הכתב והקבלה/במדבר/כד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הכתב והקבלה TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

רוח אלהים. עלה בלבו שלא יקללם (רש"י) כיון שאין אחר ותהי עליו שום אמירה כמו דאינך שנאמר ויאמר אליו למדנו שאין ותהי עליו רוח אלהים בעבור שום אמירה אלא לומר שנחה עליו רוח אלהים שעלה בלבו שלא לקלל עוד שמתחלה היתה בו רוח שטנית הפכית לרוח האלהית והיה משתדל לקללם, אמר עתה נתהפכה מחשבתו לרוח אלהית שלא לקללם (רא"ם) ואונקלס תרגם רוח אלהים רוח נבואה, וכמ"ש הגר"א שבשעת ברכה היה במדרגת רוח הקדש. אמנם במכדרשב"י (ד' רי"א ב') אמר ותהי עליו על ישראל, וכ"נ דעת התלמוד (ב"ב ד' ס') ראויין הללו שתשרה שכינה עליהם, ע"ש בתוספת, וטעמו וירא כי ישראל שוכן לשבטיו. גם ראה כי רוח אלהים היתה על ישראל:

ד[עריכה]

מחזה שדי. שדי יש דעות שונות בביאור שם זה, יש שפירשוהו מגזרת די, אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, והשי"ן שמושית נגזרת ממלת אשר, ובא בפת"ח כמו בשגם הוא בשר, עד שקמתי דבורה; וי"מ אותו מגזרת שודד שהוא מנצח מערכות שמים ביכלתו הגדולה, והשי"ן שרשית; ורז"ל (ב"ר פמ"ו סי' ב') פליגי בזה, י"א אני הוא אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די שאלולי שאמרתי להם די עד עכשיו היו נמתחים והולכים, וי"א אני הוא שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי, עקילוס תרגם בלשון יווני לשון נצחי ובלתי נכון להפסד, יעו"ש. הנה אלה יפרשוהו משרש די ואלה יפרשוהו משרש שודד, כי בעבור שהוא נצחי ובלתי נפסד הוא משדד המערכות חלושי הכח ומעותדים להפסד, ורי"א ר"פ וארא טען על זה כי אין ראוי לכנותו ית' בתואר בלתי נאות שהוא תאר למעול וחומץ, בשלום שודד יביאנו. גם מנצח אין ראוי אליו ית', כי אין אחד מבריותיו עושה עמו מלחמה לשיאמר עליו שהוא מנצח אותם, ובמקץ (מ"ג י"ד) הרכיב רש"י שני הפירושים יחד, שפי' שדי בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו; ויש מבעלי לשון שפי' מענין שדים ורחם, והמכוון בו לפי"ז אל המכלכל כל, והיא ג"כ דעת רז"ל כי אמרו במכדרשב"י פ' פקודי (ד' רנ"ו ע"ב) כדין שדים נכונו ואתמלין מכל טוב לספקא ולאתזנא כולא וכו' ואתמלין מגו רחימו עלאה כדין אקרא וכו' ואל שדי, ובהאי אסתפק כל עלמא כד אתברי וכו'. כדין אמר לעלמא די הא ספוקא לאתזנא מניה עלמא ולאתקיימא. וכן מצאתי בשם הגאון רבינו סעדי, שתרגם שדי בלשון ערב אלכפי ר"ל המספיק, ולפי"ז יש לתרגמו (דער אללגניגענדע), וכן הרב המקובל ר"י גיקטיליא בס' שערי אורה כתב, שדי ממנו נמשך הכח והשלמות והשפע וכו', עד שיאמר די, ולפיכך ארז"ל (בחגיגה) שדי שבו אמרתי לעולמי די, ואף על פי שמשמע ממה שאמרו שם שהיה העולם מרחיב עצמו והולך עד שאמר לו די, העיקר הפנימי הוא כי במדת אל שדי הוא נותן מזון לכל בריה ובריה ומשלח ברכותיו עד שיבלו שפתותיהם מלומר די, וכל הברכות והטובות למלאות צורך כל בריה על ידי אל שדי הם, כאמרו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך:

יג[עריכה]

אותו אדבר. הנה פעם ראשון אמר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר (כ"ב ל"ח), ששם היה מכוון להודיע שהנבואה אינה באה אליו מצד עצמו אלא מרצון הש"י, ולזה אמר היכול אוכל דבר מאומה אשר ישים אלהי' בפי אותו אדבר, ובפעם שני אמר (כ"ג ט"ז) אותו אשמר לדבר, כי שם השיב על מאמר בלק לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת פי' ולא היה לך לומר הברכה, אף שהנבואה מהש"י עד שאינך יכול לקלל, על כל פנים לא היה לך לברכם, לכן השיב אותו אשמר לדבר, שאני צריך לדבר ולשמור מאמר הש"י, ובפעם שלישי (למ"ד) אמר כל אשר ידבר ה' אותו אעשה, תשובה על מה שאמר בלק גם קוב לא תקבנו דעל כל פנים לא היה לך לקללם ולא לברכם והשיב אותו אעשה, אני מוכרח לעשות מה שידבר, ובפעם הרביעית אחר שחרה לו לבלק וחשב עליו שמרצונו וחפצו יקיים דברי השם, השיב בלעם לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי, הודה שאין בו כח לילך נגד רצונו ית', והזכיר הדבור והעשיה שבשניהם לא יוכל להתנגד נגד רצון המצוה עליו, מדברי הגר"א:

יד[עריכה]

לכה איעצך אשר יעשה. לרש"י הוא מקרא קצר, איעצך להכשילם ואומר לך מה שהם עתידים להרע למואב באחרית הימים, ורא"ש אמר איעצך סתם ולא פירש דברי העצה מפני יראתו והמכוון במקרא איעצך כדי שמה שיעשה לעמך לא יעשנה עתה כי אם באחרית הימים ושלום יהיה בימיך; ולדעתי עצה ענינו גם כן הרמיזה, כמו עוצה עיניו (משלי ט״ז:ל׳) שתרגומו רמז בעיניו, וכן איעצה עליך עיני (תהילים ל״ב:ח׳) פירש"י ארמוז לך בעיניו, וטעמו כאן אודיעך ברמז אשר יעשה העם הזה לעמך, וכמ"ש ומחץ פאתי מואב:

יז[עריכה]

וקרקר כל בני שת. רש"י פי' על כל האומות. ולא ידעתי למה לא יאמר כל בני אדם, ועוד למה חזר והזכיר עמלקי וקני. ואמר הרא"ש מלת שת פה מגזרת וחשופי שת, וקרא לעמון ומואב בני שת ר"ל בני עובדי השתות שלהם. שעושים בשת שפוערים עצמם לפעור, וסרה טענת הראב"ע:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.