הכתב והקבלה/במדבר/כט

הכתב והקבלה במדבר כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

ובעשור לחדש. וכן בפ' אמור אך בעשור לחדש, בעשירי מבעי לי' מאי בעשור (מכדרשב"י תצוה קפ"ה, ואמר שם רעיון נשגב בזה ואינו ע"ד הפשט) וכן (למעלה פ' י"ז) ובחמשה עשר יום לחדש (ולקמן פ' י"ב) ובחמשה עשר יום לחדש הי' ראוי לומר וביום חמשה עשר, כמשפע במספר סדורי להקדים יום המתואר, (כבאסתר ט׳:י״ט) יום ארבעה עשר, יום חמשה עשר, (ובדה"ב זיי"ן) ביום עשרים ושלשה (ובנחמי' ט') ביום עשרים וארבעה. ונ"ל לפי שהימים האלה מיוחדים בעניניהם להיותם מועדי ה' מקראי קדש, ואין להם שום הצטרפות בבחינת הימים הקודמים להם, לכן לא אמר בהם המספר הסדורי' שהוא מספר מצטרף (רעלאטיפעס צאהלווארט) שחלקי המספר מצטרפים זה עם זה בבחינת הקודם, אבל השתמש בהם המספר היסודי (גרונדצאהל) שהוא מספר בודד (אבזאָלוטוס) שאין חלקי המספר מצטרפים זה עם זה, אבל מונה אותם לפי מה שהם בלתי הבחנת הקדים להם וכאלו הימים האלה בבחינת קדושתם עומדים מתבודדים לעצמם בלתי הצטרפות עם הימים הקודמים שהם ימי החול. ומטעם זה נתייחס שם חג לימים האלה כי הם עושים הפסק בין הימים הקודמים והמתאחרים (כמ"ש במשפטים בשלש רגלים תחג); ויום השבת אף שהוא נבדל בקדושתו מששת ימי המעשה, מ"מ להיותו סוף ששת ימי המעשה שלפניו, וימי המעשה שלאחריו הם שוב התחלת זמן חדש, וגם ששת ימי המעשה כלם הכנה והזמנה ליום השבת, והמצוה עלינו בכל יום ויום מששת ימי המעשה, לזכור את יום השבת, ככתוב זכור את יום השבת (עמש"ש בפ' יתרו בשם רמב"ן), לכן אמר בו תמיד את מספר הסדורי, וביום השביעי שבת, שהוא מספר מצטרף. וביום אחרון של פסח וסכות אמר וביום השביעי, ביום השמיני, מספר סדורי מספר מצטרף, לפי שהם עומדים ביחס קדושתם בבחינת ההצטרפות עם הקודמים להם. ונ"ל עוד בטעם דלא אמר כאן בעשרה או בעשירי לחדש כבאינך רק בעשור שהוא בתמונת מקור זכר שמר בקמ"ץ וחול"ם, כי כבר הרונו קדמונינו בביאור גדר השם והפעל, דמהות השם הוא להורות על ענין מופשט מן הזמן, ומהות הפעל להורות על העשות ענין מה בגבול זמן העשותו. ובאמרך תמול היום מחר אף שיורו על הזמן העבר ההוה והעתיד, מ"מ הם נכנסים בגדר השם, לפי שאינם כ"א קריאת לזמנים ההם בלתי מורים על שום עשיי'. וגדר המקור הוא תיבה מורה על העשות ענין מה בסתם מבלי שיגביל זמן העשותו בעבר או בעתיד, ויש בו לפי זה דבר שוה לשם ודבר שוה לפעל, כי מצד שהוא מורה על עשיי' מה הוא נכנס בגדר הפעל, ומצד שאינו מורה על עשיי' בזמן מוגבל ואינו כי אם קריאת שם עשיי' הנה מזה הצד הוא נכנס בגדר השם, ולזה קראוהו שם הפעל, (נאָמען ווערבי) וישתמשו בו במקום השם גם במקום הפעלים עוברים ועתידים, כחצות הלילה אני יוצא בארץ מצרים, דקצתם פירשוהו לשם דבר ורש"י ורשב"ם פירשוהו למקור עם כ"ף השמוש וטעמו כהחלק הלילה כלומר כשיגיע הזמן שנופל עליו לומר שהוא שעת התחלק הלילה. כמו בעלות הענן, בחרות אפם, כמ"ש הרוו"ה שם בהבנת המקרא ולהיות שהמקור מצד שהוא פעל, הוא בלתי הגבלת הזמן, לכן ישמש על התמידית, כמו זכר את יום השבת פירש"י תנו לב לזכור תמיד, צרור את המדינים עליכם לאייב אותם, ומטעם זה ישמש המקור על החזרת הפעולה כמה פעמים השב תשיבם לאחיך, אפי' מאה פעמים, וכן הוכח תוכיח, הקם תקים, עזוב תעזוב. והנה מלת בעשור הוא מקור עם בי"ת השמוש, והוא שם ופעל, שם הוא למספר הזמני שהוא עשרה לחדש, והוא פעל להתהוות ועשיית הזמן עצמו, כי מהות הזמן הוא, חזרת רגעים זא"ז, וברגע ראשונה שבכלות יום התשיעי, יתחיל התהוות ועשיית יום העשירי, ובכל רגע ורגע החוזרים בו יתוסף התהוות ועשיית יום עשירי, וטעם בעשור, בהמשך זמנו שבו נעשה יום עשירי (אים לויפע דעס צעהנטען טאגעס) ויורה א"כ בזה, שבכל המשך זמן זה יש מצות ענוי, וכמו שהקפיד קרא אחר לומר בפירוש מערב עד ערב תשבתו. וזה לא היה במשמע לשון בעשירי או בעשרה שהם שמות מופשטים מן הזמן, והיה מקום לטעות שהאזהרה היא על חלק ממנו, לא על מתחלתו עד סופו:

לה

ביום השמיני עצרת. עצורים מעשיית מלאכה (רש"י), והא דכתיב בתרי' כל מלאכת עבודה ל"ת הוא לתוספת ביאור, כאלו אמר עצרת תהיה לכם שכל מלאכת עבודה ל"ת (רא"ם); ומדחזינן דבמקום אחר קרא את המניעה ממלאכה בלשון שבתון, כדכתיב באמור ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון דתרגומו נייחא וכ"א רבותינו שבתון עשה, וכמש"ש הרמב"ן שהוא מצות עשה שיהיה יום מנוחה ושביתה ולא יום טורח ועמל, א"כ למה שינתה התורה כאן לקרוא את מניעת המלאכה בשם עצרת; ועוד אם לא יהיה המכוון בלשון עצרת רק מניעה מהמלאכה, א"כ היה ראוי לקרוא גם את יום הראשון בשם עצרת ע"ש איסור המלאכה בו, וגם בפסח קראה התורה את יום השביעי בשם עצרת, ככתוב (דברים ט״ז:ח׳) וביום השביעי עצרת לה"א, וצריך טעם למה נקרא דוקא יום האחרון של פסח וסכות בשם עצרת ולא יום הראשון שבהם, שהם ג"כ אסורין מן המלאכה. וכן אידך פירושא עצרת עצרו מלצאת שטעון לינה, ג"כ קשה איך נאמר שיום החג עצמו נקרא עצרת ע"ש שטעון לינה בלילה שלאחריו ועוד דהא יו"ט ראשון ג"כ טעון לינה ומ"ש יו"ט האחרון דאיקרא עצרת טפי מיו"ט ראשון, ובס"פ ראה פירש"י עצרת כנופיא של שמחת מאכל ומשתה, לשון נעצרה נא אותך, הנה שמחת האכילה לא הוזכרה בקרא, ולא דמי לנעצרה נא אותך שמבואר בפירוש ונעשה לפניך גדי עזים, וצווי השמחה הוא ביום הראשון ג"כ, וי"מ עצרת לשון סגירה ומניעה שלא יצא דבר מה חוץ מגדרו וגבולו וכענין ועצר את השמים, כי יום השביעי הוא עוצר וסוגר את כל ימי החג, כלומר שעם יום השביעי יכלו ימי החג ולא יהיו עוד (בעשלוסס פעסט), הנה תי' זה יספיק ליום שביעי של פסח לקרוא עצרת ע"ש שהוא מתאחד עם ששת הימים שקדמו אליו ודומה אליהם בחיובי המצות והוא יום האחרון המשלים והסוגר אותם, אבל יום שמיני של חג שהוא עומד בפ"ע ואינו מתאחד עם הימי' הקודמי' בחיובי מצותיהם כי הוא רגל בפ"ע איך יתכן לקראו עצרת ע"ש הסגירה וההשלמה; הנה לכל הפירושים צריך ביאור למה ציינה התורה את יום האחרון דוקא בשם עצרת ? ויראה שכיונה התורה בזה להורותינו דבר רב התועלת, והוא, אחרי שהתשוקות אל הקנינים הזמניים עצומות מאד על האנשים, ועבודתם בהם כבדה עליהם מאד, וכל המרבה בהם הוא ממעיט בקנינים הנצחיים, לכן היתה מגמת התורה האלקית לשחרר אנשים מזה השעבוד העצום מבלי תועלת, ולהחליפו בקבלת מלכות שמים, ולזה קבעה את מועדי ה', אשר לפי הכוונה הכללית הפשוטה בהם, יהיה לנו מהם התעוררות נפלא, לבלי התעסק הרבה בקנינים הזמניים כ"א די ההכרחי לבד, ושלא להשתדל בהשגתם ביותר מכדי צרכם, רק עפ"י עבודת מצות התורה אלקית להצליח נפשותינו בעולם הנצחי, ולזה נקראו מועדי ה', ירצה זמנים המיוחדים לעניני אלקיות לבד מרוחק מכל מיני השתדליות בקנינים הזמנים, ואלה המועדים המיוחדים לעבודת ה' לבד יעשו רושם גדול בנפשותינו להיות לנו לקנין עצמי למאס במותרות קניני הארציים, עד שהשתדלות בהם בימי החול לא תהיה לתועלת עצמותם כ"א לתועלת המתילד מהם להשגת התכלית האמתי והנצחי, ולכן נקראו אלה המועדים ג"כ בשם מקרא קדש, שהמכוון בו (כמ"ש) באמור) הכנה והזמנה אל הקדש, שהלמודים היקרים הרמוזות להתפרש ממותרות התבל ומהשתדלות הקנינים הזמניים, וע"י הזמנותינו אל הקדש במועדי ה' תהיה לנו גדר גדול ותרופה כללית גם על הזמן הבא אחר עבור המועד, בשובנו אז אל עניני עסק החומרים, בל נצא בהם מדרך הראוי לבן אדם המעלה, לשום כל פעולותינו ותנועותינו רק לתכלית נשגב לבד, עד שבעסקי עוה"ז הנצרכים אל חומר הגוף יהיה כולם להמשיך מציאותו אל השלמות האמתי לעבודת בוראו או לדבר הגורם לעבודתו, הנה לתכלית הנרצה הלזו להשאר גם אחר עבור הרגל דבוק ברעיונות הקדושיות שהשגנום בימי המועד, לבלי הרחיקם מנפשותינו בכלות המועד, אבל נעכבם אצלינו בכל כחות נפשותינו לזמן הבא, יקרא יום האחרון של פסח וסכות בשם עצרת (אנהאלטספעסט), ירצה יום אשר בו נתאמץ בכל עוז להחזיק בנפשותינו הלמודי' היקרים שהתרגלנו בהם בכל ימי החג, בל נעזוב אותם בכלות המועד, אבל נעכבם אצלנו ולהוציא את ההזמנה אל הקדש שבימי החג מן הכח אל הפועל בימי המעשה אחר עבור המועד:

עצרת תהיה לכם. ובמקום אחר (ראה ט"ז ח') אומר עצרת להשם, לר"י חלקהו חציו להשם וחציו לכם, ולר"א או כלו להשם או כלו לכם או אוכל ושותה או יושב ושונה, ואמר כאן כל מלאכת עבודה לא תעשו, ושם אמר לא תעשה מלאכה, וניחא לר"א, דבעצרת לכם, מלאכת עבודה אסורה הא מלאכת אוכל נפש מותר, ובעצרת להשם גם מלאכת אוכל נפש אסורה לו, שהמתענה בי"ט אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום כיון שאינו יכול לבשל לעצמו, (ערמ"א או"ח תקכ"ז ס"כ ובמג"א שם) לכן לא אמר שם מלאכת עבודה, (שמעתי בשם הרב מסימיאטיש), וכן לר"י כשמתענה בי"ט מחמת תשובה וחסידות שתעניתו הוא תענוגו, וכן מי שהאכילה מזיקתו או מצערתו שמניעת האכילה תענוג לו, שאינו מקיים לכם רק להשם, מלאכת אוכל נפש אסורה עליו, וע"ז אמר שם כל מלאכה ל"ת, אפילו מלאכת א"נ, (עיין באו"ח סימן רפ"ח בב"י בשם האגור וברמ"א שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.