הלכות גדולות/הלוואה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות הלוואה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היכא דשקל זוזי עסקא מחבריה ומית אי נמי שקל מיניה זוזי למיעבד בהון זבינא ואיתיה לזביניה בעיניה ומית וידיע דהאי זבינא בהנך זוזי שקיל אף על גב דנפלו להו נכסי קמי יתמי הדר עסקא למריה ואתי מריה שקיל ליה דאמר רב אידי בר אבין (ב"מ קד:) אם מת נעשה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו ליה עסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו והלכתא כרבא. ודאי ליתיה בעסקא ואישתני ליה מעסקא לעסקא נשבע וגובה מחצה ואפילו ממטלטלי דאמר רבא (ב"ב ע:) שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה ואפילו ממטלטלי דאי ס"ד ממקרקעי קאמר רבא עד כאן לא שמעינן דבעל חוב גובה ממקרקעי אלא רבא כטעמיה סבירא ליה דלא יעשה מטלטלין אצל בניו. (שם קעג:) המלוה את חבירו על ידי ערב אם יש נכסים ללוה נפרעין מן הלוה ואם אין נכסים ללוה נפרעין מן הערב אבל המלוה את חבירו על ידי קבלן בין יש נכסיס ללוה ובין אין נכסים ללוה נפרעין מן הקבלן היכי דמי ערב והיכי דמי קבלן (שם קעד.) אמר רב הונא הלוהו ואני פורע הלוהו ואני ערב הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן לך כולן לשון ערבות הן תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות הן. והיכא דאמר ליה נמי ממי שארצה אפרע כקבלן דמי:

(פסק) ומאן דמוזיף זוזי לחבריה וקבע ליה זמנא ללוה ומטא זמניה ולא פרעיה ואזל ונחת לנכסים בדלא תבעיה מסלקינן דההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מקמי דליתבעיה ללוה סלקיה רב חנין בריה דרב ייבא אמר רבא מאן חכים למיעבד הכי אי לאו רב חנין בריה דרב ייבא קסבר נכסוהי דבר אינש אינון ערבין ביה ותנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה וקיימא לן דלא יתבע ערב תחלה (שם קעו:) תניא נמי הכי המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע ערב תחלה ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה יתבע ערב תחלה. (שם קעד.) ההוא ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מקמי דליתבעינון ליתמי רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימא צררי אתפסיה (שם ע"ב) מאי בינייהו איכא בינייהו שחייב מודה אי נמי דשמתוה ומית בשמתיה שלחו מתם שמתוה ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. מיתיבי שטר חוב היוצא מידי ערב אינו גובה ואם כתוב בו כבר התקבלתי ממך גובה בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע ודאי תיובתיה אלא לרב פפא נימא תיהוי תיובתיה שאני התם דלהכי טרח וכתב ליה התקבלתי. ההוא ערבא דעכו"ם דאזל ופרעיה מקמי דליתבעינון ליתמי אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא אפילו למאן דאמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו הכי מצי אמר ליה האי דלא תבעך משום דגוי דיניה בתר ערבא אזיל. ואיכא דאמרי אפילו למאן דאמר חיישינן לצררי כיון דגוי דיניה בתר ערבא אזיל אי לאו דצררי אתפסיה לא הוה עביד ביה ערבותא. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאשה בכתובה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר זה את אשתו:

(פסק) ואי (דף קט) אבא ערב דכתובתא דבריה הוא אף על גב דאית מה נכסי לבריה משתעבד מאי טעמא אב לגביה בריה שעבודי משעבד נפשיה כדקאמרינן משה בר עצרא ערב דכחובה דכלתיה הוה רב הונא בריה צורבא מרבנן הוה והוה דחיקא ליה מלתא אמר אביי ליכא דליעציה לרב הונא דניגרשה לדביתהו ותגבה כתובתה מאביה והדר נהדרה אמר ליה רבא וכי מגרש לה מאי הוי ידירנה הנאה תנן ומסקינן וקאמרינן (דקבלן היה). אתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי איכא למאן דאמר אי אית ליה נכסי ללוה משתעבד והלכתא כולהו משתעבדי בר מערב דכתובה אע"ג דאית ליה נכסי לבעל לא משתעבד מאי טעמא מצוה עבד ולאו מידי חסרי'. מאן דיזיף זוזי מחבריה וכתיב ליה שטרא ומשעבד ליה נכסיה והדר אזל וזבין מהנך נכסי דשעבד למלוה דינא הוא דאזיל מלוה וטריף להו להנך לקוחות אבל היכא דאוזפיה באנפי סהדי בעלמא בלא שטרא לא טריף לקוחות דתנן (שם קעה.) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין (שם ע"ב) מאי טעמא שטר אית ליה קלא מצי אמר להו מלוה ללקוחות כיון דמשתעבדין לי נכסי' לא איבעי לכו למיזבן מלוה בעדים אמרי לא שמיע לן דמשתעבדין לך נכסיה. ומאן דיזיף זוזי מחבריה ולא קבע ליה זמנא עליהון לית ליה מן דינא למתבעיה בגוייהו עד דמלו תלתין יומין דאמר רב יהודה אמר שמואל (מכות נ:) המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום סבר רבה בר רב הונא קמיה דרב למימר הני מילי מלוה בשטר דלא טרח איניש וכתיב שטרא לבציר מתלתין יומין אבל מלוה על פה עביד איניש דיזיף זוזי מחבריה האידנא ופרע ליה למחר אמר ליה רב הכי אמר חביבי אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה וכן הלכה. (ב"ב קעו.) אמר רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד מכלל דערב בעלמא לא בעי קמן ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן ערב דבית דין הוא דלא בעי קנין אבל ערב דעלמא בעי קנין (שם ע"ב) והלכתא בכולהו בעי קנין ומר רב אחא משיבחא אמר הלכה כרב נחמן דערב דבית דין לא בעי קנין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. (שם קעו.) בעא מיניה רבה בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מהו אמר ליה אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. ולוה דמסיק ביה מלוה זוזי ולא קפרע ליה ונחית בי דינא לניכסיה ויהבו ליה ארעיה כי ממטי לי' זוזי דינא הוא דמסלק ליה (ב"מ לה.) דאמרי נהרדעי שומא הדרא עד תריסר ירחי שתא אמר אמימר אנא נהרדעאה אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. והיכא דשמו ליה לבעל חוב ושמוה מבעל חוב לבעל חוב דיליה מסלק ליה מריה ארעא דאמר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה האיך זוזי הוה מסיק ואנת נמי זוזי מסקת. זבנה אורתא יהבה במתנה לא מצי מסלק ליה מרי ארעא דלאו אדעתא דזוזי נחיתו. וכי קאמרינן מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים הני מילי היכא דלית ליה נכסי ללוה אבל אית ליה נכסי ללוה ואפילו זיבורית גבי זיבורית ולא טריף משעבדי כדתנן (גיטין מח:) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית וכי אתי למיטרף ואפילו קא מודה ההוא לוה דלא פרע צריך מלוה שבועה דאמרינן דלמא בקנוניא קא עבדין כדתנן (כתובות פז.) מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה. היכי דמי נכסים משועבדים והיכי דמי נכסים בני חורין משועבדים כגון דממשכני או דמזבני אתי מנוה קמא וטריף ולוקח קמא טריף והיכי אתי לוקח קמא טריף כגון דאיכא בעל חוב דקדים ליה ואתא טרפיה אזיל היא טריף דבתריה בני חורין דלא משעבדין לשום איניש. (ב"ב קעג.) האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזהו שטרות כולן פרועין נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע חוב לך בידי פרוע כולן שטרות פטורים. (כתובות נא:) חמשה גובין מן המחוררין ואלו הן פירות ושבח פירות והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בו אחריות. (ב"ב קט:) מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהודה נמצא זה צריך לשמר שוברו מן העכברין אמר לו ר' יוסי וכך יפה לו ואל ירע כחו של זה. אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא בית דין מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. (שם קעא:) ר' יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בר' אבא תבעיה לדינא קמיה דרבי חנינא פאפי אמר ליה פרען א"ל הב לי שטרי ואפרעך א"ל אירכס לי אלא פרען ואכתוב לך שובר א"ל הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין כותבין שובר א"ל מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל מלא עיינין דהא רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כותבין שובר וכן כי אתא רבין אמר ר' אילעא כותבין שובר ומסתברא דכותבין שובר דאי סלקא דעתך אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי א"ל אביי לרבה אלא מעתה אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבה אין דכתיב עבד לוה לאיש מלוה. והלכתא כותבין שובר מהאי מעשה ולא קרעינן שטרא ולא כתבינן על גביה. מתנת שכיב מרע ומצוה מחמת מיתה חדא היא. מתנת שכיב מרע שכתב כל נכסיו ולא שייר כלום ומת מתנתו קיימת ואם עמד חוזר ואם עד שהוא שכיב מרע חזר וכתבן לאחר אחרון קנה ראשון לא קנה דאמר שמואל (שם קנא.) כל היכא דכי עמד חוזר חוזר במתנתו וקאמרינן עלה בפירוש אמר שמואל לא שנא לעצמו ולא שנא לאחר. אם שייר קרקע כל שהו וקנו מידו אם עמד אינו חוזר ואם לא קנו מידו אם עמד יכול לחזור בו דאמרינן (שם ע"ב) הלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין ואם אמר בשעה שהוא מצוה מחמת מיתה הוא מצוה אי נמי וי דקא מיית ההוא גברא אם מת בין שייר ובין לא שייר בין קנו מידו ובין לא קנו מידו מתנתו קיימת ואם עמד אעפ"י ששייר יכול לחזור בו כי הא דאחתיה דרב דימי בר יוסף הוה אית לה קרנא דפרדיסא כל אימת דהוה מיחלשא הוה כתבא לה ניהליה כי הוה קיימא הוה הדרא בה זימנא חדא איחלשה שלחה ליה תא קני לא אתא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעית אזל שייר וקנה מינה כי קיימא הדרא בה אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה לא אזל לגביה אמר מאי איזיל הא שייר וקנאי מינה שלח ליה אי אתית מוטב ואי לא מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא אזל לקמיה אמר להו לסהדי היכי אמרה אמרי ליה אמרה וי דקא מיתא ההיא אתתא. אמר רב נחמן אי הכי מצוה מחמת מיתה הוא ומצוה מחמת מיתה יכול לחזור בו. שכיב מרע שאמר ליפרעו לפלניא מן מאי דשביקנא בשטרא דאיכא עלי ושבק נכסי ארעא וזוזי אי ניחא להון ליתמי ולירתי לאגבוייה ממטלטלי מגבו ליה ויהבין ליה זוזי ומסלקינן ליה מארעא שכיב מרע שכתב במתנת בריא אם עמד אינו יכול לחזור בו (שם קלה:) ואיזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. (שם קלח:) שכיב מרע שאמר מאה כסף יש לי ביד פלוני פירות יש לי ביד פלוני ר' מאיר אומר אין העדים חותמין עד שישאלו אותו האיש וחכמים אומרים העדים חותמין וכשבאין ליפרע מביאין ראיה ונפרעין והלכתא כרבנן.

(שם קלח.) ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכולן אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו (גיטין נ:) אע"ג דבינונית קמא וזיבורית בתרא גובה מן הזיבורית ואינו גובה מן הבינונית.

(ב"ב קלח:) תנו רבנן שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי בראוי לו נוטלן ונוטל חובו ואם אמר בחובו אין לו אלא חובו. ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זה לפלונית אשתי בראוי לה נוטלתן ונוטלת עמהן כתובתה אמר בכתובתה ידה על העליונה רצתה כתובתה נוטלת רצתה מאתיה זוז נוטלת. תנו רבנן שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני בכור בראוי לו נוטלן ונוטל פי שנים ואם אמר בבכורתו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל פי שנים. (קדושין כו.) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה והיכא דלא משך קני בחליפין דאמרינן גבי עבד כנעני (שם כב:) תנא אף בחליפין ניקנין ומקשינן ותנא דמתניתין מאי טעמא לא תני חליפין ומפרקינן כי קתני מילתא דלא קניא במטלטלי מלתא דקניא במטלטלי לא קני אלמא קנין קני בין במקרקעי ובין במטלטלי ואף על גב דלא משכינון למטלטלי קני לבר ממטבע. (שם כו.) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה דאמר קרא שדות בכסף יקנו ואימא עד דאיכא כסף ושטר אי הוה כתיב יקנו לבסוף כדקאמרת השתא דכתיב יקנו מעיקרא מכסף דקנא ליה ושטר לראיה בעלמא היא אמר רבא ובמקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר. היכא דיהב ליה כספא דמי ארעא קמי סהדי קני לה בכסף ולא צריך לא קטן ולא שטר ולא מצי למיהדר ביה מוכר ואי אמר ליה לוקח דבעינא למיכתב שטרא ואמר להו מוכר לסהדי כתבו ליה שטרא אי בעי לוקח קני בכספא ואי בעי קני בשטרא אי בעי קני בכספא דאי בעי מוכר למיהדר ביה אמר ליה לוקח דאנא מכי יהבי לך זוזי דקניתה לארעא ואי בעי בשטרא קני כמה דלא כתב שטרא מצי למיהדר ביה כי הא דרב אידי בר אבין כי הוה זבין ארעא אמר ליה אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני אי בעינא בכספא אקני דלא מצו הדרו בי אי בעינא בשטרא אקני דאי בעינא למיהדר הדרנא בי. בשטר היכי דמי דמאן דבעי למיתן לחבריה ארעא במתנה ובעי לאקנויי ליה בשטר אי נמי אית ליה סהדי ובעי לזבונה מפני רעתה כותב לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה ויהיב ליה שטרא בפני עידי מסירה וקני לה לארעא כל היכא דאיתה ולא צריכה לא כסף ולא חזקה ולא חליפין אבל מוכר שדהו דלאו מפני רעתה אה כתבה ניהליה בלשון מתנה שדי קנויה לך שדי נתונה לך קני לה בשטר ואף על גב דלא יהיב דמי אבל כתב בלשון מכר שדי מכורה לך לא קני לה בשטרא עד דיהיב זוזי. בחזקה היכא דאמר ליה לחבריה קמי סהדי יהיבנא לך ארעאי במתנה וזיל קניה בחזקה אם ארעא היא ופתח ביה מיא אדעתא לאשפירה ולא מחמת כוורי אי נמי הכר בה מיא הרי זו חזקה. ואי ביתא הוא אי נעל או גדר או פרץ כל שהו הרי זו חזקה ואם אמר לו לך חזק וקנה ומהר לו מפתח כיון שמהר לו מפתח קנה ולא צריך לא שטרא ולא חליפין. ובחליפין כיון שקנו מידו איקניא לה ארעא כל היכא דאיתה דקיימא לן הלכתא מתנת בריא במקרקעי צריכה קנין ולא צריך לא שטר ולא כסף ולא חזקה. וקנין דהוא חליפין קיה להו לרבנן דאליה מן כסף ושטר וחזקה. וכל נכסים בין שיש להם אחריות ובין שאין להם אחריות נקנין בחליפין בין במתנה בין במכר לבר ממטבע ושטרא דלא מיקנו אלא במשיכה דתנן ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד. והיכא דליתנון קמיה דלימשכינון לקניון ליה אגב ארעא דתנן (קדושין כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה מנלן אמר חזקיה אמר קרא ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה. בחזקה מנלן אמר חזקיה דאמר קרא ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה דבי רבי ישמעאל תנא וירשתה וישבת בה במה ירשתה בישיבה. והיכא דקבעי למיתן מתנה זוזי לחבריה וליתיה גבי' למיתבינון ליה במשיכה לקנינון ליה אגב ארעא וכל היכא דאיתיה קני כמעשה דמרוני (שם ע"ב). וצריך למיכתב בשטר מתנה קני הא ארעא וקני הלין מטלטלי אגב הא ארעא ואפילו זוזי מיקנו אגב ארעא ולא בעינן צבורין דקיימא לן (שם כז.) קני ואגב בעינן צבורין לא בעינן והיכא דלית ליה מקרקעי דמקני להו ניהליה על גב ארעא ליזכינון על ידי אחר ולימא ליה זכי בהון בהני זוזי לפלניא וכיון דשקיל להון זכי בהון ולא צריך קנין ואי מסתפי מיניה דלמא אכיל להו ביני ביני ליתבינהו ליה קמי סהדי ולימא להון דהני זוזי דפלניא אינון וקנו מיניה. כי קא אמרינן אין מטבע נקנה בחליפין במתנה בעלמא אבל מעות דכתיבין בכתובה מיקנו בחליפין ואפילו חליפין כמי לא צריכי (שם ט:) הן הן הדברים הנקנין באמירה. והיכא דאית ליה מלוה או פקדון בדוכתא אחריתי וקבעי לשדורי שליח לאיתויינהו היכי ליעביד כדרב יהודה אמר שמואל (ב"ק קד:) אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליו ורבי יוחנן אמר אם היו עדים חתימין עליו משלחין והלכתא כשמואל דאמר אין משלחין אלא היכי ליעביד כדרבי אבא הוה מפקדן ליה זוזי בי רב יוסף בר חמא אמר ליה לרב ספרא בהדי דקאתית אייתינהו ניהלאי כי אזל להתם אמר ליה רבה בריה מי כתב לך התקבלתי אמר ליה לא אי הכי זיל וליכתוב לך התקבלתי ואיתא ושקול אדהכי אמר ליה התקבלתי נמי ולא כלום הוא דלמא אדהכי והכי ניחא כפשיה דרבי אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא ולא כלום הוא אלא זיל וליקנינהו לך אגב ארעא וכתוב לן את התקבלתי ושקול כי הא דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך. (ב"ב מ.) והלכתא מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו מחאה (דף קי) בפני שנים ואין צריך לומר כתובו קנין בפני שנים ואצ"ל כתובו סתם קכין לכתיבה עומד (ע"ש) עדות בשנים וצריך לומר להם כתובו קיום שטרות בשלשה. (כתובות יט:) מודעא היו הדברים ועל תנאי היו הדברים נאמנין ואף על פי שכתוב שטר והללו על פה נאמנין. מודעא כדמר בר רב אשי דאמר חיישינן לפשיעה. על תנאי כדבעא מיניה רבא מרב נחמן על תנאי היו הדברים מאי א"ל חיישינן דהא תנאה בשטרא לא כתבין ולא מיקיים תנאיה. ומאן דמסר מודעא במודעיה אע"ג דקאמר לסהדי בעידנא דקא מסר מודעא ואי מבטלינא מודעאי לא נתבטלו לא קאמר כלום אי מבטיל להון למודעי ההוא עדנא דקנו מיניה אף על גב דאמר בעדנא דמודעא אי מבמלינא מודעאי לא ניבטלו בטילו. (ב"ב קעא:) שטרא דמתאחר ולא כתבוה בזמניה ובעו למיכתביה בתר הכין כתבין בי' הכין וזמן שטרא דנן הות מן קדמת דנא ואנחנא הוא דאחרנוהי. (שם קסא:) א"ר יצחק בר יוסף כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון וצריך שיחזור מעטנו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא (שם קסב.) אמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה אמר ליה רב נחמן לרב עמרם מנא לך הא דתניא הרחיק את העדים שיטה אחת מן הכתב כשר שתי שיטות פסול מאי שנא שתי שיטות דפסול דאזיל וכתיב מאי דבעי וש"מ אין למידין משיטה אחרונה (שם קסג.) ושתי שיטין שאמרו הן ואוירן. (שם קסו:) ההוא שטרא דהוה כתב ביה שית מאה ותד זוזא שלחה רב שרביה לאביי שית מאה פשיטי וחד זוזא או שית מאה זוזי וחד זוזא או שית מאה איסתירא וחד זוזא שלח ליה בפשיטי ליכא לספוקה דפשיטי לא כתבין אינשי בשטרא אלא מיסך סיכי להו בזוזי והדר כתבי להו מאי דעתיך איכא למימר שית מאה זוזי וחד זוזא ואיכא למימר שית מאה איסתרי וחד זוזא יד בעל השטר על התחתונה. (שם קסז.) אמר אביי מתלתא ועד עשרה לא ליכתוב איניש בסוף שיטא משום דאתי לזיופיה ביה ואי כתב להדריה תרי תלתא זמני עד דמיתרמי באמצע שיטה. ההוא דהוה כתיב ביה תלתא בפרדיסא אזל שקליה לכרעיה דבי"ת שויה ופרדיסא אתא לקמיה דאביי אמר ליה לא כתבי ליה ופרדיסא חזייה אביי אמר מאי טעמא רויח ליה עלמא להאי וא"ו כולי האי כפתי' ואודי. ההוא דהוה כתיב ביה מנת ראובן ושמעון אחי הוה להו אחא דהוה שמיה אתי אזל כתב וא"ו ושויה ואחי אתא לקמיה דאביי אמר ליה לא כתבי ליה ואתי חזייה אביי אמר ליה מאי טעמא דחיק ליה עלמא וא"ו כולי האי כפתיה ואודי. ההוא שטרא דאתא לקמיה דרבא דהוה חתים עליה רבא ורב אחא בר אדא אמר ליה רבא אין חתמות דידי היא מיהו אנא קמיה דרב אחא בר אדא לא חתימי כפתיה ואודי אמר ליה בשלמא דידי כוינת אלא דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי כוינת אמר ליה אותיבי ידי אמצרא ואמרי לה אזרנוקא אמר אביי כי מחוי איניש חתמות ידא לא נחוי בסוף מגילתא אלא בריש מגילתא דלמא משכח איניש וכתיב מלעיל מאי דבעי ואמר מר הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. ההוא ביזיאנא דאתא לקמיה דאביי אמר ליה ניחוי מר חתימות ידיה דכי אתי רבנן ומייתו לי ריסקא ממר אידע ומעברינן להו אייתי מגילתא הוה קא מחוי ליה בריש מגילתא אמר ליה ליתתי מדידיה קלי אמר ליה כבר קדמוך רבנן. כותבין גט לאיש ואף על פי שאין אשתו עמו ושובר לאשה ואע"פ שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן והבעל נותן שכר. (שם ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב ובלבד שיכיר שם האיש בגט ושם האשה בשובר. ההוא תברא דהוה חתים עילויה רב ירמיה בר אבא אתאי לקמיה ההיא אתתא אמרה ליה לאו אנא הואי אמר לה אנא נמי אמינא להו לסהדי דהאי קלא לאו דידה הוא ואמרו לי מיקש הוא דקשא לה ומיבגר בגר לה קלא אמר אביי אף על גב דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו ואמור רבנן (שם קמח.) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבכן לאו אורחיה למידק. ההוא תברא דהוה חתים עילויה רבא בר רב חנין אתאי ההיא אתתא לקמיה אמרה ליה לאו אנא הואי אמר לה אין את הוית אמר אביי אף על גב דאמור רבנן צורבא מרבנן לאי אורחיה למידק היכא דדק דק. ואמר אביי האי צורבא מרבנן דאזל לקדושי אתתא לידבר עם הארץ בהדיה כי היכי דלא ליחלפו ליה. והבעל נותן שכר פשיטא לא צריכא דניחא לה לאיגרושי והאידנא שוויה רבנן אאיתתא כי היכי דלא לישהיה. כותבין שטר ללוה ואף על פי שאין מלוה עמו והלוה נותן שכר פשיטא לא צריכא דיהב ליה זוזי בעסקא. כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר פשיטא לא צריכה במוכר שדהו מפני רעתה אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר פשיטא לא צריכא ואפילו צורבא מרבנן דניחא להו לקריביה. אין כותבין שטר קבלנות אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר פשיטא לא צריכא דאפילו בביירא דניחא ליה דליתעבד. אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר מאי שטרי בירורין הכא תרגימו שטרי טענתא ר' ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. רבן שמעון בן גמליאל אומר שניהם כותבין שנים לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. נימא בכופין על מדת סדום קמיפלגי דמר סבר כופין ומר סבר אין כופין לא דכולי עלמא כופין והיינו טעמא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר ליה לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותאי דדמית עלאי כאריא ארבא. מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן רבי יהודה אומר לא יתן רבי יוסי אומר יתן במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא ורבי יוסי סבר אסמכתא קניא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כרבי יוסי כי הוה אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי אנו מה נעשה ולא היא אין הלכה כרבי יוסי. מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לבית דין ועושין לו קיומו כיצד קיומו אנו פלוני ופלוני הוציא לפנינו פלוני בר פלוני שטר מחוק ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו.

(שם ע"ב) ת"ר איזהו קיומו אנו פלוני ופלוני ופלוני איש פלוני בן איש פלוני הביא שטר מחוק לפנינו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו אם כתוב בו והוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם היה רישומו ניכר כשר ואם לאו פסול. היכי דמי נקרע והיכי דמי נתקרע אמר רב יהודה אמר רב נקרע קרע של בית דין נתקרע קרע שאינו של בית דין היכי דמי קרע של בית דין אמר רב יהודה אמר רב מקום העדים מקום הזמן ומקום התורף אביי אמר דקריע שתי וערב (תוספתא פי"א) נימוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר.

(שם קסח:) תנו רבנן מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שבאו עדים ואמרו אנחנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו שטר אחר במה דברים אמורים בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף שטרי מקח וממכר אין כותבין וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו בשטר והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכמים אומרים מתנתו קיימת (שם קסט:) אמר מר חוץ מאחריות שבו היכי כתבינן ליה אמר רב נחמן שטרא דנן דכתבנוהי לא למגבא ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי אלא דתיקום ארעא בידא דלוקח טעמא דכתב ליה הכי אבל כתיב ליה שטרא מעליא ולא כתיב ליה אחריות גבי. אמר רפרם זאת אומרת אחריות טעות סופר הוא רב אשי אמר לעולם אימא לך אחריות לאו טעות סופר הוא אלא מאי חוץ מאחריות שבו דלא כתב ליה אחריות. (ב"מ יד:) אתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו (שם טו:) אמר רבא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח ואף על פי שלא פירש לו את השבח הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו ואחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה ובין בשטרי מקח וממכר. (ב"ב קסט:) ההיא אתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתאי לקמיה דרב נחמן אמר ליה שליחא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא זיל את זיבנה מינה שלא באחריות וזבנה ניהלה באחריות. (שביעית פ"י) תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. (ב"ב קעב.) אמר להו רבא בר רב שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא כי כתבינו שטרי אקנייתא אי ידעיתו זמניה כתבו בזמניה ואי לא כתבו יומא דקיימתו ביה מאי טעמא דמיחזי כשיקרא. אמר להו רב לספריה וכן אמר להו רב הונא לספריה כי יתביתו בשילי כתבו בשילי ואף על גב דמסירו לכו מילי בהיני כי יתביתו בהיני כתביתו בהיני ואף על גב דמסירי לכו מילי בשילי מאי טעמא משום דמיחזי כשיקרא. אמר רבא האי מאן דנקיט שטרא בר מאה ואמר שוויה ניהלי תרין בני חמשין חמשין לא משוינן ליה מאי טעמא עבדו רבנן מלתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה ללוה דליפגום שטריה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפרעו וכן נמי דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין ואמר שויה ניהלי חד בר מאה לא משוינן ליה מאי טעמא עבדו רבנן מלתא דניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו וניחא ליה למלוה דלא ליפגום שטריה. אמר רב אשי (הלכך) האי מאן דנקיט חד שטרא בר מאה ואמר שוויה ניהלי חד בר חמשין לא משוינן ליה דאמרינן האי מיפרע פרעיה ואמר ליה הב לי שערי ואמר ליה אירכס לי וכתב ליה שובר בר מאה ומפיק ליה להאי בר חמשין וגבי ביה ואמר ליה הני דהדרת יזיפת מיני השתא. שנים שהיו בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם שני יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב נמצא לאחד בין שערותיו שערו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין כיצד יעשו ישלשו ואם היו משלשין יכתבו סימן ואם היו בסימנין יכתבו כהן (שם קנ:) תנא ואם שניהם כהנים יכתבו דורות. (שם קעג.) שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים לא עשה כלום אלא אם כן שייר קרקע כל שהוא ולאו קרקע דוקא אלא שייר כל שהוא דוקא. הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר כל שהו לא יצא דאמרינן האי דשייר דמיו הוא. הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא הא שייר כל שהו ומת מתנתו קיימת ואף על גב דלא קנו מיניה דמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין ודוקא דמית אבל לא מית אף על גב דקנו מיניה וקם הדר בכל דעבד. הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע או מעלעלי כל שהוא בפניה ושתקה איבדה כתובתה ואי צווחה הא צווחה. המברחת נכסיה מבעלה מקמי דתיהוי ליה כל נכסיה לא עשתה ולא כלום ואם שיירה כל שהו שפיר דמי דעבדת. (ב"מ קה.) אמר רבא תרי עסקי וחד שטרא פסידא דלוה כגון דיהב ליה אלפא זוזי בעסקא בתרי זמני וכתב להו בחד שערא חד עסקא דחמש מאה רווח מאתן וחד עסקא דחמש מאה עבד זיאנא מאתן פסידא דלוה דאמר ליה מלוה האי חד עסקא הוא דהא בחד שערא כתיב ואתי רווחא וקאים במקום זיאנא. ואמר רבא חד עסקא ותרי שערי פסידא דמלוה כגון דיהב ליה אלפא זוזי בעסקא וכתב עליה תרי שטרי כל חד בחמש מאה ואזל וזבן בחמש מאה חיטי ובחמש מאה שערי חיטי עבדן רוחא מאתן שערי עבדן זיאנא מאתן פסידא דמלוה דאלו חד שטרא הוה אתי רוחא וקאי במקום זיאנא השתא אמר ליה הלין תרי עיסקי הוו אכיל פלגא ברוחא ודרי תרי תילתא בזיאנא דהכי אמור רבנן אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אשתכח דבעי למיכל מאה זוזי מרוחא דחיטי ודארי מאה ותלתין ותלתא ותילתא בזיאנא דשערי.

(ב"ב קלח:) תנו רבנן שכיב מרע שאמר יש לי מאתים זוז אצל פלוני אין כותבין אלא אם כן הביא ראיה לפיכך כשהוא גובה אינו צריך להביא ראיה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כותבין אף על פי שלא הביא ראיה לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה אמר רב נחמן אמר לי הונא תנא רבי מאיר אומר אין כותבין וחכמים אומרים כותבין והלכה כחכמים אף רבי מאיר לא אמר אלא משום דחוששין לבד טועין. אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא אין חוששין לב"ד טועין. מאי ניהו כותבין אעפ"י שלא הביא ראיה ולא אמרינן דילמא כי אזיל לבי דינא למגבא טעו בי דינא ולא דייקי בתר ראיה אלא אמרינן דודאי בי דינא דייקי ומאי שנא מדרבא דאמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אע"פ שאין מכירין וממאנין אעפ"י שאין מכירין ואין כותבין גט חליצה אלא א"כ מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא א"כ מכירין ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין ממאנין אלא א"כ מכירין וכותבין גט חליצה ומיאון אע"פ שאין מכירין ואי ס"ד אין חוששין לב"ד טועין ליחלוץ ולימאן אע"פ שאין מכירין דאמרינן כי אזלי לבי דינא אחרינא ודאי לא כתבי ליה עד דדייקי דהא אין חוששין לב"ד טועין אלא לאו היינו טעמא דאין חולצין ואין ממאנין משום דחוששין לב"ד טועין ופליגא דרבא. ותסברא והא מדקאמר כותבין אע"פ שאין מכירין מכלל דרבא נמי אין חוששין לב"ד טועין אלא רבא לעולם נמי אין חוששין לב"ד טועין ס"ל דהא אמר כותבין אעפ"י שאין מכירין ולא אמרינן דילמא טעו בי דינאי קמא ולא דייקי בי דינאי ודאי דייקי. ודקא קשיא כיון דאין חוששין לב"ד טועין ליחלוץ ולימאן אע"פ שאין מכירין דאמרי' כי אזלי לבי דינא אחרינא ודאי לא כתבי להו עד דדייקי והאי דלא קאמר רבא הכי לאו משום דס"ל דחיישינן דילמא טעו בי דינא ולא דייקי בי דינא ודאי דייקי והכא היינו טעמא דחיישינן כיון דחליצה ומיאון בי דינא הוא דאיתנהו אי אמרת ליחלוץ ולימאן אעפ"י שאין מכירין כי אתו לקמיה בי דינא אחרינא חיישינן דילמא אתו למיסמך אבי דינא קמא ואמרי אי לאו דקמו בי דינא במילתא לא הוה חלצה ולא אתו למידק בתרייהו הלכך האי דלא עבדינן הכי דחיישינן דילמא לא אתו למידק בי דינא בתר בי דינא אבל הכא בסהדי הוא דהוו ולא בי דינא אמרינן כי נפיק הדין שטרא לקמיה (דף קיא) בי דינא למיגבא ביה ודאי בי דינא אסהדי לא סמכי עד דדייקי בתר ראיה לא מגבו ביה.

(שם קל:) ת"ר אין למידין הלכה לא מפי תלמיד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה ובלבד שלא ידמה מאי ובלבד שלא ידמה והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה אלא אמר רב אשי ובלבד שלא ידמה בטריפות דתניא אין אומרין בטריפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן מתה חותכה מכאן וחיתה. א"ל רבי אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר הלכה נעביד מעשה אמר ליה לא עד דאמינא לכו הלכה למעשה. אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסק דינאי לקמייכו וחזיתין ביה פירכא לא תקרעון עד דאתיתין לגבאי אי אית לי טעמא מהדרנא ואי לא קרענא ליה אנא לאחר מיתה ודאי לא מקרע תקרעוניה ולא מגמר תגמרון מיניה מקרע לא תקרעוניה דאי הואי אנא דילמא אמינא ביה טעמא ולא מגמר תגמרון מיניה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. (שם קלא:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא. פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו קטן מאי אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל אפילו קטן המוטל בעריסה. פשיטא בנו ואחר אחר במתנה ובנו אפוטרופוס אשתו ואחר אחר במתנה ואשתו אפוטרופיא אשתו ארוסה ואשתו גרושה דברי הכל קנו. איבעיא להו בת אצל האחים ואשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו קניאן לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה דקניאן רב עוירא משמיה דרבא בכולהו קניאן לבר מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל (שם קלב.) בעי רבא בבריא היאך שכיב מרע הוא דלישתמען מיליה אבל בבריא הא קאים הוא או דילמא בבריא ניחא ליה דלישתמעון מיליה מהשתא. ת"ש הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב ר' אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן א"ר יהודה הנחתום מעשה היה ואירע דבר בבת אחותי כלה ואמרו חכמים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן טעמא דיצא עליו שטר חוב הא לאו הכי קניא במאי אי נימא בשכיב מרע הא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופיא אלא לאו בברי לא לעולם בשכיב מרע ורב עוירא מוקים לה בכולהו ורבינא מוקים לה ארוסה ואשתו גרושה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתיבתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן למימרא דרב נחמן לא אזיל בתר אומדנא והתניא מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחר ואמר ר"נ הלכה כר"ש בן מנסיא התם נמי בתר אומדנא קאזיל דניחא ליה דניפוק ליה קלא דכתבינהו ניהלה לכולהו ניכסיה. (שם קמו:) היה חולה ומוטל במטה אמרו לו כל נכסיך למי אמר להן דמיתי שיש לי בן עכשיו שאין לי בן נכסיי לפלוני ואח"כ נודע שיש לו בן לא אמר כלום וכן שאמר דמיתי שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני ואח"כ נודע שאשתו מעוברת לא אמר כלום (שם קלב:) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כל העושה אשתו שותף בין הבנים איבדה כתובתה. ההוא דאמר להו תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאיתת שכיבא חדא מבנתיה סבר רב פפי למימר לית לה אלא תילתא (שם קלג.) א"ל רב כהנא אלו הדר בעל קני מי לא שקלה השתא נמי שקלה והלכתא כרב כהנא. ההוא דפלגינהו לניכסיה לאיתתיה ולבניה שייר חד דיקלא סבר רבינא למימר לית לה אלא דיקלא א"ל רב יימר אי לית לה דיקלא נמי לית לה אי אית לה מגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכולהו ניכסיה והלכתא כרב יימר. (שם קעג.) זבין ליה חדא מן ארעתיה ואינשו עדים הי דא מינייהו כתב ליה קל פחותה שבהן שיד בעל השטר על התחתונה.

(שם עז.) והלכתא אותיות נקנות במסירה היכא דיהב ליה לחבריה שטרא במתנה כיון דמסריה ניהליה בפני עדים קנייה ואע"ג דלא קני מיניה דקיי"ל הלכתא כר"א בגיטין דאמר עידי מסירה כרתי. (קדושין כב:) עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה מאי טעמא דאיתקש לשדה אחוזה דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה מה שדה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. (ב"ב קלט:) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. וכמה מרובין אמר רב יהודה אמר רב כל שיזונו מהם אלו ואלו שנים עשר חודש כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי זו דברי רבן גמליאל ברבי אבל חכמים אומרים כל שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו. אתמר נמי כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר תנה א"ר יוחנן כל שיזונו ומהם אלו ואלו הן מרובים ואינך מועטים. ואי ליכא לאלו ואלו עד שיבגרו שקלן להו בנות לכולהו (שם קמ.) אמר רבא מוציאין מהם מזון לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי ת"ש דאמר רבי אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו (שם ע"ב) הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובים זכרים דוחין אותו אצל הנקבות נכסים מועטים נקבות דוחות אותו אצל זכרים. האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים אם זכר מנה אם נקבה מאתים ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה ונקבה נוטלת מאתים ילדה טומטום אינו נוטל אם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל. (שם קמא:) ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמיעברת אמר רב הונא הוה מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה (שם קמב.) לכשתלד קנה ורב אמר לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה. (שם ע"ב) אמר ליה שמואל לרב חנה בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה דאימא לך קמייהו המזכה לעובר קנה והלכתא מזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה. קא אמרי רבנן המזכה לעובר לא קנה עובר דאחריני אבל דיליה קנה לפי שדעתו של אדם קרובה אצל בנו. ההוא דאמר להו כולהו נכסי לבני דיהוו ליך מינאי אתא בריה קשישא קא צווח אמר עילואי מאי תיהוי קני כחד מינייהו הנך ודאי לא קנו דהא אכתי ליתנהו הא אית ליה חולק לטליא במקום בניא או לא רבי אבין ורבי מיאשא ור' ירמיה דאמרי אית חולק לטליא במקום בנאי רבי אבהו ורבי חנינא פאפי ורבי יצחק נפחא דאמרי לית חולק לטליא במקום בניא. א"ל ר' ירמיה לר' אבהו הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו א"ל פשיטא דהלכתא כוותין ולית הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון א"ל מידי בקשישותא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא וטעמא מאי זיל שייליה לרבי אבין דאסברתה ניהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא אתא שייליה א"ל אלו אמר ליה קני כחמור מי קני הלכך בני אשה לא קנו דלא הוו להו עובר ובנו גדול נמי לא קני דבחמור קא מקני ליה. (שם קמג.) ההוא דאמר לה לדביתהו כולהו נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנאי פלגא ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו לאהרן למחצה ולבניו מחצה (שם ע"ב) והלכתא כרב יוסף. ההוא גברא דשדר פיסקי דשיראי לדביתהו א"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לא שביק כלתיה ומשדר לבנתיה והני מילי דנסיבין אבל לא נסיבין לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה. ההוא דאמר להו כולהו נכסיי לבנאי הוה ליה ברא וברתא מיקרו אינשי לחד ברא בנאי או לא אמר אביי ת"ש ובני דן חשים. אמר ליה רבא ודילמא כדתנא דבי חזקיה שהיו בניו מרובים כחושים של קנים אלא אמר רבא ובני פלוא אליאב רב יוסף אמר ובני איתן עזריה. ההוא דאמר להו כולהו נכסי לבני הוה ליה ברא ובר ברא מי קרי אינשי לבר ברא בני או לא רב חביבא אמר קרו אינשי לבר ברא בני מר רב רב אשי אמר לא קארו אינשי לבר ברא בני. תניא כוותיה דמר בר רב אשי המודר הנאה מן הבנים מותר בבני בנים. הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושק ואוכלין השביחו לעצמן וכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לכם אביכם הריני עושה ואוכלת והשביחה השביחה לעצמה. אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן איני והאמר רבי חנינא אפילו לא הניח להם אביהם אלא אודייני השבח לאמצע והא אודייני דמחמת עצמן הוא שאני אודייני דלנטירותא עבידא דאפילו קטנים מינטרי לה. (שם קמד.) אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא. רב ספרא שבק ליה אבוה זוזי עבד בהו עיסקא ורווח תבעיה אחיה בדינא לקמיה דרבא אמר להו רב ספרא גברא רבא הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. וכן אשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע אשה מאי עובידתה א"ר ירמיה באשה יורשת יורשת פשיטא מהו דתימא לאו אורח ארעא קמ"ל. אמרה ראו מה שהניח לכם אביכם וכו'. פשיטא מהו דתימא ניחא לה דתיפוק לה קלא דמחלא קמ"ל. א"ר חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו דוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון. ייחד לו בית וכלי בית כלי בית קנה בית לא קנה. אמר ר' ירמיה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם. נהרדעי אמרי אפילו שובכא דיוני רב פפא אמר אפילו אציצא דהרסנא. מר זוטרא אנסביה לבריה תלא ליה בגנאניה סנדל דיליה דליהוו ליה אתר. רב אשי אנסביה לבריה תלא ליה אשישא דמשחא. אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הא ואידך דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואידך דאמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה.

(שם קמד:) האחים השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו האחים שעשו מקצתן שושבינות בחיי אביהם חזרה השושבינות חזרה לאמצע מפני שהשושבינות נגבית בבית דין אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אין נגבין בבית דין מפני שהוא גמילות חסדים. אמר מר האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע תנא לאומנות המלך. תנו רבנן אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס אם מחמת אחים לאחים אם מחמת עצמו לעצמו. מחמת האחים לאחים פשיטא לא צריכא דחריף טפי מהו דתימא חורפיה גרם ליה קמשמע לן. תנו רבנן אחד מן האחים שנטל מאתים זוז והלך ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין אחים לומר לו אם את אצלנו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו אין לך מזונות. וניזוניה כל היכא דאיתיה מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא לפי שברכת הבית מרובה וניתבו ליה לפי ברכת הבית אין הכי נמי. (שם קמה.) המארש את האשה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מקום שנהגו להחזיר קידושין מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין. אמר רב פפא הלכתא הדר ביה איהו סבלונות הדרי קידושי לא הדרי הדרה בה איהי אפי' קידושי נמי הדרי אמימר אמר קידושי לא הדרי גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה קידושי לא הדרי משום דקידושין לטיבו עין ניתנו ואפילו קידשה בככרא דכספא דהוי שיתא אלפי זוזי לא הדרי קידושי רב אשי אמר גיטא מוכיח עליה והא דרב אשי ברותא היא דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא והלכתא כאמימר מפני שהשושבינות נגבית בבית דין. חנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשושבינות נגבית בבית דין וחוזרת בעונתה ואין בה משום ריבית (שם ע"ב) ואין שביעית משמטתה ואין הבכור נוטל בה פי שנים. נגבית בבית דין וחוזרת בעונתה דכמלוה דמי. ואין בה משום ריבית דלאו אדעתא דהכי שדר ליה. ואין השביעית משמטתה דלא קרינא ביה לא יגוש ואין הבכור נוטל בה פי שנים דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. אמר רב כהנא כללא דשושבינותא הוה במתא איבעי ליה למיתא הוה בדברא שמע קל טבלא איבעי ליה למיתא לא שמע איבעי ליה לאודועיה לא אודעיה תרעומות אית ליה עליה שלומי משלם וכמה אמר אביי נהוג בני גננא מדלי ליה מאי דהוה בעי מצבתא ליה ושאר משלם עד זוזא בכפיה אתייה בכרסיה אכליה עד ארבעה משלם פלגא מכאן והילך איניש איניש לפום חשיבותיה. תנו רבנן עשה עמו בפומבי ובקש לעשות עמו בצינעא יכול לומר לו בפומבי אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בבתולה ובקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בשניה ובקש לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו לכשתשא אשה אחרת אני עושה עמך. (שם קמו.) השולח סבלונות לבית חמיו שלח לשם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן נגבין לא אכל שם סעודת חתן ואפי' בדינר הרי אלו נגבין. השולח סבלונות מרובין כדי שיבואו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין כדי שתשמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין אמר רבא לא שנו אלא דינר אבל פחות מדינר לא פשיטא דינר תנן מהו דתימא אפילו פחות מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמלתא דקתני קמ"ל. אכל תנן שתה מאי הוא תנן שלוחו מאי שם תנן שגר לו מאי ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד ששיגר לבית חמיו מאה (דף קיב) קרונות של כלי כסף ושל כלי זהב ורכב על סוס בשמחתו והלך ועמד על פתח בית חמיו והביאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אין נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין ש"מ אפילו שתה ש"מ. בעי רבא שבלונות העשויין ליבלות ולא בלו מהו תא שמע וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא מאי לאו אף על גב דלא בלו לא בלו דוקא ת"ש סבלונות מועטין כדי שתשמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין תרגמה רבא בירכא וסבכתא. (שם קמו:) סבלונות מועטין כדי שתשמש בהן והיא בבית אביה. יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין מת הוא ובין מתה היא אי נמי הדר ביה איהו סבלונות הדרי מיכלא ומישתא לא הדרי הדרא ביה איהי אפילו בישא דירקא נמי הדרא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין לו דמי בשר בזול. וכמה בזול כל זוזא חשבין ליה ארבעה דנקי. שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת (שם קנג.) לא כתב בה שכיב מרע הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. (שם קנא:) והלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעי קטן ואע"ג דמית מצוה מחמת מיתה לא בעי קטן והוא דמית עומד חוזר ואע"ג דקנו מיניה מצוה מחמת מיתה היכא דאפיק בפומיה דקא מיית כי דאמרינן מתנת שכיב מרע היכא דאמר סתמא ולא אפיק בפומיה מחמת מיתה כי דאמיד ביה דאזלינן בתר אומדן דעתה דאי לא שייר דעתיה דמיית אה מת קנה מתנה אם עמד חוזר שייר בנכסי ויהב ליה וקנו מידו מתנתו קיימת אם לא קנו מידו כי נמי מיית לא הואי מתנה. (שם קמז:) אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. (שם קנג.) ההוא דהוה כתיב ביה כד קציר ורמי בערסיה ולא הוה כתיב ביה ומיגו מרעיה איתפטר לבית עלמיה אמר רבא הרי מת וקברו מוכיח עליו (שם ע"ב) אמר ליה אביי השתא ומה ספינות דרובן לאבד נותן עליהם חומרי חיים וחומרי מתים תולין שרובן לחיים לא כל שכן אמר רב הונא בריה דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כרבי נתן דתניא מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידן בלא ראיה והן אין מוציאין מידו אלא בראיה דברי רבי יעקב ר' נתן אומר אה בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע ואה שכיב מרע הוא עליהם להביא ראיה שהיה בריא (שם קנא.) אימיה דרב טוביה בעיא למינסב לרב זביד אקניתינהו לנכהה לרב זוטרא בר טוביה לסוף איגרש אתאי לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר אי משום אינסובי הוא הא אינהיבא לה אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אטו משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתא אבל הכא גליא דעתה דארעתא דזייר לה רב זביד הוא ואי משום אינסובי הוא הא איגרשא לה. אימיה דרמי בר חמא כתביתינהו לניכסה מצפרא לרמי בר חמא באורחא כתביתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בכנסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסיה אזל רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דהדרא בה והא שכיבא אמר ליה הכי אמר שמואל כל שאילו עומד וחוזר חוזר במתנתו ודילמא הני מילי לעצמו אבל לאחר לא אמר ליה בפירוש אמר שמואל לא שנא לעצמו ולא שנא לאחר. אימיה דרב עמרם חסידא הוה ליה מלוגא דשטרי כי קשכבא אמרה ליה הני לעמרם ברי ולא משכתינון ניהליה אתו אחי לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא תפש אמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. אחתיה דרב טובי בר ולפניא אתא רב אחדבוי בר מתנה בכה לה אמר השתא אמרי האי בר בי רב והאי לאו בר בי רב אקניתינהו ניהניה אתא רב אחדבוי בר רב מתנה לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי דאמר שמואל כל שאילו עומד וחוזר חוזר במתנתו. (שם קנג.) ההיא איתתא דאקנינהי כולהו ניכסה ושיירה וקנו מינה אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה מאי איעביד לך הא לא אקנית כדמקנו אינשי. (שם קנה:) שלח ליה גידול בר מנשה לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ולישלח תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד אין הכי נמי ומעשה שהיה כך היה. הא דאמרינן דאין שטר לאחר מיתה מתנת שכיב מרע כי אמר כתבו ותנו אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אבל ודאי כל סהדותא דסהדין קמי שכיב מרע וכל תפקדתא דמפקד כתבינן וחתמינן לאחר מיתה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

סליקו להו הלכות הלוואה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף