האלף לך שלמה/אורח חיים/קפא
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שא' בעירו מעשה העירוב הוי צ"ה סביבה ובשני צדדי העיר הרים סביב לה ובמעט מקומות יש חריץ לבד ובאמצע צ"ה יש פרצות פחות מעשר רק רבים בקעי בה. לדעתי העירוב כשר דלענין חשש פרצות עד י' אמות כתבתי בספר החיים דמותר דבזה יש לסמוך דמבואות שלנו דין חצרות יש להם כדין פרצה הנעשה בהחלה וכתבו דאם אפשר להעמיד לחי או קנה גבוה י"ט בחד צד מן הפרצה ודאי דמותו" מכח ממ"נ ואב א"א להעמיד לתי מותר כך אף דבקעי בו רבים. ומה שחששו דההרים הוי מחיצה הנעשה מאליו ואתי רבים ומבטלי מחיצתא. ו"א דכלל זה הוי רק אם כל המחיצה נעשה מאליו אבל בזה הרי ההרים בלי צ"ה לא הוי מחיצה כיון דשאר הצדדים פרוצים אין שם מחיצה עלה רק ע"י צ"ה נעשה מחיצה וא"כ לא נחשב נעשה מאליו ומה דק"ל מדברי המג"א שס"ג ס"ק ל' דהרי הוי צירוף האשפה ולמ"ל לתרץ דאין הספינה עוברת שם לק"מ דעיקר טעם דאשפה לא נחשב מחיצה הנעשה בידי אדם דהרי לא נעשה לשם מחיצה רק להטיל בו דברים המאוסים וממילא נעשה מחיצה ובפרט דמחיצה הנעשה בידי אדם הוי מתחלת המחיצה נעשה לשם מחיצה אבל באשפה כל עוד שלא נעשית גבוה עשרה לא נעשה למחיצה ולא הוי עליו תורת מחיצה רק כשנעשה גבות עשרה נעשה מחיצה והוי כנעשה מאליו כיון דעד יו"ד לא נעשה לשם מחיצה אבל צ"ה שנעשה לשם מחיצה כולה ודאי לא נחשב נעשה מאלי' גם י"ל התום' מיירי שהי' רבים ם' רבוא או מבטלי מחיצות לא כן בזה"ז דליכא רה"ר ואף דגזרינן כרמלית אטו ר"ה י"ל היינו אם בר"ה הוי איסור תורה אבל בזה י"ל דמה דאתי רבים ומבטלי מחיצות הוי גופו רק גורה דרבנן דמה"ת מה בכך דבקעי בה רבים סוף סוף הוי מחיצות רק דרבנן גזרו דנראה כר"ה ותדע דאם הוי מה"ת מה לי אם בעשה מאליו או נעשה בידי אדם ס"ס יבטלו הרבים א"ו דהוי דרבנן ולכך אם נעשה בידי אדם לא נראה כרה"ר אבל בנעשית מאליו נראה כמו רה"ר וא"כ אם ברה"ר הוי רק דרבנן לא גזרינן בכרמלית אטו רה"ר דהוי גזלג"ז:
ומה שחשש להחריץ שיהי' מלא שלג. לא מבעיא אם אורך החריץ לא הוי יותר מי' אמות ודאי לא איכפת לן אם יתמלא שלג ואז כשיתמלא יעמדו אז לחי בצד אחד ואין לחוש שמא ישכח אז מלהעמיד לחי גם זה אינו קפידא בדיעבד כנ"ל אך אף אם הוי אורך החריץ יותר מיו"ד אמות נראה דלא חיישינן לזה דדוקא במים שאפשר להיות נקרשין ואז אפשר להלוך עליהן אז הוי חשש זה אבל בחריץ שאין בו מים רק שיפול בו שלג זה יעיד החוש שע"ג שלג אם יהי' גבוה כמה א"א לילך עליו דהאדם כשיעמוד עליו רגליו בתוכו וא"א לשלג להיות נקרש כמו אבן ולכך אינו דומה לחשש שמא יעלה הים שרטון ובפרט דבזה גופו יש מקילין הש"ע מיקל לגמרי וגם מן האחרונים יש מקילין. גם י"ל דבר חדש דהסוברים דחיישינן שיעלה הים שרטון אין הכונה דהשרטון יבטל המחיצה רק הכונה לפמ"ש המג"א הרי הוי רבים בוקעים בה וב' דמיירי דאין הספינות יכולין לילך שם וא"כ א"ש דהכונה דחיישינן שיעלה הים שרטון ויוכלו רבים לילך דרך שם ויבואו רבים ויבטלו מחיצות וא"כ לפ"ז בנ"ד דליכא חשש שיבטלו דבים כיון דנעשה מקצת בידי אדם אין לחוש שמא ימלא החריץ שלג דהשלג אינו מבטל מחיצה ועוי"ל בשלמא שרטון אינו עשוי להיות מתבטל ממחיצה רק בידי אדם לכך מבטל מחיצה אבל שלג מאליו יהי' נמוס אינו מבטל מחיצה וזה תשובה קצת להאוסרים בנהר מכח שיהי' נקרש ובזה י"ל כיון שימי' נפשר מאליו אינו מבטל מחיצה כ"ז כתבתי לסניף ומדינא העירוב כשר: