הגדה של פסח (ר"י גיקטיליא)/נרצה/חד גדיא
הגדה של פסח || הגדה של פסח (ר"י גיקטיליא) •
 |
|
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַיָּא וְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת. דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
חַד גַּדְיָא
|
|---|
|
חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא מַיָּא וְכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא שׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: |
| מידע נוסף על הפיוט |
פירוש מהגאון ר' אליהו
חד גדיא דזבין כו'. פי' כלל גדול אצלינו שכל הטובות שהיו ושיהיו עוד בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, את כולם ירשנו מאבותינו בעת שבירך יצחק את יעקב, ולולא הברכות חסרנו את כל והכל היו לעשיו, והסיבה להברכות היו שני גדיי עזים, ובגמרא אמרו וכי מאכלו של יצחק היו שני גדיי עזים אלא אחד לפסח ואחד לחגיגה, ורבותינו דרשו קח לך שני גדיי עזים טובים טוב לך וטוב לבניך, טוב לך שתירש את הברכות וטוב לבניך שיזכו להביא שני שעירים עליהם לכפר ביום הכיפורים אחד לה' ואחד לעזאזל. ונראה דהא בהא תליא כמו שהשעירים של יום הכיפורים אחד בא לכפר ואחד בא לפייס את השטן שלא יקטרג כך השעירים כו'. וידוע שכל הברכות מסר יעקב אבינו ע"ה לבנו ליוסף, גם הבכורה נתן לו וכשבירך יעקב לבניו בכל השבטים לא נאמר לשון ברכה, וביוסף כתיב ברכת אביך כו' ותהיינה לראש יוסף. וגם זה ידוע שהשבטים גברה קנאה ביניהם ומכרו את יוסף למצרים כדי לבטל הברכות והבכורה, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, וכתיב את המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות וכן יבואר שהיו מחמת המטה וכן ענני כבוד וכל הטובות שהיו בבית [המקדש] נקרא על שם המטה כמו שנעשה בימי משה היה זכות המטה, ומשה מסר ליהושע.
וזה שרמז בעל הגדה האיך נתגלגל הדבר בבואם למצרים ובאיזה זכות נגאלו, מה שהיה מהראש ועד סוף. וז"ש חד גדיא:
ואתא שונרא כו'. כי טבע השונרא היא מתקנאת וזהו קנאת השבטים שקנאו ביוסף:
ואתא כלבא. זה פרעה, כי איתא במדרש שמשה הכה את פרעה ככלב.
ואתא חוטרא. זה המטה שהכה לפרעה:
ואתא נורא. זה היצר הרע, ושרף לחוטרא זכות המטה שהכה כו'.
ואתא מיא זה כנסת ישראל כמ"ש (שמואל ב, יד יד) כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה, [וכבה] לנורא זה היצר הרע, ולכך תפס בעל הגדה שם בני עמינו ישראל מים כי אמר סוף התכלית וזהו סוף כל האדם וזהו מים לגבי יצר הרע שהוא מלאך ובוער כאש תמיד לא יגר ארצה ואמר וכבה לנורא שיצא מבית ק"ק כמו נורא:
ואתא תורא זה אדום ושתה למיא זה כנסת ישראל כו'.
ואתא השוחט זה משיח בן יוסף ושחט לתורא שיהרג את אדום.
ואתא מלאך המות כו'. כי משיח בן יוסף יהרג כו'.
ואתא הקב"ה כו'. לכך חוזר לראש בכל פעם, כי מיד שגבר ישראל חוזר לו כל הברכות, וכשגבר יד האומות נהפך להם הברכות, ולבסוף יהפכו לנו כל הברכות במהרה בימינו אמן: