הלכות קטנות/ב/עט
|
< הקודם · הבא > |
ע"ט) שאלה: הנצרך לקטנים אם מותר להתפלל.
תשובה: הא דאמרינן (ברכות כ"ג.) הנצרך לנקביו ומתפלל תפלתו תועבה איבעית אימא סברא דוקא גדולים דמימאיסי אבל קטנים לא כיון דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד (שם כ"ה.) וכ"ש בפנים דלא מימאיסי ובהרא"ש ריש פר' מי שהוציאוהו גבי הא דמותר לצאת חוץ לד' אמות אם הוצרך לנקביו כתב ר"י אלברצלוני בשם ר"ח דהאי הוצרך לנקביו השתנת מים והוצאת רעי ואנו לעניות דעתנו לא מתחזי לן דהוי בכלל הנצרך לנקביו אלא הוצאת רעי וכן הסכים הרא"ש ע"כ. ואולי דוקא לענין עירוב ולענין לחזור ולהתפלל אפשר דלא יחזור (עי' באה"ט או"ח ר"ס צ"ב. בירושלמי פ' היה קורא סוף הלכה ג' א"ר אלכסנדרי שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלדים. שמור עצמך מן הטיפים היוצאים מבין רגליך הדא דתימר בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול. ופי' הפ"מ כשצריך לקטנים אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול עכ"ד. אולם י"ל דהרב המחבר יפרש הירושלמי הנ"ל בענין אחר. דבאמת לא מצינו בשום מקום דהוצאת הרעי יכונה בלשון גסים. ובכל מקום גדולים קרי להו וע"כ מאי דקאמר בירושלמי הדא דתימר בדקים ר"ל הטלת מים באונס ע"י חולי היוצא ממנו שלא בהרגשה ובלא כונה וכדרך שנשאל הרב הרמ"א ז"ל בתשובותיו סי' צ"ח. כגון דא אל יתפלל כיון שאי אפשר לו לשמור ולעמוד בעצמו מן הטפים היוצאים. אבל בגסים והיינו שמרגיש כשמטיל מי רגלים ואשר כח לו לעמוד בעצמו אם יכול לסבול יסבול):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |