הלכות קטנות/א/רפג
|
< הקודם · הבא > |
אמר המני"ח: אשר נדרתי בסי' קס"ו להעתיק הלכות נזירות למהרי"קש אקיימה וכדי להשלים השו"ת למנין רצ"ה זכר למאמר ר' חנניא בן עקשיא לפיכך אחבר אל האהל קצת שאלות פרטיות שנמצאו אצלי והשבתי עליהן ממה שלמדתי מרבותי החיים עד הנה אורך ימים בימינם סלה. והנוחי עדן שם ינוחו ויתענגו עד כי יבא שילה יקיצו וירננו במהרה בימינו אמן למען צדקם יגדיל תורה:
רפ"ג) נשאלתי לחוות דעי בענין טלטול השולחן שעליו הנר בליל ש"ק אי שרי או אסור כדעת מרן מוהריק"א סי' רע"ז ס"ג.
והיתה תשובתי דאיכא למשמע לה מההיא דפ' כירה הלכות הרי"ף סוף דף קי"ז וריש דף קי"ח הר"ן ז"ל פיסקא המתחלת וקשיא לן ההיא דגרסינן בפ' כל הכלים וכו' כדכתי' וכו' דכל שעיקר טלטולו משום דבר המותר ודבר המותר הוא שמטלטל אלא שאי אפשר לו לטלטל אותו דבר המותר אא"כ יטלטל עמו דבר האסור בטלטול מן הצד בכה"ג שרי וכו' והיינו ההיא דפגה שטמנה וכו' והיינו נמי דתנן בפ' במה טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי והם נופלות ותנן וכו' אבל כשעיקר טלטולו בשביל דבר האיסור אעפ"י שמטלטל אותו מן הצד וכו' אסור וכו' עכ"ל והשתא אי עיקר טלטולו משום השולחן וכגון כדי להקריב אליו השולחן או לרחקו הוי עיקר טלטולו משום דבר המותר ושרי. ואי עיקר טלטולו הוי כדי לקרב אליו הנר או לרחקה מעליו הוי עיקר טלטולו משום דבר האיסור ואסור:
ואין לומר דכי עיקר טלטולו משום שולחן נמי ליתסר דהא שולחן הוי בסיס לדבר האיסור דהיינו הנר הא ליתא חדא דהוי. בסיס לדבר האיסור והמותר דהיינו המאכל וכה"ג שרי וכדכתב הר"ן דף זה ע"ב גבי כנונא פיסקא המתחלת ומסקי' לשמעתתא הכי אלא אמר רבא וכו' עי"ש:
וראיתי בעין הזכירה אם איננו לי כמכזיב כמנהגו בעונותי דמרנא הב"י מייתי משמייהו דרבוותא חילוק בין שם הנר קודם בשולחן לשם המאכל קודם וכעת לא ראיתיו כי איננו אתי ושאלת ספרים לא שכיח כי אם במועטים ועוד מצינן למימר דלעולם שולחן לא הוי בסיס לבד מידי דהוה אההיא דתנן בפ' במה טומנין ומייתי לה הכא הר"ן בפ' כירה ריש דף קי"ח נוטל את הכיסוי והם נופלות ופירש עלה הר"ן שם פרק במה טומנין ריש דף ק"כ נוטל את הכסוי של הקדרה שיש תורת כלי עליה ואעפ"י שהן עליה לא איכפת לן מידי דלא נעשית בסיס להן שאין הקדרה וכיסויה בסיס להטמנה ולכיסוי ותשמיש להם ואדרבה הם תשמישים לקדרה וכו' עכ"ל:
והשתא כי היכי דהתם הקדרה תשמיש למאכל וההטמנה וכיסוי תשמיש למאכל שבקדרה דהיינו לשמור חום התבשיל ולא קרינן לקדרה תשמיש ההטמנה וכסוי הכא נמי השולחן תשמיש למאכל שבשלחן דהיינו לראות המאכל ולאכול לאורו ולא שהשלחן תשמיש לנר ואפי' תימא דנר לסעודת שבת הוי מצוה וחשיב עונג שבת מש"ה ליכא לאחשובי הנר עיקר דליהוי שולחן תשמיש לנר דא"כ ההיא דבמה טומנין נמי להוי קדרה תשמיש להטמנה דהא עונג שבת לאכול המאכל חם אלא לאו ל"ש. ומיהו זכורני דמרנא הב"י מחלק גבי נר משום עונג שבת דהוי עיקר וכמדומה מייתי לה בשם הריב"ש ומיהו אפי' תימא דהוי נר עיקר מ"מ לא הוי עיקר טפי מהמאכל עצמו שהוא עיקר סעודה וכיון דהמאכל הוי נמי עיקר. הדרן לטעמא קמייתא דהשולחן הוי כבסיס לדבר האיסור ודבר המותר ושרי כל היכא דעיקר הטלטול משום השולחן ולא בנר של שמן עסיקינן וכדכתיבנא וה' יאיר עינינו במאור תורתו:
האי דאמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכוליה יומא היינו בין שיהיה האיסור מחמת יום שעבר בין שיהיה מחמת יום שנכנס:
והאי דיום שעבר דוקא שיהיה ודאי אסור אבל אי יום שעבר גופיה אינו אלא אלא ספק אסור לא אמרינן בכה"ג מגו דאתקצאי לבה"ש דאתקצאי לכוליה יומא דבתריה פ' לולב וערבה (מ"ו:) ועיין סי' תרס"ה וצ"ל אי הר"ן מודה בזה ודוק ועיין. [עי' מג"א סי' הנ"ל ס"ק ח']:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |