הלכות קטנות/א/נג
|
< הקודם · הבא > |
נג) שאלה: מי ששכח ולבש תפלין של ראש קודם לשל יד אי עדיף טפי להחזירם ולחזור וללבשם כדרכם או ילבש של יד:
תשובה: שמעתי שנהגו בצפת ת"ו דכשפגע בשל ראש תחלה היה לובשו ומברך עליו וחוזר ופושטו ואח"כ לובשם כדרכן וייטב הדבר בעיני והכא נמי אם אירע לו כך יסיר של ראש וחוזר למצוותו אבל אם היה לבוש תפלה של ראש שלא היה לו של יד למה יסירנה (עט"ז או"ח סי' תרפ"ד סק"ד וביעב"ץ ח"א סי' קכ"ה):
אמר המני"ח: ראיתי בב"י סי' פ"ה ועמד בהאי כללא דאין מעבירין על המצות דצא"ל היכא דעדיין לא אטפל במצות כלל אלא דאיתא לפניו אי שייך בזה משום אין מעבירין ע"ה וההיא דסי' תע"ג ס"ד הנה איכא למדחי דכיון דכבר הזמינם וגם עתה הוא לפניו כאטפל הוו:
ומיהו מההיא דלולב (סי' תרנ"א ס"ה) לא מברכינן אע"ג דאיתא קמן אלא א"כ נטל ליה בידיה וכדמייתי הב"י מתפלין דאין מברכין עליהם אלא משיניחם על הקבורת משמע דמה שהוא לפניו והזמינו לאו משום הכי מיקרי איעפל במצוה כל שישנה לפניו יש בה משום אין מע"ה אבל מההיא (סי' תמ"ד ס"ז) דהרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וכו' אין ראיה דההליכה הוי צורך המצוה ונתעסק במצוה קרינן ביה משא"כ כשהיו מזומנים לפניו. אבל כפי מ"ש הב"י בהא דמברך משעה שמתחיל להניחם וכו' ולפי זה אם רצה לברך קודם הנחתם מעת שהמצוה מזומנת לפניו לעשותה הרשות בידו וכו' ע"כ משמע דמשעה שהוא מזומנת לפניו אטפל במצוה מיקרי. והנה כעת לע"ד לא מכרעת כ"כ דאיכא למימר דלפיכך קאי אקודם קשירה ואחר הנחה הוא משום קודם דקודם והדבר צריך ישוב:
והיכא דבאה מצוה לידו ואינו עושה אותה מיד עד שמתקן האחרת אעפ"י שעושה אותה שבאה לידו תחלה עושה אותה קודם האחרת מ"מ איכא משום אין מע"ה במה שמתקן האחרת אעפ"י שאינו עושה אותה האחרת תחלה ועיין בב"י סי' הנז' דכ' יש נוהגין לתקן תפלה של יד וכו'. עוד ראיתי שם דרך כלל דהיכא דהמצוה האחת היא חובת גברא אבל המצוה האחרת אינה חובת גברא לית בההיא שאינה חובת גברא משום אין מעבירין ע"ה. עוד דרך כלל שותק ושומע כעונה אבל לא הוי השתיקה הפסק לשיצטרך לברך ברכה אחרת עי"ש על ההיא דולא יפסיק ביניהם לדבר אפי' לענות אמן. ואגב דקדקתי במש"ש וז"ל וכ' התוס' מתוך פי' משמע דאם שח ובירך שרי וליכא איסורא אלא אדרבא מצוה ושכר ברכה ואין כן דעת כל הפוסקים אלא שבכל ענין אסור לדבר אפי' חוזר ומברך ע"כ. מדקאמר שרי משמע דשרי לכתחלה אבל ממאי דקאמר מצוה ושכר ברכה ליכא למשמע מינה דמצינא למימר מצות תפלין ושכר ברכה שבירך משום דשח דיעבד אבל לכתחילה לא ישיח וממאי דקאמר ואין כן דעת כל הפוסקים וכו' ליכא למשמע מינה דאסור להביא עצמו לידי כך דהיינו ברכה שאינה צריכה דמצינא למימר ולדחויי דהיינו משום דבלאו הכי אסור להשיח וכדמייתי הב"י בתר הכי מכתבי מה"ר ישראל סי' ק"ז לסמ"ק וכו' ע"כ:
ומיהו מההיא דמהר"ר ישראל משמע דאסור להביא עצמו לידי ברכה שאינה צריכה. ואין לומר דדוקא כה"ג דהמצוה מוטלת עליו ומצי מפטר בברכה דמצוה אחריתי אבל כי אין מוטלת עליו לעשותה ואי בעי עביד לה ואי בעי לא עביד לה יכול להשיח ולהביא עצמו לידי ברכה שאינה צריכה:
דאי טעמא הוא משום מוציא ש"ש לבטלה מה לי הכי ומה לי הכי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |