הלכות קטנות/ב/לח
|
< הקודם · הבא > |
ל"ח) עוד נשאל אם מחללין עליהם את השבת:
תשובה: כפי מה שכתבתי בספרי החשוב "צרור החיים" שמו לתרץ ב' המאמרים (יומא פ"ה:) חד אמר חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה וחד א' [וכו'] נפקא מינה לחיי שעה ואמרתי כפי רז"ל (סוף תמיד) שהעה"ב נקרא עולם שכולו שבת וכפי דעת המקובלים שמי שלא השלים ימיו ורגעיו צריך שיתגלגל ט' חדשים בבטן המלאה לבא לאויר העה"ז מלבוש בגוף להשלים חוקו אפי' שעה א' ובתוך כך מאבד כל שבתות עה"ב הנקרא כולו שבת א"כ בכל גוונא מחללין אפי' על חרש ושוטה. אבל לא מפני שאנו מדמין ומטעימין הדברים בדרושים נעשה מעשה לענין דינא אע"כ יש להתפלל שלא יחלה א' מהם בשבת כי יתרשל כל אדם ואינו כשאר פיקוח נפש דהשואל מגונה. דהתם גברא בר חיובא הוא אבל הכא מי הכניסו. בפ' מי שהחשיך (קנ"ג ע"א) גבי נותן כיסו לגוי. חמור. וחש"ו. מניח ע"ג חמור הני אדם פירש"י ויש במינו שחייב במצות ואתי לאחלופי והאי טעמא לא שייך אלא לחרש ושוטה דקטן אצ"ל משום שיש במינו אלא דאיהו גופיה אתי לכלל מצות כדאמרינן בכמה דוכתי אלא י"ל דהאי טעמא לא שייך אלא לח"ש ומשמע דאין נקראין אדם אלא משום דאתי לאחלופי כלומר בצורת אדם כמו הקוף (עי' ב"ק נ"ד ע"ב וברש"י ד"ה מין בן דעת) ומטעם זה יש לומ' דאין מחללין עליהם שבת ומדברי רש"י יש לחלק בין חרש לשוטה דלית ליה דעת כלל אבל חרש דעתא קלישתא אית ליה כדאיתא ביבמות (קי"ג.) ע"כ וכפי הנודע החרש אין לו גרעון אלא חוש השמע ומפני שאינו שומע אינו לומד מבני אדם ומצינו חרשים פקחים עד מאד וכאן היה חרש א' כהן הוה חייט גדול שבעיר והיה לוקח סידור בשעת התפילה והיו רומזים לו ויודע ובקי בו ועומד בשעת התפילה ונושא כפיו והיה נקל ללמדו לזה כגון שיכתבו לו אלף ב' ואח"כ יביאו לו לחם ויורו לו הלמ"ד והחי"ת והמ"ם וכעז"ה וקשה הדבר למה נחשב כבהמה דאטו משום דעתא קלישתא לא יקרא אדם ומאי שנא מההוא (שם ק"כ:) ששחטו בו רוב שנים. ונראה דכל שחסר א' מן החושים החשובים רוחניים כמו הסומא החשיבוהו ללא אדם כמו שאמ' (איוב מ"א) למה נחשבנו כבהמה וכתי' (ישעי' ו') ועיניו הכבד ואזניו השע ולפיכך איכא למ"ד (ב"ק פ"ז.) דסומא פטור מן המצות כמו חרש ונראה דזה תלוי אי דרשינן (מנחות מ"ו) וראיתם אותו פרט לכסות לילה אבל סומא חייב כפי זה חייב הסומא מדאורייתא בכל המצות דבנין אב הוא. ולמ"ד וראיתם אותו פרט לכסות סומא פטור מן התורה (עי' מלא הרועים ערך סומא אות ו' ושד"ח ד"ח סי' ס"ט וניחא דלא גזר ר"י משום כסות לילה כלאים בציצית שבת כ"ה:. מאחר דאיהו דריש פרט לכסות סומא) ואפשר דחרש נמי דינו כסומא דסומא חסר לו חוש הראות שאינו יכול לעסוק בתורה שבכתב אלא בלשון תרגום (או בלשון אחר) כמו רב יוסף (עי' תוס' ב"ק ג': ד"ה כדמתרגם ובח"א סי' רי"ז) ה"נ חרש חסר לו חוש השמע שאינו יכול לשמוע ד"ת אבל כבר אמרתי שיכול הוא ללמוד ולעיין בלבו דהרהור כדבור דמי כהנהו אילמי דבי ר' (חגיגה ג'.) כמו שהוכחתי לעיל. א"כ דין חרש כדין סומא דתלוי במחלוקת ומסתפינא למימר הכי דבכל מקום חש"ו שנויים יחד ולפחות קשה למה לא חייבוהו חכמים כמו למ"ד סומא פטור מדאורייתא כתבו בתוס' (ב"ק שם ועי"ש בש"מ בשם הרשב"א) דמדרבנן חייב והדבר צל"ע (עי' באה"ט או"ח ס"ס שכ"ח ועי' שבת קכ"ח: דקאמר הש"ס לא צריכא בסומא ובאו"ח ר"ס ר"ל משמע דאף למ"ד סומא פטור מה"מ מחללין עליו השבת א"כ ה"ה חרש ושוטה. ועי' במנ"ח סי' ל"ב במוסך השבת אות ל"ט שיבת ציון סי' ד' וחת"ס או"ח סי' פ"ג):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |