק מדאמרינן אמר רבא ולא אמרינן רבא אמר אלמא לאו לאפלוגי אתא עיין מוהרי"ט ח"ב בח"מ דף ס"ו ע"ג. שים עיניך להאי דלקמן הלכתא דדינא היכא דשייך בשני נושאים איזה מהם מקרי הלכתא דדינא הא דקיימא לן היכא דאיכא תרי משניות או ברייתות או מימרות דסתרן אהדדי דנקטינן כההיא דמיתניא גבי הלכתא דדינא היכא דשני המקומות שייכי לההוא דינא הי דוכתא מנייהו קרינן הלכתא דדינא וכגון ההיא (דאו"ח) סי' תרצ"ו ס"ד כל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ופורים ואילו בי"ד סוף סי' ת"א כתב אין אבלות נוהג בו והשתא דיני אבלות חשבינן הלכתא דדינא או דיני פורים חשבינן הלכתא דדינא. י"ל דשמא דיני אבלות חשבינן הלכתא דדינא מידי דהוה אההיא דפ' אלו דברים הלכות הרי"ף דף מ"ג ע"ב רבינו יונה ד"ה לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. הרי"ף ז"ל פסק הלכה במסכת חולין שאחר שאכל בשר אינו אוכל גבינה וכו' אלא צריך לשהות ו' שעות ומקשים עליו מהא וכו' ותירץ וכו' ומה שלא דקדקו בלשון ולא אמר בין גבינה לתבשיל מפני שכאן לא היה מדבר הלא בענין הנטילה ומפני שאינו מדבר בהפרש שיש בין גבינה לבשר או בין בשר לגבינה לא חששו אבל במס' חולין כשהיה אומר הדין שיש בין בשר לגבינה וכו' דקדקו בלשון וכשהיה ר"ל בין גבינה ואח"כ בשר לא היה אומר אלא בין גבינה לתבשיל עכ"ל והרי התם דבמס' חולין הוי הלכתא דדינא ובמס' ברכות נמי הלכתא דדינא לענין נטילה וחשיב למס' חולין הלכתא דדינא טפי ממסכת ברכות משום עיקר הנושא הכא נמי אבילות עיקר הנושא וחשבינן ליה טפי הלכתא דדינא. איברא דאיכא לפלוגי דלא דמי לההיא דשאני התם דלא איתמר בהדיא בין תבשיל ואח"כ גבינה חובה א"נ לא אתמר בין תבשיל לגבינה ובין גבינה לתבשיל חובה דאילו הוה תני תרווייהו ה"ל כאילו תני בהדיא תבשיל ואח"כ גבינה וכל כה"ג לעולם דחשיב שפיר גבי נטילת ידים נמי הלכתא דדינא דהא אתא לאשמעינן איזה דבר צריך נטילה אבל לא אתמר בהדיא אלא מדיוקא דסדורא דלישנא דקאמר בין תבשיל לגבינה הוא דבעינן למשמע דאחר שאכל בשר יכול לאכול גבינה וכל כה"ג כיון דכבר מפורש בדוכתא אחריתי דאחר שאכל בשר אסור לאכול גבינה אלא דוקא אחר שאכל גבינה הוא דיכול לאכול בשר א"כ הכא כי אתא לאשמעינן דיני נטילת ידים כי לא קפיד אסדרא דלישנא לית לן בה ולא דק כיון דמעיקרא גבינה אחר בשר לא מתאכיל כדאיתברר במס' חולין מהיכא תיתי ליה נטילה ומשום הכי לא דק בסדרא דלישנא ותני בין תבשיל לגבינה משא"כ אילו הוה תני בהדיא תבשיל ואח"כ גבינה או אי הוה תני בין לתבשיל לגבינה או בין גבינה לתבשיל וכדכתיבנא והכא גבי אבלות בפורים בין בא"ח בין בי"ד מתניא בהדיא וחד סתר אאידך. וכפי מה שמצאתי מוגה בשלחן הטהור של מרי הרב מ"ז זלה"ה יחדיו חוברו חבר ואין נסתר. וזה לשונו בא"ח סי' תרצ"ו ס"ד כל דברי אבלות שבצנעה נוהגים בחנוכה ופורים וחייב לשלוח מנות ע"כ דאתי' כההיא די"ד סי' ת"א ס"ז שכתב ומ"מ אין אבלות נוהג בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעא נוהג וחייב לשלוח מנות ואעפ"י שאינו מתאבל בהם עולים לו למנין השבעה כמו שבת ודין חנוכה ופורים משכי אהדדי ויליף חד מחבריה ודוק. הדרן לכללין. דע כי לפעמים מביא הגמרא פסוק א' אע"ג דלא נפקא מהתם מפני שהוא פשוט מגילה דף כ' ד"ה דכתיב וביום השמיני ועיין מועד קטן דף ח' ד"ה נפקא ליה מכנגע נראה לי ועיין בסוכה דף ל' ד"ה כי יקריב מכם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |