הלכות גדולות/יבמות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות יבמות

סימן כח
הלכות יבמות

(יבמות ב.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו מאמו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות ואין אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו. ומנלן דהני חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן דתנו רבנן ואשה אל אחותה לא תקח לצרר וגו' שאין ת"ל עליה לפי שנאמר יבמה יבא עליה שומע אני אפי' באחת מכל עריות שבתורה הכתוב מדבר נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה עליה האמור להלן במקום מצוה אף עליה האמור כאן במקום מצוה וקאמר רחמנא לא תקח ואין לי אלא היא צרתה מנין ת"ל לצרור [וא"ל אלא צרתה צרת צרתה מנין ת"ל לצרור] לא צרור לא היא ולא צרתה ואין לי אלא אחות אשה שאר עריות מנין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתייבם אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתייבם ואין לי אלא הן צרותיהן מנין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה מכאן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם יכול שאני מרבה אף שש עריות חמורות מאלו שיהו צרותיהן אסורות אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואיפשר להנשא לאחים צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואיפשר להנשא לאחים צרתה אסורה יצאו שש עריות חמורות מאלו הואיל ואי אפשר להם להנשא לאחים צרותיהן מותרות שאין צרה אלא מאח. אזהרה שמענו עונש מנין ת"ל כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו' הוקשו כל העריות כולן זה לזה.

(שם יג.) שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות אלו הן אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו. (שם ב:) כיצד פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל עריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו אסורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה. (שם יג.) מנהני מילי אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה רבתה צרות הרבה רב אשי אמר סברא הוא צרה טעמא מאי אסירא דבמקום ערוה קיימא צרת צרתה נמי במקום ערוה קיימא. (שם ב:) כיצד אם מתו צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת וכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת.

בתו היכי משכחת לה שני אחים ראובן ושמעון נשא שמעון בתו של ראובן ומת שמעון בלא בנים היא פטורה ופוטרת צרותיה וכן בת בתו ובת בנו. בת אשתו כיצד רחל אינסיבא לגברא מעלמא וילידה בת ומת בעלה ואינסיבה היא לראובן ובתה לשמעון ומת שמעון בלא בנים ונפלה בת אשתו של ראובן לפניו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן בת בתה ובת בנה. חמותו כיצד רחל נשאת לאיש וילדה הימנו בת ומת בעלה ונשאת היא לראובן ובתה לשמעון ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו לפני שמעון שהיא חמותו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן אם חמותו ואם חמיו. אחותו מאמו כיצד רחל נשאת לאיש וילדה הימנו בת ומת בעלה ונשאת היא ליעקב ובתה לבנו של יעקב שיש לו מאשה אחרת והוליד יעקב מרחל בן אחר ומת בנו הגדול שנשא בתה של רחל בלא בנים ונפלה אשתו לפני אחיו והיא אחותו מאמו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אמו כיצד יעקב נשא אשה והוליד ממנה בן ומתה אשתו והלך ונשא את לאה ובנו נשא את רחל אחותה והוליד יעקב מלאה בן ומת בנו הגדול שנשא את רחל בלא בנים ונפלה רחל לפני בן יעקב שהוליד מלאה והיא אחות אמו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אשתו כיצד שני אחים נשואים לשתי אחיות ומת אחד מהם בלא בנים היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אשת אחיו מאמו (שם יז:) דכתיב כי ישבו אחים יחדו ואמר רב יהודה אמר רב יחדו המיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם. אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחים נשואים שתי נשים ומת אחד מהם בלא בנים ונולד להם אח ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו ומת ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ושניה משום צרתה מאי טעמא דכתיב כי ישבו אחים שהיתה להם ישיבה בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. כלתו רחל נשאת לבן ראובן ומת או נתגרשה ונשאת לשמעון ומת שמעון בלא בנים ונפלה לפני ראובן והיא כלתו פטורה ופוטרת כל צרותיה. כל אלו שאמרו בזמן שאין שם אלא יבם אחד ויבמה אחת והיא אחות אשתו או אחת מכל עריות שאמרו שהן פטורות מן החליצה ומן היבום אבל אם היו שני יבמין ושתי יבמות והיתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה והשניה מותרת לו וכן השניה אסורה על אחיו השני איסור ערוה והראשונה מותרת לו האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה רצו חולצין רצו מייבמין (שם ט:) דאמר רב יהודה אמר רב וכן תני רבי חייא בכולן אני קורא בהן האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת.

בתו מאנוסתו כיצד ראובן ושמעון אנסו אשה אחת זה הוליד ממנה בת וזה הוליד ממנה בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בתו של ראובן מאנוסתו אסורה לו ומותרת לשמעון וזו בתו של שמעון מאנוסתו אסורה לו ומותרת ליהודה והן אחיות מן האם ואי אתה מוצא זו אלא באונסין אבל בנישואין כיון שנשאת לראובן אינה יכולה להנשא לשמעון שהיא אשת אחיו ובתה מאחר אסורה לראובן שהיא בת אשתו דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה אבל בת אנוסתו מותרת לו (שם צז.) דתנו רבנן נשא אשה אסור לישא בתה אנס אשה מותר לישא בתה. בת בתו כיצד נכרי שנשא בתו של ראובן ובתו של שמעון והוליד מזו בת ומזו בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בתו של ראובן וזו בת בתו של שמעון והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא (דף מט) יבמתה או חולצת או מתייבמת. בת בנו כיצד בנו של ראובן נשא אשה והוליד ממנה בת ומת או נתגרשה ונשאת לבנו של שמעון והוליד ממנה בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בנו של ראובן וזו בת בנו של שמעון והן אחיות מן האש האסור לזה מותר לזה וכו'.

בת אשתו כיצד ראובן ושמעון גרשו את נשותיהן ונשאו שתיהן לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת או שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד ולזו ממנו בת ולזו ממנו בת ומת או נתגרשו ונשאת אחת לראובן ואחת לשמעון ונשאו בנותיהן ללוי ויהודה ומחו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת אשתו של ראובן וזו בת אשתו של שמעון והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה וכו'.

בת בתה כיצד בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון נשאו לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בתה של אשתו של ראובן וזו בת בתה של אשתו של שמעון והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה וכו'. בת בנה כיצד בן אשתו של ראובן נשא אשה והוליד ממנה בת ומת או נתגרשה ונשאת לבן אשתו של שמעון וילדה ממנו בת ונשאו שתי בנותיה ללוי ויהודה ומתו ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בנה של אשת ראובן וזו בת בנה של אשת שמעון והן אחיות מן האם האסור לזה מותר לזה וכו'. חמותו כיצד ראובן ושמעון נשאו שתי אחיות והיו להן שתי בנות מבעלים הראשונים ונשאו שתי בנותיהן ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונפלו שתי אחיות לפני לוי ויהודה זו חמותו של לוי וזו חמותו של יהודה האסור לזה וכו'. אם חמותו כיצד שתי אחיות ולהן שתי בנות ונשאו הן לראובן ושמעון ובנות בנותיהן ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אם חמותו של לוי וזו אם חמותו של יהודה והן אחיות האסור לזה וכו'. אחותו מאמו כיצד שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או נתגרשו ונשאו שתיהן ליעקב ושתי בנותיהן לראובן ושמעון והוליד יעקב מן האמהות לוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אחותו של לוי מאמו וזו אחותו של יהודה מאמו והן אחיות מן האב האסור לזה וכו'. אחות אמו כיצד שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או נתגרשו ונשאת לאיש אחר והולידה בת וזו לאיש אחר והולידה בת ונשא יעקב שתי בנותיהן שמשני אנשים והוליד מהן לוי ויהודה והשיא שתי בנותיהן שמאיש אחד לראובן ושמעון ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אחות אמו של לוי מן האם וזו אחות אמו של יהודה מן האם והן אחיות מן האב האסור לזה וכו'.

אחות אשתו כיצד שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת [ומת] או נתגרשו ונשאו לשני אנשים וילדה זו בת וזו בת ונשאו ראובן ושמעון שתי בנותיהן שמאיש אחד ונשאו לוי ויהודה שתי בנותיהן שמשני אנשים ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אחות אשתו של לוי מן האם וזו אחות אשתו של יהודה מן האם והן אחיות מן האב האסור לזה וכו'. אשת אחיו מאמו כיצד שתי נשים לזו בן ולזו בן נשאו שתיהן ליעקב והוליד מהן לוי ויהודה ובניהם הראשונים נשאו שתי אחיות ומתו או נתגרשו ונשאו לראובן ושמעון ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אשת אחיו מאמו של לוי וזו אשת אחיו מאמו של יהודה האסור לזה וכו'. אשת אחיו שלא היה בעולמו משכחת לה בששה אחים ואליבא דרבי שמעון דאמר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. כיצד ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות ולוי ויהודה נשואין שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר ויבם לוי מת שמעון נולד זבולן ויבם יהודה מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני יששכר וזבולן אשת ראובן שייבם לוי אסורה ליששכר שנולד ולבסוף יבם ומותרת לזבולן שייבם ולבסוף נולד ומצאה בהיתר אשת שמעון שייבם יהודה מותרת ליששכר שנולד קודם מיתת שמעון ואסורה לזבולן שנולד לאחר מיתת שמעון ונולד זבולן ולבסוף ייבם יהודה והן אחיות האסור לזה וכו'. כלתו כיצד בנו של ראובן ובנו של שמעון נשאו שתי אחיות ומתו או נתגרשו ונשאו ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון זו כלתו של ראובן וזו כלתו של שמעון והן אחיות האסור לזה וכו'.

(שם ט:) רב יהודה מתרגם מחמותו ואילך אבל שיתא בבי דרישא לא מ"ט כיון דבתו באונסין הוא דמשכחת לה בנישואין לא קא משכחת לה בנישואין קא מיירי באונסין לא קא מיירי. אביי מתרגם אף בתו מאנוסתו מאי טעמא כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעיא באונסין תיהוי אי בעיא בנישואין תיהוי אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו לא כיון דאליבא דר' שמעון משכחת לה ואליבא דרבנן לא משכחת לה בפלוגתא לא קא מיירי. רב ספרא מתרגם אף אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה בשיתא אחי אליבא דרבי שמעון (שם י.) וסימניך מת נולד ויבם מת נולד ויבם. (שם כח:) כיצד ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות לוי ויהודה נשואין שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי. מת שמעון נולד זבולן ייבם יהודה מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו להו קמי יששכר וזבולן האסור לזה וכו'. למה לי ייבם יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה משום צרה הא תינח צרה צרה דצרה מאי איכא למימר כגון דהדור יבומינהו גד ואשר. (שם י.) אמו אנוסת אביו חדא משכחת לה תרתי לא משכחת לה אי יעקב שתי אחיות אנם אחותה שהיא יבמתה משכחת לה האסור לזה מותר לזה לא משכחת לה אי שתי נכריות אנס אסור לזה ומותר לזה משכחת לה אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה. כיצד יעקב אנס שתי אחיות והוליד מהן ראובן ושמעון ונשאו שתיהן ללוי ויהודה והן אנוסות אביהם ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון זו אמו של ראובן וזו אמו של שמעון והן אחיות אחותה שהיא יבמתה איכא האסור לזה מותר לזה ליכא דהויא לה אמו של ראובן אחות אמו של שמעון ואמו של שמעון אחות אמו של ראובן וכתיב ערות אחות אמך לא תגלה. שתי נכריות כיצד יעקב אנס שתי נכריות והוליד מהן ראובן ושמעון ונשאו שתיהן ללוי ויהודה דתנן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון עמד ראובן וייבם אשתו של אחיו שהיא אנוסת אביו והיא אמו של שמעון ועמד שמעון וייבם אשתו של אחיו שהיא אנוסת אביו והיא אמו בל ראובן והן נכריות האסור לזה מותר לזה איכא אחותה שהיא יבמתה ליכא.

(שם כ.) כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת כיצד אחיו של ראובן שנשא בתו של ראובן או אחת מחמש עשרה עריות הן וצרותיהן וצרות צרותיהן לא חולצות ולא מתייבמות. איסור מצוה חולצת ולא מתייבמת כיצד אחיו של ראובן מאביו נשא אם אמו של ראובן או אשת אבי אמו של ראובן או אשת אחי האם מן האב של ראובן או [אשת] אחי האם מן האב ומן האם של ראובן או אחיו מאביו שנשא כלת בנו של ראובן או כלת בתו של ראובן או שלישית שבבנו שהיא בת בן בנו של ראובן או שלישית שבבתו שהיא בת בן בתו של ראובן [או שלישית שבבנה שהיא בת בן בנה של אשתו של ראובן] או שלישית שבבתה שהיא בת בן בתה של אשתו של ראובן או רביעית שבחמיו שהיא אם אם חמיו של ראובן או רביעית שבחמותו שהיא אם אם חמותו של ראובן (או אחיו מאביו שנשא אשת אחי האם מן האם של ראובן) הרי אלו כולן חולצות ולא מתייבמות שכולן שניות ליבם ולא שניות לבעל ואי אתה יכול לומר אם אביו ואשת אבי אביו ואשת אחי האב מן האם שהן שניות לבעל ושניות ליבם. איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת כיצד כגון אלמנה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין שנפלה לפני כהן גדול או גרושה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין שנפלה לפני כהן הדיוט או שנשא אחיו אחת מכל הנשים שהן פסולות לכהונה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם ייבם אחת מאיסור מצוה כופין אותו להוציא ואין לה כתובה והולד כשר ואם מת ולא נתגרשה לא פסלה מן הכהונה ואם ייבם אחת מאיסור קדושה כופין אותו להוציא ויש לה כתובה והוולד חלל ופסלה מן הכהונה אחותה שהיא יבמתה דאיסור ערוה חולצת ולא מתייבמת כיצד אחיו של ראובן נשאה אחות חמותו של ראובן וחמותו של ראובן נשואה לשמעון אחיו ואחר כך מתי שניהם חמותו שהיא ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום אחות חמותו או חולצת או מתייבמת או שנשא אחות אם חמותו של ראובן ואם חמותו של ראובן נשואה לאחיו אם חמותו ערוה אחותה מותרת. או שנשא אחות אם חמיו של ראובן ואם חמיו של ראובן נשואה לאחיו אם חמיו ערוה אחותה מותרת. או שנשא אחות אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו ערוה אחותה מותרת. או שנשא אחות אשת אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו נשואה לאחיו אשת אחיו שלא היה בעולמו ערוה אחותה או חולצת או מתייבמת. או שנשא אחות כלתו וכלתו נשואה לאחיו כלתו שהיא נשואה לאחיו ערוה אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. ואחיות כולהו דאיסור ערוה או חולצת או מתייבמת ואי אתה יכול לומר אחיות שאר עריות מפני שאחיותיהן עריות. (שם פד.) שניות מדברי סופרים שניה לבעל ולא שניה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שניה ליבם ולא שניה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה. כל שניה שהיא שניה לבעל ואין שניה ליבם מבעל אין לה כתובה ואין לה מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא מן יבם יש לה כתובה ויש לה מזונות והולד כשר ואין כופין אותו להוציא. כל שניה שאינה שניה לבעל והיא שניה ליבם מבעל יש לה כתובה ויש לה מזונות והולד כשר ואין כופין אותו להוציא מן יבם חולצת ולא מתייבמת ואם נשא אין לה כתובה ואין לה מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא. כל שניה שהיא שניה לבעל והיא שניה ליבם משניהם אין לה כתובה ואין לה מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא. כל שניה שהיא שניה לבעל ואין שניה ליבם ומת או חולצת או מתייבמת. כל שניה שהיא שניה ליבם ואין שניה לבעל ומת חולצת ולא מתייבמת. כל שניה שהיא שניה ליבם ולבעל ומת חולצת ולא מתייבמת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת שניה ליבם ומת כשהוא מיבם מיבם לשניה דבעל כשהוא חולץ חולץ לשניה שלו. מי שהיה נשוי שתי נשים שתיהם שניות לבעל ולא שניות ליבם ומת עומד יבם ומיבם לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים שתיהן שניות ליבם ולא שניות לבעל ומת חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי שתי נשים שתיהן שטות לבעל וליבם ומת חולץ לאחת מהם. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת אשה אחרת ומת מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת אשה אחרת ומת כשהוא מיבם מיבם לאשה אחרת (או חולץ) כשהוא חולץ חולץ לשניה לו. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת מחזיר גרושתו משנשאת ומת כשהוא מיבם מיבם לשניה דבעל כשהוא חולץ חולץ למחזיר גרושתו של אחיו משנשאת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת מחזיר גרושתו משנשאת ומת חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה. (מי שהיה נשוי שניה לבעל ולא שניה ליבם ומת או חולצת או מתייבמת. מי שהיה נשוי שניה ליבם ולא שניה לבעל ומת חולצת ולא מתיבמת. מי שהיה נשוי שניה לבעל והיא שניה ליבם ומת חולצת ולא מתייבמת).

(שם מד.) מי שהיה נשוי שתי נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. יש מיבם לאחת וחולץ לאחת כיצד אחיו של ראובן נשא שתי נשים ומת עמד ראובן ויבם אחת מהם והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת יבמתו אילונית תצא צרתה מזה ומזה וצריכה חליצה. יש חולץ לצרת בתו כיצד אחיו של ראובן נשא שתי נשים אחת מהן בתו של ראובן ומת צרת בתו פטורה מן החליצה ומן היבום הלכה צרה ונשאת ולאחר שנשאת נמצאת בתו של ראובן אילונית תצא צרתה מזה ומזה וצריכה חליצה וכן כל עריות שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות לאחים אבל נשאו צרות ואחר כך נמצאו עריות אילונית כל צרה וצרה תצא מזה ומזה וצריכה חליצה. (שם מ:) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ולית הלכתא כוותיה: (דף נ) מותר אדם באם צרת חלוצתו ובאם אמה דצרת חלוצתו ובאם אביה דצרת חלוצתו ובבת צרת חלוצתו ובבת בתה דצרת חלוצתו ובבת בנה דצרת חלוצתו ובאחות דצרת חלוצתו הרי אלו כולן מותרות לו וכולן או חולצת או מתייבמת. אסור אדם בצרת אם חלוצתו ובצרת אם אמה דחלוצתו ובצרת אם אביה דחלוצתו ובצרת בת חלוצתו ובצרת בת בתה דחלוצתו ובצרת בת בנה דחלוצתו ובצרת אחות חלוצתו כולן אסורות לו וכולן חולצות ולא מתייבמות. (שם) מותר לאדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו מאי מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מיבם אדם לאם צרת חלוצתו. כיצד שלשה אחים שנים מהם אחד נשא אמה ואחד נשא בתה ויש לו אשה אחרת ואחד מופנה מת אחד מהם שנשא בתה ואשה אחרת עמד מופנה וחלץ לאשה אחרת ואחר כך מת אחיו עמד מופנה ויבם לאם צרת חלוצתו זו היא ששנינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו לענין יבום אבל חליצה חליץ מאי ואסור בצרת קרובת חלוצתו חולץ אדם לצרת אם חלוצתו כיצד שלשה אחים שנים מהם אחד נשא אמה ואשה אחרת ואחד נשא בתה ואחד מופנה מת אחד מהם שנשא בתה וחלץ לה מופנה ואחר כך מת אחיו ועמד מופנה וחלץ לצרת אם חלוצתו וזו היא ששנינו אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו.

(שם) א"ר שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. אחות גרושה אסורה מדברי תורה לא חולצת ולא מתייבמת כיצד שני אחים נשואים שתי אחיות עמד אחד מהם וגירש את אשתו ואחר כך מת אחיו זו אחות גרושתו לא חולצת ולא מתייבמת וזו היא ששנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים כיצד שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות וחלץ לה מופנה ואח"כ מת אחיו השני עומד מופנה וחולץ לאחות חלוצתו. (שם יג:) החולץ לצרת בתו או לצרת בת בתו [או לצרת בת בנו] או לצרת בת אשתו או לצרת בת בתה או לצרת בת בנה או לצרת חמותו או לצרת אם חמותו או לצרת אם חמיו או לצרת אחותו מאמו הנשואה לאחיו מאביו או לצרת אחות אמו או לצרת אחות אשתו או לצרת אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו או לצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו או לצרת כלתו חליצה שחלץ לא עשה כלום ולא פסלה מן הכהונה ואם יש לו אחים או חולצת או מתייבמת. המיבם לצרת בתו או לאחת מכל עריות האלו בעילתו בעילת זנות ופסלה מן הכהונה ואם יש לו אחים חולצת ולא מתיבמת. וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות. (שם יב:) כי אתא רבין א"ר יוחנן אחת צרת ממאנת ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות.

(תוספתא פ"ב) תנו רבנן יש או חולצת או מתיבמת [מתיבמת ולא חולצת] חולצת ולא מתיבמת לא חולצת ולא מתיבמת. עריות שאמרו לא חולצת ולא מתיבמת מוסף עליהם אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת אח מן האם ואשת גר ואשת עבד משוחרר ואילונית לא חולצת ולא מתיבמת. החרשת והאלמית והשוטה מתיבמות ולא חולצות חרשת ואלמית (יבמות קד:) מאי טעמא אמרי דבי רבי ינאי לפי שאינן בואמר ואמרה ושוטה נמי משום דלאו בת דיעה היא הלכך מתיבמת ולא חולצת. ובתר דמיבם אי בעי מפיק לה בגט (שם קיב:) דתנן מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא בגט יוציא. (יבמות כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות ומאי ניהו איסור מצוה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי לה איסור מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים. איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם לפיכך חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקינה ושאר כל הנשים או חולצת או מתיבמת. והיכא דאיכא שני אחים אחד פקח ואחד חרש ונשואין שתי נכריות פקחות ומת פקח בעל פקחת ההוא חרש לא מצי חליץ אלא מיכנס כניס ואפוקי לא מצי מפיק לעולם דתנן (שם קיב:) מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואין מוציא לעולם: (תוספתא פ"ב) תנו רבנן יש או חולצין או מיבמין חולצין ולא מיבמין מיבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מיבמין. עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסף עליהם סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר דהיכא דאיכא שני אחין דמיגיירין בהדי הדדי אי נמי שני אחין משוחררין ונשאו נשים ומת אחד מהם בלא בנים אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום (שם צז:) דת"ר שני אחים תאומים גרים וכן משוחררין לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חולצין ולא מיבמין [אבל] חייבין משום אשת אח היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל לכל דבריהם ואשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס פטורין מן החליצה ומן היבום מאי טעמא דלאו בני אולודי נינהו. ואשת אח מן האם דכתיב כי ישבו אחים יחדו (שם יז:) ואמר רב יהודה אמר רב יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם. החרש והאלם והשוטה מיבמין ולא חולצין כדאמרינן. ספקות חולצות ולא מתיבמות ומאן נינהו ספיקות דהיכא דקדיש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש ומת ולו אח אחד חליץ להו לתרוייהו מספיקא. (שם צט.) האשה שנתערבו ולדיה בולד כלתה הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין ולא מיבמין שספק אשת אחיו ואשת אחי אביו בני הזקינה או חולצין או מיבמין שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו. (שם ק.) מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני הן חולצין ולא מיבמין וכן הוא להם חולץ ולא מיבם (שם ע"ב) היו לו אחים מן השני ואחים מן הראשון שלא מאותה האם הוא חולץ ומיבם והן חולצין ומיבמין ודקא אמרינן הוא חולץ ומיבם דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי והדר מיחלץ לא דילמא פגע ביבמה לשוק. (שם עט:) פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מיבמין. (תוספתא בכורים פ"ב) אנדרוגינוס יש בו דרכים ששוה בהם לאנשים ויש בו דרכים ששוה בהן לנשים ויש בו דרכים ששוה לאנשים ולנשים ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים דרכים השוה בהן לאנשים מטמא בלובן כאנשים ונושא אבל לא נישא ואין מתיחד עם הנשים ואינו ניזון עם הבנות כאנשים ומתעטף באבילות ואינו מספר ואינו מטמא למתים ועובר בבל תשחית ובבל תקיף וחייב בכל מצות שבתורה כאנשים. דרכים השוה בהן לנשים מטמא באודם ואין מתיחד עם האנשים כנשים ואין זוקקין ליבום ואין חולק עם הבנים ואין חולק בקדשי מקדש ופסול לכל עריות שבתורה ואם נבעל בעבירה פסול מן הכהונה כנשים. דרכים השוה בהן לאנשים ולנשים חייבין על נזקיו בין ניזק ובין מזיק וההורג במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים ונוחל בכל נחלות שבתורה וחולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים והאומר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר. דרכים שאין שוה בהן לא לאנשים ולא לנשים אין חייבין על ביאת מקדש וטומאתו ואין שורפין את התרומה על טומאתו ואין נערך לא כאיש ולא כאשה ואין נמכר כעבד עברי והאומר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה הוא אבל טומטום אינו אלא ספק איש או ספק אשה. פירושא מיטמא בלובן דלאיטמויי נפשיה לאו בזכר תלא רחמנא. ונושא אבל לא נישא דכיון דאית ליה זכרות זכר קרינא ביה ונעטף באבילות ועובר בבל תשחית ובבל תקיף וחייב בכל מצות שבתורה דכל חומרי דאיכא בזכר שדינן עליה. ואינו חולק בקדשי מקדש דכל זכר בבני אהרן כתיב ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה דיהבינן לה כנקבה ימי טומאה ארבעה עשר וימי טהרה [כזכר] מליתא [דעשרים] וששה ונוחל בכל הנחלות שבתורה במקום דלא אית ליה לא אחא ולא אחאתא וחולק בקדשים הגבול בתרומה ואין חייבין על טומאתו דכתיב מזכר ועד נקבה ואינו נערך דכתיב בערכין אם נקבה היא אם זכר הוא נקבה ודאית זכר ודאי. ואינו נמכר כעבד עברי דאין עבד עברי אלא דבר אולודי הוא דכתיב ביה אהבתי את אדוני וגו'. ואמה עבריה דבת בנים היא דכתיב ואם לבנו ייעדנה ואנדרוגינוס לאו בר אינסובי הוא אנדרוגינוס שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואם אין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. אשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתיבמת.

(שם פג:) תניא ר' סימאי אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות מאי טעמא דרבי סימאי אמר רבה בר המדורי אסברא לי אמר קרא ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס (שם פד.) רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר. תניא ר' אומר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתנו ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עלי סקילה כזכר.

(תוספתא פי"א) ת"ר טומטום שקידש קידושיו קידושין חולץ וחולצין לאשתו ואם יש שם אחים אינו חולץ ואינו מיבם אבל מיבמין את אשתו רבי יוסי ברבי יהודה אומר לא חולץ ולא חולצין אשתו [לא מיבם] ולא מיבמין את אשתו שמא יקרע והרי הוא סרים חמה ותנן סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר לא חולצין ולא מיבמין. טומטום שקידש קידושיו קידושין נפקא מינה למיסרה על קרוביו נתקדש קידושיו קידושין נפקא מינה לאיתסורי בקרובתיה. טומטוס שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחין אם אין לו אחין חליצה שחלץ כשרה ופסלה מן הכהונה אשת טומטום חולצת ולא מתיבמת. טומטום לענין חליצה פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי בר' יהודה דתנן (שם פג:) רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר הרי זה לא יחלוץ מפני שהוא כסריס ואמר רבי אמי מאי עביד רבי יהודה לטומטום דבירי אותביה אבי כורסיה ונקרע ואוליד שבע בנין ורבי יהודה חזר על בניו מאין הם. ותניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס חמה ואמרינן כל דמקרע זכר הוי הכי קאמר שמא יקרע ונמצא זכר ושמא ימצא סריס חמה מאי בינייהו אמר רבא לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במקום אחים לרבי יהודה דאמר סריס חמה הוי חליצתו ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה ולרבי יוסי ברבי יהודה דאמר ספיקא הוי כי חלץ לה במקום אחין פסל לה על אחים ולעלמא לא משתריא עד דחלצי לה אחין ואי ליכא אחים לא משתריא לעלמא אלא בחליצה ומספיקא פסולה לכהונה ואנן השתא משוינן לה ספיקא כהאי תנא לחומרא דפסיל במקום אחין וחלץ שלא במקום אחין ואשתו דיליה חולצת מספק ומשמע הני מילי היכא דלא נקרע ונמצא זכר אבל ודאי נקרע ונמצא זכר הוה עובדא בחד טומטום דכמה שני הוה יתיב בביתא כנשים ולבסוף נקרע ונמצא זכר ונפק ליה דיקנא ונסיב איתתא והוה בהדה כמה שני ומית ואתא אחוה ליבומה לאיתתיה ושיילונון לרבנן במתיבתא ושריוהא ליבומי ויבמה אחוה דההוא טומטוס ונסבה. סריס אדם שחלץ ליבמתו חליצתו כשרה ואפילו יש לו אחים סריס חמה שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואם אין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה כלום ולא פסלה מן הכהונה.

(שם פ.) היכי דמי סריס חמה אמר אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה ממאי הוי דאפיא ביה אימא בטיהרא ושתי' ביה שיכר' [מרקא] אשת סריס אדם או חולצת או מתיבמת אשת סריס חמה לא חולצת ולא מתיבמת.

(שם קד:) חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה. (שם קה:) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום. חרש שחלץ ליבמתו חרשת יחזור וייבם לה או אחים מיבמין לה ואם מת ואין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. חרש שחלץ ליבמתו פקחת יחזור וייבם לה ואינו מוציא לעולם ואם יש לו אחים או חולצת או מתיבמת ואם מת ואין לו אחים ולא נתיבמה חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה.

(שם קיב:) חרש שנשא חרשת ויש לו אח חרש מתיבמת ואינה חולצת. חרש שנשא חרשת ויש לו אח פקח כונס ואם רצה להוציא מוציא. חרש שנשא פקחת ויש לו אח פקח או חולצת או מתיבמת. חרש שנשא שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש פקח מיבם או חולץ לפקחת וחרשת פטורה. חרש שנשא שתי נשים חרשות ויש לו אחין אחד פקח ואחד חרש או שני אחים [פקחים] ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. חרש שנשא שתי נשים פקחות ויש לו שני אחין פקחין אחד מהם מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. פקח שנשא פקחת ויש לו אח חרש מתיבמת ואינה חולצת. פקח שנשא חרשת ויש לו אח חרש מתיבמת ואינה חולצת. פקח שנשא שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש חרש מיבם לאיזו שירצה פקח מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. פקח שנשא שתי נשים חרשות ויש לו שני אחים פקחים או שני אחים חרשים או שני אחים אחד פקח וא' חרש אחד מהם מיבם לאיזו שירצה. פקח שנשא שתי נשים פקחות ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש פקח מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. חרשת שחלצה תחזור ותתיבם או מן מי שחלץ לה או מן אחד מן האחים ואם מתו ולא (דף נא) נתיבמה חליצה שחלצו לה לא עשו ולא כלום ולא פסלוה מן הכהונה. קטן שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים או לכשיגדיל חולץ לה חליצה אחרת ואם מת ואין לו אחין חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. בן תשע שנים ויום אחד שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואין מיבמין לה או לכשיגדיל חולץ לה חליצה אחרת ואם מת ואין לו אחים חליצתה כשרה ופסלה מן הכהונה.

(שם צו:) ובן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו חולצת ולא מתיבמת אשת קטן לא חולצת ולא מתיבמת וכן אשת שוטה (שם קיב:) דת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום. שלשים ושש כריתות בתורה וחדא מינייהו הבא על אשת איש דכתיבא גבי עריות דכתיב ואל אשת עמיתך וכתיב בהו כרת כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו (כריתות ב.) וקתני גבי כריתות בסופא על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי וקאמרינן (יבמות קיג.) אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי מאי קא משמע לן תנינא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם תרומתו של ישראל אפילו ברשותו לרבנן הכי נמי דחרש לית ליה קנין מדאורייתא כלל קנין דרבנן בעלמא הוא דקניא ליה בתקנתא דרבנן אלא שמואל כר"א ס"ל דאמר תרומת חרש ספק היא ספק קנין דאורייתא הוא דאית ביה ואפי' הכי איסור ספק אשת איש איכא קרבן דאשם תלוי לא מייתי דבעי שמואל דעד דאיכא חתיכה משתי חתיכות ולא סבר לה כרבי אלעזר בהא דרבי אלעזר לא בעי חתיכה משתי חתיכות ואע"ג דאיכא (כריתות יח.) חד תנא דר' אלעזר דקתני ספק אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי ואף על גב דליכא חתיכה משתי חתיכות מוקי לה שמואל כרבי אלעזר והוא סבר לה כאידך תנא דכל היד דתנן (נדה יד:) נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן ותני עלה וחייבין באשם תלוי ותנא דמתניתין סבר בעינן חתיכה משתי חתיכות. ואיכא דאמרי שמואל נמי חייבין באשם תלוי אמר דסבירא ליה כרבי אלעזר בתרוייהו סבר לה כרבי אלעזר דאמר אשת חרש אית בה ספק קנין דאורייתא הלכך הויא לה ספק אשת איש ומיחייב לה עלה נמי אשם תלוי דסבר לה כרבי אלעזר דלא בעי חתיכה משתי חתיכות. ומתניתין דקתני שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מיבם אלמא אשת חרש בת חליצה ויבום היא לא תימא ר' אלעזר היא דאמר אית ליה ספק קנין דאורייתא אבל לרבנן לא דמשוו ליה לחרש כשוטה וקטן ואשת חרש כאשת שוטה וקטן דקתני בהו (יבמות קיב:) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום אלא שוטה וקטן היינו טעמא דנשיהם פטורות משום דלא תקינו להו רבנן נשואין אבל חרש דתקינו ליה רבנן נשואין לא מיפטרא אשתו בלא יבום דהא קטנה דנשואין דידה דרבנן נינהו ולא קא מיפטרא מחליצה ויבום ולא עוד אלא דקיימא לן כרבי יהושע דאמר (שם קח.) הרי היא כאשתו לכל דבר קא ירית לה וקא מיטמא לה וקא מוכיל לה בתרומה ואף על גב דקא עקר דאורייתא וכל שכן יבום דמוסיף הוא ולא מעקר קא עקר. האי לענין חליצה ויבום ונשואי חרש וקטנה כי הדדי נינהו אבל לענין תרומה אף על גב דחרש וקטנה נשואין דרבנן נינהו חרש שאני דאלו חרש לא מוכיל בתרומה דתנן (שם סז:) העובר והיבם והארוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין בתרומה אלמא חרש לא מוכיל בתרומה ואלו קטנה אכלה כדקתני (גיטין מה.) ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה. ומאי שנא משום דקנין כספו כתיב בגברא תלא רחמנא. חרש כי נמי תקינו ליה רבנן נשואין הוא לאו בר קנין הוא. קטנה לכהן פקח כיון דקניא ליה בתקנתא דרבנן וגברא בר קנין הוא אכלה. וחרשת דמינסבה לכהן פקח אע"ג דתקינו לה רבנן נשואין וגברא בר קנין הוא משום גזירה לא אכלה (יבמות קיג.) כדקאמרינן גזירה שמא יאכיל חרש לפקחת כיון דחרש וחרשת כהדדי נינהו אי אמרת חרשת לכהן פקח אכלה בתרומה אתו למימר חרש דנסיב פקחת אכלה.

חרש וקטן מיבמין ולא חולצין החרשת והשוטה מתיבמת ולא חולצת חרשת לא מצי חלצה אלא מתיבמה ולבתר דמתיבמה אי בעי לאפוקה מצי מפיק לה. וכן חרש לא מצי חליץ אלא מיבם ובתר דמיבם אי בעי לאפוקה מצי מפיק לה והני מילי דנפל קמיה מאחיו חרש אבל חרש דנפיל קמיה פקחת מאחיו פקח כיון דתפשי ליה לאחיו קידושי מעלי' בגוה כונס ואינו מוציא לעולם לענין מחלץ חרש וחרשת כי הדדי נינהו תרוייהו לא מצו חלצי אלא יבומי מיבמי לפי שאינן בואמר ואמרה אבל לענין אפוקי חרשת דנפלה קמי פקח בין מאחיו חרש ובין מאחיו פקח כונס ואם רצה להוציא יוציא אבל חרש דנפל קמיה פקחת אי נפל קמיה מאחיו חרש מצי מפיק לה בתר דמיבם אבל מאחיו פקח לא מצי מפיק לה לעולם ומנלן דפקחת דנפלה קמי חרש מאחיו חרש מצי מפיק לה דתנן (שם קיב:) שני אחים חרשים נשואין לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או לשני אחים חרשים או לשני אחים אחד חרש ואחד פקח הרי אלו פטורין מן החליצה ומן היבום ואם היו נכריות יכניסו ואם רצו להוציא יוציאו. ומנלן דמאחיו פקח לא מצי מפיק לה דתנן שני אחים [אחד חרש] אחד פקח נשואין לשתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מיבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם. שני אחים פקחין נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מיבם. שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם. תלת דנכריות רישא דקמייתא וסיפא דתנייתא דקא תני בגוייהו או חולץ או מיבם דהויא להו פקחות קמי פקח ופקח קמי פקחת כי כולהון נשי דעלמא דאי חולץ או מיבם סיפא דקמייתא וסיפא דתליתיתא דקא תני כונס ואינו מוציא לעולם דפקחת קמי חרש מאחיו פקח מיחלץ לא מצי חליץ דליתיה בואמר אלא מיבם יבומי ואינו מוציא לעולם דיבם במקום בעל קאי ואפילו יבם חרש או שוטה מן שמיא רמיוהא קמיה ואף על גב דחרש מדאורייתא לאו בר נשואין הוא ורבנן הוא דתקינו ליה נשואין ושוטה אפילו מדרבנן לית ליה נשואין ואי מאית שוטה איתתיה לאו בת יבומי היא לענין יבומי אינהו נשי דאחריני היכא דנפלה קמי חרש ואפילו שוטה ביבמה יבא עליה קאי אבל פקחת קמי חרש מאחיו פקח אי נמי מאחיו חרש ונסבה כשהוא פקח ולבסוף נתחרש כיון דתפסי ליה לאחוה קידושי מעלי' בגוה ונפלה קמי חרש כונס ואינו מוציא לעולם אי אחיו פקח ונתחרש הוה כי היכי דאחיו לא מצי מפיק דתנן נתחרש הוא או נשתטית היא לא יוציא עולמית הוא נמי לא מצי מפיק דחרש ברמיזה הוא דמפיק היכא דכונס ברמיזה מפיק ברמיזה כי היכי דעיילא הכי נפקא אבל לאפקועי קידושי דאורייתא ברמיזה לא מצי מפקע וכל שכן דנפלה ליה מאחיו פקח דלא מצי יבם חרש מפיק לה וחרש וחרשת לא מיבעיא לכתחלה דלאו בני חליצה נינהו אלא אפילו איקרו וחלוץ חליצה פסולה היא ולא מישתריא בה לעלמא (שם קד:) ואף על גב דקריאה מצוה בעלמא היא ועכובי לא מעכבא ראוי לקרות מיבעא בעינן כדרבי זירא דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ושוטה דקתני דמיבמי ולא חלצי לענין נישואין לאו בני נישואין נינהו דתניא (שם קיב:) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום ושוטה ושוטה כי הדדי נינהו ואף על גב דלאו בני נשואין נינהו לענין יבומי שוטה אשת אחיו רחמנא רמה קמיה כדאמרינן הלכך שוטה דנפלה יבמה קמיה כונס דלאו בר חליצה הוא ולאו בר גירושין הוא.

(שם מט.) אשתו שמתה מותר באחותה גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. (שם סז:) נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהן מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת. (שם כט:) העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונישואין. (שם סד:) אמר רבה השתא דאמרת אחיות מוחזקות לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין ולא אמרן אלא היכא דאיתחזק אבל לא איתחזק אקראי בעלמא הוא. (שם קיב:) אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין ומאי שנא שוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו נשואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן ואין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נשואין. (שם קט.) שני אחים נשואין לשתי יתומות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. (שם קי.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר"א.

(שם מ:) תני רבי חייא ארבע מדברי תורה וארבע שניות להם מדברי סופרים אסורות משום חולץ כלתו ואשת אביו ואשת אחיו ואשת אחי אביו אסירן מדאורייתא. כלת בנו כלת בתו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו אסירן מדרבנן ומהכא שמעינן מינה דגזרינן שניות בחליצה. (שם קיב:) ודאמרינן נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשטה לא יוציא עולמית במה דברים אמורים בפקח ונתחרש אבל בחרש מעיקרו כדקא תני כשם שהוא כונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. שומרת יבם דנפלה קמי מומר לא משתריא לעלמא עד דחליץ לה דהא בקדושתיה דקיימא לן דאי מקדיש תפסין ליה קידושי. (שם לב.) שני אחים נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות וגירש אחד מהן את אשתו ומת אחד מהם בלא בנים ואחר כך מתה הגרושה אין אחותה צריכה לא ליבם ולא לחלוץ מאי טעמא כיון דמית חבריה הוה איתה לגרושה בחיי איפטרה לה היא ואפילו צרתה דהכי אמור רבנן (שם ל.) כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ואפילו צרתה פטורה:

סליקו להו הלכות יבמות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף