הלכות קטנות/א/קסב
|
< הקודם · הבא > |
קס"ב) שאלה: הא דמצוה אדם לחבירו מנה על תצחזי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן וכו' מבעיא אם אחר עבור יום או יומים יוכל הלוה לקנות אחריות המעות בסך מה ואת"ל דלא אם יוכל המלוה לתת סך מה לשמעון שיקנה האחריות במקום הלוה.
תשובה: מאחר שיש לו הנאה אחר שיהיו ב' מנים אם מקבל עליו אחריות מעיקרא נמי חשבינן ליה כמלוה ואסור ועל האת"ל וכו' פשיטא דשרי:
אמר המני"ח: הואיל ואתא לידן דין זה ראיתי להעתיק לך מה שמצאתי כתוב בהיותי ברשוד מכ"י הרב הכולל כמהר"א אבן חיים ז"ל אב"ד דאזמיר מגדולי תרומה של ע"ק חברון ת"ו ארץ גדלה שעשועיה אשר מצא באזמיר מכתיבת ידו של הרב הגדול בעל כנסת הגדולה בחתימת ידו על פסק א' מענין רבית היכא דקבל עליו כל האחריות דאפי' לדעת הרב מרנא בב"י סי' קע"ז דין ו' שכ' שרבינו ישעיא ז"ל אוסר בקצץ דבר ידוע אפי' אם קבל עליו האחריות כבר כתב דהיינו דוקא ברבית דאורייתא דאם לא קבל עליו האחריות הוי רבית דאורייתא אבל היכא דאפילו לא קבל עליו אחריות לא אסור אלא מדרבנן יש להקל ולפסוק כמ"ד דאם קבל עליו כל האחריות מותר וכמ"ש שם הרב בעל המפה ז"ל וכ"ש למ"ש מוהריב"ל בח"א סי' נ"א על תשובת מהר"ם ז"ל דלא הוי אלא אבק רבית וכתב שם ובנ"ד בלאו הכי כיון דהוי דרך מקח וממכר לא הוי אלא דרבנן וכ"ש למ"ש הרב בש"ך בסי' הנז' (ס"ק כ') דאפי' ברבית דאורייתא שרי כשקבל עליו כל האחריות (יש) [עי"ש] וכתב הרב מהראנ"ח ז"ל שעשה מעשה והתיר מהטעמים הנז' וצירף טעם אחר דכיון שהוא מנהג סוחרים וכתבו מגדולי האחרונים דרבית דרבנן שרינן מפני מנהג סוחרים וכתב שהסכימו עמו הרבנים המובהקים אבי אבי אמא כמוה"ר יהונתן גלנטי ז"ל וכמוהר"ר ברוך ברזילי ז"ל:
שייך י"ד סי' קע"ז ס"ו ובספק אבק רבית התיר לכתחילה הרב מוהרי"ט י"ד סי' מ' עי"ש עד כאן מ"כ:
ומתעסק בענין זה ראיתי לענין שכירות מעות דהיינו להשכיר מעותיו לענין רבית דיש ללמוד דשרי וליכא משום רבית מההיא דהביא הש"ע חה"מ סי' ע"ג סעי' בג"ד (עי"ש בקצוה"ח) דמשביעין על הכחשת הזמן ואי איתא הא קי"ל (עי' תוס' שבועות מ"א. ד"ה מאן) דאין נשבעין אלא ע"ד דאית דררא דממונא וכעין ראיה זו מייתי הב"י י"ד סי' ק"ס מההיא דמכות (ג'.) ודחה אותה עי"ש:
ובענין הרווחת זמן לאיסור. אי שעת הרווחה חשיב כשעת הלואה לענין איסור ולענין ממון עיין בש"ע י"ד סי' קס"ו ס"ב ועי' בחה"מ סי' ע"ג ס"ב הסמ"ע ס"ז:
ולענין אי ילפינן איסורא ממונא מק"ו או אפכא צריך אני לעיין והיכא דאיסורא וממונא כחדא חזינא עיקרא דמלתא במאי תלי אי תלי באיסורא אזלינן בתר איסורא ואי תלי בדינא אזלינן בתר דינא ועיין א"ה סי' פ"ה הב"י דאע"ג דפלוגתייהו הכא לענין איסורא כיון דעיקר פלוגתייהו בדינא תלו וכו' (עי' יד"א תשו' ע"ח): ועיין מהרי"ט טי"ד סי' מ' דהאריך הרב בזה ואייתר ההיא דחה"מ סי' ס"ז דשמיטה וצא"ל בח"א למהרי"ט סי' פ':
ולענין מוחזק בענייני רבית גם בזה אמרינן המוציא מחבירו ע"ה ואם הלוה בא להוציא משכונו אע"ג שלא פרע עדיין או שכבר פרע בכל אלו מיקרי הלוה מוציא והמלוה פטור בלא שבועה וכל זה דוקא בטוען לקחתי אבל בהיתר לקחתי. אבל אם טוען מעולם לא לקחתי או איני יודע אם לקחתי משבעינן ליה למלוה כמו שאר טענות הלבוש סי' קס"ח קס"ט סעיף כ"ה [ועי' כנה"ג שם] ועיין סי' קע"ז סי"א:
ומיהו נלע"ד דמצי לתרוצי דבוריה דלא לקחתי או אינו יודע אם לקחתי, דקאמר היינו ברבית אבל לעולם דידענא דלקחתי ונאמן בלא שבועה כך נ"ל: ואם אין משכון והמלוה בא להוציא אם אין שטר על החוב והלה טוען שיש רבית הלוה נשבע ופטור ואם יש שטר המלוה נשבע ונוטל עיין סי' קס"ט ס' כ"ה הגה וסי' ק"ס וסי' קע"ז ובהערמת רבית אי מוציאין מלוה למלוה או לא הויא פלוגתא עיין ה"ה פ"ה מהל' מלוה ולוה ועיין הריב"ש סי' של"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |