דרישה/חושן משפט/שמח

דרישה ‏ חושן משפט שמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

הגונב מעכו"ם כו' עד אבל טעותו בחשבון כו' והא דאמרי' בב"ק ד' ל"ח מאי דכתיב ראה ויתר גוים ראה ז' מצות בני נח שנתן להם ולא קיימו וכו' כתב הר"ן שם דהיינו דוקא לענין ניזקין כשהזיק לישראל דחייב לשלם אע"ג שישראל שהזיק כיוצא בו לכותי פטור כגון שור של ישראל שנגח שור של כותי דיליף לה מדכתיב רעהו אבל לענין שאר גניבה או גזל אסור עכ"ל וכבר כתבתי לעיל סי' רכ"ז סל"ו ע"ש והמרדכי פ' הגוזל בתרא סי' קכ"ח כתב דאסור אפי' להטעות הכותי דהא אפי' גניבת דעתו אסור אם לא שהכותי טועה מעצמו ואפי' זה אסור במקום חילול השם:

ז

ומיהו אין מודה בקנס פטור כו' שם ד' (ע"ד) פריך למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מדתניא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה ומצאו לר' יהושע א"ל אי אתה יודע שטבי עבדי יוצא לחירות שסימיתי את עיני א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים כלומר וע"פ עצמך לא תשלם קנס הא יש לו עדים חייב ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב שאני ר"ג דלא בפני (עדים) [ב"ד] אודי והא ר"י אב"ד היה שלא בב"ד הוה קאי ופירש"י שלא בב"ד הוה לא היו הב"ד יושבין ולא מקום ישיבת ב"ד הוה אלא בשוק הודה לו וכתב המ"מ בפ"ג מהל' גניבה על מ"ש הרמב"ם ז"ל או שהודה בפני ב' נראה שכוונתו ז"ל אפי' בפני ב' דיינים ואפי' במקום ב"ד לפי שדיני קנסות צריכין ג' מומחין כמבואר בפ"ה מהל' סנהדרין וא"כ ק"ל למה אמר שם רבי יהושע חוץ לבית דין הוי קאי תיפוק ליה אפי' הוי קאי התם יחיד הוה ויראה לי דאי הוה קאי בבית דין ודאי היו יושבים עמו ומש"ה הוצרך למימר חוץ לב"ד [הוה] וקצת נראה כן מפירש"י עכ"ל וצ"ע מנ"ל להרמב"ם ורבינו ג"כ דאם הודה בפני ג' מומחי' חוץ לב"ד דלא מיקרי הודאה דילמא שאני התם דר"י לבד היה חוץ לב"ד ונראה דס"ל דר"י כיון דהיה אב"ד מסתמא הוי שכיחי גביה דיינים ותלמידיו המומחים אפי' כשקאי חוץ לב"ד וא"כ ע"כ צ"ל מ"ש שלא בב"ד הוה קאי ר"ל אפילו שהיו ביחד ג' מומחין מ"מ כיון שלא היו עומדין במקום ב"ד לא מחשב הודאה וגם נלמד דשני מומחי' לא מהני אפילו במקום ב"ד מסברת המקשן דאמה שמשני תחלה ואמר שאני ר"ג שלא בפני ב"ד אודי וס"ד דהמקשן דה"ק דלא אודי בפני ב"ד של ג' ומש"ה הקשה והא ר"י אב"ד הוה ומסתמא במותב תלתא מומחי' הוה וכמ"ש המ"מ ומשמע לפ"ז דאי לא הוה ג' פשיטא דלא מהני אף שיהיה במקום ב"ד כדס"ד מעיקרא דבמקום ב"ד הוה גם י"ל דזה פשוט דבעינן הודאה בפני ג' וע"ז א"צ ראיה רק שהמ"מ הקשה הא מגמרא מוכח דאין צריך ומשני דאינו מוכח וכיון דאינו מוכח הדרן לסברתינו דאין בית דין פחות מג' והודאה צריכה ב"ד מומחה וק"ל:

ח

האידנא כו' אין מועיל שום הודאה לפטור כו' זהו לדעת הרמב"ן שהביא רבינו לעיל ריש הספר בס"ס א' וסיים שם הילכך בין תפס קמי הודאה בין לאחר הודאה לא מפקינן מיניה ור"ל אם יש לו עדים שגנב וטבח או מכר דאע"ג [דאין] מקבלין העדים לדון ולהוציא מיד הגנב הקנס מ"מ אי תפס הנגנב מנפשו אין כח ביד הגנב להוציא התפיסה מידו כיון שיש לו עדים שנגנבה וכמש"ר שם אבל בשם הראב"ד כ"ר שם דס"ל דמהני הודאה ומשמע אפי' בזמן הזה מדהביא ל' הרמב"ן עליו לפלוגתא וכ"כ בנ"י בשמעתין דמרובה הנ"ל בהדיא בשם הראב"ד דאפי' בזמן הזה מפקינן תפיסתו ואפילו בדברים שפטר עצמו מכלום משום דלא מקבלין עדים שמעידים על הקנס ומסיק שם כדעת הרמב"ן הנ"ל וכן דעת רבינו וא"ת הא כ"ר ס"ס צ' בשם הרמב"ם ז"ל הודה החובל שהוא חבל משלם כל ה' דברי' שהרי עדים ראו כו' אבל אם לא היו עדים שראו כו' והודה מעצמו פטור ע"כ ולא הזכיר שום (הילך) [חילוק] משמע דגם האידנ' פוטר עצמו בהודאתו וי"ל דהתם ודאי פטור ממ"נ אי נחשבינה להודאתו הרי מודה בקנס ופטור ואם לאו הודאה היא א"כ פשיטא דפטור דמי חייבו הרי אין עדים כאן כלל (וכעין זה כתבתי בפרישה לפני זה בסמוך ע"ש) משא"כ כאן שבאין עדים לבסוף וכ"כ מהר"י קאר"ו בשארית יוסף שלו ופשוט הוא ועיין בסמוך ר"ס ש"ן:

יא

ששאלת ראובן אמר לשמעון אתה הברחת ממוני כו' פי' והחזקת בו ועדיין בידך משלי והא ראיה שבראש התשובה כתב הרא"ש שראובן טען עליו אני סבור שגנבת הרי שכתב גנבת במקום הברחת הכתוב בהשאלה ומש"ה פסקו הדיינים ששמעון ישבע שלא גנב כו' וק"ל: ומ"ש שוב בירר ראובן כו' עד ושמעון סייע כו' מהתשובה שכ"ר מוכח ששמעון הודה זה שהרי כ' שם ז"ל ואף על מה שסייע כו' לאשת ראובן כו' משמע דודאי סייע אלא שבדין לקחה ומ"ש בתשובה ואף על מה שסייע כו' אין לחייבו פי' לחייבו לשלם ואף שהדייני' הנזכרי' בהשאלה לא חייבוהו אלא שבועה ולא ממון מ"מ הרא"ש השיבו על כל חלקי צדדי החיובים כ"ז כתבתי לפ' ל' התשובה והשאלה שהעתיקו רבי' אבל בגוף התשובה משמע ומוכח דלא היה שמעון מודה שסייע אלא שטען שאחותו בדין לקחה והדיינים היו בסוף מחולקים שא' מהן רצה להשביע לשמעון גם על שלא סייע לאחותו ולא הבריח ממונו של ראובן ושאר דיינים לא רצו להשביע גם ע"ז ואמרו אף סייעו שמא היה פטור כו' ע"ש שהאריך הרא"ש ובסוף מסיק וכתב ז"ל וכל אריכות זה אינני צריך לדין זה כלל כי שמעון פטור אפי' משבועה מחמת שתחלת טענת ראובן היתה שמא ואפי' טען אח"כ טענת ברי אינו חוזר וטוען לחייב שמעון שבועה עכ"ל ור"ל כיון שמתחלה אמר שאפי' ההברחה לא ראה אף שאח"כ טען ברי שראה שסייע לאחותו להבריח אינו חוזר וטוען ודוק:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.